זיהום של PFAS ליד חוף שדה דב: מה יודעים על הסיכון לבריאות - ומה עדיין לא נבדק

עיקרי הכתבה:

• נמצאו PFAS בים ליד שדה דב - אבל הסיכון לא ברור: אין תקן למי ים ואין דיגום מקיף, ולכן לא ניתן לקבוע אם הרחצה מסוכנת.
• החשש המרכזי - חשיפה מצטברת: ההשפעה הבריאותית של PFAS קשורה בעיקר לחשיפה ממושכת, לא למגע חד־פעמי.
• במי שתייה כבר יש ממצאים ופיקוח: PFAS נמצאו בחלק מהקידוחים, ובמקרים חריגים הופסקה אספקת מים.

__________________________________

השרה להגנת הסביבה הודתה כי קיימת סכנה אפשרית למתרחצים בחוף הסמוך לשדה דב בעקבות חשיפה לתרכובות PFAS - לאחר שבבדיקות ראשוניות נמצאו חומרים אלה גם במי הים. במקביל, לפי פרסומים, רשות המים הבהירה כי נדרש דיגום תקני ומקיף כדי להעריך את רמת הסיכון בפועל, אך נכון לעכשיו לא פורסמה הנחיה להימנע מרחצה והחוף לא נסגר.

הבעיה המרכזית היא הפער בין עצם גילוי החומרים לבין היכולת להעריך את הסיכון הבריאותי שלהם בפועל.

PFAS הם חומרים כימיים יציבים במיוחד, שנשארים בסביבה לאורך זמן, נודדים דרך הקרקע והמים, ועלולים להצטבר גם בגוף האדם. השאלה אינה רק האם הם קיימים, אלא באיזה ריכוז, באילו תנאים, ובאיזה אופן החשיפה אליהם מתרחשת בפועל.

מהן תרכובות PFAS?

PFAS הוא שם כולל למשפחה גדולה מאוד של חומרים כימיים סינתטיים: תרכובות פרא־ופולי־פלואורואלקיליות. לפי משרד הבריאות, מדובר ביותר מ־4,700 כימיקלים שונים, המשמשים בין היתר בקצפי כיבוי אש, בציפויים למחבתות וסירים, במוצרים דוחי מים ושמן ובמוצרי טקסטיל.

המאפיין שהופך אותם לשימושיים הוא גם זה שהופך אותם לבעייתיים: הם יציבים מאוד ובניגוד לחומרים אחרים הם פשוט נשארים בסביבה לאורך זמן רב. בעולם קוראים להם – "החומרים הנצחיים". הקשר הכימי שלהם חזק, ולכן הם אינם מתפרקים בקלות בסביבה. במקום להיעלם, הם יכולים להישאר בקרקע, לחדור למי תהום, לנוע עם מים, להגיע למקורות מים רחוקים יותר ולהצטבר ברקמות ביולוגיות: בצמחים, בבעלי חיים ובגוף האדם. משרד הבריאות מציין כי תרכובות אלו יציבות מאוד בסביבה, נודדות למרחקים ממוקדי הזיהום ומצטברות ברקמות ביולוגיות ובגוף.

איך חומרים כאלה מגיעים למי שתייה?

כאשר PFAS נמצאים באתר שבו נעשה שימוש ממושך בקצפי כיבוי או בחומרים תעשייתיים, הם עלולים לחלחל מהקרקע אל מי התהום. משם, אם באזור קיימים קידוחי מים המשמשים להפקת מי שתייה, החומרים יכולים להימצא גם במים המסופקים לציבור.

זו הסיבה שההתייחסות הרשמית בישראל התמקדה עד כה בעיקר במי שתייה. בעמוד משרד הבריאות, שעודכן ב־13 באפריל 2026, נכתב כי עד מרץ 2026 נבדקו כ־50% מקידוחי מי השתייה בישראל, ובכ־10% מהם נמצאו תרכובות PFAS, ברובם בריכוז נמוך מ־30 ננוגרם לליטר. עוד מציין משרד הבריאות כי במספר קידוחים שבהם נמצאו ריכוזים גבוהים, הופסקה אספקת מי השתייה מהם.

במילים אחרות, כאשר מדובר במי שתייה יש כבר מנגנון ברור יחסית: בודקים, משווים לערכי סף, ואם יש חריגה משמעותית, מפסיקים שימוש בקידוח. הבעיה בשדה דב מורכבת יותר משום שהיא נוגעת גם לקרקע, גם למי תהום וגם לחוף ים.

בדיקות לזיהוי PFAS במים (AI)

ומה לגבי הים?

כאן נמצאת אחת השאלות המרכזיות. משרד הבריאות מסר, לפי הפרסום החדשותי, כי לא קיים כיום תקן ל־PFAS במי ים בישראל או בעולם. לכן, גם אם נמצאו תרכובות PFAS בבדיקה ראשונית, אין עדיין ערך סף ברור שאפשר להשוות אליו ולומר: מעל המספר הזה אסור להתרחץ, ומתחתיו אין סיכון.

המשמעות אינה שהרחצה מסוכנת בוודאות, אבל גם לא שאפשר לקבוע שאין סיכון. לפי המידע שפורסם, נדרש דיגום מסודר ומקיף של מי הים כדי להבין אילו תרכובות נמצאו, באילו ריכוזים, האם הן מופיעות לאורך זמן או רק בנקודה מסוימת, והאם יש מסלול חשיפה רלוונטי למתרחצים.

איך PFAS נכנסים לגוף?

החשיפה העיקרית ל־PFAS בעולם מתרחשת בדרך כלל דרך בליעה: מי שתייה מזוהמים, מזון שגדל או עובד בסביבה מזוהמת, ולעיתים גם מזון שבא במגע עם אריזות או ציפויים המכילים חומרים מסוג זה. קיימים גם מסלולי חשיפה נוספים, כמו אבק, קרקע או מגע עם מוצרים מסוימים, אך החשיבות של כל מסלול תלויה בריכוז, במשך החשיפה ובסוג התרכובת.

במקרה של מי ים, החשיפה האפשרית יכולה להיות דרך בליעה מקרית של מי ים בזמן רחצה, מגע עם מים או חול, ואולי גם חשיפה לחלקיקים בסביבה החופית. אבל נכון לעכשיו, לפי המידע שפורסם, אין עדיין נתונים שמאפשרים לכמת את הסיכון הזה באזור שדה דב.

מה ידוע על ההשפעות הבריאותיות?

משרד הבריאות מציין כי חשיפה ל־PFAS קשורה למגוון השפעות בריאותיות שליליות, ובהן סוגי סרטן מסוימים, פגיעה בתפקוד בלוטת התריס, שינויים ברמות כולסטרול וירידה במשקל לידה.

מחקרים אפידמיולוגיים בודקים קשרים בין רמות חשיפה לבין תחלואה באוכלוסיות גדולות. הם יכולים להצביע על סיכון מוגבר, אבל לא תמיד להוכיח סיבתיות ישירה בכל מקרה אישי. עם זאת, העובדה שחלק מהתרכובות מצטברות בגוף ונשארות בו זמן רב היא הסיבה לכך שמדינות רבות מתייחסות אליהן בזהירות.

משרד הבריאות מבחין גם בין תרכובות ארוכות שרשרת וקצרות שרשרת. תרכובות ארוכות שרשרת, במיוחד PFOA ו־PFOS, הוכחו כרעילות מאוד גם בריכוזים נמוכים ונכללות באמנת שטוקהולם למזהמים בלתי פריקים. לגבי תרכובות קצרות שרשרת, שבעבר נחשבו בחלק מהמקרים לחלופות בטוחות יותר, מציין משרד הבריאות כי יש עדויות חדשות להשפעות שליליות.

מה קורה בעולם?

ההתמודדות עם PFAS אינה ייחודית לישראל. בארצות הברית קבעה ה־EPA תקנים מחייבים לחלק מתרכובות PFAS במי שתייה, ובהם PFOA ו־PFOS, ברמות נמוכות מאוד. ההחלטה משקפת מגמה של מעבר מהתייחסות נקודתית לזיהומים בודדים למדיניות רחבה יותר של צמצום חשיפה.

גם באירופה PFAS מוגדרים כבעיה סביבתית ובריאותית רחבה. הסוכנות האירופית לסביבה מציינת כי PFAS משמשים במוצרי צריכה רבים, עמידים מאוד, ומצטברים באדם ובסביבה; נתונים מאירופה מצביעים על כך שחלק מבני הנוער שנבדקו נשאו רמות PFAS מעל ערכי ייחוס בריאותיים.

אז למה זה חשוב גם אם החוף לא נסגר?

דווקא משום שהחוף לא נסגר, השאלה הציבורית אינה צריכה להיות רק "האם מותר להיכנס למים", אלא "איזה מידע חסר כדי לקבל החלטה בריאותית נכונה". במקרה של שדה דב, חסרים עדיין דיגום מקיף של מי הים, הבנה של ריכוזי החומרים לאורך זמן, ופענוח של מסלולי החשיפה האפשריים למי שמתרחץ, הולך על החול או מי שעתיד להתגורר באזור.

בשלב הזה, התשובה המדויקת ביותר היא שהסיכון אינו ידוע במלואו. לא משום שאין בעיה, אלא משום שהנתונים הקיימים עדיין אינם מספיקים כדי לתרגם את הממצא הסביבתי להערכת סיכון רפואית ברורה.

• המידע בכתבה הינו כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.

חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]