מחיר ההזדקנות

ממצאים מוקדמים בתולעים, חרקים, יונקים וציפורים מראים על התאוריה הנפוצה של אריכות ימים, אומרים החוקרים. מומחים להזדקנות בכל העולם נאספו על מנת לדון בנתונים האחרונים, התומכים בקשר בין מתח ואריכות ימים.
גורדון ליטגו, גרנולוטולג מולקולארי במכון באק למחקר ההזדקנות בקליפורניה בחן מוטציה שהאריכה ימים של התולעת Caenorphabditis elegans. המוטציה מכילה מוטציות גנטיות העוברות בדרך ביוכימית דומה לשביל שיוצר האינסולין אצל בני אדם. ליטגו מצא שהמוטציות הללו גם מביאות לביטוי יתר של גנים הקשורים בתגובה למתח כמו חלבונים להתקף חום.
במיוחד, ליטגו מצא ביטויים מתחלפים למולקולה המווסתת את הביטוי של החלבונים הללו, גורם הלם החום, במוטציה.
"התנגדות למתח היא סימן נפוץ בפרטים ארוכי ימים רבים, החל בשמרים ועד לעכברים, מה שמצביע על מנגנון המחבר בין אריכות ימים לתגובה למתח" הוא אומר.
גורם נוסף שקשור לאנרגיית חילוף חומרים, הנחשבת למתווכת בין אריכות ימים והיכולת להתרבות, היא המצאות המזון.
בעלי חיים אצלם צריכת הקלוריות הופחתה בערך בחצי, ושאינם רעבים, לא רק חיים יותר זמן ומראים פחות נזקים הכרוכים בהזדקנות, הם גם מעמידים פחות צאצאים. עובדה זו נכונה לזבוב הפירות, לתולעת, למכרסמים וגם לקופים.
מחקרים על מגוון גנים במוח העכברים וברקמות השרירים הראו שהרבה גנים משתנים, כלפי מעלה או כלפי מטה, עם הזמן. אצל פרטים שהוגבלו מבחינת צריכת הקלוריות, הגנים מראים את אותם השינויים, אבל בתקופה ארוכה בהרבה, אומר גויינס. המחקרים הנערכים היום מראים את אותה מגמה בשושלות שונות של בעלי חיים, הוא מוסיף.
"הגבלת קלוריות היא אולי המנגנון היחיד שבאמצעותו אנחנו יכולים לאריך את טווח החיים במגוון של זנים" אמר גוינס לחברי המשלחת .
היחס בין פוריות לאריכות ימים נחקר לראשונה על ידי מספר תהליכים מלאכותיים שבאמצעותם בודדו מספר מוטציות בעלות חיים ארוכים. מוטציות אלה גם העמידו פחות צאצאים.
"ההשלכות צפויות להשפיע על מגוון גדול של אורגניזמים" אומר טום קירקווד, גרנוטולוגיסט במכון להזדקנות ולבריאות באוניברסיטת ניו קסל על הטיין.
קירקווד מצא את הרמזים הראשונים לכך שבני אדם יכולים להראות את אותו יחס כבר ב 1998. הוא חקר רשומות היסטוריות של האצולה הבריטית מהמאה השמינית ועד לסוף המאה ה 19, ומצא שתוחלת החיים היתה גבוהה בצורה משמעותית אצל הנשים שלא היו להן ילדים. כמעט מחצית מהנשים מעל לגיל 90 היו חשוכות ילדים, ורק לכשליש מהנשים שמתו בשנות הארבעים לחייהן לא היו ילדים.
ואולם ההוכחות על בני אדם לא חותכות, ועד היום לא נערכו מחקרים משכנעים המראים כי הדפוס שנראה אצל זבוב הפירות והתולעת תקף גם למרחק אבולוציוני גדול יותר, ובעיקר אצל חולייתנים.
ואולם, ממצאים שלא פורסמו, ושהציגה לינדה פרטרידג' ממעבדות גלטון בלונדון, מראים שייתכן שהדפוס אכן קיים. היא קיימה מחקר שיטתי על מאות ציפורים ויונקים, ומצאה שהזנים המזדקנים לאט יותר מעמידים פחות צאצאים, וגם זאת בשלב מאוחר באופן יחסי של חייהם הפוריים.
יחד עם זאת, מזהיר ליטגו, המנגנונים עשויים להיות שונים מאלה הפועלים אצל חסרי החוליות.
ביחד, אומר קירקווד, ההוכחות הללו תומכות בתאוריית ההחלפות.
בעלי חיים שחיים זמן ארוך יותר ומתרבים פחות נוטים להיות עמידים יותר למתח, הוא אומר, ותומך בגישה האבולוציונית על פיה אריכות ימים עשויה להתפתח כמו היכולת להסתגל לעידן חדש ולגורמי מתח, כמו רעב.
על פי תאוריית ההחלפות, אומר קירקווד, ההזדקנות מתרחשת כתופעת לוואי בלתי נמנעת של יתרונות אחרים, כמו פוריות או מספר הצאצאים שנולדו.