מורסה פריאנאלית: לצאת מהמבוכה

(0)
לדרג

סובלים מכאב ומנפיחות בפי הטבעת? ייתכן שאתם סובלים מזיהום. שימו לב: חשוב להתגבר על המבוכה - ולטפל בהקדם. היעדר טיפול עלול לגרום לסיבוכים

מאת: פרופ' ניר וסרברג

מורסה פריאנאלית (אבצס) היא זיהום המתפתח בשכבה התת-עורית, באזור פי הטבעת - והיא מסווגת על פי המיקום האנטומי שלה: המורסה עלולה להתפתח סביב פי הטבעת, בין שרירי הסוגר, מעבר לשרירי הסוגר ומעל לשרירי האגן.

מדובר בבעיה נפוצה מאד, אולם מאחר שמקרים רבים מטופלים במסגרת רפואת הקהילה ומאובחנים בצורה שגויה - קשה להעריך את שכיחות הבעיה. בארה"ב מפורסם נתון לפיו ההערכה היא כי יש כ-100,000 מקרים חדשים בשנה. עם זאת, להערכתי מדובר במקרים רבים יותר.

מהן הסיבות להתפתחות מורסה פריאנאלית?

מחלה קריפטוגלנדולרית (Cryptoglandular disease) - בכ-90% מהמקרים, הסיבה למורסה בפי הטבעת היא מחלה קריפטוגלנדולרית, המתבטאת בסתימה של בלוטות הנמצאות בפי הטבעת. מאחר שפי הטבעת רווי בחיידקי צואה, סתימה של בלוטה בפי הטבעת תגרום להיווצרות מורסה .

גורמים בשכיחות נמוכה יותר:

מחלת מעי דלקתית, כגון: מחלת קרוהן.
מחלות זיהומיות אחרות, כגון: שחפת.
טראומה לאזור פי הטבעת, כתוצאה מניתוח.
גידולים ממאירים באזור פי הטבעת - וטיפול בקרינה לאזור.

מורסה פריאנאלית היא בעיה שכיחה יחסית. צילום: שאטרסטוק
מורסה פריאנאלית היא בעיה שכיחה יחסית. צילום: שאטרסטוק

מהם התסמינים של מורסה פריאנאלית?

כאב באזור פי הטבעת.
נפיחות ורגישות באזור.
אודם באזור הפצע.
חום מקומי.
חום סיסטמי והרגשה כללית רעה.
לעיתים גם הפרשה מוגלתית מהפצע.
ישנם מקרים בהם המורסה גורמת גם לאצירת שתן: קושי בריקון שלפוחית השתן.

מה כולל האבחון של מורסה פריאנאלית?

ניתן לאבחן על סמך תלונות המטופל, אשר מתאר תסמינים אופייניים; ובבדיקה נראה נפיחות ואודם באזור.

ישנם מצבים בהם, על פי התסמינים, עולה חשד למורסה פריאנאלית - אולם לא ניתן לראות אותה (בעיקר במקרה של מורסות בין השרירים; או ממוקמות מעל לשרירים). לכן, במקרים אלה, מנסים לאתר את המורסה במישוש, על ידי החדרת אצבע - לפי הטבעת או לנרתיק.

במקרים בהם מדובר במורסות מורכבות או חוזרות, יש צורך לעיתים בביצוע בדיקות דימות, כגון CT או MRI.

כיצד מטפלים במורסה פריאנאלית?

טיפול אנטיביוטי אינו מומלץ - מאחר שבדרך כלל אינו יעיל; ואף עלול לגרום להחמרת התהליך הזיהומי ולמורסה מורכבת יותר, שתתפתח בהמשך לפיסטולה פריאנאלית מורכבת.
הטיפול המומלץ כולל ניקוז של המורסה הפריאנאלית. חשוב לבצע ניקוז טוב, שיוביל להפסקת התהליך הזיהומי. מורסות שטחיות ובולטות, ניתן לנקז במרפאה, תחת הרדמה מקומית. בחלק מהמקרים, יש צורך בהשארת נקז בעור, בפתח הניקוז.

על מנת להשיג ניקוז טוב של המורסה, בתנאים נוחים למנתח ולחולה, בחלק גדול מהמקרים, ניקוז המורסה יבוצע בחדר ניתוח, תחת הרדמה מקומית או כללית.

ישנם מצבים נדירים, שבהם - אם לא מבוצע ניקוז של המורסה בזמן - עלול להתפתח זיהום של הרקמות העמוקות יותר, תהליך שעשוי להוביל לניתוח מורכב ואף עלול להיות מסכן חיים! בעיקר, מדובר בחולים עם דיכוי של המערכת החיסונית או חולים סוכרתיים.

האם תיתכן פגיעה בשריר הטבעתי ובסוגרים, לאחר ניקוז המורסה?

פגיעה בסוגרים היא די נדירה בהקשר זה ועלולה להתרחש אם במהלך ניקוז המורסה נפגע השריר. מקרה כזה יכול להתרחש בעיקר אם מדובר באבצס מורכב, הממוקם גבוה מעל שרירי האגן; או אם ממלאים את חלל האבצס בתחבושות, למשך זמן רב.

במורסות מורכבות או חוזרות, יש לעיתים צורך בביצוע CT או MRI. צילום: שאטרסטוק
במורסות מורכבות או חוזרות, יש לעיתים צורך בביצוע CT או MRI. צילום: שאטרסטוק

האם ייתכנו סיבוכים נוספים?

נוסף על פגיעה בשריר הטבעתי, שעשויה להוביל לאי שליטה על הסוגרים במקרים מסוימים, ייתכנו סיבוכים כגון:

הישנות המורסה - ברוב המקרים, אם היא לא נוקזה כראוי. לעיתים מבוצע ניקוז "זהיר" דרך חתך קטן, בעיקר כאשר הפעולה מבוצעת במרפאה בקהילה או במיון. במקרה כזה, החתך נסגר לפני שכל המוגלה נוקזה - ולכן המורסה עשויה לחזור. חשוב לציין כי גם כאשר מבוצע ניקוז של המורסה באופן הטוב ביותר, תיתכן התפתחות אבצס במיקום אחר, ללא קשר לאבצס הראשון שעבר ניקוז כהלכה.

זיהום של הרקמות העמוקות יותר - כאמור: מקרים נדירים, בעיקר בקרב חולים עם מערכת חיסונית מדוכאת או חולים בסוכרת.

היווצרות פיסטולה - מאחר שמקור האבצס הוא מבלוטה פנימית והוא מנוקז בדרך כלל לעור, בכמחצית מהמקרים תיווצר מעין מחילה (פיסטולה; ובעברית: נצור) בין הפתח הפנימי בתעלה האנאלית - לבין הפתח החיצוני בעור. המחילה תישאר פתוחה ותמשיך להפריש מוגלה. הטיפול במצב זה דורש ניתוח או אפילו מספר ניתוחים נוספים.

כאשר מתפתחות מורסות חוזרות ונשנות באותו המיקום או באזורים שונים סביב פי הטבעת, יש צורך להמשיך לברר מה מקור הבעיה. הישנות של מורסה פריאנאלית מספר פעמים, בדרך כלל אינה מאפיינת מחלה קריפטוגלנדולרית - אלא מחלה זיהומית אחרת או מחלת מעי דלקתית (כגון: קרוהן). כמו כן, ייתכן שיש אבצס עמוק (בדרך כלל אבצס אחורי), המזין את הזיהום בכל פעם מחדש - ונדרשת פעולת ניקוז להגיע אליו.

לסיכום: מורסה פריאנאלית עלולה להתפתח בעיקר כתוצאה מסתימה של בלוטה בפי הטבעת. מדובר בבעיה שכיחה יחסית - והטיפול המיטבי במורסה כולל ניקוז של הפצע. אם בהליך הרפואי לא נוקזה כל המוגלה, יש סיכוי גבוה להישנות המורסה. כמו כן, בכמחצית מהמקרים קיים סיכוי להיווצרות פיסטולה, שתצריך טיפול ניתוחי. כאשר מופיעים תסמינים אופייניים, חשוב להיבדק על ידי רופא מומחה בפרוקטולוגיה - ולעבור ניקוז של המורסה ללא דיחוי.

פרופ' ניר וסרברג הוא מומחה בכירורגיה כללית, כירורגיה קולורקטלית, פרוקטולוגיה ורצפת האגן; מנהל היחידה לכירורגיה קולורקטלית בבית החולים "בילינסון", מרכז רפואי רבין.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת Zap Doctors.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום