מה כתוב בכתבי היפוקרטס?

בספריה הגדולה של העיר אלכסדריה במצרים של העת העתיקה, הכילו כתבי היפוקרס 72 ספרים ו - 59 מאמרים שונים. הכתבים אלו לא חולקו בסדר מסוים בספריה לפי נושאים, אולם כתבי היפוקרטס הקיפו חלקים גדולים של הרפואה הידועה באותם ימים.

בכתבי היפוקרטס, התיאור האנטומי של גוף האדם לוקה בחסר, אך מופיע תאור מלא ומדויק למדי של הלב על חדריו, המסתמים, עובי השריר ועוד. עצבים תוארו באותה תקופה כצינורות חלולים, וניתן לראות בכתבים כי קיים בלבול בין עצבים לגידים וכי לא הייתה קיימת אז אבחנה בין עורקים לורידים.

הפעילות התקינה של אברי הגוף השונים מתוארת באופן מפורט בכתבי היפוקרטס, והיא התבססה על הידע והתיאוריות של נוזלי הגוף כפי שתוארו בכתבים על האנטומיה. חום הגוף יוחס באותה תקופה לשאיפה של אויר חם, וכי האוויר החם שנשאף פנימה נמהל בדם וזורם עמו לכל חלקי הגוף וכתוצאה מכך הגוף מתחמם ויש חום .

למרות שהיפוקרטס ידע שהראיה מיוחסת לעדשת העין ונוזל העין בתוכו, אין אזכור של הרשתית בכתבים וכנראה שהם לא ידעו על קיומה של הרשתית.

בתקופתו של היפוקרטס חולקו הגורמים למחלות לשניים, גורם חיצוני (סביבתי) וגורם פנימי, כשגורמי המחלות היו אקלים גרוע, היגיינה ירודה, מזון לא מתאים או פעילות מועטה.

החיידקים לא היו מוכרים אז, ושלבי המחלה שתועדו באותה תקופה כללו שלושה שלבים בלבד. בשלב הראשון נותר ביחס בין נוזלי הגוף, בשלב השני נוצרת "רתיחה" , כלומר מצב של חום והתבשלות המחלה, ובשלב השלישי מתרחש ה-"משבר", בו מופיעה הפרשת עודפי הנוזלים וחזרה למצב של איזון או מוות.

כבר אז הדגיש היפורקטס בכתביו כי בכל צורות הטיפול הרפואי אין להתערב במהלך המחלה אלא ברגעים נבחרים, וכי מטרת הרפואה היא לעזור לטבע לעשות את שלו. האמרה "הססנות מצביעה על אי כושר, ופזיזות נובעת מחוסר ניסיון", מיוחסת להיפוקרטס והיא עדיין רלוונטית כאילו נאמרה היום לרופאים של ימינו.

השימוש בתרופות בתקופתו של היפוקרטס היה מועט יחסית. נעשה שימוש בעשבים שונים, שום, דבש, תרופות הגורמות הקאה, חוקנים, הקזת דם ואפילו תרופות נרקוטיות על בסיס סם האופיום. עיקר הטיפול הרפואי של אז היה דאגה למנוחה ותרגול, מזון מתאים (לרוב דיאטת רעב), רחצה ואמבטיות עם מלחים שונים.

מתן שמות למחלות, זיהוי סימני מחלה וצירופם יחד, כמעט לא היה קיים באותה תקופה. מעט מאד סימנים רפואיים אוחדו יחד כדי לתת להם שם של מחלה מסוימת. לא פחות מ-40 "תיאורי מקרה" רשומים בכתביו של היפוקראטס, והם תיאורים מפורטים של מקרים מעניינים אשר פורטו בהרחבה.

תלונותיו של החולה נרשמו בדקדקנות, תואר מצבו החיצוני כולל האיפור, וגם פרטים על מצבו בהווה ובעבר נרשמו. כבר אז בדיקה רפואית של נשים כללה את בדיקת הנרתיק עם מכשור מתאים, וקיים תאור רפואי בכתבים של קולות נשימה, על ידי קרוב אוזנו של הרופא לחזה החולה.

אין בכתבים תאור של קולות הלב או בדיקת הדופק, אולם קיים תאור של בדיקת הבטן והגפיים.

המונחים דיאגנוזה, כלומר אבחון, ופרוגנוזה, כלומר תחזית, הוכנסו לשימוש בתקופת יוון העתיקה. כיום מטרת הרופא היא לאבחן את המחלה, לטפל בה, ולהביא לריפויו של החולה.

על פי רוח הדברים, כפי שהיא נכתבה בכתבי היפוקראטס, עיקר פעילותו של הרופא הייתה להגיע לתחזית נכונה לגבי מהלך המחלה וסיכוייו של החולה אל מול המחלה., כלומר לבצע פרוגנוזה נכונה.

הרופאים באותה תקופה לא הרבו לעסוק באבחון או בטיפול ממש, ולאחר בדיקה מעמיקה של מצב החולה הרופאים הסתפקו בלקבוע את "גזר דינו" של החולה. הרופא היה צריך לנבא את מהלך המחלה, כשלפרוגנוזה נכונה הייתה חשיבות רבה לעתידו המקצועי של הרופא, ולכן רופא טוב היה זה שניחן בכושר נבואי מדויק במיוחד, כושר שהסתמך על בדיקה מעמיקה וניסיון רב שנים.

רק כ-200 שנים אחרי תקופת היפוקרטס החל השינוי בהתייחסות לפרוגנוזה. לימודי הרפואה באלכסנדריה החלו לשים דגש גדול יותר על האבחון והטיפול ופחות לניבוי מהלך המחלה, באותה צורה שבה הרופאים נוהגים כיום.

כבר אז קבל היפוקרטס בכתביו על העובדה שהשלטונות אינם מעניקים מעמד חוקי למקצוע הרפואה, ואינם מענישים את אלו העוסקים ברפואה ללא הכשרה, שרבים עסקו בה אז וגרמו יותר נזק מתועלת למטופלים שטופלו על ידם.

הכתבות הבאות:
היפוקרטס והטיפולים רפואיים של ימינו
שבועת היפוקרטס: לידתה של האתיקה הרפואית
שבועת היפוקרטס - הנקודה היהודית