נגישות
נגישות

אורולוגיה

(1)
לדרג

כאן תוכלו לקרוא על בדיקות מאבחנות באורולוגיה ועל מיני פתולוגיות שונות בתחום..... הסיכום נכתב ע"י תמר פיליפס - סטודנטית לסיעוד שנה ג' תהש"מ

מאת: כאן תוכלו לקרוא על בדיקות מאבחנות באורולוגיה ועל מיני פתולוגיות שונות בתחום.....
בדיקות הדמיה ואיבחון באורולוגיה

אורולוגיה
 בדיקות דם:
 קריאטינין
 גלוקוז
 אוריאה
 אלקטרוליטים
 PSA = Prostatic Specific Antigen (אנטיגן שמאתר מספר סרטנים לאו דווקא בפרוסטטה, והוא משמש כמעקב לאחר ריפוי מהסרטן.
 בדיקות שתן:
 לתרבית
 איסופי שתן
 כללית
 לציטולוגיה (בדיקת תאי סרטן)
 משקע.
 לשחפת TB.
 סטיק:
 משקל סגולי של שתן.
 דם בשתן (רגיש מאוד).
 שריר בשתן.
 לויקוציטים.
 חלבון

בדיקות הדמיה:
 MRI
 Renal Angiographia = נכנסים דרך העורק הפמורלי ובאורטה מזריקים חומר ניגוד שמראה את כלי הדם הכליתיים.
 מיפוי כליות:
 קרינה רדיואקטיבית.
 ניתן לראות את זרימת הדם, תפקוד הכליה ואם יש הצרויות בכלי הדם.
 בד"כ מדובר על ריכוזים.
 ביופסיה
 בדיקה אורודינמית - בודק קצב ההשתנה בזמן מוגדר.
 CT = Computer Tomographia:
 מראה צילום של פרוסות.
 מראה תפקוד + אנטומיה.
 קרני X.
 הכנה: לתת למטופל חומר ניגוד (אורוגרופין) 6 שעות לפני הבדיקה ובזמן הבדיקה (PO + IV).
 בדיקה רקטאלית: לבדיקת גודל ורגישות הפרוסטטה.
 אולטרא סאונד = US
 US בטן: להימנע מאוכל שומני יום לפני, 3-5 שעות לפני הבדיקה לא לאכול.
 US בטן תחתונה: שעתיים לפני הבדיקה לתת שתן, לשתות ליטר נוזל (לא תוסס) ולשמור שתן.
 US בטן + אגן: חיבור של שתי הבדיקות הראשונות.
 US כליות: צום שעתיים.
 US טרנס רקטל = TRUS - לבדיקת הפרוסטטה. צריך להכין את הנבדק נפשית ולעשות לו חוקן. אם עושים גם ביופסיה החולה צריך לקבל אנטיביוטיקה ולהסביר לו שישים לב לדימום.
 צילום בטן סקירה = צ.ב.ס או צילום בטן ריק = צ.ב.ר.
 לא צריך הכנה, עושים צילום רנטגן בודד.
 ישנה קרינה לכן יש צורך להגן על הצוות ועל איברי מין הנבדק.
 לא הבדיקה הטובה ביותר למערכת השתן.
 מראה צל שמעיד על גודל הכליה, מספר הכליות, הסתיידויות (שיכול להעיד על שחפת).
 IVP = Intra Venus Piolographia
 מטרת בדיקה: הדגמה של מערכת השתן פרט לאורטרה. ניתן לראות מבנה לא תקין, מומים, עיוותים, התרחבות, היצרות, אבנים, גידולים ולעיתים ניתן לראות דלקת או שחפת.
 חובה לברר רגישות ליוד, אם יש רגישות קלה אז מכינים מראש סטרואידים, וריד פתוח ועגלת החייאה.
 ערב קודם צריך לתת משהו שיגרום ליציאה (בגלל שגזים ועצירות מטשטשים את התמונה).
 מ- 24:00 הפסקת שתייה. בוקר הבדיקה מותר לשתות עד כוס מים.
 לאחר הצילום הראשון הנבדק מתבקש לרוקן את כיס השתן, ואז לעשות צילום נוסף. נקרא post voiding, זה כדי לבדוק אם יש שארית שתן.
 לאחר הבדיקה הנבדק מתבקש לשתות הרבה בכדי לשטוף את היוד.
 חסרונות: רגישות ליוד, ובכליות פגועות יכול לגרום לאי-ספיקת כליות.
 התוויות נגד: חולים עם רגישות קשה ליוד וקריאטינין בדם מעל 2mg%, לא במבצעים בטראומה.
 ציסטוקופיה = Cystoscopy:
 מטרת הבדיקה:
 הסתכלות לתוך כיס השתן.
 גילו פתולוגיות בכיס השתן ובאורטה (אבנים, גידולים ופוליפים).
 לקיחת דגימה מתוך רקמת שלפוחית השתן וכריתת גידולים קטנים.
 לא ישתמשו בבדיקה זו אם:
 יש המטוריה קשה.
 יש היצרות קשה באורטה.
 יש לחולה ספסיס.
 צריך להכין לפני הטיפול:
 את הנבדק באופן נפשי.
 מתן אנטיביוטקה.
 התלת שתן + יציאה.
 תנוחה גינקולוגית (גם גבר).
 לתינוקות ולאנשים לא רגועים או עם יש גידול גדול, הבדיקה תתבצע בחדר ניתוח.
 לאורך הטיפול מטפטפים חומר נגד כאבים.
 לאחר הטיפול:
 לעקוב אחר אופן ההשתנה (צבע, כמות)
 מתן אנטיביוטיקה.
 שתיית 14 כוסות שתיה.
 סיבוכי הטיפול:
 דם בשתן - קרע בכלי דם.
 חום מעל 380 - ספסיס
 כאבי גם - שתן יוצא מכיס השתן.
 עצירת שתן - כיווץ השופכה.
 ציסטוגרפיה = Cystography או ציסטורגרם = Cystogram:
 ניתן לראות את גודל כיס השתן, גידולים ו-reflux.
 צריך כיסוי אנטיביוטי.
 הבדיקה נעשית ברנטגן תחת שיקוף עם צילומי רנטגן בודדים.
 מחדירים קטטר לכיס השתן. הקטטר מחובר לאינפוזיה עם חומר ניגוד על בסיס יוד ומשך הבדיקה היא כ- 20 דקות.
 בסוף הבדיקה מוצאים את הקטטר ומבקשים מהאדם להטיל שתן.
 ניתן לבצע בדיקה זו באנשים עם רגישות נמוכה ליוד בגלל שהיוד לא נכנס לזרם הדם.
 Voiding Cysto Urotrography = VCU: מזריקים עם קטטר וממלאים את השלפוחית ב- 300 מל'. בבדיקה זו ניתן לראות את מיקום הדליפה אם יש.
 Retrograde Urenthrography: הזרקה של חומר ניגוד לקטטר למציג את השופכה. במצב של שבר באגן יכולה להיות פגיעה בשופכה.

אינדיקציות לבדיקות הדמיה:
 המטוריה מאקרוסקופית.
 המטוריה מיקרוסקופית שבד"כ בעקובות שוק, פציעות אבדומליות אחרות, עקב נפילה.
 עצירות שתן.
 בעקבות שבר בחוליות או בצלעות.

מושגים והגדרות באורולוגיה

Lower Urinary Tract Symptoms = LUTS:
 תלונות חסימתיות של מערכת השתן התחתונה: היסוס במתן שתן (זרם מקוטע, תחושה של חוסר התרוקנות, זרם מאומץ, טפטוף סופי).
 תלונות איריטטביות: דחיפות במתן שתן, תכיפות במתן שתן, צריבה (disuria).

דליפת שתן = Urinary Incontinence:
 Urgency: לחץ שצריך להשתין מיד. בד"כ זיהום בדרכי השתן או אבנים או גידול.
 Stress: חולה משתעלת מתעמצת עם שרירי הבטן שגורם לדליפת שתן. נפוץ לאחר מספר לידות שגורמות להיחלשות מנגנון הספינקטר.
 Total: מצב שהחולה לא מרגיש שזה בא. נגרם מפיסטולות וזוגינליות (לאחר קריטת רחם או ניתוח אחר באיזור שפוגע בשלפוחית) או יכול להיות בעיה מולדת.
 Overflow: כיס שתן מלא שמידי פעם מתגבר על הסתימה. בד"כ בעקבות פרוטסטטה מוגדלת.

בדיקה אורולוגית:
 בדיקת כליות: לרגישות, גידולים. סיבולת לגושים אצל ילדים יכולים להיות כליה מוגדלת או מכווצת ואצל מבוגר גוש ממאיר.
 בדיקת שלפוחית
 בדיקה גינקולוגית לאישה
 בדיקת האשכים, צינור הזרע, בדיקה רקטלית לבדיקת הערמונית אצל גבר.
 בדיקת שתן.
 בדיקות הדמיה.

פתולוגיות באורולוגיה

פתולוגיות

מאקרו- המטוריה: מחייב בירור מלא לשלול גידול בדרכי השתן. הבירור נעשה ע"י US, IVP או ציסטוקופיה.
מיקרו-המטוריה: אצל אישה מחייב בירור מלא.
סיבות להמטוריה:
 תלוי בגיל ובמין:
 נשים בכל גיל יכול להיות UTI.
 נשים צעירות: אבנים.
 נשים מבוגרות: אבנים בכיס השתן.
 גברים צעירים: אבנים / זהומים.
 מעל גיל 60 BPH (Benign Prostatic Hyperplazia).

טראומה לאורטר:
 נדיר מאוד. לרוב פגיעות חודרות או Iatrogen (במהלך ניתוח).
 סימנים לפגיעה: כאבי בטן בעקבות דליפת שתן, או Ileus (שיתוק של המעי).

טראומה לשלפוחית השתן:
 פציעות כהות בעיקר בתאונות דרכים ושברים באגן. 90% מהפגיעות הכהות הן משבר באגן.
 פציעות חודרות לשלפוחית מלוות בד"כ בפגיעה באיברים בטניים אחרים.
 Introperitenealy, מסובך כי כאשר מתרכז שתן בפריטונאום נוצר כמיפריטוניטיס והשתן נספג בדם. הפריטוניאום מכסה את גג השלפוחית. אבל שכיח יותר פגיעה מחוץ לפריטונאום.
 אם יש קרע גדול החולה לא יתן שתן בכלל, בדם יהיה חמצת מטאבולית (כלור, קריאטנין ואוריה גבוהים).
 טיפול: ניתוח (אם הקרע הוא לתוך הפריטונאום) או טיפול שמרני כמו קטטר שיגרום לשלפוחית להתכווץ ולהתאחות.

טראומה לשופכה:
 בעיקר בגברים.
 בעיקר משברים באגן.
 פגיעות בשופכה אחורית (Prostatic membranous) וקדמית (בולברית פיניארית).
 סימנים:
 אין שתן.
 כאבי בטן תחתונה ורגישות בטן תחתונה.
 כאבים משברים + שלפוחית מלאה + קרע.
 באיזור האשכים רואים המטומות.
 לא ניתן למשש פרוסטטה.
 דם בפתח השופכה.
בדיקות:
 בבטן CT.
 אורטרוגרפיה: רואים ששתן לא מגיע מהשלפוחית.

 אסור להכניס קטטר כאשר יש חשש כלשהו לטראומה בשופכה (אם יש דם בפתח המיאטיס או המטומה בפריטונאום או אם יש פרוסטטה גבוהה, ואם יש חשש לשברים באגן). החדרת הקטטר יכולה לגרום להיצרות השופכה או לאימפוטנציה. לכן היום ממליצים להכניס קטטר לתוך השלפוחית מהבטן.

טראומה לאורטה הקידמית:
 פגיעת אוכף (כמו מאופניים) או מניתוח אחר.
 סימנים: קושי להשתין, דם מהשופכה, המטומה בפריטונאום.
 הדמיה אורטרוגרפיה.
 טיפול:
 לא להעביר קטטר לשלפוחית.
 החדרת supra pubic cystostomy.
 ניתוח (בד"כ לא מיד).
 סיבוכים של הפגיעות ושל הניתוח: אימפוטנציה, דליפות שתן, היצרות.

UTI
 בשתן תקין אין חיידקים.
 Lower UTI: ציסטיטיס (בכיס השתן), אפידידימיטיס (דלקת בצינור הזרע), פרוסטטיסיס, orcitis (אשך גדול).
 Upper UTI: בעיקר הכליה, דלקת בשכיחות נקרא Pyeletonephritis. זיהומים נוספים אבצסים סביב הכליה ומורסות.
 Bacteuria: חיידקים בשתן.
 A-simtomatic Bacteuria: תרביות שתן חיוביות (מעל מאה אל. מושבות ל- 100 מל). נמצא בעיקר בנשים בהריון.
 Complicated UTI: זיהום בדרכי השתן בנוכחות אבנורמליה מבנית / פונקציונלית / מטאבולית / בנוכחות חיידק יציב. לדוגמא אבן שחוסמת את האורטר יכול לגרום לזיהום. סוכרת גם גורמת לזיהומים. חולי HIV ועוד.
 Re-Infection : אם החולה חוזר לאחר יותר זמן עם אותו חיידק או חיידק אחר.
 Relapse: זיהום חוזר תוך שבועיים עם אותו סוג חיידק. מערכת השתן לא נוקה טוב מאותו חיידק.
 Recurrent: זיהום חוזר.

התפתחות UTI :
 זיהום עולה - מגיע לשלפוחית - לכליה - pyelonephritis.
 התפשטות המטוגנית מהדם לכליה.
 בנשים יש יותר ציסטיטיס בגלל הקירבה האנטומית של השופכה לרקטום.
 אצל זכרים בתחילת החיים ובגילאים מבוגרים יותר יש שכיחות גבוהה יותר.
 אצל נקבות בתחילת החיים ושוב בגילאים 4/5 ושוב אם תחילת קיום יחסי המין (בגלל מיקרו-טראומה לגניטליה - עולים חיידקים בשופכה).

מנגנוני הגנה לזיהומים: שטיפה מכנית של השתן, כמו כן לשתן יש תכונה אנטיבקטריאלי (רמת מלחים גבוהה בשתן, אוסמולריות גבוהה של השתן - כמו כן מופרשים נוגדנים בשתן, רמת האבץ גבוהה מן הפרוסטטה).

פתוגנים מזהמים: E-coli 80% מן הזיהומים; חיידקים גרם שלילי, klepsiela" פרוטאוס, סטפילוקוקוס.

Upper UTI
Acute Pyelonephritis
 דלקת של הנפרונים (פרנכימה) ושל אגן הכליה.
 אבחנה: על סמך תמונה קלינית של חום, צמרמורות, כאבים במותן ורגישות לניקוש. בשתן יהיו לויקוציטים, גלילים עם תאים לבנים ולפעמים אריטרוציטים.
 מנגנון: זיהום עולה, יש reflux של שתן או שהחיידקים מטפסים לבד.

 Proteus: מפריש אוריה שהופך את השתן ליותר בסיסי, שוקעים גבישים ונוצרים אבנים מזוהמות.

 Staph Aureus: זיהום המטוגני. כליה בצקתית עם מיקרואבצסים בדופן.

 אינדוקציה להדמיה הוא חולה שלא מסתדר אחרי יום יומיים עם טיפול אנטביוטי או שזיהומים חוזרים.

 אם יש אבן שחוסמת (UPJ) אז ב- IVP יראו כליה בצקתית עם איחור בהפרשה.
 בדיקה שעושים אצל נשים עם זיהומים חוזרים נקרא ציסטוגרפיה או voiding cystography. מכניסים קטטר דק ומבקשים מהאישה להשתין בזמן צילום ואז רואים אם יש reflux. אצל ילדים שכיח v.u. reflux.
 טיפול תרופתי ל- pyelonephritis ממשפחת קואינולונים. אם צריך טיפול לוריד משלבים עם אמינוגלוקזידים.
 פניצילין פועל על דופן החיידק ואז הגרומיצין נכנס פנימה.

Chronic Pyelonephritis
 אבחנה פתולוגית שופיע בעיקר בילדות שסבלו מזיהומים חוזרים.
 בדיקות רדיולוגיות פוגעות בכליה, פני הכליה מצולקים ושקועים, והכליה קטנה.
 בכליה יש תאי דלקת כרונים.
 Reflux אצל ילדה היא בדרך כלל א-סימפטומטית.
 חולי יתר לחץ דם הם בסיכון גבוה יותר לזיהומים חוזרים והתפתחות אבנים מזוהמות.

Papilary Necrosiss
 Pyelonephritis קשה.
 מופיע ב"כ בחולי סוכרת.
 קרע של הפפילה שיכולה לגרום לחסימת כליה - מאוד ספטי.
 במקרה של חסימה כזאת מנקזים את הכליה עם נפרוסטומי או נקז מהשופכה (JJ).

מורסות הכליה:
 Lobar Nephronia - אבצס קטן בקורטקס של הכליה. מצב זה בד"כ עובר לבד.
 מצבים של אבצס פרינפרי - בכליה מזוהמת וחסומה, יכולים להיות מורסות בכליה שמתנזלות והמוגלה מתפשטת.

*בחולים ספטים קשים לפעמים צריך לכרות את הכליה.



Lower UTI
ציסטיטיס חדה:
 דלקת חיידקית של כיס השתן.
 80% E-coli, וקיים גם חיידקי Stap Sapro, Klebsiels, Proteus.
 לחיידקים קשה לחיות באווירת השתן.

גורמי סיכון בנשים צעירות:
 לעיתים גנטי: כנראה שיש להן רצפטורים נוחים יותר לחיידקים.
 גילאים צעירים.
 יחסי מין.
 שימש באמצעי מניעה כמו דיאגפרגמה וקוטלי זרע כי הם מעודדים צמיחת חיידקים.
 נשים מבוגרות: בגיל המעבר הואגינה עובר אטרופיה וישנם חיידקים שיכולים לגרום לדלקת. בנוסף יש צניחה של איברים וחולשת שרירים.

תמונה קלינית:
 צריבה.
 תכיפות במתן שתן.
 דחיפות במתן שתן.
 רגישות suprapubic.
 בשתן יש תאי דם לבנים(לא תמיד) ואדומים.
 לא חייב להיות חום.
 תרבית חיובית לחיידקים.

הדמיה: לא חובה (בעיקר באשה צעירה). אם יש צורך אז יבוצע US או IVP. אם יש proteus בשתן מומלץ לעשות הדמיה בגלל חשש לאבנים.
סיבוכים:
 ספטיק שוק.
 Interstitial Cystitis.
 אבן בכיס השתן או באורטר יכול לגרום לתלונות אריטטיביות.
 גידולים.

טיפול: תרופתי כמו צפרול, רספרים/ספטרים (תכשיר סולפטי, לטיפול 3-5 ימים).

גורמי סיכון:
 נשים צעירות המקיימות יחסי מין עם דלקות חוזרות (לכן מומלץ להשתין לאחר יחסי מין או לקחת רפסרים או אחת התרופות האחרות אחרי יחסי מין). Honeymoon Cystitis: דלקות חוזרות.
 אם לאישה יש יותר מ- 3 זיהומים בשנה ולא נמצא בעיה שניתן לתקן, מומלץ טיפול מונע. למשל כדור (1/3 מטיפול במחלה) ביום של אנטיביוטיקה במשך שנה ואז להפסיק ולראות אם הזיהומים חוזרים.
 אצל 7%-3% מהנשים יצמח חיידק בתרבית, ואצל נשים בהריון הספירה תהיה גבוהה יותר. בגלל כשיש לחץ על מערכת השתן יש יותר סטזיס של שתן.

Prostatitis
 Bacterial: נמצאו חיידקים בשתן.
 Non Bacterial: יש תאים לבנים בשתן אך לא נמצאים חיידקים.
 פרוסטאטידניה: אין סיבה מוכרת.

Acute Bacterial Prostatitis:
 מזהמים כמו UTI אבל את הפרוסטטה.
 פתוגנזה: זיהום עולה מהשופכה.
 קליניקה: מחלה סוערת אצל גברים. חום צמרמורות ועצירת שתן.
 גופנית: חום גבוה, לא ניתן לעשות בדיקה רקטלית כי הכאב הוא עז מידי ויכול לפעמים גם לגרום נזק.
 סיבוכים: אורוספסיס וספטיק שוק או הפיכה לאבצס בערמונית.
 אנטיביוטיקה: לא חודרת טוב לפרוסטטה.
 לכן נותנים חודש טיפול אנטיביוטי של קואינולונים (שמגיעים לערמונית) בכדי למנוע מחלה כורנית.

Chronic Bacterial Prostatitis:
 בד"כ ללא עבר של מחלה אקוטית.
 עם אותם הפתוגנים כמו במחלה האקוטית.
 קליניקה: כאבי גב תחתון, תלונות רקטליות, תלונות אירטטיביות, זיהומים חוזרים בשתן.
 טיפול: אנטיביוטי למשך 3 חודשים. לפעמים במצב חמור צריך לכרות את הפרוסטטה.

מבחן 4 הכוסות:
 10 מל' של שתן לתוך כוס - שפכה.
 10 מל' של שתן לתוך כוס - כיס השתן.
 10 מל' של שתן לתוך כוס - ערמונית - בעקבות מסג' פרוסטטי.
 משווים מס' לויקוציטים ותרביות וכך ממקמים את מקור הזיהום.

Acute Epididimitis
 עד גיל 35. מעל גיל 35 זה UTI, בד"כ בגלל שהערמונית או היצרות בשופכה.
 מחלת מין.
 פתולוגים: אגונוקוקים.
 תגובה משנית של האשך.
 קליניקה: Acute Scrotrum, חום סיסטמי, צינור הזרע (אפידידימיס) מעובה ורגיש למגע, אשך מאוד כואב. בשתן יש לויקוציטים, לויקוציטוזיס.
 טיפול בגברים צעירים: דוקסיצילין, קינולונים ו- NSAID'S. מנוחה במיטה, קירור אשכים.

אבנים בדרכי השתן - אתיולגיה סוגים וטיפול

אבנים בדרכי השתן
 שכיח פי 3 אצל גברים.
 גורמים גנטיים: חומצה אורית.
 מחלות גנטיות: ציסטנאוריה.
 גיל שכיח: עשור שלישי עד חמישי (50-25).
 גורמים חיצוניים: אקלים, נפח שתיה, דיאטה, תכולת המים. (דיאטה של בשר גורם להיווצרות אבנים בגלל חומצה אורית).
 שיעור חזרה של אבנים: בעשר שנים יש שיעור של 5% חזרה.
 איך נוצרים אבנים:
 כמות רבה של מלח שלא מתמוסס יותר אז הופך למשקע.
 יש מעקבי אגריגציה כלומר חומרים שמעכבים היווצרות של גבישים כגון ציטראט, פרופוספאט, מגנזיון ו- Tom Hosfelt (חלבון שבא ממקור טובולרי). אם החומרים המעכבים הללו מופרשים כמו שצריך יהיו פחות אבנים, ואם יש חסר יווצרו יותר אבנים. גבישים אלה נוצרים באגן הכליה ומגיעים לשלפוחית.
 עיוות כליה = Renal Colic: בעקבות חסימה שריר באורטר וקופסית הכליה גדלה וכואבת, הכאב הוא בגלים. הכאב מלוחחה בבחילות והלקאות (בגלל שהיא מעוצבבת ע"י עצב הואגוס).
 תלונות איריטטיביות: מיקום האבן לאורך האורטר משפיע על הקרנת הכאב ( למשך האשך או המפשעה).
מעבדה:
 דם בשתן, לרוב מיקרוסקופי.
 בדיקת דם לתפקודי כליות.
טיפול:
 נוזלים IV (מפסיק את כיווץ האורטר).
 תרופות נגד כאבים כמו וולטרן.
 פטידין אם הוולטרן לא עובד.
 בגלל שרוב האבנים יצאו באופן ספונטני: מקררים את החולה, נותנים נוזלים.
אבחנה:
 צב"ס: מאבחן אבנים מסויידים (כמו אבני קלציום, אבני חומצה אורית לא יראו).
 CT ללא חומר ניגוד: רגישות של 96%-98% למציאת אבן, רואים הרחבת הכליה, הסננה מודגשת של שומן סביב הכליה. האורטר מורחב בגלל בצקת סביבו.
 IVP: היום פחות בשימוש, אלא אם רוצים לבדוק כמה הכליה מפרישה או אם יש אבחנה של אבנים ולשקול טיפול או לראות תוצאות אחרי טיפול.
 US: יכול לפספס לא מעט אבנים - רגישות 70%.

טיפול דפיניטיבי לאבן שלא יוצא לבד:
 ריסוק חוץ גופי = Extracorpurs Shock Wave Lithotrypsy.
 ריסוק אנדוסקופי:
 אורטרוסקופיות
 PCNL = Percutaneus Nephro Lithotripsy
 ניתוחים פתוחים: לא מתבצעים היום יותר.
ניקוז דחוף כאשר לאדם יש כליה אחת בלבד:
 ניקוז כלחיה מילעורית / PCN - פתרון לסמפטומים לא לאבן. נעשה תחת שיקוף US או CT. טיפול זה נותן לכליה לנוח מספר ימים.
 ניתוח: מזהים את הפיה ומעבירים חוט ברטזל עד לכליה ומלבישים בצורת J כפול (מטרתו להבטיח זרימה של שתן בכליה חסומה).
סוגי אבנים:
 אבני סידן: 70%
 עד 300 מג' סידן מופרש ביום. יותר מעיד על היפרקלציוריה.
 ספיגת סידן מהמעי: כדי לשמור על רמה תקינה הסידן מופרש בשתן.
 עצמות מתפרקות מכל מיני סיבות כמו פגיעה בכליה, היפרתירודיזם.
 Renal Leak: דלף של סידן דרך פגם טובולרי.
 מגנזיום אמוניום פוספט: 15%-12%, אבנים מזוהמות נקרא גם Struvite Stone.
 שכיח בנשים (בעקבות זיהומים חוזרים), בנכים עם קטטרים.
 חיידק פרוטאות - האוראוז משחרר אמוניום שמבסיס שתן ומשחרר אבן יציקה.
 כאשר מוציאים או מפוררים אבן זו אסור להשאיר דבר אחר האבן תיבנה מחדש.
 Uric Acid: 10%
 נוצרים ב- pH חומצי (שתן).
 דיהדרציה.
 רמה גבוהה של אוריה (כמו ב- gout).
 אבני ציסטאין: 2%
 מחלה גנטית שמפרישה יותר מידי ציסטאין בשתן.
 אבנים קשות.
 מבסיסים שתן + הגדלת נפח השתן.
 לטיפול: פנצילאמין או טיולה אשר נקשר לציסטאין ומונע ספיגה.
* דרכים להבסיס שתן: שתיה מרובה, תפוקת שתן רבה, בי-קרבונט/פוטסיום צינטרת, דיאטה דלת פורינים (בשר אדום), אלופורינול.
 אבן עד 4 ממ' 90% סיכוי שהוא יצא לבד.
 אבן 10-4 ממ'
 אבן עד גודל 10ממ 10% שהוא יצא לבד.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום