הרפואה הציבורית: דרוש ניתוח חירום

(0)
לדרג

דו"ח מבקר המדינה כולל התייחסות למספר כשלים במערכת הרפואה הציבורית, המחייבים טיפול דחוף. הבעיה: לבתי החולים ולקופות החולים אין אינטרס כלכלי לפעול לשינוי המצב

מאת: שמוליק בן יעקב

בחורף האחרון, התוודענו לעוד ועוד "זקנות במסדרון" ולהרבה מטופלים המגיעים לבית חולים - ואינם מקבלים שירות הראוי למדינת עולם ראשון ולרמת הרפואה הקיימת בארץ. מדובר באנשים שהצליחו להגיע לבית החולים, על מנת לעבור את הפרוצדורה לה הם נזקקים.

לעומת אלה (ואף חמור מכך) - מציג דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה - רבים במערכת הבריאות אפילו אינם יכולים "ליהנות" מהשירות הרפואי, שכן הם אינם יכולים להגיע לניתוח, עקב תורים ארוכים מדי.

הדו"ח מתאר כשלים חמורים בניהול חדרי הניתוח בישראל. צילום: שאטרסטוק
הדו"ח מתאר כשלים חמורים בניהול חדרי הניתוח בישראל. צילום: שאטרסטוק

מה עולה מדו"ח מבקר המדינה?

הדו"ח מתאר כשלים חמורים בניהול חדרי הניתוח בישראל, המתבטאים בזמני המתנה ארוכים לקביעת תורים, חוסר יעילות בניצול עמדות הניתוח, ציוד מיושן ובלוי ומחסור חמור בכוח אדם.

כך, למשל, מצא מבקר המדינה שבחלק מבתי החולים, על אף שיום הניתוחים אמור להתחיל ב-7:30 בבוקר - בפועל הוא מתחיל, בממוצע, באיחור של יותר מ-40 דקות; בנוסף לאיחור בתחילת היום, גם בסיום היום מתרחש אובדן זמן יקר: יום הניתוחים אמור להסתיים ב-15:00; עם זאת, במרבית הניתוחים, מסיימים צוותי הניתוח את העבודה עוד לפני השעה 14:00 (בניגוד להנחיות, כמובן). הדבר גורם לבזבוז עצום של משאבי בית החולים, לפגיעה בשירות שמקבל הציבור - ולהתארכות זמני ההמתנה, לקבלת תורים.

האם אין תכנית לקיצור תורים לניתוח?

בנוסף, קובע המבקר כי במשרד הבריאות לא נקבעה תכנית מסודרת לקיצור התורים לניתוח במערכת הבריאות. התוצאה: כל בית חולים מבצע רישום של אורך התורים בצורה עצמאית (ולא אחידה) - ולכן חולים מתקשים לבצע השוואה ברורה ומדויקת ולקבל החלטה מושכלת יותר, לגבי האפשרויות העומדות בפניהם.

כידוע, המתנה ארוכה לניתוח עלולה להחמיר את הבעיה הבריאותית של המטופל - ולפגוע באיכות חייו. פעמים רבות, תור ארוך לניתוח - גורם למטופל להתייאש ולפנות למערכת הרפואה הפרטית, על חשבון הרפואה הציבורית.

האם המשבר ברפואה הציבורית גורם לעלייה בשיעור הפניות לרפואה הפרטית?

המצב העגום, המפורט בדו"ח מבקר המדינה, מביא להרחבת היקף הפניה לרפואה הפרטית. הדברים באים לידי ביטוי גם בדו"ח מכון ברוקדייל, שפורסם לאחרונה - ממנו עולה כי מתוך המטופלים שעברו ניתוח, 36% עברו אותו במערכת הפרטית, באמצעות שב"ן, ביטוח בריאות מסחרי או תשלום מכספם הפרטי. הפנייה ההולכת וגוברת לרפואה פרטית, על פני הציבורית, מגדילה את אי-השוויון במערכת הבריאות - שכן חולים שידם אינה משגת, נאלצים להמתין חודשים ארוכים במערכת הציבורית.

במשרד הבריאות לא נקבעה תכנית מסודרת לקיצור התורים לניתוח. צילום: שאטרסטוק
במשרד הבריאות לא נקבעה תכנית מסודרת לקיצור התורים לניתוח. צילום: שאטרסטוק

מה ניתן לעשות, כדי לפתור את בעיית אי השוויון במערכת הבריאות?

הממשלה ומשרד הבריאות ניצבות בפני שתי פעולות עיקריות ודחופות, שיש לבצע.

הפעולה הראשונה: כמובן, יישום המלצות מבקר המדינה. כך, למשל: לעשות את הדבר הבסיסי ביותר (בעיקר במדינה המכנה את עצמה "אומת הסטארט אפ") - למסד את שרשרת ההפעלה של חדרי הניתוח, באמצעות מערכת ממוחשבת ייעודית ושיטתית של חדרי הניתוח. כך, בין היתר, יתאפשר לעדכן במערכת הממוחשבת את הסיבות וההנמקות לביטול ניתוחים, תוך הגדרת מדד ייעודי לנושא. כל דחיה של הטיפול בבעיות אלה גורמת נזק קשה לחולים רבים, הממתינים חודשים רבים לניתוח.

הפעולה השנייה: ביטול הסדרי הבחירה של קופות החולים עם ספקי השירות, על מנת לאפשר לכל אזרח לבחור את בית החולים בו יעבור ניתוח. בחירה חופשית של בית החולים תקצר את זמני ההמתנה, באופן עקיף - שכן היא תפתח בפני החולים את האפשרות לפנות לבית חולים, בו זמן ההמתנה קצר יותר.

יתרה מזאת: במצב הנוכחי, לבתי החולים ולקופות החולים אין כל אינטרס כלכלי לקצר את התורים. בתי החולים יודעים שקופות החולים, שכללו את בתי החולים בהסדרי הבחירה שלהן - ינתבו את החולים לבתי חולים אלה. מבחינת הקופות, זמני המתנה ארוכים מנתבים את החולים למערכת הפרטית - שלא על חשבון הקופות.

לכן, אם באמת רוצים לייעל את מערכת הבריאות, חייבים לאפשר תחרות אמיתית בין בתי החולים - וזאת באמצעות ביטול הסדרי הבחירה; והעברת זכות הבחירה לצרכן. הצרכן יבחר את בית החולים בו זמן ההמתנה הוא הקצר ביותר והאיכות היא הגבוהה ביותר - ויביא ליצירת תחרות אמיתית שתתמרץ את בתי החולים להשתפר ולהתייעל.

לסיכום: דו"ח מבקר המדינה שופך אור רק על סוגיה בעייתית אחת, בתוך מערכת הבריאות הציבורית. באופן אולטימטיבי, הפעולה הדחופה באמת, הנדרשת מגוף שאמור לקבוע מדיניות לעשרות שנים קדימה, לא רק לשנה הבאה - היא גיבוש תכנית חירום לאומית, לגרעון התקציבי המתמשך במערכת הבריאות, לקיצור תורי ההמתנה לניתוחים ולהקלת העומס על חדרי המיון והניתוח, תוך התאמתם לרמה המצופה ממדינה מודרנית בשנת 2017.

שמוליק בן יעקב הוא יו"ר האגודה לזכויות החולה בישראל.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום