סרטן ריאות: מאבק עם תפנית מדהימה

קוראים לי יוסי ואני בן 49 ומתגורר ברמת גן (נשוי + 2). שום דבר לא הכין אותי לצונאמי הקשה שהיכה בי בשנה וחצי האחרונות. התחלתי לאבד ממשקלי ולהשתעל שיעול טורדני. לבסוף, כשהלכתי להיבדק - חיי עברו טלטלה עצומה: אובחנתי כחולה בסרטן ריאות מתקדם עם גרורות; הרופאים נתנו לי שנה לחיות. מידע משמעותי שקיבלתי אודות המחלה, הפך את הקערה על פיה - וכיום אני בריא!

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור האישי שלי.

איך הכל התחיל, בעצם?

הבוס שלי בעבודה הציע שאראה רופא. למרות שתכל'ס די שמחתי מהעובדה שירדתי קצת במשקל, ניגשתי לרופא המשפחה שלי - והסבתי את תשומת ליבו גם לעניין השיעול היבש. הרופא אמר לי "בוא נתחיל עם אנטיביוטיקה - על מנת לשלול דלקת ריאות; ואם לא יעזור -נמשיך בבירור".

חלף זמן ואחרי שלא ניכר שינוי, הרופא שלח אותי לצילום חזה. בצילום, ראו גוש גדול מאד בריאה הימנית - בגודל 9 ס"מ. מפה, כבר התחילה "סחרחורת" גדולה. אני רק זוכר את עצמי יחסית נשאר די אפאטי ולא נבהל - והולך למספר מומחים.

כשהאונקולוג בישר לי שיש לי גידול סרטני ממאיר, גם אז לא ממש הבנתי מה זה אומר או את גודל הבעיה. הופניתי לכירורג, כדי לקבוע אם ניתן להסיר את הגידול.

הכירורג אמר את הדברים בצורה כזו ברורה - שרק אז נפל לי האסימון. הכירורג אמר שזה נורא מסובך לבצע ניתוח - ואז קיבלתי את הסטירה הגדולה שלי. הייתי שם עם אשתי. זה היה נורא. חרב עלי עולמי. הגידול היה בריאה, כולל על הצלעות - ומלווה בגרורות שהגיעו לעצם הבריח.

האישה לוקחת פיקוד

בכל התהליך הזה, רציתי לא להיות מעורב. מנותק לחלוטין. מי שלקח על עצמו את כל הפרוצדורות והפך אותן ל"מבצע צבאי" - הייתה אשתי. כל המשפחה וכל החברים התגייסו לעזרה, כל אחד נרתם למעני.

יש מי שהיה ממונה על מיפוי המחקרים הקליניים שיש בארץ, מחקרים בחו"ל ובירור מי הרופאים הטובים ביותר בארץ; ויש מי שהיה ממונה על הכספים. אשתי ניצחה על המקהלה כולה - ואני יכולתי להתפנות לטיפולים לחלוטין.

טיפול מותאם אישית - זה מה שהציל אותי

לקח זמן, עד שהתמקדנו בטיפול אותו אני מקבל כיום, כי בהתחלה חשבו שאני צריך 30 הקרנות; זאת, אחרי שכבר קיבלתי 2 טיפולי כימו, שבעצם לא הייתה להם שום השפעה. מצאנו את עצמנו בסופו של דבר בידיו של פרופ' ניר פלד ואהבנו את הגישה שלו - להפוך כל אבן ולהבין בדיוק את האפיון הגנטי של הגידול שלי, כדי לחפש טיפול שיוכל לעזור לי.
הוא שלח את הביופסיה שלי למעבדות, כדי לברר מהו סוג הגידול שלי. במעבדות, נמצא שיש לי מוטציה שנקראת MET.

לאחר מספר טיפולים ביולוגיים, לא היה מאושר ממני כאשר תוצאות ה-CT הראשון מאז תחילת הטיפולים - יצאו מדהים. חודשיים מאוחר יותר, בבדיקת CT נוספת, השמחה הפכה לדאגה ועצב - כשהתוצאות הראו על שינוי מגמה. המחלה שוב הרימה את ראשה.

הפרופסור התעקש גם הפעם לאתר את הסיבה - ושלח אותי לבדיקת דם שנקראת גארדנט 360 (Guardant360), אשר מסוגלת לבדוק את מידת ההתאמה שלי לטיפול אימונותרפי, במטרה להעיר את מערכת החיסון שלי להילחם כנגד המחלה.

בעצם, הבדיקה הזו הצילה אותי. לא פחות מכך! הבדיקה הראתה על התאמה גבוהה לטיפול כזה - ואכן התחלתי בטיפול אימונותרפיה, שמתאימה למוטציה שכבר ידענו שיש לי.

התוצאות היו מהממות, כבר אחרי 2 טיפולים. חלק מהגרורות פשוט נעלמו; ובתוך הריאה, הגוש הגדול קטן למחצית מגודלו הקודם.

מהפך: מ"לא נתיח" - ל"נתיח"

באבחון הראשון של המחלה, נאמר לי שאני במצב של מחלה מתקדמת גרורתית - ולא נתיחה. והנה, לאור הטיפולים המדויקים שקיבלתי, חלה נסיגה כה גדולה במחלה.

חלון ההזדמנויות שנפתח לי לפתע איפשר לנתח אותי ולהוציא את הגידול. במהלך הניתוח, נלקחה עוד ביופסיה, במטרה לשלוח אותה לבדיקה מקיפה נוספת,GPS - שהיא הבדיקה היחידה שמאפשרת ריצוף גנטי מלא של כל הגנום של תאי הגידול - 23,000 גנים שונים, ברמת ה-DNA, RNA וחלבונים (לעומת כ-300 גנים בבדיקות המתקדמות האחרות הקיימות).

המטרה הייתה למפות את הגידול שלי ולהתכונן לשלבים הבאים של המחלה, מתוך רצון להתאים בין מוטציות שהבדיקה תמצא - לבין טיפולים פוטנציאליים. אכן, הבדיקה אישרה שאנחנו בכיוון הטיפולי הנכון לי.

כבר חצי שנה - אני נקי!

נכון לכתיבת שורות אלה, כבר חצי שנה - שאני נקי. ההתאוששות מהניתוח הייתה קשה מנשוא. כאבים עזים וקושי פיזי עדיין קיימים. רק מהרגע שהסרטן הוצא ממני, בעצם התחלתי לקלוט מה היה לי. רק עכשיו אני מתחיל להתמודד ולהבין, שבעצם הייתה לי אחת ממחלות הסרטן הקטלניות והאלימות ביותר.

כל שלושה חודשים אני עושה CT, כדי לוודא שאני אכן נקי. בינתיים, הכל בסדר, אבל אני לא אשקר - גם עכשיו הפחד מקנן. ממש תחושה שאני חי מבדיקת CT אחת לשנייה.

כשהייתי חולה (וגם היום) - עוטפים אותי וכולם דואגים לי. הקושי התחיל רק אחרי שהוציאו את הגידול. נכנסתי לסוג של דכדוך די קשה. מצאתי עזרה בכל מיני טיפולים תומכים, מטיפול פסיכולוגי ועד דיקור סיני.

אני מבין ששפר עלי גורלי - ואני רוצה לתת בחזרה לחברה. במהלך תקופת המחלה, אשתי וגיסתי נעזרו ב"עמותה הישראלית לסרטן ריאה", קראו פוסטים בקבוצת החולים ובני המשפחה בפייסבוק וקיבלו הכוונה ונחמה.

כך, החלטתי להתנדב שם - ואני מנסה לעשות כל מה שאני יכול. לא פחות חשוב: אני רוצה לספר את הסיפור שלי; לתת תקווה; להראות שגם כאשר הכל כבר נראה אבוד, אסור אף פעם לוותר.