מחקר: חינוך קשוח גורם לילדים לחוסר איכפתיות מאחרים

על פי מחקר המתפרסם בימים אלו, אימהות "קשוחות" מידי גורמות לפגיעה ביכולתו של הילד לפתח אמפטיה, שהיא הזדהות רגשית והבעת צער.

"תוצאות המחקר מראות שאימהות שיותר מידי מחמירות ומטילות עונשים כבדים, שאינן נותנות סיבות לדברים ואין כללים ברורים בבית ושמראות בצורה בולטת כעס ואכזבה מהילדים - ישנה סבירות גבוהה שאימהות כאלו פוגעות בהתפתחות היכולות החברתיות של הילד", מסביר במחקר ד"ר פול הסטינגס, מהמכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב.

הילדים עלולים לפרש את החינוך הנוקשה של האם בצורה של "לאימא לא איכפת מאתנו", טוען המחקר המתפרסם בגיליון ספטמבר של בביטאון הפסיכולוגיה ההתנהגותית בארה"ב, ואשר בדק את דרכי ההורות של אימהות בלבד.

לעומת זאת, עולה מהמחקר, כי אימהות שנטו להיות חמימות כלפי ילדיהן, השתמשו בהיגיון ולא הסתמכו על עונשים כבדים כדי להטיל משמעת - שיפרו את יכולתו של הילד להביע אמפטיה.

כדי למדוד אמפטיה, החוקרים התבוננו כיצד ילדים מגיבים להצגה של "תאונת דרכים" שבו אמו של הילד או חוקרת "נפצעה" ברגל. ה-"פצועה" התכווצה בכאב, הביעה את כאבה במילים ושפשפה את האזור "הכואב".

בגיל גן, ילדים בני ארבע עד חמש שנטו לתוקפנות והתנהגות מפריעה, הראו אותה מידה של אמפטיה כמו המבוגרים. אולם המחקר מגלה כי ככל שעלה גיל הילדים, הם הראו פחות ופחות אכפתיות ואמפטיה כלפי ה-"פצועה".

בגיל שבע, רוב הילדים בעלי ההתנהגות התוקפנית והמפריעה כבר כמעט ולא הביעו דאגה. יתרה מכך, הילדים תוארו על ידי אימותיהם כילדים "לא חברותיים".

ילדים אלו נטו יותר להראות חוסר אכפתיות מאחרים על ידי כעס, אלימות וצחוק כלפי מצוקתו של האחר, במיוחד כלפי אימותיהם.

"ככל הנראה, ילדים כאלו חוו יותר כאב רגשי, אולי גם פיסי, מאשר ילדים אחרים", מציע ד"ר הסטינגס, "והעמדה הכועסת או האדישה שילדים אלו נוקטים למראה אמם הנמצאת במצוקה נובעת מהמאמץ שלהם להתרחק או להפחית את מעורבותם במצבים מכאיבים".

המחקר מסכם כי ילדים בגיל גן עם בעיות התנהגות הפכו להיות פחות תוקפניים כאשר הצליחו לשמור בהם את הדאגה לאחרים. החוקרים מציעים כי טיפוח הדאגה לאחר בילדים יכולה להיות דרך טובה למנוע בעיות התנהגות אצל ילדים קטנים הנוטים להיות תוקפניים ומפריעים.

מקור:
Developmental Psychology 2000;36:531-546