הילד מרטיב ומלכלך? יש טיפול

(1)
לדרג

אחת התופעות המביכות עבור ילדים והוריהם היא הרטבה והתלכלכות (פיפי או קקי במכנסיים). קרוב לוודאי שהסיבה לתופעה היא רגשית ולא גופנית. כך תתמודדו

מאת: סיגל ניב

הורים וילדים רבים מתקשים להתמודד עם תופעה בלתי נעימה: ילדים אשר מתקשים לעשות את צרכיהם בשירותים, או נמנעים מכך לגמרי - ובמקום זאת הם משחררים את צואתם בבגדיהם.

הרטבת לילה (אילוסטרציה)
הרטבת לילה (אילוסטרציה)

בעיה זו נקראת אנקופרזיס (ובעברית: הצטאות, מלשון צואה; או: התלכלכות): העברת צואה חוזרת ונשנית באופן קבוע, לבגדים או למקומות אחרים, בלתי מתאימים, בין אם באופן רצוני ובין אם לא, בהיעדר פתולוגיה אורגנית, לאחר גיל ארבע.

תופעת האנקופרזיס (צואה) בבגדים ותופעת "אנורזיס" (הרטבה) מצביעות לרוב על מצוקה אצל הילד. פעמים רבות התופעה מלווה בתסמינים נלווים: כאבי ראש ובטן, טיקים, עצבות, ביישנות, חשש, פחד, חרדה ותוקפנות. התופעה עלולה להימשך חודשים ואף שנים וגורמת לעוגמת נפש רבה לילד ולהוריו, אשר נאלצים להחליף תכופות בגדים עם צואה ולהתמודד עם תגובות הסביבה.

חלק מהילדים מבקשים להתנקות מיד, חלקם מנסים להסתיר את עובדת התלכלכותם. יש ילדים המכחישים את היציאה ומסוגלים להמשיך ולהסתובב בבגדיהם המלוכלכים.
מה עשויות להיות הסיבות להרטבה (שתן) או להתלכלכות (צואה)?

הסיבות השכיחות לתופעה הן הקשר עם ההורים, או אשמה סמויה. בעבר, ולאחר שנשללה פתולוגיה אורגנית, הסבירו החוקרים את הפרשת הצואה על רקע קונפליקטים בין דחפים אנאליים. לאורך השנים, חל שינוי בגישה, וכעת הגישה עוסקת במאפיינים אישיותיים, בנרטיב של הילד וההורים וביחסים במשפחה (Shugerman, 1999).

כיום קיימת הסכמה בין גורמי בריאות וחינוך כי קיימות מספר סיבות לאנקופרזיס, בקרב ילדים.

1. ערעור הסמכות ההורית: אי-הצבת גבולות ברורים עקביים בבית, או עודף איסורים מחמירים בבית (תכופות בנוגע לניקיון). במקרים אלה, לאחר הנחיית הורים וחיזוק הקשר של ההורה כמבוגר משמעותי, הילד צפוי להפריש באופן נורמטיבי.

2. ביטוי תחושת חוסר ביטחון וחוסר יציבות מול מבוגרים: תחושה זו עלולה להיגרם מסיבות שונות: מוות במשפחה, גירושין, היעדר קשר רציף ובטוח עם אחד/ שני ההורים. במקרים אלה, לאחר חיזוק תחושת היציבות והביטחון, תהליך הגמילה יושלם מעצמו.

3. ביטוי למרדנות, נוכח מעורבות מוגזמת של ההורים: מעורבות יתר של ההורים במעגלי החיים של הילד פוגעת באוטונומיה של הילד ומחזקת מרדנות המתבטאת גם בהפרשת צואה בבגדים.

4. אקט הגנה והצדקה של הילד: לעיתים מופיע אנקופרזיס כביטוי להענשה עצמית. הילד חווה את עצמו כ"ילד רע" וחווה אשמה וחשש להביע רגש. בעזרת הלכלוך, הילד מגשים את התוקפנות והכעס שלו כעילה לעונש שמגיע ל"ילד רע". בריחת הצואה הינה החצנה של הרוע, שבה הילד נפטר מהחלקים הרעים בתוכו, ואף הוכחה המצדיקה מבחינתו שהוא אכן ילד רע. המצב בו הילד חש כילד רע ללא סיבה, הוא מצב גרוע בהרבה מבחינתו, וההתלכלכות היא דרך "להגשים" את הרוע שלו, בבחינת "הנה אני ילד רע" (Shugerman, 1999).

5. לא נעשה תהליך היפרדות בין ההורה והילד: לעיתים, סימפטום ההתלכלכות קשור למצב בו הילד נשאר אינפנטילי ותלותי בהורה (בד"כ תלות באם). יחידת ההורה-ילד נשארת מאוחדת ומסרבת להיפרד, להתבגר, להתפתח ולגדול. הילד לא מצליח, בהדרגה, לרכוש עצמאות וזהות נפרדת מהוריו. הילד נותר ללא זהות עצמאית, אינפנטילי ו"בחיתוליו", תרתי משמע. במקרים אלה, חשוב להוביל תהליך היפרדות בטוח בין הילד להורים. במנהיגות הורים, ההורים לומדים כיצד לעודד את הילד לעצמאות וייחוד, ע"י הענקת גיבוי לבניית זהות מתמודדת ובריאה.

מהם הפתרונות האפשריים להרטבה (שתן) או להתלכלכות (צואה)?

בשנת 1999, פרסם ארגון הרופאים האמריקאי מספר כלים התנהגותיים להתמודד עם הבעיה.

1. אבחון האם מקור הבעיה רפואי, התפתחותי או התנהגותי.

2. שגרת שירותים: לעודד ישיבה מסודרת שלוש פעמים ביום באווירה נינוחה ונעימה, רצוי עם תמיכה לרגליים.

3. תזונה מרובת סיבים, שתייה מרובה ופעילות גופנית, העשויים להשפיע על צואה רכה.

4. סיוע לילד לזהות סימנים מוקדמים של צורך לעשיית צרכים.

5. חיזוקים חיוביים על שיתוף פעולה בתהליך, על שינוי הרגלים ולא על יציאות.

6. הדרכת הורים.

פרופסור כהן (כהן, 2012) מציינת כי מירב הגישות לטיפול מתמקדות בהנחיית הורים והקניית כלים התנהגותיים. תהליך ההתערבות מתייחס להיבט הגופני, ההתנהגותי והחינוכי של הילד, בד-בבד עם התמקדות ביצירת שפה עניינית בין ההורים לילדים, ללא סנקציות והטלת אשמה, יצירת גבולות ברורים ומכבדים, המחזקים את מסוגלותו וביטחונו של הילד.

גבולות אלה מרגיעים, מווסתים ומעודדים תהליך היפרדות בטוח וטבעי של הילד מהוריו, בתוואי התפתחותו כישות עצמאית. ההורים לומדים כיצד מנהיגים יחסים בריאים עם הילדים, בעזרת חיזוקים חיוביים, דיאלוג ומלל ברורים ומכבדים, העוזרים לילד לבטא את צרכיו ותחושותיו בבטחה וברווחה, המאפשרים לו לעשות צרכיו באופן נורמטיבי ומותאם גיל.

האם הורים נוהגים לפנות לטיפול בנושא או שהם חוששים ומתביישים?

למרות שבעיית האנקופרזיס הינה בעיה שכיחה, הפוגעת בתחושת הרווחה הנפשית של ההורים והילד, הורים רבים נמנעים מלפנות לייעוץ עם תחילת התופעה, ובד"כ ממתינים ופונים לאחר שהילד והמשפחה עברו מספר אירועים מביכים בבית, בבית הספר ואצל חברים.

חשוב לזכור כי חרף המבוכה ואי הנעימות הכרוכים במצב זה, ניתן לפתור זאת בעזרת גורם מקצועי ומנוסה, שיתווה תוכנית המותאמת לילד ולמשפחתו. לכן מומלץ לפנות לייעוץ רפואי וחינוכי כבר בתחילה ולחסוך אי נעימות לילד ולסביבתו.

הכותבת היא יועצת ומנחה למנהיגות ותקשורת במשפחה, זוכה בפרס בר-לב למצוינות במחקר.

בואו לדבר על זה בפורום הרטבת לילה בקרב ילדים.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום