לגברים בלבד

בלוטת הערמונית, ה-"פרוסטטה", היא בלוטה בגוף הגבר הממוקמת באגן, באזור הבטן התחתונה. היא נמצאת מתחת לשלפוחית השתן, וצורת הבלוטה דומה לפרי הערמון ומכאן שמה של הבלוטה.

הבלוטה מקיפה את השופכה, שהוא צינור השתן המוביל את השתן מהשלפוחית החוצה, ותפקידה של הבלוטה קשור לייצור נוזל הזרע בגבר. בלוטת הערמונית אחראית לשילוב הזרעונים המיוצרים באשכים בנוזל הזרע, ופעילות תקינה של בלוטת הערמונית תלוי גם ברמה תקינה של ההורמון הזכרי "טסטוסטרון", הורמון המיוצר גם הוא באשכים.

בבלוטת הערמונית, כמו באיברים אחרים בגוף, עלולים להיווצר גידולים כשחלק מהגידולים יהיו שפירים אולם חלק עלולים להיות גידולים ממאירים או סרטניים.

סרטן הערמונית פוגע בעיקר בגברים מעל גיל 60, והגיל הממוצע של הלוקים במחלה הוא 70.

סימני המחלה המוקדמים בשלבים הראשונים של מחלת סרטן הערמונית הם נדירים, וגם כאשר יש סימנים מוקדמים, סימנים אלו יכולים להעיד על גידול שפיר דווקא או מחלות אחרות.

הסימנים הראשונים למחלת סרטן הערמונית יכולים להיות קושי במתן השתן, זרם שתן מוחלש או מקוטע, תכיפות במתן השתן ביום ובלילה, צריבה במתן השתן, תחושת שארית שתן בשלפוחית לאחר סיום הזרם או קושי בהתאפקות ממתן שתן.

חשוב לציין שוב כי סימנים אלו יכולים להיגרם גם ממגוון של מצבים חולניים אחרים במערכת השתן, וסימנים אלו אינם מעידים בהכרח על סרטן.

חשוב לזכור כי 50 אחוזים מהגברים מעל גיל 60 סובלים מגידול שפיר של הערמונית, אולם יחד עם זאת חשוב תמיד להיבדק על ידי רופא מומחה, ומוקדם ככל האפשר לאחר הופעת הסימנים.

מכיוון שהסיבות לסרטן הערמונית אינן ידועות עדיין למדע הרפואה, קשה לדעת כיצד ניתן למנוע את התפרצות המחלה, וזו הסיבה לחשיבות הגדולה שיש לאבחון המוקדם.

עם הפנייה לרופא מומחה בשל הופעת אחד מהסימנים שתוארו מקודם, מבצע הרופא בדיקה רקטלית בפי הטבעת, בדיקה שבמהלכה הוא בודק האם הערמונית מוגדלת והאם ישנם סימנים מחשידים לסרטן ממאיר.

בשלב הבא עובר המטופל בדיקת דם ל-PSA, שהוא חלבון ייחודי בערמונית. במקרים של גידול שפיר בערמונית רמת חלבון ה-PSA עולה באיטיות, ואילו במקרים של סרטן הערמונית תימדד עלייה בקצב מהיר של החלבון מעבר לגבולות ה-"מותר".

המטופל גם עובר בדיקת אולטראסאונד טראנס-רקטאלי משולב עם ביופסיה. בבדיקה הזאת מוחדר מכשיר על-קול לפי הטבעת והוא מאפשר צפייה ישירה על בלוטת הערמונית, צפייה המאפשרת לקחת דגימות רקמה מהערמונית.

דגימות הרקמה נשלחות לבדיקה על ידי פתולוג, וקביעתו מוודאת באופן סופי האם הגידול הוא סרטני או שפיר.

במידת הצורך עובר המטופל גם בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת, ה-CT, בדיקת רנטגן מפורטת ומיפוי עצמות. מטרת הבדיקות היא לברר במקרה הצורך את מידת ההתפשטות של הגידול שהתגלה בבדיקות הקודמות.

קצב התקדמות מחלת הסרטן היא בתחילה מקומית, כלומר הגידול מתפשט בכל בלוטת הערמונית, אחר כך הסרטן מתפשט לסביבה ולבסוף התפשטות לאיברים אחרים בגוף, כלומר גרורות סרטניות. במקרים של התפשטות הסרטן בגוף, עיקר ההתפשטות נעשית לכיוון בלוטות הלימפה ולעצמות, אולם לפעמים הסרטן מתפשט גם לאיברים אחרים בגוף.

הטיפול בסרטן הערמונית תלוי בשלב בו נמצאת המחלה, בגיל החולה ובבריאות הכללית. בהתאם לנתונים אלו בוחרים הרופאים את הטיפול המתאים מתוך כמה אפשרויות טיפול קיימות.

האפשרות הראשונה היא ניתוח שבו כורתים את בלוטת הערמונית כולה, ביחד עם בלוטות הזרע. האפשרות השנייה העומדת לרשות הרופאים היא טיפול קרינתי חיצוני, טיפול במהלכו מוקרנים לעבר בלוטת הערמונית קרניים בעלות אנרגיה גבוהה, או באמצעות טיפול קרינתי פנימי, טיפול שבמהלכו מוחדרות מחטים רדיואקטיביות ישירות לתוך בלוטת הערמונית.

האפשרות השלישית היא טיפול הורמונלי, טיפול שמטרתו לחסום את פעילות ההורמון הזכרי "טסטורון" ועל ידי כך להביא להפסקת "צינור החמצן" של הגידול הזקוק להורמון כדי להמשיך לגדול. טיפול זה ניתן בצורת כדורים, זריקות, שילוב של השניים או על ידי ניתוח שבמהלכו נכרתת רקמת האשכים, מקור ההורמון הזכרי.

לכל טיפול רפואי עלולות להיות תופעות לוואי, אם כי במקרה של סרטן הערמונית רובם של תופעות הלוואי הן חלשות, ניתנות לטיפול או חולפות מעצמן לאחר זמן מסוים. לדוגמא, לאחר ניתוח עלולה להופיע אצל המטופל ירידה ניכרת בזקפה ובכושר לקיים יחסי מין, והחולה עלול לסבול גם מאי שליטה על מתן השתן.

תופעות הלוואי של טיפול קרינתי יכולות להיות שלשול, הפרעות במן השתן ועייפות. גם הטיפול ההורמונלי יכול לפגוע בזקפה ובחשק המיני, אולם רוב תופעות הלוואי ניתנות לטיפול.

לסיכום, אין ספק שלרפואה המודרנית יש עדיין מה ללמוד בקשר לסרטן הערמונית, אך יחד עם זאת, אין ספק שהרפואה מצליחה לרפא לא מעט מקרים של סרטן הערמונית או להאריך את תוחלת החיים של הלוקים במחלה.