ניתוחי קיצור קיבה : לעיתים מצילי חיים

ההערכה הרווחת כיום היא כי בארצות הברית לבדה, 300,000 מקרי מוות בשנה נגרמים מהשמנת יתר . שיעור זה הופך את השמנת היתר לגורם למוות הניתן למניעה השני בחשיבותו לאחר עישון.

כיום משוער כי במהלך האבולוציה, רבים מאיתנו קיבלו את ה"ירושה" הגנטית שמעניקה לגופינו את יכולת אגירת השומן על מנת לשרוד בזמנים קשים. אלא שכיום ברובו של העולם המערבי בעיית הרעב אינה קיימת ואין מה שינצל את אותם מאגרי שומן.

שילוב של תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית עדיין מהווה את האסטרטגיה הטובה ביותר לשמירה על המשקל. עם זאת, לאותם אנשים שלהם השילוב המוזכר אינו מועיל וכל דרך אחרת נכשלה, עשוי הרופא המטפל להמליץ על שיטות ניתוחיות לירידה במשקל.

בין סוגי הניתוחים ל"קיצור קיבה" קיימים מספר סוגים: אחד הסוגים הוא זה שבו כורכים טבעת סביב הקיבה ובכך מקטינים את ניפחה ומכאן את יכולתה לקבל כמויות מזון גדולות. סוג הניתוח המקובל כיום הינו "הניתוח לעקיפת הקיבה".

דוקטור אדוארד מייסון מאוניברסיטת איובה היה הראשון שביצע את הניתוח לעקיפת הקיבה בשנת 1967.
היה זה לאחר שהבחין כי חולים שעברו ניתוחים בשל כיב פפטי (אולקוס) שבמהלכם נכרת חלק מקיבתם, איבדו ממשקלם ולא הצליחו להעלותו שוב.
כיום הניתוח כולל בנייה של כיס קטן בגודל של אגודל מחלק של הקיבה. מבוצע חתך במעי הדק ואת שפתי החתך מחברים לאותו כיס ובכך עוקפים את רוב הקיבה.

בשנים האחרונות רווחת צורת הניתוח הלפרוסקופית. בעבר הדרך היחידה לגישה לקיבה לשם ביצוע הניתוח הייתה על ידי חתך ארוך שהתחיל בתחתיתה של עצם החזה ונמשך עד מעבר לטבור. כיום, מנתחים מנוסים בשיטה הלפרוסקופית, מבצעים את הניתוח דרך שישה חתכים זעירים בדופן הבטן.

ניתוח עקיפת הקיבה מביא תוך שנה עד שנתיים לירידה במשקל של כשליש ממשקל הגוף, מה שמרפא או לפחות משפר את המצב באופן דרמטי אצל חולים הסובלים ממחלות הקשורות לעודף משקל, כולל סוכרת, יתר לחץ דם, קוצר נשימה, הפסקת נשימה בשינה ועוד.

עם זאת, יש המתנגדים לשימוש יתר בניתוח כאמצעי קוסמטי; כזאת היא הדוברת של "המועצה כנגד אפליה על רקע גודל ומשקל" בארצות הברית, מרים ברג שטוענת כי ניתוח מסוג זה מיועד אך ורק לאותם אנשים שסובלים ממחלה מסכנת חיים הנובעת מעודף משקל.

ברג מוסיפה ואומרת כי אנשים נוטים לבצע צעדים דרסטיים על מנת להתאים את עצמם לאמות המידה הנהוגות בחברתנו האחוזה באובססיה לגבי צורת הגוף "הנכונה". אנשים מנסים להימנע מאפליה על רקע מראה גופם ועמדת המועצה היא כי לא יתכן שניתוח שכזה ישמש ככלי ריפוי לאותה אפליה.

נכון הדבר הוא שניתוח עקיפת הקיבה הינו יחסית בטוח לביצוע בידיים מיומנות. עם זאת, יש לזכור כי מדובר בניתוח בטן משמעותי (גם אם מבוצע בשיטה הלפרוסקופית). אי לכך, מומלץ כי למועמד לניתוח יימסר כל המידע על הסיבוכים והסיכונים האפשריים ומומלץ כי ישוחח עם אנשים שעברו ניתוח שכזה לפני לקיחת ההחלטה להינתח.

מדד בשם BMI משמש ככלי עזר להחלטה מי מועמד לניתוח. BMI הינו ראשי תיבות של "אינדקס מסת הגוף" והוא משקלל בתוכו את ערכי המשקל והגובה. ערכי BMI מעל 30 מצביעים על עודף משקל המוגדר כ"השמנה". על פי הנחיותיו של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית (NIH) יש לשקול מועמדות לניתוח רק אצל אנשים עם BMI מעל 40 או כאלו עם BMI מעל 30 המלווה במחלה משמעותית הקשורה לעודף המשקל.

הסיכון למוות מהניתוח הינו 0.03 אחוז או שלושה מנותחים מתוך אלף. סיבוכים אחרים מתרחשים אצל בין עשרה לעשרים אחוז מן המנותחים. שימוש בשיטה הלפרוסקופית אומנם מוריד את שיעורם של הסיבוכים הקשורים לזיהום בפצע הניתוחי אולם לא ברור אם גם שיעורם של סיבוכים נוספים יורד גם הוא בעקבות השימוש בשיטה זו.

סיבוך נפוץ לאחר הניתוח נקרא Dumping syndrome או "תסמונת ההתרוקנות". זוהי תסמונת הבאה לידי ביטוי לאחר שהמנותח אוכל מזונות המכילים סוכרים פשוטים המתרוקנים לכיוון המעי הדק באופן מהיר וגורמים לשינויים במשק הנוזלים ובמאזן ההורמונאלי. התסמונת עלולה לגרום לבחילה, רעד, תחושת "ריחוף", קצב לב מהיר ולעיתים שילשול. באופן לא מפתיע, הופעת התסמונת גורמת למנותחים להימנע מאכילת ממתקים למיניהם ומוסיפה אף היא להשגת המטרה של ירידה במשקל ושמירה על המשקל החדש.

לאחר הניתוח, על המנותחים לקחת תוספות של סידן, ויטמין B12 ומולטי ויטמינים למשך כל חייהם ועל נשים בגיל הפוריות לטול תוספות ברזל (האובד עם הדימום המחזורי). מומלץ לבצע בדיקות דם מדי שנה על מנת לשלול חסרים בויטמינים וזאת כי בעקבות הניתוח קיים מעקף סביב החלק העליון של מערכת העיכול, שם נספגים חלק מן הויטמינים.