מה רוצה התולעת?

(13)
לדרג

זה מגרד, שורף ומטריד, מעיר מהשינה בשעות הלילה, וגרוע מכל - גם מדבק. זיהום בתולעי מעיים נפוץ מאוד בקרב ילדים. מה גורם לתופעה המטרידה ואיך נלחמים בתולעים?

מאת: רותי אקסלרד-ארן

הגבול שלי במתן כבוד לבעלי חיים מגיע לסלידה של ממש, כאשר מדובר על טפילים החודרים לגופיהם של ילדים זעירים. בנקודה זו אני נעשית מצומררת ומתחילה להתגרד רק מהמחשבה שמסתובבים יצורים לא סימפטיים במיוחד, בלשון המעטה, בגופה של בתי הקטנה.

ובכן, קיים סיכוי סביר כי כל מי מההורים שעדיין לא הכיר את התופעה, יחווה זאת עם ילדיו - תולעים החודרות לגוף, חיות בשלווה ובנחת ומטילות בתוכו את ביציהן ללא כל הפרעה.

מהן תולעי המעיים ומהי שכיחות התופעה?

זיהום בתולעי מעיים הוא אחת התלונות השכיחות ביותר מגיל הגן ועד גיל עשר. הזיהום בתולעי מעי נפוץ ברחבי העולם, ובעיקר במדינות שאינן מפותחות ובעלות רמת סניטציה נמוכה.

סוג התולעים הנפוץ ביותר בארץ הוא ה-Enterobius Vermicularis, המכונה גם Oxyuria, ובעברית - תולעת הסיכה (יש המכנים אותה גם תולעת המחט). התופעה קיימת בכל שכבות האוכלוסייה, וההמלצה היא לטפל בהקדם ולקוות שהן לא יופיעו יותר לביקור אצל ילדים ומבוגרים כאחד.

הזיהום נגרם בעקבות אותה תולעת קטנה השוכנת במעי וגודלה מזערי, פחות מסנטימטר אחד. היא שוכנת בחלק האחורי של המעי הגס, ובלילה, בזמן שינה, עוזבת התולעת הנקבית את המעי דרך פי הטבעת, ומטילה את ביציה על פני שטח העור, מסביב לפי הטבעת. ביצי התולעת בוקעות רק כעבור כשש שעות, כאשר תוחלת החיים של התולעים היא כ-20 יום.

תולעת הסיכה. צילום: שאטרסטוק

האם זה מדבק?

זיהום של תולעת הוא מדבק מאוד, בעיקר אצל ילדים. כדי להבין עד כמה ההדבקה היא מהירה ופשוטה, ניתן לתאר מצב שבו ילד בגן הנושא תולעים יוצא מבית השימוש מבלי לשטוף ידיים וסוגר אחריו את דלת השירותים. הילד הבא אחריו נוגע בידית הדלת, עליה ישנן ביצי תולעים אותן השאיר הילד הקודם. אותו ילד הכניס אחר כך במקרה את היד גם לפה, והנה מתחיל תהליך גלגולה של תולעת מהאחד לשני. כמובן שבבית זה יכול להתרחש בצורה דומה גם בין שאר בני המשפחה.

ביצי התולעים עמידות במשך כשבועיים על פני משטחים שונים, כמו שולחנות, בגדים, מגבות ומצעים, כך שהן יכולות להימצא מסביבנו לאורך תקופה לא קצרה.

ההידבקות עצמה איננה מסוכנת, אך היא גורמת לאי נוחות וגירוד אצל הילד הנדבק. גרד סביב פי הטבעת, הפרעות בשינה ורגזנות, הם הסימנים השכיחים. זיהום קשה עלול לגרום לירידה בתיאבון, חוסר שקט וקשיים בשינה. אולם רוב הסימנים שנגרמים מטפיל זה הם קלים, ומרבית הילדים כלל לא חשים בהימצאותן של התולעים בגופם.

המבנה האנטומי של ילדות

אצל שירן, בת החמש, אובחנה דלקת שלפוחית השתן בנוסף לתולעים. היא מקבלת אנטיביוטיקה לזיהום ומטופלת על ידי ורמוקס לתולעים.

אמה, ליאן, מוטרדת מהנושא: "חשוב היה לי לברר עם הרופא האם התולעים יכולות לגרום נזק נוסף, במיוחד כשלא מאבחנים בזמן, ואיך אפשר להימנע מהידבקות חוזרת. בנוסף, ביקשתי לדעת האם יש מה לעשות במסגרת הגן (שם היא נדבקת) כדי למנוע את התופעה.

"הרופא הסביר לי כי דלקת שלפוחית השתן נגרמת לרוב על ידי חיידקים, ולא על ידי תולעים. הקשר היחיד לתולעים הוא הגרד שעלול להעביר חלקיקי צואה זעירים לאזור צינור השתן. הומלץ לי לטפל בורמוקס עבור שירן וכל שאר בני המשפחה, ובנוסף להחליף מצעים לעתים תכופות יותר ולוודא שהציפורניים שלה גזורות היטב".

"ההדבקה נובעת מכניסה של ביצת תולעת למערכת העיכול שלנו", מסביר ד"ר שי פדה, רופא מומחה לילדים.


האם קיים הבדל בשכיחות התופעה בין בנים לבנות?

"גרוד (גרייה) בפות שכיח במיוחד אצל ילדות קטנות עקב האנטומיה המיוחדת שלהן. קיר הוואגינה שלהן דק, וללא התמיכה הרירית של נשים בוגרות (התלויה בהפרשת הורמוני המין), החומציות של הנרתיק נמוכה, ישנה קירבה אנטומית לפי הטבעת ורמת היגיינה נמוכה. בנוסף, המשחק בארגז החול ואוננות (המופיעה כבר בגיל צעיר ביותר), הם גורמים מסייעים להתפתחות דלקת והפרשה בנרתיק.

"במחקר שבדק 44 ילדות עם תלונה של גרד בפות בטווח הגילים שבין שלוש ל-13, הגיל הממוצע היה 6.9 שנים. בכ-45 אחוז מהמקרים, התלוותה לגרד גם הפרשה. ביותר מ-75 אחוז מהמקרים, לא נמצאה סיבה חד משמעית לתופעה.

"ב-11 אחוז נמצא מראה אופייני של Lichen Sclerosus (תופעה של לפני גיל ההתבגרות: יובש ברירית הנרתיק המגיב למשחת סטרואידים). ב-12 אחוז הייתה צמיחה של חיידק או פטרייה בתרבית (קנדידה, קולי, סטרפטוקוקוס). ב-2 אחוזים בודדו תולעים מפי הטבעת (כיוון שבדרך כלל לא קל למצוא את התולעים, יש להניח שהאחוז גבוה בהרבה, וזו קרוב לוודאי הסיבה העיקרית). במחקר זה קיבלו הבנות הנחיות לטיפול ומניעה, וב-47 אחוז התסמינים חלפו, 40 אחוז דיווחו על שיפור, וב-13 אחוז לא חל כל שינוי".

מהם הסימנים השכיחים של הידבקות בתולעים?

ברוב המקרים, ההידבקות בתולעים נותנת סימנים מקומיים בלבד ואינה משפיעה על ההרגשה הכללית של הילד/ה, למרות שעלולים להיות כאבי בטן או אי נוחות בטנית. תלונות על "פיפי שורף", צריבה במתן שתן, גירוד וגירוי מקומי, צריכות להחשיד כהידבקות בתולעים.

הסימן הברור ביותר הוא צפייה ישירה באזור פי הטבעת ואבחנה כי ישנם תולעים, אולם קשה לראות אותן, כיוון שהן יוצאות רק בשעות הלילה המאוחרות לצורך הטלת הביצים. היציאות האלה, ובעיקר הטלת הביצים, גורמות לגרד באזור פי הטבעת, ולכן זהו הסימן המוכר ביותר שמאפיין הידבקות בתולעים.

אצל ילדות, לעתים קרובות, התולעים אינן מסתפקות באזור פי הטבעית ונודדות עד לאזור הפות. תופעה זו עלולה לצור אי נוחות קיצונית ולעתים אף זיהום מקומי עקב הגרד החזק באזור. הזיהוי נעשה, כאמור, על ידי צפייה ישירה או לקיחת משטח מפי הטבעת בעזרת נייר דבק האמור לתפוס חלק מהביצים.

את נייר הדבק שמים מתחת למיקרוסקופ ומחפשים ביצים, ואם רואים אותן זוהי הוכחה ודאית. יעילות בדיקה זו תעלה ככל שמבצעים אותה מספר רב יותר של פעמים. הסיכוי למצוא ביצי תולעים בבדיקה בודדת הוא נמוך יחסית, ועל כן יש לחזור על כך מספר פעמים.

איך מטפלים?

בהמלצת רופאים רבים ששומעים תיאור מחשיד מפי ההורה, ניתן לילד טיפול מיידי שבעזרתו אפשר לדעת בדיעבד האם היו תולעים, שכן מדובר על תופעה שכיחה למדי בקרב ילדים צעירים הלומדים בגן או בבית הספר. אם התרופה עוזרת להפסקת הגרד והגירוי, הרי שהיו תולעים לילד.


"טיפול נגד תולעים מומלץ ועוזר במרבית המקרים גם ללא הוכחה חד משמעית לנוכחותן. הטיפול מתחיל בניסיון לאתר את הסיבה לגרד. טיפול מקומי באמבטיות ישיבה, משחה כטבקוטן (מכילה אנטיביוטיקה, תרופה אנטי פטרייתית וסטרואידים - השילוש המנצח), שטיפה מקומית בתכשירים המשנים את חומציות הנרתיק (Lactophil Intimal Wash), הסרת התחתונים בלילה (רצוי לישון בכותונת או פיג'מה המאפשרים אוורור המקום) - יביאו לשיפור מהיר ללא קשר לסיבת הגרד.

"ישנם עוד מספר חומרים קוטלי תולעים המקובלים בשימוש. הנפוץ ביותר הוא Mebendazol (ורמוקס). כיוון שביצי תולעים ותולעים צעירות אינן רגישות מאוד לחומר זה והוא משפיע בעיקר על תולעים בוגרות, מומלץ לתת שתי מנות של החומר בהפרש של עשרה ימים-שבועיים, כדי לתפוס בפעם השנייה את התולעים שהזדקנו בינתיים, אך עדיין אינן בוגרות מספיק כדי להטיל ביצים".

מקובל לטפל כמובן בילד החשוד בהידבקות בתולעים, אולם אם יש ילדים נוספים בבית, רצוי מאוד לטפל גם בהם, כי הסבירות לזיהום אצלם גדולה. במקביל, צריך לדווח על כך לגננת/למורה ולהורים של חברים קרובים, ולציין כי הילד מקבל טיפול.

תרופה טבעית המומלצת על ידי רופאים אלטרנטיביים היא השום. גם אם יגרום לבני הבית להדיף ריח חזק ולהתרחק מעט זה מזה, הוא נחשב יעיל בהרחקת התולעים מהגוף. ההמלצה היא לכתוש שתי שיני שום טריות ולבלוע אותן כמו שהן. אמנם קצת קשה לצפות מילד שיסכים לתענוג הזה, אבל כדרכם של הורים, אפשר לגרום לילד לאכול את השום הכתוש כאשר מוסיפים אותו למיץ, מעדן או שוקו.

 גרד סביב פי הטבעת, הפרעות בשינה ורגזנות, הם הסימנים השכיחים. צילום: שאטרסטוק

האם ניתן להידבק שוב ושוב?

ברוב מקרי ההדבקה של תולעים, מדובר בילדים בגיל הגן, אולם כאמור הילדים מעבירים בקלות ולעתים קרובות את הזיהום לסביבתם, וכך הם מדביקים את אחיהם הגדולים או הקטנים, וכך גם את הוריהם.

בנוסף, ניתן להידבק מחדש במהירות רבה, ואכן במקרים רבים מתרחשת הדבקה נוספת כעבור זמן קצר יחסית לאחר הטיפול. הדבקה זו יכולה להיות כתוצאה ממשטח בבית עליו ישנם עדיין ביצי תולעים או כתוצאה ממגע עם ילדים נושאי תולעים בגן. במקרים אלה חשוב להשתדל ולבקש לתת טיפול לכל מי שיש חשד שהוא נושא את התולעים, ולנקוט בכללי היגיינה ברמה טובה, כמו גם ניקיון יסודי ואוורור הבית.

איך מונעים התפשטות והדבקה חוזרת?

ד"ר פדה: "קשה למנוע לחלוטין את ההתפשטות וההדבקה בתולעים, אך ניתן לשמור על מספר כללים יסודיים, כמו חינוך הילדים לשטיפת ידיים יסודית לאחר כל שימוש בשירותים, שטיפת ידיים לפני שניגשים לאכול, וניסיון למנוע עד כמה שאפשר הכנסת ידיים לפה".

הכתבה פורסמה במקור במגזין "הורים וילדים", גיליון מס' 231.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום