הצעת חוק לעידוד תרומות איברים להשתלה
הצעת חוק של ח"כ עזמי בשארה וענת מאור לעידוד תרומות איברים להשתלה מנסה לקדם את המצב העגום בארץ בכל הנוגע למחסור באיברים להשתלה. law.doctors סוקר את ההצעה ומבקרה.
הצעת החוק מציעה כי בתי החולים לא יזדקקו להסכמת משפחת המת ליטול מהאחרון איברים להשתלה אם הביע רצונו לכך בעודו בחיים ואם מחזיק כרטיס הסכמה לכך. כיום, אוסר משרד הבריאות ליטול איברים להשתלה אם מתנגדת לכך משפחת הנפטר וזאת גם כאשר הנפטר חתום על כרטיס הסכמה. בהתאם להצעה, על הרופאים ליטול את איברי המת בעל כרטיס ההסכמה ולהודיע למשפחתו בהקדם האפשרי.
בהתאם להצעת החוק במקרה בו שמו של המת לא מופיע ברשימת התורמים הארצית על הרופאים לקבל את הסכמת המשפחה לכך.
הצעה קובעת כי מחזיק כרטיס הסכמה ובני משפחתו יהיו זכאים לעדיפות על פני חולים אחרים המצויים במצב רפואי זהה במקרה ויזדקקו להשתלות איברים וכן להנחה של 50 אחוז בתשלום מס בריאות למשך שלוש עד חמש שנים מיום קבלת כרטיס ההסכמה או מתן התרומה.
עוד נאמר בהצעה כי המחלקה שבה ייתרם מספר האיברים הגדול ביותר בכל שנה, תקבל מענק בסך 10,000 דולר ארה"ב שיוענק לה בצורת ציוד רפואי.
בהתאם לנתונים שהתפרסמו בעיתון "הארץ" השבוע עולה כי כיום ממתינים להשתלת כליה למעלה מאלף חולים ובכל שנה גדל מספרם ב-30 אחוז. בכל שנה מתים 10 אחוזים מן הממתינים.
מספרים אלו הינם קשים ביותר ומצערים עד מאוד. יש בהחלט מקום למצוא פתרון הולם לבעית המחסור, והצעת החוק של ח"כ בשארה ומאור בהחלט מהווה משום ניסיון חשוב ומעניין בכיוון. עם זאת, נדמה כי לאור הרגישות הרבה בנושא, רצונה של ההצעה להגדיל את היצע האיברים, חוצה במעט את הקווים האדומים.
בראש ובראשונה, אסור לדעת הכותבת לעשות כל הקשר בין מספר האיברים הנתרמים ממחלקה מסויימת לבין מענק כזה או אחר שאותה מחלקה זכאית לו. פרס כספי שכזה עלול לטשטש אפילו לרופא הרחום וההגון ביותר את קו הגבול שבין רצונו להציל חיים של אחד מול רצונו לקבל איבר מאחר תוך כדי כך ניתוקו של האחרון ממכונות הנשמה מוקדם, אולי מוקדם מידי, הכל עבור קבלת ציוד רפואי חדיש.
זאת ועוד, מתן העדפה לקבלת תרומה לחולים אשר מחזיקים כרטיס תורם או שבני משפחתם מחזיקים כרטיס תורם אין בה ממש, שכן ברי שכל מי שיזדקק להשתלה ידאג כי קרוב משפחתו יחתום על כרטיס תורם. אך האם נושא כרטיס הסכמה לא יוכל לחזור בו לאחר שמילא כרטיס תורם? הנחה בתשלום מס הבריאות הינה דרך יפה לפתרון הבעיה, אך היא תקפה רק לשלוש עד חמש שנים מיום קבלת ההסכמה. שוב, לאחר שנים אלו, יכול מי שחתם על הכרטיס לבטל את הסכמתו ואז המ הואילו חכמים בתקנתם? האם תורה לו המדינה להחזיר את כספי ההנחה שקיבל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית?
לבקר מבלי להציע חלופה אינה ביקורת רצינית. נדמה לי כי יש לתעל את תקציב הפרס הכספי שאמור להינתן למחלקה אשר בה ייתרם מספר האיברים הגדול ביותר, לשיפור המודעות בקרב הציבור לתרומות איברים, מבלי להעדיף מחלקה כזו או אחרת. בעניין ההנחה, נדמה לי כי לא די בהנחה למשך מספר שנים מצומצם ויש להחיל הנחה זו לאורך זמן עד למותו של התורם, ע"מ שאנשים לא יסוגו מהסכמתם הראשונית לתרום עם סיום תקופת ההנחה.
