חיסונים חדשים בגיל ההתבגרות

סרטן צוואר הרחם הוא הסיבה השנייה בשכיחותה לתמותת נשים מסרטן ברחבי העולם. ידוע שכל מקרי סרטן צוואר הרחם נגרמים מנגיף ה-HPV. נגיף ה-HPV עובר באופן בלבדי דרך יחסי מין, ולמעשה הוא מחלת המין הנגיפית הנפוצה ביותר.

רוב המחלות הנגרמות מנגיף ה-HPV הן קלות, לרוב אינן מסתמנות מבחינה קלינית והן נרפאות מאליהן. אחד הסימנים השכיחים הוא הופעת מעין יבלות (WARTS) באזור איברי המין.

במקרים של זיהום הנמשך יותר מ-6 חודשים, בייחוד אם הוא נגרם מתת-הסוגים האונקוגניים (כלומר הנוטים לגרום לסרטן) HPV16 ו-HPV18, קיים סיכון להתפתחות שינויים המתבטאים תחילה בעיוות במראה תאי צוואר הרחם (שינויים דיספלסטיים), שינויים שעלולים בהמשך לגרום לסרטן.

מרווח הזמן בין ההידבקות בנגיף להתפתחות סרטן צוואר הרחם הוא 10 שנים ויותר, ולכן סרטן צוואר הרחם נדיר לפני גיל 25, ושכיחותו עולה באופן דרמטי לאחר גיל 40. עדיין אין תרופה כנגד נגיף ה-HPV, אך זיהויו של הגורם הנגיפי לסרטן צוואר הרחם א?פשר לפתח טיפול מונע בסרטן באמצעות חיסון.

לאחרונה הסתיימו שלבי הפיתוח, המבחנים הקליניים ותהליכי הרישום של שני חיסונים דומים שפיתחו בה בעת שתי חברות תרופות. החיסון מגן מפני תת-הסוגים 16 ו-18, שהם הגורמים העיקרים לסרטן צוואר הרחם. החיסון מבוסס על חלקיק חלבוני מהנגיף, שאינו גורם למחלה, אך הראה יעילות מצוינת למניעת סרטן.

חשוב לציין כי לצורך יעילות והגנה מרביות יידרש לתת את החיסון לפני גיל ההתבגרות ותחילת קיום יחסי מין, מה שיצריך מסע הסברה ציבורי על חשיבות מתן החיסון דווקא בגיל רגיש זה. היות שסרטן צוואר הרחם קיים רק בנשים יינתן החיסון לבנות בלבד.

אין אלא לצפות שהחיסון, שאמור להיות מאושר בקרוב לטיפול, אכן ימנע מקרים רבים של סרטן צוואר הרחם על הסבל והמוות הכרוך בו.

שעלת היא מחלה חיידקית המסתמנת בעיקר בשיעול התקפי הנמשך כמה שבועות.

ההסתמנות בילדים גדולים ובמבוגרים היא בדרך כלל קלה עד בינונית, היות שנחשפו בעבר לחיסון או למחלה ופיתחו חיסוניות כנגדה. לעומת זאת, תינוקות עלולים ללקות במחלה קשה ואף מסכנת חיים עקב השיעול, הגורם להפסקות נשימה ולחנק. סיבוכי המחלה כוללים גם דלקת במוח ונזק ארוך טווח למוח. נטען גם שחלק ממקרי "מוות בעריסה" נגרמים מהשעלת. לפיכך, ניתנים חיסוני השגרה לשעלת בגיל חודשיים, 4 חודשים, 6 חודשים ושנה.

החיסון שהיה נהוג בעבר הכיל חיידק שעלת שלם מומת, והיו לו השפעות (תופעות) לוואי מרובות, הן מקומיות כגון אודם וגירוי מקומי והן כלליות, כגון אי-שקט ניכר, חום גבוה ולעתים נדירות פרכוסים.

בשנים האחרונות החליף החיסון החדש לשעלת את החיסון הישן, והוא כולל רק מרכיבים חלבוניים בודדים של החיידק (ועל כן מכונה חיסון א-תאי). חיסון זה הפחית באופן ניכר את שכיחות השפעות הלוואי לסוגיהן, ועם זאת שמר על יעילות ההגנה של החיסון הקודם.

אף על-פי כן, מדי שנה מאושפזים במצב קשה, ואף מתים, תינוקות קטנים משעלת, גם במדינות שנוהגת בהן תכנית חיסונים מצוינת כמו ישראל. התחלואה בשעלת נמשכת משום שההגנה המוקנית בחיסון הולכת ודועכת ולעתים אף נעלמת בתוך 10-5 שנים, כלומר כבר בגיל הגן הילדים חשופים שוב להידבקות. מקור ההדבקה הוא בילדים ובמבוגרים הנושאים את חיידק השעלת, והם המאגר להפצת החיידק ולהדבקת התינוקות הצעירים שטרם חוסנו.

שעלת היא מחלה מידבקת ביותר: תינוק שאינו מחוסן נתון בסיכון של 80 אחוז להידבק במגע עם חולה. משום כך, ועל מנת לצמצם את מאגר החיידק באוכלוסייה, הוחלט להרחיב את מתן החיסון הא-תאי לשעלת ולהוסיפו למנות הדחף לטטנוס הניתנות בשנות בית הספר, בכיתות ב' ו-ח'.

התקווה היא כי בעתיד ניתן יהיה לשלב את החיסון לשעלת בכל מנת חיסון דחף לטטנוס, ובכך לצמצם עוד יותר את מאגר חיידק השעלת באוכלוסייה הבוגרת ולהגן על הפעוטות באופן מרבי.

המאמר פורסם במקור במכביתון, ספטמבר 2006.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת משפחה, בפורום רפואת ילדים ובפורום רפואה משלימה לתינוקות, ילדים ונוער.