שיפור הזיכרון בעזרת צמח פשוט

(0)
לדרג

עשב שוטה מחדד את המוח, על פרדוקסים מודרניים ועל כוחו של הטבע, ומה הסתיר בעבר ריחו הנעים של הצמח?

מאת: המליסה מגבירה את פעילות האצטילכולין הגורם הכימי שנוכחותו פוחתת אצל חולי אלצהיימר, שירת העשבים.

זו הצהרת כוונות לא הגיונית של המאה העשרים ואחת, אבל מליסה רפואית הנחבאת אל הכלים הוכחה כמשפרת את הזיכרון, מרגיעה ואף מתמודדת עם מחלת האלצהיימר.
מדענים אומרים שגילו כי צמח הגינה הפשוט משפיע בצורה מדהימה על המוח האנושי.
מליסה רפואית, נחשבת פעמים רבות לעשב שוטה בגינה, אבל יש לה היסטוריה ארוכה ברפואה המשלימה. הפסיכולוגים ד"ר אנדרו שולי וד"ר דיוויד קנדי אומרים שהוכיחו שלרפואה העממית יש בסיס מדעי של עובדות והוכחות.
שימושים מתועדים בצמח מגיעים עד לזמנו של דיוסקורידס, הרופא היווני, שנודע כמי שהשתמש במליסה רפואית בתכונות האנטי-חיידקיות וביכולת ההרגעה שלה.
במאה ה 16, ההרבליסט ג'ון גררד נתן מליסה רפואית לתלמידיו על מנת "לחדד את החושים".
הממצאים המדעיים הוצגו בכנס האגודה הפסיכולוגית הבריטית. תוך שימוש בציוד חדשני ובמתודולוגיה עדכנית, הניתוח של הדוקטורים שולי וקנדי הראה כי מינונים גבוהים של הצמח משפרים את הביצועים הקוגניטיביים, והרגיעו את המשתתפים במחקר.
הם הדגימו כיצד המליסה מגבירה את פעילות האצטילכולין הגורם הכימי שנוכחותו פוחתת אצל חולי אלצהיימר.
ד"ר שולי אומר "הממצאים שלנו עומדים בסתירה להנחה שהמוח האנושי פועל בצורה אופטימלית כל הזמן. האתגר הבא הוא לבדוק אם הממצאים יכולים לעזור לפרטים שסובלים מבעיות זיכרון."
מליסה רפואית לא הראתה כל השפעות משמעותיות בעבודה על הזיכרון לטווח קצר כשהוא עובד באופן קבוע כל היום. ואולם ד"ר שולי אומר שזה כן השפיע על הזיכרון השניוני, שם למעשה מאוחסן הזיכרון, ואינו זמין באופן קבוע, אלא נשלף שוב ושוב. היכולת ללמוד, לאחסן מידע ולשלוף אותו משתפרת.
ד"ר שולי גם אומר שעדין מוקדם לקבוע אם מליסה רפואית יכולה לסייע לחולי אלצהיימר, אבל מוסיף "זה יכול לסייע במצבים בהם הזיכרון כבר בעייתי".
אנה היל, מנהלת חברת "וודלנד הרבס", מרכז לשיווק עשבי מרפא ורפואה משלימה בגלזגו, מוסיפה שהמליסה אכן מאוד מקובלת לשימוש בחליטת תה.
אפשר לרכוש את זה כשמן תמצית, אבל השמן מאוד יקר. מדובר בצמח מוכר מאוד ופופולרי מאוד כמשקה.
צמח לכל מטרה, המליסה משתייכת לקבוצת הלמיאצאה, או המנטה, ויש לה טעם מרענן, בדומה ללימונית או ללמון גראס.
מקורו של הצמח כנראה באסיה המערבית, והוא קשור לצמח הברגמוט, שהיה בשימוש כבר לפני מאות שנים על ידי הילידים בצפון אמריקה.
תושבי לונדון בתקופת אליזבת היו מחזיקים זרים קטנים של צמחי מרפא ארומטיים ופרחים, ביניהם מליסה, על מנת להסוות את הצחנה שעלתה בעקבות התנאים הלא סניטריים בתקופה.
זהו צמח מרפא מסורתי, המשמש גם לבישול, קישוט והכנת תה.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום