בעיות בבלוטת התריס - תסמינים ודרכי טיפול

בעיות בבלוטת התריס הן מהנושאים הרפואיים הנפוצים והמורכבים ביותר בעידן המודרני, כאשר מחקרים מעריכים שלפחות עשירית מהאוכלוסיה חווה מצב כלשהו הקשור לתפקוד הבלוטה. בלוטת התריס, הממוקמת בקדמת הצוואר בצורה דמוית פרפר, מווסתת את קצב חילוף החומרים בכל תא ותא בגוף ומשפיעה על מערכות חיוניות כמו הלב, המוח, מערכת העיכול ומערכת הרבייה. כאשר הבלוטה יוצאת מאיזון, השפעותיה מורגשות בכל הגוף ומתבטאות בתסמינים שיכולים להיות עדינים בתחילת המחלה אך להחמיר משמעותית ללא טיפול מתאים. ההבנה של סוגי ההפרעות השונים, זיהוי התסמינים המוקדם והכרת אפשרויות האבחון והטיפול המתקדמות הם מפתח לשמירה על איכות חיים טובה ולמניעת סיבוכים ארוכי טווח.

איפה ממוקמת בלוטת התריס ומהי חשיבותה למערכות הגוף?

בלוטת התריס ממוקמת בבסיס החלק הקדמי של הצוואר, ממש מתחת לפיקת הגרון. הבלוטה בעלת הצורה דמוית פרפר מורכבת משתי אונות המחוברות במרכז, והיא הבלוטה הגדולה ביותר באזור הצוואר. ניתן לעתים למשש את הבלוטה אם היא מוגדלת, אך בדרך כלל היא אינה מורגשת בבדיקה גופנית רגילה.

תפקידה המרכזי של בלוטת התריס הוא ייצור והפרשה של שני הורמונים עיקריים: תירוקסין (T4) וטריודותירונין (T3). הורמונים אלה פועלים כמווסתים ראשיים של קצב חילוף החומרים בגוף ומשפיעים על תפקוד כמעט כל המערכות. הם שומרים על הקצב שבו הגוף משתמש בשומנים ובפחמימות ליצירת אנרגיה, מסייעים לוויסות חום הגוף, משפיעים על קצב הלב ומעורבים בייצור חלבונים חיוניים.

מערכת הבקרה של בלוטת התריס פועלת באמצעות תקשורת הדוקה עם בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) וההיפותלמוס. כאשר רמות הורמוני התריס בדם יורדות, בלוטת יותרת המוח מפרישה הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH) שמעודד את הבלוטה לייצר ולהפריש יותר הורמונים. מנגנון זה מבטיח שמירה על רמות הורמונים יציבות בתנאים תקינים.

בעיות בבלוטת התריס, תסמינים ואבחנה

בעיות בבלוטת התריס מתבטאות בתסמינים שונים תלוי בסוג ההפרעה ובחומרתה. התסמינים מתפתחים לעתים קרובות בהדרגה, מה שמקשה על זיהוים המוקדם. ההכרה במגוון התסמינים האפשריים חיונית לאבחון מהיר ויעיל.

תת פעילות של בלוטת התריס מתבטאת בהאטה של תהליכי חילוף החומרים. התסמינים העיקריים כוללים עייפות כרונית וחולשה, רגישות מוגברת לקור, עלייה במשקל ללא שינוי בתזונה, עצירות, יובש בעור, נשירת שיער, צרידות בקול, הפרעות במחזור החודשי אצל נשים וקצב לב איטי. במקרים מתקדמים יותר עלולים להופיע דיכאון, הפרעות בזיכרון, חשיבה איטית, נפיחות בפנים ובגפיים וגבות דלילות.

יתר פעילות של בלוטת התריס גורמת להאצה של כל תהליכי הגוף. התסמינים כוללים עצבנות ומתח, חוסר מנוחה, קצב לב מהיר ודפיקות לב לא סדירות, ירידה במשקל למרות תיאבון מוגבר, רגישות מוגברת לחום והזעה יתר, רעידות בידיים, שלשולים או תנועות מעיים תכופות, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח וחוסר יכולת להתרכז. במקרים של מחלת גרייבס עלול להופיע גם בלט בעיניים ונפיחות בצוואר.

איך מזהים בעיות בלוטת התריס בבדיקה עצמית?

בעיות בבלוטת התריס ושיטה לבדיקה עצמית יכולות לסייע בזיהוי מוקדם של הפרעות. הבדיקה העצמית פשוטה ויכולה להתבצע בבית, אך חשוב לזכור שהיא אינה מחליפה בדיקה רפואית מקצועית. לביצוע הבדיקה, יש לעמוד מול מראה עם כוס מים ביד. יש להפנות את הראש מעט לאחור ולהתמקד באזור הצוואר מתחת לפיקת הגרון ומעל עצם הבריח. בזמן שתיית המים יש לצפות בתנועת האזור - אם יש הגדלה של בלוטת התריס, ניתן יהיה לראות בליטה או תנועה חריגה באזור בזמן הבליעה.

בבדיקת המישוש, יש להניח את האצבעות על שני צידי פיקת הגרון ולמשש בעדינות את האזור מתחתיה. בלוטת תריס תקינה בדרך כלל אינה מורגשת, אך אם היא מוגדלת או שיש בה גושים, ניתן למשש אותם. כל חוסר סדירות, קשיחות או גוש שמורגש באזור דורשים בירור רפואי מיידי.

מתי עושים בדיקת TSH ואיך לאבחן בלוטת תריס?

בדיקת TSH היא הבדיקה הראשונית והחשובה ביותר לאבחון הפרעות בבלוטת התריס. הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH) מיוצר בבלוטת יותרת המוח ומווסת את פעילות בלוטת התריס. רמות TSH בדם משקפות את המאמץ שמערכת הבקרה משקיעה כדי לשמור על רמות תקינות של הורמוני התריס.

בדיקת TSH מומלצת בחשד לתת פעילות או יתר פעילות של בלוטת התריס, במעקב אחרי טיפול תרופתי, בנשים המתכננות הריון או במהלך הריון, ובאנשים עם סיכון מוגבר למחלות בלוטת התריס עקב רקע משפחתי או מחלות אוטואימוניות. מומלץ לבצע בדיקה גם במקרים של תסמינים לא ספציפיים כמו עייפות כרונית, שינויי משקל בלתי מוסברים או הפרעות מצב רוח.

כמה צריך להיות TSH בבדיקת דם? ערכי הנורמה של TSH נעים בדרך כלל בין 0.5 עד 4 מילי יחב"ל לליטר, אך הטווח עשוי להשתנות בין מעבדות שונות. TSH גבוה מצביע על תת פעילות של בלוטת התריס, כאשר בלוטת יותרת המוח מנסה לגרות את בלוטת התריס לייצר יותר הורמונים. TSH נמוך מעיד על יתר פעילות של בלוטת התריס, כאשר רמות גבוהות של הורמוני התריס מעכבות את הפרשת TSH.

כאשר תוצאות TSH חריגות, נדרשות בדיקות נוספות כמו T3 ו-T4 חופשיים להשלמת התמונה הקלינית. בדיקות נוגדנים כמו TPO ו-TSI עוזרות לזהות מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס כמו השימוטו וגרייבס.

סימפטומים של בעיות בלוטת התריס באוכלוסיות שונות

בעיות בבלוטת התריס אצל ילדים מתבטאות בצורה שונה מאשר אצל מבוגרים. תינוקות עם תת פעילות מולדת עלולים לסבול מצהבת ממושכת, קושי בהאכלה, עצירות, ישנוניות יתר, לשון גדולה ופנים נפוחות. ילדים גדולים יותר עלולים לחוות עיכוב בגדילה, עיכוב בהתפתחות המינית, עיכוב בהופעת השיניים הקבועות ובעיות בלמידה ובריכוז.

בעיות בבלוטת התריס אצל גברים פחות נפוצות מאשר אצל נשים, אך עדיין משמעותיות. גברים עם תת פעילות עלולים לחוות ירידה בחשק המיני, הפרעות זקפה, ירידה בפוריות, עלייה במשקל, עייפות ודיכאון. ביתר פעילות, גברים עלולים לסבול מירידה במשקל, עצבנות, רעידות, הזעה מוגברת ובעיות לב.

בעיות בבלוטת התריס בהריון דורשות תשומת לב מיוחדת. תת פעילות לא מטופלת עלולה להוביל להפלות, לידות מוקדמות, רעלת הריון ופגיעה בהתפתחות העובר. יתר פעילות בהריון עלולה לגרום לעיכוב בגדילת העובר, לידה מוקדמת ובעיות לב אצל האם. נשים עם הפרעות בבלוטת התריס זקוקות למעקב צמוד וייתכן שיידרש תיאום מינון התרופות במהלך ההריון.

יתר פעילות בלוטת התריס תסמינים וטיפול

ביתר פעילות בלוטת התריס תסמינים מופיעים בדרך כלל במהירות יחסית ומתבטאים בהאצה של כל מערכות הגוף. המטופלים חווים תחושה של "עבודה במהירות גבוהה" שיכולה להיות מתישה ומטרידה. הלב פועל במהירות מוגברת אפילו במנוחה, מה שעלול לגרום לתחושות של דפיקות לב וקוצר נשימה.

מערכת העיכול מגיבה עם שלשולים תכופים, כאבי בטן ולעתים בחילות. המטופלים לעתים קרובות מפתחים תיאבון מוגבר אך עדיין יורדים במשקל בשל קצב חילוף החומרים המואץ. העור הופך להיות חם, לח ומזיע, והידיים עלולות לרעוד.

הסיבה השכיחה ביותר ליתר פעילות היא מחלת גרייבס, הפרעה אוטואימונית שבה נוגדנים מגרים את בלוטת התריס להפריש הורמונים ללא בקרה. סיבות נוספות כוללות גושים פעילים בבלוטה (זפק רעיל), דלקת של הבלוטה, או צריכת יתר של הורמונים.

הטיפול ביתר פעילות כולל תרופות חוסמות שמפחיתות את ייצור ההורמונים, יוד רדיואקטיבי שהורס חלק מרקמת הבלוטה, או ניתוח להסרה חלקית או מלאה של הבלוטה. בחירת הטיפול תלויה בגיל המטופל, בחומרת המחלה ובגורמים אישיים נוספים.

תת פעילות בלוטת התריס וטיפול לכל החיים

תת פעילות של בלוטת התריס היא המחלה הנפוצה ביותר בבלוטת התריס, המתבטאת בעיקר אצל נשים ושכיחותה עולה עם הגיל. המצב מתפתח לרוב בהדרגה על פני חודשים או שנים, מה שמקשה על זיהוי מוקדם.הסיבה השכיחה ביותר היא דלקת השימוטו, מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את רקמת בלוטת התריס. מרבית המקרים הם תת פעילות תת קלינית, מצב שבו TSH מעט גבוה אך הורמוני T3 ו-T4 עדיין בטווח התקין. במצבים אלה לא תמיד נדרש טיפול מיידי, אך נדרש מעקב צמוד.

כאשר המצב מתקדם לתת פעילות קלינית, עם TSH גבוה ורמות נמוכות של T3 ו-T4, הטיפול הסטנדרטי הוא מתן תחליף הורמון התירוקסין (לבותירוקסין). התרופה נלקחת פעם ביום על קיבה ריקה, רצוי בבוקר, ויש להמתין לפחות שעה לפני אכילה או שתיית קפה.

בדיקת TSH היא הבדיקה הראשונית והחשובה ביותר לאבחון הפרעות בבלוטת התריס. צילום: שאטרסטוק

מינון התרופה מותאם אישית על סמך בדיקות דם תקופתיות של TSH. הטיפול הוא לרוב לכל החיים, אך במקרים קלים ללא נוגדנים אוטואימוניים, תפקוד הבלוטה עשוי לחזור לנורמה באופן עצמוני. חשוב שלא לחשוש מהטיפול - הוא בטוח ויעיל כאשר מותאם נכון, ויש להתייחס אליו כאל השלמה לחומר חיוני שחסר בגוף.

מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס

מחלות אוטואימוניות מהוות את הסיבה העיקרית להפרעות בלוטת התריס במדינות מפותחות. במחלות אלו, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים שתוקפים באופן שגוי את רקמת בלוטת התריס התקינה, מה שגורם לדלקת ופגיעה בתפקוד.

דלקת השימוטו היא המחלה האוטואימונית הנפוצה ביותר של בלוטת התריס וגורמת לתת פעילות הדרגתית. הנוגדנים תוקפים את האנזים תירואיד פראוקסידאז (TPO) וחלבונים נוספים בבלוטה, מה שמוביל להרס מתקדם של רקמת הבלוטה. המחלה נפוצה פי שישה יותר אצל נשים ושכיחותה עולה עם הגיל. מחלת גרייבס גורמת ליתר פעילות כאשר נוגדנים מחקים את פעולת TSH ומגרים את בלוטת התריס להפריש הורמונים ללא בקרה. המחלה מתאפיינת לעיתים גם בתסמינים חוץ-תירואידליים כמו בלט בעיניים (אופתלמופתיה של גרייבס) ועיבוי של העור בכפות הרגליים.

אבחון המחלות האוטואימוניות נעשה באמצעות בדיקות נוגדנים מיוחדות. נוגדני TPO מעלים בדלקת השימוטו, בעוד שנוגדני TSI (או TRAb) אופייניים למחלת גרייבס. הטיפול במחלות אלו מותאם לסוג המחלה ולחומרתה.

סיבוכים ומניעה

הפרעות בבלוטת התריס שאינן מטופלות כראוי עלולות להוביל לסיבוכים חמורים. בתת פעילות לא מטופלת, הסיבוכים כוללים מחלות לב (כולל אי ספיקת לב), רמות כולסטרול גבוהות, דיכאון קשה, פגיעה קוגניטיבית, ובמקרים קיצוניים - מיקסדמה, מצב מסכן חיים של תת פעילות קיצונית.

ביתר פעילות לא מטופלת, הסיבוכים עלולים לכלול הפרעות קצב לב מסוכנות, אוסטיאופורוזיס, בעיות עיניים קבועות במחלת גרייבס, ובמקרים קיצוניים - סערה תירותית (תירואיד סטורם), מצב חירום רפואי שעלול להיות קטלני.

מניעת הפרעות בבלוטת התריס מוגבלת מאחר שרובן נגרמות על ידי גורמים גנטיים או אוטואימוניים שאינם תלויים בנו. עם זאת, חשוב לוודא צריכה מספקת של יוד בתזונה (באמצעות מלח מיודד, דגים ומוצרי חלב), להימנע מחשיפה מוגזמת לקרינה ולהיות מודעים לתרופות שעלולות לפגוע בתפקוד הבלוטה.

לאנשים עם רקע משפחתי של מחלות בלוטת התריס, מחלות אוטואימוניות אחרות, או שהם בקבוצת סיכון, מומלץ לבצע בדיקות תקופתיות גם ללא תסמינים. זיהוי מוקדם ומתן טיפול מתאים יכולים למנוע חלק ניכר מהסיבוכים ולשמור על איכות חיים טובה לאורך שנים רבות.

*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי

(צילום ראשי: שאטרסטוק)