"החיים האמיתיים הם לא פילטר": ד"ר יונתן וייס על הבקשות, הטעויות והמיתוסים של הרפואה האסתטית

הפילטר מול המציאות: חשוב לעשות תיאום ציפיות לפני הטיפול. אילוסטרציה AI

הרפואה האסתטית הפכה בשנים האחרונות לחלק משגרת הטיפוח של רבים. בוטוקס וחומצה היאלורונית כבר אינם נחלתם של מעטים, והרשתות החברתיות מציפות אותנו בפנים חלקות, שפתיים מלאות ולסת מחוטבת. אבל מאחורי כל טיפול עומדת שיחה, ולעתים קרובות היא חשובה לא פחות מהמזרק עצמו. ד"ר יונתן וייס, שמטפל כבר שנים רבות באלפי מטופלים, מקפיד לפתוח כל שיחה באותו עיקרון: מטרת הטיפול העיקרית היא להעניק מראה טבעי וטוב לגיל – לא מראה של מישהו אחר, ולא מראה שצועק "עשיתי משהו".

כשהמטופל יודע מה הוא רוצה – אבל לא איך זה עובד

אחת הבקשות שד"ר וייס שומע לא פעם נשמעת הגיונית לגמרי: להזריק בוטוקס מעל הגבות כדי להרים אותן. "זה בדיוק ההפך", הוא מסביר. "הזרקה למצח, מעל הגבות, תוריד אותן. כדי להרים את הגבה צריך להזריק בין הגבות, מתחת לגבות ובצידי העיניים".

ההסבר טמון באנטומיה. השריר שבמצח הוא השריר שמרים את הגבות, ואילו השרירים שבין הגבות ובאזור העיניים מושכים אותן כלפי מטה. כשמחלישים את שריר המצח, הגבות צונחות; כשמחלישים דווקא את השרירים שמושכים מטה, שריר המצח פועל בלי התנגדות והגבה מתרוממת בעדינות. מכאן שהבקשה הזו מלמדת משהו רחב יותר על הציפיות של מטופלים היום: הם מגיעים עם רצון ברור ועם מידע חלקי (לא פעם מהרשתות), ותפקידו של הרופא הוא לתרגם את הרצון לתוכנית טיפול שבאמת תשיג אותו.

לדעת לומר "לא"

בקליניקה אסתטית, "לא" היא מילה שלא תמיד נוח לומר. המטופל מגיע מוכן, לפעמים אחרי שחסך לטיפול, ומצפה לצאת עם שינוי. ד"ר וייס נזכר במטופלת שהגיעה עם שפתיים גדולות וביקשה להוסיף עוד חומר מילוי. "אמרתי לה שיש לה שפתיים פרופורציונליות לפנים, ושאין צורך להוסיף", הוא מספר.

איך מגיבים מטופלים לסירוב כזה? לדבריו, בדרך כלל בהבנה – בתנאי שההסבר נעשה נכון. "כשההסבר ניתן מול מראה, עם סרגל, והוא ברור – המטופלים מבינים". השימוש בכלים מוחשיים הופך את השיחה מוויכוח על טעם אישי להסבר מבוסס. המטופלת רואה בעצמה את היחס בין השפתיים לשאר תווי הפנים, ומבינה שהוספת חומר לא תשפר את המראה אלא תפר את האיזון. סירוב כזה, כשהוא נעשה בכבוד ובשקיפות, הוא לא פעם הסיבה שמטופלים חוזרים ומפנים חברים.

ד"ר יונתן וייס. . צילום: דורון לצטר

אין טיפול רע, יש טיפול שלא מתאים

כששואלים את ד"ר וייס איזה טיפול היה מוחק מעולם האסתטיקה, הוא לא מתפתה לבחור. "לא הייתי מוחק טיפולים", הוא אומר. "הייתי מדגיש טיפול אחד יותר וממעיט בשני, בהתאם למצב של המטופל או המטופלת".

הגישה הזו משקפת את האופן שבו הוא רואה את התחום כולו. בוטוקס, חומצה היאלורונית, טיפולים לשיפור מרקם העור – כל אחד מהם הוא כלי עם ייעוד משלו. הבעיה מתחילה כשמשתמשים בכלי הלא נכון לבעיה הלא נכונה, או כשמטפלים לפי טרנד במקום לפי פנים ספציפיות. השאלה הנכונה איננה איזה טיפול טוב יותר, אלא מה מתאים לאדם הזה, בגיל הזה, עם מבנה הפנים והעור שלו.

מה מטופלים מספרים על טיפולים קודמים?

לא מעט מטופלים מגיעים לד"ר וייס אחרי חוויה לא טובה במקום אחר. שלוש תלונות חוזרות על עצמן שוב ושוב: כאבים במהלך הטיפול, חומר שלא החזיק מספיק זמן, וחוסר סימטריה.

לגבי משך ההשפעה, ההסבר לרוב פשוט מהמצופה. "החומר לא החזיק מספיק זמן כי לא הזריקו מספיק", הוא אומר. מינון חסר אולי מוזיל את הטיפול בטווח המיידי, אבל התוצאה דועכת מהר והמטופל נותר מאוכזב. חוסר סימטריה, לעומת זאת, נובע לרוב מהערכה לא מספיק מדויקת של הפנים לפני ההזרקה. פני כל אדם אינם סימטריים באופן מושלם מלכתחילה, ולכן נדרשת התאמה של כמות החומר ונקודות ההזרקה לכל צד בנפרד. גם את הכאב אפשר להפחית משמעותית בעזרת טכניקה נכונה ואמצעי אלחוש מתאימים, כך שהטיפול לא חייב להיות חוויה שמרתיעה מהגעה חוזרת.

החיים האמיתיים הם לא פילטר

תופעה שהלכה והתרחבה בשנים האחרונות היא מטופלים שמגיעים לקליניקה עם תמונה. לפעמים זו תמונה של עצמם אחרי פילטר, ולפעמים תמונה של שחקנית ידועה. "צריך לדבר עם המטופלת ולתאם ציפיות לפני הטיפול", אומר ד"ר וייס. "החיים האמיתיים הם בהחלט לא פילטר".

פילטר דיגיטלי יכול להחליק את העור לחלוטין, להגדיל עיניים, לצמצם את האף ולשנות את מבנה הלסת – דברים שאף טיפול הזרקה לא יכול ואינו אמור לעשות. גם פנים של אדם אחר בנויות על שלד, שרירים ועור שונים לגמרי. לכן השיחה שלפני הטיפול היא קריטית: להבין מה בדיוק מושך את המטופלת בתמונה (האם זו רעננות, הגדרה של קו הלסת או מראה פחות עייף), ולהציע מה אפשר להשיג באופן ריאלי על הפנים שלה. מטופלת שיוצאת עם ציפיות נכונות תהיה מרוצה גם מתוצאה עדינה, בעוד שמטופלת שציפתה לגרסה המפולטרת של עצמה תתאכזב גם מתוצאה מצוינת.

איפה עובר הקו?

כולנו מכירים את הפנים שמזהים מיד: מצח קפוא, שפתיים שמקדימות את בעליהן, לחיים מלאות מדי. בגישה של ד"ר וייס, הקו בין שיפור לבין "יותר מדי" נמדד בשני מבחנים פשוטים: פרופורציה וטבעיות. כמו במקרה של המטופלת עם השפתיים, השאלה איננה כמה חומר אפשר להוסיף, אלא אם התוספת שומרת על האיזון בין חלקי הפנים.

מראה טבעי פירושו פנים שעדיין זזות, מביעות רגש ונראות כמו של אותו אדם, רק רעננות ונינוחות יותר. כשהסביבה אומרת "נראית נהדר" ולא "מה עשית?", זה סימן שהטיפול הצליח. וכשהמטופל עצמו כבר לא מזהה את הפרופורציות הטבעיות שלו, תפקיד הרופא הוא לעצור – גם אם הבקשה מגיעה מהמטופל.

השאלה שכמעט אף אחד לא שואל

לפני שמתיישבים על הכיסא, יש שאלה אחת שד"ר וייס היה רוצה לשמוע מכל מטופל: איזה חומר בדיוק מוזרק לי, ומה שמו. "חשוב שהמטופל ישאל ויזכור בדיוק איזה חומר מוזרק לו", הוא אומר. "פעמים רבות אני שואל מטופלים, והם אינם יודעים".

זה אולי נשמע כמו פרט טכני, אבל יש לו משמעות רפואית של ממש. ישנם סוגים שונים של חומרי מילוי: חלקם מתפרקים בגוף וחלקם עמידים לאורך זמן, ויש הבדלים בין מותגים ובין צפיפויות של אותו חומר. כשמטופל מגיע לטיפול המשך, לתיקון או במקרה של תופעת לוואי, הידיעה מה הוזרק בעבר משפיעה ישירות על ההחלטות הבאות. כדאי לבקש את שם החומר, לוודא שהוא מאושר על ידי משרד הבריאות, ולשמור את המידע. זו זכותו של כל מטופל, וזה גם סימן לרופא שעובד בשקיפות.

הסבר מול המראה עוזר להבין את פרופורציות הפנים. אילוסטרציה AI

מגיל 18 ומעלה וההורים שותפים לתהליך

צעירים מגיעים היום לקליניקות אסתטיות מוקדם מבעבר, לא פעם בליווי הוריהם. ד"ר וייס מציב גבול ברור: "אני לא מתחיל טיפול לפני גיל 18. גם האישור הרשמי לטיפול בהזרקות הוא מגיל 18".

וכשמגיעים הורים עם בת 19? כאן הגישה שלו היא שקיפות מלאה. "אני משתף את ההורים בתוכנית הטיפול, מה הרווח ומהם הסיכונים". בגיל צעיר, הצורך בטיפול הוא לרוב מצומצם, והשיחה עוסקת לא פחות בשאלה מה לא כדאי לעשות. כשההורים מבינים מה בדיוק מתוכנן, למה, ומה עלול להשתבש, הם יכולים ללוות את ההחלטה בצורה מושכלת, והמטופלת הצעירה יוצאת עם בסיס בריא לגישה שלה לטיפוח בשנים הבאות.

המיתוסים שמסרבים להיעלם

למרות שבוטוקס וחומרי מילוי נמצאים בשימוש כבר שנים ארוכות, ד"ר וייס עדיין שומע שוב ושוב את אותן אמונות שגויות:

המיתוס הראשון: בוטוקס יוצר נפח

בפועל, בוטוקס אינו ממלא דבר. הוא מרפה באופן זמני את השרירים שיוצרים קמטי הבעה – כמו קמטי המצח, קמט הכעס שבין הגבות וקמטי הצחוק בצידי העיניים. מי שמחפש להחזיר נפח שאבד עם השנים צריך טיפול אחר לגמרי, כמו חומצה היאלורונית.

המיתוס השני: בוטוקס פועל שנתיים.

ההשפעה של בוטוקס היא זמנית ונמשכת לרוב חודשים ספורים, בהתאם לאזור, למינון ולמאפייני המטופל. ציפייה לשנתיים של השפעה מובילה לאכזבה מיותרת, ולעתים גם לחשד שהטיפול לא בוצע כראוי.

המיתוס השלישי: גם מעט חומצה היאלורונית תנפח ותיצור מראה לא טבעי.

זה אולי המיתוס שמרחיק הכי הרבה אנשים מטיפול שיכול להיטיב איתם. כמות מדודה של חומר, שמוזרקת בנקודות הנכונות ובהתאם למבנה הפנים, דווקא מחזירה מראה רענן וטבעי. הנפיחות המוגזמת שכולנו מכירים היא תוצאה של כמות לא מותאמת או של טכניקה לא נכונה – ולא של החומר עצמו.

אודות ד"ר יונתן וייס

ד"ר יונתן וייס הוא מומחה ברפואה פנימית (לאחר התמחות בבית החולים השרון) ובוגר המחזור הראשון ללימודי רפואה אסתטית באוניברסיטת בר-אילן. הוא חבר באגודה הישראלית לרפואה אסתטית ומשתתף בכנסים מקצועיים בארץ ובעולם, ובהם כנסי IMCAS הבינלאומיים. ד"ר וייס ידוע כתומך נלהב בגישת "המראה הטבעי", ומטפל במרפאתו בתל אביב בהחלקת קמטים, עיצוב הפנים, הזעת יתר ועוד, תוך שימוש בחומרים המאושרים על ידי משרד הבריאות.

לפרטים נוספים אנא חייגו למרפאה 03-6415554

*חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל[email protected] 

**המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי