תובנות אומנותיות לאשליות ולשטיון

מרטין רוסור מנחה קבוצה מולטי דיסציפלינרית במוסד לנוירולוגיה בלונדון, הבוחנת קבוצה של הפרעות שנחשבו בעבר לשונות מהסיבות לשטיון, מחלת האלצהימר. ואולם כיום כבר ברור שכל התסמינים מייצגים קשת רחבה של מצבים בעלי היבטים קליניים שונים מעט.
שטיון גוף (Lewy) הוא אחד מהנפוצים, ומביא לתנודה משמעותית ביכולת הקוגניטיבית, עם משתנים של עירנות וריכוז. חזיונות חוזרים הם עוד סממן בולט למחלה, ואלה שונים מהאשליות של חולים פסיכוטיים בכך שהחולים לא שומעים קולות.
בקרב חולים רבים ההתנסויות הללו מהוות שלב חשוב שבו החולה משוכנע שיש עוד אנשים בחדר שאינם נראים. "אני מוצא שזוהי תופעה נפוצה הרבה מכפי שרופאים חושבים; לעיתים קרובות זה נראה כמו "רוחות גבוליות", עוד אדם בבית שלא ניתן לראות אותו" הוא אומר.
מעניין לציין שאשליות דומות דווחו באנשים לאחר אירוע טראומטי, למשל ניצולי ספינה טובעת שעברו חשיפה ממושכת לשמש. ניצולים מדווחים לעיתים קרובות על אמונה שגויה כי נמצא איתם אדם נוסף על האונייה, או שהיו משוכנעים שספינת הצלה היתה כל הזמן מאחוריהם, מחוץ לטווח ראייה. במקרים רבים החזיונות יוחסו לחוויה דתית.
חוקר האנטרטיקה ארנסט שקלטון היה בין הקורבנות המוכרים של אשליה זו. שקלטון וצוותו היו לכודים מספר שבועות לאחר שספינת התרסקה כנגד קרחון במשלחת לא מוצלחת בשנת 1914. שקלטון מתאר את המקרה בספרו "הדרום", שהיה ההשראה לשירו של ט.ס. אליוט "ארץ לא נושבת": "מי הוא השלישי שתמיד צועד לידך".
יצירות אמנות נוספות מספקות תובנה חשובה לתחושות של אנשים הסובלים משטיון, אומר רוסור, במיוחד בשלבים של המחלה בהם היכולת המילולית פגועה מאוד. רוסור נזכר בחולה שלו, אמן דיוקנאות, שצייר סדרה של דיוקנאות עצמיים בעת המלחמה באלצהיימר. הדיוקנאות הופכים ליותר ויותר סיוטיים וכללו עיוותים בפנים, עד שהפרצוף הופך לצורה לא מזוהה. "התמונות האלה משקפות את החוויה של אובדן הכישורים השכליים, והחששות שמלווים אותה", אומר רוסור.
דוגמה נוספת להשפעות השטיון על התהליך היצירתי מגיעה מפרנסואה בולה, פרופסור לנוירולוגיה שמוסד הצרפתי למחקר בפריס
INSERM.
המלחין הצרפתי מוריס רוול סבל ממחלה דמויית שטיון בשנים המאוחריות לחייו, והיתה לכך השפעה מכרעת על איכות המוסיקה שלו. לפני התפתחות המחלה יצירותיו היו מלודיות מאוד, ומעודנות, אבל הן הופכות לקצביות ואלימות יותר ככל שהמחלה מתקדמת. לרוע המזל, לא ניתן לאבחן איזה סוג של שטיון תקף את רוול, שנפטר ב 1937 מיד לאחר ניתוח מוח. לא נערכה נתיחה לאחר המוות, ולא נלקחו ביופסיות המאפשרות בדיקה של השינויים ההיסטופתולוגיים המאפיינים סוגים שונים של שטיון.