יישור שיניים בכל גיל: מתי ואיך?

(7)
לדרג
תוכן מקודם

שוקלים לבצע יישור שיניים - ומתלבטים? חוששים מ"גשר" בולט? בואו ניישר קו: מדובר בהליך בעל יתרונות תפקודיים ואסתטיים, שניתן לביצוע במספר טכניקות, שבחלקן כלל לא ניתן לראות שהמטופל נמצא בעיצומו של יישור שיניים. מדריך

טיפולי שיניים
04-9989027

בניגוד לנהוג בעבר, כיום כבר ידוע כי כולם יכולים לעבור טיפול אורתודונטי (טיפול ליישור שיניים) - מילדים ועד מבוגרים. ברוב המקרים, יישור שיניים מבוצע מסיבות אסתטיות, ונועד ליישר שיניים שצמחו בצורה עקומה. עם זאת, בקרב ילדים, יישור שיניים עשוי לטפל גם בבעיה נוספת: מצב שבו אחת הלסתות, העליונה או התחתונה, אינה פרופורציונלית ביחס ללסת השנייה.

ניתנים לשליפה. צילום: שאטרסטוק

מהו גיל המינימום לטיפול אורתודונטי?

כשמדובר בטיפול אורתודונטי המיועד ליישור שיניים בלבד, גיל המינימום לתחילת הטיפול הוא בדרך כלל סביב 11-12, אחרי שכל השיניים החלביות נשרו והשיניים הקבועות בקעו במקומן. אם מטרת הטיפול היא לתקן את היחס בין הלסתות, כדאי להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר, מאחר שכך יתקבלו התוצאות הטובות ביותר. הגיל המינימלי לתחילת הטיפול במקרה זה הוא סביב 7-8. טיפול אורתודונטי לתיקון היחסים בין הלסתות ישפיע גם על צמיחה בריאה וישרה של השיניים הקבועות, העלולות לבקוע בצורה עקומה ואף להישאר כלואות בתוך הלסת, אם היחס בין הלסתות לא יטופל. בניגוד ליישור שיניים מסיבות אסתטיות, אותו כאמור ניתן לבצע בכל גיל- הרי שתיקון היחסים בין הלסתות אינו ניתן לביצוע בגילאים בוגרים, אלא על ידי ניתוח אורתוגנטי.

אילו בדיקות נדרש המטופל לעבור לקראת הטיפול האורתודונטי?

ראשית, נדרשת בדיקת רופא שיניים, כדי להשלים את כל הטיפולים המשמרים, הנדרשים לפני תחילת הטיפול האורתודונטי, כגון: סתימות, עקירות וכו'. בנוסף, יידרש המטופל לעבור סדרת צילומים, באמצעותם יחליט הרופא על תוכנית הטיפול המדויקת ועל שיטת יישור השיניים המתאימה.

האם ישנם מטופלים שלא יוכלו לעבור טיפול אורתודונטי?

טיפול אורתודונטי ליישור שיניים אינו אפשרי במקרים בהם מדובר בספיגת עצם גדולה מאוד או ספיגת שורשים. זאת, מכיוון שהטיפול עתיד להפעיל לחצים וכוחות רבים על השיניים, העלולים להזיק לשיניים שאינן בריאות, להגביר את ספיגת השורשים ולגרום לניידות גבוהה של השיניים, ובהמשך אף לאובדן של שיניים.

 

מהן השיטות השונות ליישור שיניים?

יש מספר שיטות ליישור השיניים:

סמכים (קוביות) - השיטה הקלאסית עושה שימוש בסמכים, הנראים כמו קוביות קטנות, המותקנים על השיניים באופן קבוע, עד תום הטיפול. ישנם סמכים מטאליים, או בשמם השגור "ברזלים"; סמכי פלסטיק שקופים וסמכי חרסינה, שצבעם ממש זהה לצבע השן. מבין סוגי הסמכים, נחשבים סמכי החרסינה לאסתטיים ביותר ומתאימים יותר למבוגרים, אך החיסרון שלהם טמון בהיותם שבירים, דבר העלול להוביל להתארכות הטיפול, במקרה שאחד הסמכים נסדק ומצריך החלפה.

סדים שקופים ניידים - סדים שקופים עשויים פלסטיק, ניתנים לשליפה. המטופל מקבל סדרה של סדים שונים, בהתאם לתכנון ממוחשב של שלבי הטיפול. כל שבועיים, עליו להחליף את זוג הסדים, בהתאם להתקדמות. בזמן האכילה, המטופל מסיר את הסדים וחוזר להרכיב אותם לאחר סיום הארוחה.

יישור שיניים לינגואלי (פנימי) - שיטה העושה אף היא שימוש בקוביות המותקנות באופן קבוע על השיניים, אך רק מצידן הפנימי, כך שכלפי חוץ לא ניתן לראות כל סימן לכך שהמטופל נמצא בתהליך יישור שיניים.

פלטות - מכשירים ניידים עשויים מאקריל, ה"מתלבשים" על השיניים.

בחירת השיטה המתאימה לכל מטופל תיעשה בהתאם למצב השיניים, מצב הלסתות, ההעדפה האסתטית של המטופל וכו'.

מהו משך טיפול אורתודונטי ממוצע?

משך הטיפול הממוצע כשנתיים. בטיפולים הכוללים יישור שיניים בלבד ואינם מחייבים עקירות או הרחבות לקראת הטיפול, משך הטיפול עשוי להיות אף קצר יותר. יש לקחת בחשבון כי לאחר סיום הטיפול, מוצלח ככל שיהיה, השיניים עשויות לזוז מעט לכיוון מיקומן הקודם, אפילו במעט. כדי למנוע זאת, על כל מטופל שעובר טיפול אורתודונטי להמשיך אחריו לטיפול רטנציה לקיבוע השיניים.

טיפול הרטנציה מתבצע באמצעות הסדים השקופים, פלטות או קיבוע קבוע של פס מתכת בצידן הפנימי של השיניים. אם הטיפול האורתודונטי נעשה בגיל צעיר, יש להמשיך בטיפול הרטנציה עד גיל 21, כאשר שיני הבינה סיימו לצמוח. אם הטיפול האורתודונטי נעשה בגיל מבוגר, יידרש המטופל להישאר תחת רטנציה למשך כל החיים.

להימנע ממאכלים קשים. צילום: שאטרסטוק

על מה צריך המטופל להקפיד לאורך הטיפול האורתודונטי?

ראשית, מומלץ להימנע ממאכלים דביקים, כגון: טופי, מסטיקים, סוכריות גומי וכו'; ולהימנע גם ממאכלים קשים, כגון: חטיפי ביסלי או פופקורן וכו'. למרכיבי הסמכים מומלץ שלא לנגוס כלל בשום מאכל, אלא לחתוך אותו לחתיכות קטנות. זאת, מאחר שנגיסה, בין אם היא בתפוח, בסנדוויץ' או בכל מאכל אחר, עלולה לגרום לקוביות ליפול.

לאורך תהליך יישור השיניים, חשובה מאוד השמירה על היגיינת הפה ונקיון השיניים, במיוחד עבור מטופלים המרכיבים סמכים, אחרת עלולות להתפתח דלקות חניכיים ו/או עששת. יש להקפיד לצחצח שיניים היטב לאחר כל ארוחה, לבקר אצל שיננית אחת לחצי שנה לפחות, ולהגיע לרופא שיניים לבדיקת עששת, בתדירות דומה, אחת לחצי שנה.

לסיכום: קיימות שיטות שונות ליישור שיניים, חלקן קבועות וחלקן נשלפות, היכולות לתת מענה טיפולי ואסתטי למטופלים בכל הגילים. בגיל צעיר, מטרת הטיפול עשויה להיות תיקון היחס בין הלסתות, ולא רק יישור השיניים עצמן. לאחר סיום הטיפול, הנמשך בממוצע כשנתיים, יש להקפיד על שימוש בקיבוע לשיניים (רטנציה), קבוע או נשלף, כדי להבטיח כי השיניים לא יזוזו חזרה למקומן הקודם.

ד"ר לילך לבון-קספ היא רופאת שיניים, עוסקת באורתודונטיה (טיפולי יישור שיניים), עובדת במרפאת שיניים לאסתטיקת הפה והפנים בכרמיאל ובכפר ורדים.

סייעה בהכנת הכתבה: ענת ניסני, כתבת zap doctors.

  • צור קשר
המרכז לאורתודנטיה ואסתטיקת הפנים
שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה
חשוב לדעת: לאחר מילוי הטופס פרטיך יועברו למרכז השירות של Zap Doctors ומשם לרופאים. לעיתים רחוקות לא נוכל להעביר את הבקשה, או שהיא תועבר באיחור. לכן, בכל מקרה של בעיה דחופה אנו ממליצים להתייעץ עם רופאים בקופ"ח או בבי"ח ולהימנע ממילוי פרטים אישיים, רגישים או חסויים בטופס.
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום