האם כדאי לחשוש מזאבת?

מחלת הזאבת או כפי שהיא מכונה בלועזית – "לופוס", היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו. המחלה יכולה לפגוע באיברים שונים כמו מפרקים, כליות, עור, מוח, לב וריאות. מקור השם "זאבת" לא ידוע אך הסברה הרווחת היא שהפריחה שהופיעה על פניהם של החולים הזכירה לרופאים בימי הביניים את הכתמים המעטרים את פניהם של זאבים, ועל כן השם "לופוס" שמשמעותו בלטינית "זאב" הוצמד למחלה. עד היום לעולם המדע אין הסבר חד משמעתי מדוע הגוף תוקף את עצמו, אך ישנן השערות לסיבות להתפרצות המחלה אותן נפרט בהמשך. כיום, בזכות הרפואה המודרנית אנו מסוגלים לטפל בתסמינים של המחלה ולהביא להקלה משמעותית לחולים בה.

כמו רובן המכריע של המחלות האוטואימוניות, גם זאבת תוקפת בעיקר נשים ובמיוחד בגילאי הפוריות.  אנו לא יודעים מה הסיבה לכך.  אנחנו מניחים כי נשים חולות בשיעורים גבוהים יותר בשל תהליכים הקורים במערכת החיסון שלהן. לפי תיאוריה אחת, הגוף מכין את עצמו "לארח" את עובר, שהוא גוף זר, וזה ככל הנראה הסיבה לטשטוש הגבולות בין עצמי לאחר. אומנם זאבת שכיחה פי 9 יותר בקרב נשים בגיל הפוריות, אך היא עלולה להופיע גם בקרב גברים וילדים בכל הגילאים. שכיחות המחלה משתנה ממקום למקום אך להעריך שאחד מכל אלפיים בני אדם בישראל מאובחן עם לופוס.

המחלה יכולה להתאפיין בעייפות, חולשה ובחוסר אנרגיה כללית. לעיתים קרובות היא תהיה מלווה בפריחה בצורות שונות ובדלקות פרקים הגורמות לכאב. בנוסף בחלק המחלה מתאפיינת בנשירת שיער ובכיבים בפה. אצל חולים מסוימים ניתן לראות גם פגיעה בכליה ובמקרים נדירים ישנן גם פגיעות נירולוגיות במערכת העצבים ובמוח המובילות לעיתים לתופעות נפשיות של דכאון וחרדה. בנוסף, יש חולים שחווים בעיות קרישה ופגיעה במערכת הלב והריאות.

אבחון המחלה עלול להיות מורכב מפני שזאבת דומה בתסמיניה למחלות אחרות. האבחון נעשה אצל ראומטולוג והוא מתבסס על תיאור והופעה של התסמינים אצל המטופל, וכן הופעת נוגדנים מסוימים שניתן לאתר אותם בבדיקות דם ( ANA, ANTI DNA ) . פעמים רבות האבחון מתבצע באמצעות שלילת מחלות אחרות, ולפיכך הוא עשוי להימשך לעיתים מספר חודשים. ישנם תסמינים המצביעים באופן די ברור על הופעת המחלה כמו פריחה, דלקת פרקים בשילוב עם הופעת הנוגדנים. ישנן שיטות נוספות לאתר חולי זאבת כמו צילומי חזה, אקו לב, ביופסיה מהעור או מהכליה.

לזאבת ישנם גורמים גנטיים שעלולים להגביר את ההתפרצות המחלה אך היא מושפעת גם מגורמים סביבתיים. אנחנו לא יודעים להצביע על גן ספציפי הגורם ללופוס אך ברור לנו שאנשים שבמשפחתם ישנם חולי זאבת נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלה. יחד עם זאת, לא רק הגורמים הגנטיים משפיעים על הסיכון להתפרצות המחלה אלא גם חשיפה מוגברת לשמש, עישון ותרופות מסוימות.

בציבור קיימת תפיסה שגויה לפיה יש קשר בין מחלת הזאבת לפגיעה ביכולת של החולות להרות – בין אם כתוצאה המחלה ובין אם כתוצאה מהטיפול בה. על אף הסברה הזו, כיום רוב הנשים מצליחות להרות על אף מחלתן. יחד עם זאת, נשים שמחלתן בדרגה חמורה ומקבלות טיפול מורכב, מומלץ להן שלא להיכנס להריון במהלך אותה התקופה משום שהגוף מקצה משאבים לטיפול במחלה ולא להריון ולכן עדיף – במקרים מאוד מסוימים – להמתין לתקופות של הפוגה במחלה למשך של כחצי שנה לפחות. רוב הנשים עם זאבת מצליחות להיכנס הריון ועושות זאת באמצעות ליווי רפואי, טיפול ומעקב.

כיום ישנם מספר סוגים של טיפולים למחלת הזאבת. עיקר הטיפול מבוסס על טיפול תרופתי בהתאם לחומרת המחלה. במקרים הקלים של לופוס הטיפול יתמקד בדלקות הפרקים ובפריחה ממנה סובלים החולים, לעיתים אפילו רק באמצעות תרופות נוגדות דלקת. במקרים חמורים יותר יש צורך בטיפול במינון מוגבר של סטרואידים בטיפול סיסטמי. במצבים של זאב חריפה ניתן לתת גם טיפולים שתפקידם לדכא את הפעילות של מערכת החיסון על מנת להקל על החולה. אחת הבשורות המשמעותיות בשנים האחרונות בתחום טיפול הוא הוספה של תרופות ביולוגיות לארגז הכלים של הרופאים שעשויות להקל על התסמינים של מחלה בדרגת חומרה בינונית וקשה.

עמותת ענבר פועלת לסייע ולתמוך בחולי הזאבת בישראל

הכותב הינו פרופ' שי קוויתי - מנהל המכון הראומטולוגי בבית החולים מאיר בכפר סבא.