מולוסקום: הגורמים ודרכי הטיפול

(0)
לדרג
תוכן מקודם

אם הבחנתם לאחרונה בפצעונים קטנים ומוגלתיים שצצו על גבי עורו הרך של ילדיכם, ייתכן כי מדובר במולוסקום – נגעי עור ויראליים, השכיחים בעיקר בקרב ילדים. אף שמדובר בתופעה שעלולה להוות מטרד אסתטי, היא אינה מסוכנת ולרוב חולפת מעצמה. עם זאת, במקרים מסוימים כדאי לשקול טיפול. במדריך הבא תמצאו את כל המידע החשוב אודות התופעה והטיפולים המתקדמים

מוהל ,מומחה לדרמטולוגיה-מחלות עור ומין
077-2311191 (מספר מקשר)

מולוסקום קונטגיוזום, היא מחלה ויראלית מדבקת, המופיעה על פני העור בלבד בצורת נגעים בולטים - מעין יבלות קטנות ונפוחות, לרוב מפושטות ובעלות מראה מוגלתי. אלה עלולים להופיע בכל הגוף, אך לרוב מתמקדים באזור הגפיים. הווירוס שגורם להופעת המחלה נקרא כשמה – "מולוסקום קונטגיוזום", והוא הווירוס הגדול ביותר שקיים בטבע. למרות שמו המאיים, ועל אף המפגע האסתטי שעלול להיגרם בעקבותיו, מולוסקום הוא למעשה מחלת עור קלה החולפת מעצמה.

מי סובל מזה?

2-8 אחוזים מאוכלוסיית העולם סובלים ממולוסקום. מעל חצי מהחולים הם ילדים והשאר צעירים. מבוגרים נדבקים בנגיף רק במקרים נדירים. אגב, ילדים שסובלים מ"אטופיק דרמטיטיס" (אסתמה של העור), נוטים יותר לסבול מהתופעה, ביחס לשאר אוכלוסיית הילדים. במקרים אלה, נגעי המולוסקום יופיעו בעיקר בקפלי הברכיים והמרפקים.

כיצד מתרחשת ההדבקה?

מולוסקום עלול לעבור מילד לילד באופן ישיר, כלומר באמצעות מגע, אך גם רחצה משותפת באמבט או שימוש בחפץ משותף - כמו מגבת או בגד עלולים לדבק.

מדוע רק חלק מהילדים סובלים מהתופעה?

אמנם, לא ברור מה גורם לכך שהתופעה מופיעה רק בקרב ילדים מסוימים בעוד שאחרים אינם נדבקים בה כלל; אולם, לפי סברות שונות, ייתכן כי הדבר קשור לסוג העור, לתגובה חיסונית אינדיבידואלית של הילד ואף לטראומות שונות שנגרמו לעור בעבר, כמו חבלות שונות, שגרמו לו להיות פגיע יותר.

מתי התופעה חולפת?

ברוב המקרים, הגוף יודע כיצד להתמודד עם הנגיף, והמולוסקום חולף מעצמו בתוך מספר חודשים עד שנתיים. לעיתים הנגעים עלולים לגרום לגרד, ובמקרים מסוימים הם מזדהמים והופכים לגדולים ומוגלתיים - אז הם עלולים להותיר צלקת בחלוף הווירוס.

מתי בכל זאת כדאי לטפל ומהם הטיפולים המומלצים?

כאמור, ברוב המקרים התופעה תחלוף מעצמה. אולם, כאשר הנגעים מופיעים בפנים או כאשר הם גורמים לגרד ולזיהום, בהחלט ניתן וצריך לטפל בבעיה. במקרים מסוימים שבהם מתרחש זיהום והפצעונים גדלים והופכים למטרידים, יומלץ על שימוש במשחה אנטיביוטית למניעת זיהום.

מעבר לכך, כיום ישנן מספר שיטות שמאפשרות להיפטר מהנגעים. להלן כמה מהמקובלות שבהן:

טיפול באמצעות חנקן נוזלי:

החנקן הוא חומר קר מאוד, שלמעשה מקפיא את הנגע, ומאפשר להסירו ללא שימוש בסכין וללא צורך בהליך כירורגי. הטיפול כרוך בכאב הדומה לזה שמתרחש בעת כוויה, והריפוי אורך כמספר שבועות. כדאי להביא בחשבון שבמקרים של מטופלים בעלי עור כהה, תיתכן הופעת כתם פיגמנטציה בעקבות הטיפול אולם הסבירות לכך נמוכה יחסית.

טיפול בתכשיר הקפאה עצמית:

טיפול זה מתבצע באמצעות מכשיר ביתי, שבדומה לטיפול החנקן, מאפשר להקפיא את האזור הנגוע וכך להסירו. מדובר בהקפאה בטמפרטורה של מינוס 60 מעלות, המאפשרת להשיג כוויה עדינה יותר (ולכן טיפול זה כרוך בפחות כאב). האפקט דומה לזה שמתקבל בטיפול באמצעות חנקן.

טיפול כימי:

ישנם תכשירים שונים כגון ''וורומאל'' (verrumal) שמיועדים לטיפול מקומי על בסיס חומר כימי שהורס את היבלות ומעכב את התרבות הווירוס. היתרון בטיפול נובע מכך שמדובר בשימוש ביתי שאינו כרוך באב. לעומת זאת, החיסרון נובע מכך שמדובר בטיפול ארוך שלצידו יעילות מועטה בלבד. כלומר - חלק מהנגעים יעלמו וחלקם לא, וחלקם ישאירו צלקות.

טיפול כירורגי:

הסרה באמצעות כפית כירורגית (curette), שהיא למעשה מכשיר דמוי כפית. למניעת הכאב, דרושה הרדמה כללית או מקומית. היתרון: הוצאה מלאה של הנגע. החיסרון: הטיפול כרוך בכאבים חזקים יחסית, ודורש הרדמה באמצעות זריקות.

טיפול בלייזר:

הלייזר דורש מיומנות רבה מאוד מצד המטפל, שכן טיפול בלתי מקצועי עשוי להותיר צלקת. הטיפול כרוך בהרדמה מקומית. האפקט דומה לזה המתקבל באמצעות החנקן הנוזלי, אלא שבמקרה הזה הנזק התרמי שמאפשר לטפל בנגעים נוצר בעקבות חום מקומי.

הסרה פרטנית  (השיטה בה מטפלים במרפאת ד''ר ולדמן):

מדובר בטיפול חדש יחסית, המציע חלופה טובה לטיפולים אחרים הכרוכים בכאב. הטיפול מתבצע באמצעות הרדמה מקומית באמצעות משחה, ולאחריה – הסרת הנגעים באמצעות פינצטה ייחודית. מכיוון שההסרה מתבצעת באופן פרטני בכל נגע ונגע, מדובר בפעולה הכרוכה בסבלנות ובזמן. במקרים רבים, ניתן להסתפק בטיפול בודד, אך אם הילד סובל מנגעים מרובים ייתכן כי יהיה צורך בטיפול נוסף.

האם תיתכן הדבקה חוזרת?:

כן. למרבה הצער, אין חיסון עצמי לאחר הדבקה ראשונה. לכן, גם מי שנדבק בעבר בנגעי המולוסקום יכול להידבק שוב.

לסיכום: מולוסקום הוא מחלה ויראלית מדבקת, המתבטאת בהופעת נגעים מוגלתיים על פני העור. אף שהנגעים אינם מהווים סכנה, הם בהחלט עלולים להיות כרוכים בנזק אסתטי ואף להוביל לגרד. במקרים מסוימים, עשוי להתפתח זיהום משני, שדורש שימוש במשחה אנטיביוטית ועלול להותיר צלקת מקומית. כאשר התופעה מהווה מטרד אסתטי או תחושתי, בהחלט רצוי וניתן לטפל בה. הטיפולים המקובלים כיום כוללים: שימוש בחנקן, טיפול כימי, שימוש בלייזר או הסרה פרטנית. מבין טיפולים אלה הטיפול באמצעות הסרה פרטנית לרוב אינו כרוך בכאב משמעותי, והוא בעל התוצאות הטובות והמהירות ביותר.

ד"ר אריה ולדמן, מומחה לרפואת עור ומנהל מרפאות מאוחדת בחיפה, בעל נסיון עשיר בטיפול במולוסקום בהסרה פרטנית

סייעה בהכנת הכתבה: מיכל הלפרין

  • קבע פגישה
  • שאל אותי
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום