סרטן: סיכון מוגבר לפקקת ורידים

מחלה ממארת מוכרת כגורם סיכון משמעותי להתפתחות מחלת פקקת ורידים, כאשר גורמים נוספים שתורמים להעלאת הסיכון כוללים גיל מבוגר, השמנת יתר, היסטוריה משפחתית של פקקת, חוסר תנועתיות וניתוחים. פקקת ורידים עשויה להופיע כפקקת בוורידים העמוקים (DVT) ו/או תסחיף ריאתי (PE).

התסמינים השכיחים של פקקת ורידים עמוקה הינם: כאב או רגישות בגפה, נפיחות בגפה, חום מקומי, אודם או שינוי צבע מקומי בגפה וורידים שטחיים מורחבים.

מהם התסמינים של תסחיף ריאתי?

התסמינים של תסחיף ריאתי הם דופק מואץ, נשימה מהירה, כיחלון, כאב בחזה, גניחת דם (דם בכיח), התמוטטות פתאומית או התעלפות. תסמינים אלו אינם ייחודיים לפקקת ורידים, אך הם מחייבים בירור רפואי.

היכן עשויה להופיע פקקת ורידים אצל חולי סרטן?

אצל חולי סרטן, הפקקת עשויה להופיע גם באזורים אשר אינם שכיחים, בקרב חולי פקקת אחרים, כגון כלי דם בבטן או כלי דם הקרובים לשטח פני הגוף. הופעת פקקת ורידים בקרב חולי סרטן מגבירה את התחלואה ומפחיתה באופן ניכר את סיכויי החולה לשרוד: ידוע כי הפקקת שכיחה במיוחד במחלות ממאירות המטולוגיות ובגידולים ממאירים (כמו לבלב, שחלות, קיבה, ריאות, מח ועוד) ובסוגים מסויימים של סרטן (אדנוקרצינומה) יותר מאחרים.

מה השפעת הפקקת על הישרדות חולי הסרטן?

שיעור ההישרדות הממוצע של חולה עם ממאירות כלשהי, ללא פקקת ורידים, הוא כ-36% לשנה, ואילו שיעור ההישרדות הממוצע של חולה עם גידול ממאיר, אשר פיתח פקקת, הוא כ- 12% בלבד. הפקקת פוגעת גם בתוכנית הטיפולים בסרטן, באיכות חיי החולים, ומהווה נטל כלכלי משמעותי על מערכת הבריאות.

מהי השפעת הכימותרפיה על התפתחות הפקקת?
מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת The Oncologist, מצביע על כך שלחולי סרטן המקבלים טיפול כימי, יש סיכון פי 2 ללקות בפקקת ורידים, בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה. החוקרים מדגישים כי בקרב כ- 27,500 חולי סרטן שנבדקו, בין ינואר 2005 לדצמבר 2008, נמצא שיעור היארעות גבוה של אירועי פקקת ורידים במהלך טיפול כימי: 7.3% ב-3.5 החודשים הראשונים לטיפול הכימי ו-13.5% בשנה הראשונה לטיפול. מצד שני, בחולים המקבלים טיפול כימי ופיתחו פקקת, ישנו סיכון מוגבר לדימומים.

מהן הסיבות לשיעור הגבוה של הפקקת בקרב חולי סרטן?

הסיבות לשיעור הגבוה של פקקת ורידים בחולי סרטן מרובות: גידולים מסוימים מפרישים חומרים המעודדים קרישה, הגידולים עלולים ליצור לחץ על איברים, באופן הפוגע בזרימת הדם התקינה, וכן צנתרים מרכזיים, המוחדרים במהלך הטיפול, מהווים מוקד פוטנציאלי ליצירת קרישי דם. רמת הסיכון משתנה גם בהתאם לשלבי ההתקדמות של המחלה הממארת: ככל שהגידול אלים יותר ומתפשט מהר יותר, כך עולה הסיכון לפקקת ורידים. מעבר לכך, החוקרים מדגישים כי גם הטיפולים השונים הניתנים למחלה (כימיים, קרינה, הורמונים) מעוררים יצירת קרישי דם ומגבירים עוד יותר את הסיכון לפקקת ורידים. סוגים חדשים של טיפולים, כמו טלידומיד ולנלידומיד, מעלים את הסיכון ב-20-40% והשימוש בטמוקסיפן לסרטן שד מעלה את הסיכון פי 2-7 בנשים מטופלות, לעומת נשים שאינן נוטלות טיפול זה. הסיכון לפקקת גבוה במיוחד בקרב שתי אוכלוסיות חולים: חולים הנמצאים בחודשים הראשונים לאחר האבחון (בשלבים ראשונים של קבלת הטיפול) וכן בחולים הנמצאים בשלב מתקדם ומפושט של המחלה. החולים המקבלים כימותרפיה ויש להם גורמי סיכון נוספים לפקקת, נמצאים באופן טבעי בסיכון גבוה ביותר, וכך גם חולי סרטן שפיתחו בעבר פקקת.

האם יש הנחיות לטיפול בקרישי דם בקרב חולי סרטן?

הנחיות חדשות לטיפול בקרישי דם בחולים אונקולוגיים פורסמו השנה ע"י חברה הבינלאומית לקרישת הדם (ISTH). הטיפול המקובל כיום הינו בכדורים מדללי דם או בתכשירים של הפרין במשקל מולקולרי נמוך (LMWH) הניתנים בזריקה תת-עורית. הוכח במחקרים כי טיפול בזריקות LMWH מפחית תמותה בקרב חולי סרטן. הסיבה לכך אינה ידועה. ייתכן כי לטיפול זה יש תכונות אנטי-ממאירות. גם מבחינת הנטייה להישנות קרישי הדם בחולי סרטן, נמצא במספר מחקרים כי LMWH עדיפים על פני כדורים מדללי דם. הטיפול בפקקת חדה ב-LMWH במשך 3-6 חודשים הפחית באופן משמעותי (ב-53%) את הסיכון להישנות פקקת בחולים עם ממאירות.
לאור נתוני המחקרים האחרונים בתחום, גובשה המלצה רפואית גורפת למתן LMWH, במקביל לטיפול במדללי דם, לחולים עם ממאירות שפיתחו פקקת חדה. ההמלצה מתייחסת הן לטיפול ראשוני והן כטיפול ארוך טווח (עד חצי שנה), למניעת הישנות הפקקת בחולים עם סיכון מוגבר, אשר מחלתם אינה נמצאת בהפוגה. זאת, בתנאי שהסיכון לדימומים בחולה הספציפי אינו גובר על הסיכון להישנות הפקקת.

מה בנוגע לטיפול מונע, כנגד פקקת ורידים, בקרב חולי סרטן?

ממצאי המחקר הנוכחי מחדדים את חשיבות הטיפול המניעתי, בפרט בקרב חולי סרטן הנמצאים בסיכון גבוה ע"פ מחלתם (סוג, פיזור גרורתי, טיפול) וגורמי הסיכון האישיים שלהם. הטיפול המונע היווצרות קרישים חשוב להפחתת הסיכון לפקקת ורידים וכנראה גם למניעת דימומים. כיום, חולי סרטן שאינם מאושפזים, אינם מקבלים בצורה שגרתית טיפול למניעת התפתחות פקקת, וזאת לפי הנחיות איגודים בינלאומיים אונקולוגיים והמטולוגיים העוסקים בנושא. למרות זאת, מתקבל הרושם כי קיימים סוגים מסוימים של ממאירות ומאפיינים מיוחדים של חולים, בהם יש מקום לשקול בזהירות מתן טיפול מונע קרישה גם ללא עדות לקיום פקקת.

הכותבת היא רופאה בכירה ביחידה למחלות קרישת דם במכון ההמטולוגי בביה"ח בילינסון

בואו לדבר על זה בפורום כלי דם ורידים.