פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום. אני בת 27, גרה בחיפה ומעוניינת מאד להתנדב בקהילה. בעיקר הייתי רוצה להתנדב בנושא שקשור בהפרעות אכילה או בילדים. למישהו יש רעיון לאן אוכל לפנות?

רקפת, בכל בית חולים יש מרכז מתנדבים. נסי לשאול שם. עדי

את יכולה לפנות לער"ן לאוגדה לעזרה נפשית שהם בקשר עם כל העמותות והם יכולים להפנות אותך, כמו כן אפשר להתנדב גם לער"ן.

בבית חולים רמב"ם יש מרכז לטיפול בהפרעות אכילה. אם תתקשרי לשם בודאי תקבלי מידע ותשובה לשאלה אם הם זקוקים למתנדבים.

שלום דוקטור. אני אם חד הורית לשתי בנות מקסימות- בנות 10 ו-7 . הבעייה שלי היא עם בתי הקטנה שעולה השנה לכיתה א'. לפי כל הדעות היא ילדה חכמה ,פקחית,היא מסוגלת לפתור תרגילי חשבון ברמה של ילד בכיתה ב' לפחות ואף בהכרת האותיות היא חזקה במיוחד., כלומר - גם על פי מה שהגננת בגן חובה אמרה לי בסוף השנה - היא לגמרי "מבושלת" לבית הספר -אף יותר משאר הילדים. אולם , בעיתה היא בהתנהגות- אין לי מושג אם ניתן לייחס זאת לעובדה שאני גרושה מאחר והתגרשתי כשהיא הייתה בת שנה ,ועובדה שהבת הגדולה היא הרבה יותר בוגרת . אני אפרט - מאוד קשה לה להסתדר בחברת ילדים , היא ממש לא מוצאת את עצמה לעומת זאת ,היא עכשיו בקיטנה ,והגננת שם כבר בהתחלה העירה לי שהיא - יותר מדיי שובבה ומתנהגת כמו בן ולא כמו בת. גם אני רואה שהיא משחקת רק עם בנים ומאוד קשה לה להתקרב לבנות - ייתכן שמכך היא רוכשת את ההתנהגות "הפרועה"במקצת. כמו כן - היא מאוד לא ממושמעת - לא אליי ולא לאחרים- אני פשוט לא מסוגלת לפעמים לומר לה שום דבר בלי שזה יגרור ויכוח או צעקות . דבר נוסף שמפריע לי - היא לפעמים ממש מתנהגת כמו תינוקת - מדברת כמו תינוקת , בוכה בכי של תינוקת- וכו- גם הגננת בקיטנה אמרה שמהבחינה הזו היא מתנהגת פי 10 פחות מבני גילה. יש לציין שכאשר דיברתי עם אביה ושאלתי אותו אם גם אצלו המצב דומה כשהן אצלו הוא אמר בפרוש שהוא לעולם לא נתקל בתופעות כאלו אצלה , ואצלו היא מאוד ממושמעת ויש לה יראת כבוד כלפיו - ובנושא המשחק רק עם הבנים - הוא ממש לא מתרגש מזה למרות שאני כן. שמעתי שיש מושג הנקרא "עיצוב התנהגות" - האם זה מה שהיא צריכה ? כיצד עליי לנהוג על מנת להקל עליה וגם עליי ולגרום לכך שהיא תנהג יותר בבגרות? והכי חשוב - איך היא תסתדר בכיתה א ' ? סליחה על האריכות ותודה מראש על תשובתך .

טלי שלום עיצוב התנהגות היא גישה פסיכולוגית בהביוריסטית שע"י שיטת של חיזוק חיובי ושלילי מעצבת התנהגות. זה מרכיב אחד שעשוי לעזור, אבל אני מאמין שברגע יש מרכיבים רגשיים שקשורים אליך ואליך שכדאי לא להתעלם מהם כשחושבים כיצד להתמודד. אני מציע לך לפנות לפסיכולוג/ית ילדים כדי לקבל הנחיה והדרכה. אין צורך לקחת את הילדה לפגישות אלא אם הפסיכולוג ירצה לראות אותה, פשוט בקשי ייעוץ כיצד לנהוג עימה תוך הבנה עמוקה יותר מה בעצם קורה לה מבחינה רגשית שמוביל לדפוס ההתנהגות הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום האם טיפול פס' מכוסה על ידי קופת החולים יש לי מכבי זהב? האפ עלי לשלם או להביא טופס הפנייה מרופא המשפחה? תודה

דנה, אין צורך לפנות לרופא משפחה. אם אין ברשותך את ספר הרופאים המעודכן של מכבי, תקחי אותו בקופה, ושם תוכלי לאתר את כל הפסיכולוגים, שעובדים עם הקופה, באיזור מגורייך. כן, את צריכה לשלם - השתתפות עצמית. הסכום עולה ככל שמספר הפגישות עולה.

עד כמה שידוע לי מפרסומים לאחרונה שמעתי שעלות טיפול בקופ"ח לאחר השתתפות הינה 160 ש"ח. תקחי רק דבר אחד בחשבון שאם את הולכת לפסיכולוג דרך קופ"ח זה משהו שיהיה בתיק הרפואי שלך לתמיד ואני לא בטוחה שזה דבר טוב. אני אישית שוקלת ללכת עכשיו אבל אני מעדיפה ללכת לטיפול פרטי לא צריך שדבר כזה יהיה בתיק הרפואי בשבילי זה מעין כתם בתיק הרפואי. לפעמים שווה להוסיף את ההפרש שהוא לא כ"כ משמעותי וללכת לפרטי.

לילך, אני חושבת, שאם הפרש המחירים באמת היה לא משמעותי, לא היה צורך בקופ"ח... במקרה הסביר, עלות פגישה אצל פסיכולוג פרטי הינה פי 2 מאשר פסיכולוג של קופ"ח, וגם זה משתנה לפי איזור המגורים (במרכז הארץ הסכומים נעים בטווח של 350 - 400 ש"ח ואף יותר; ואני חושבת, שזה כבר מאוד משמעותי).

אם את בקופ"ח מכבי את יכולה לקבל עד 30 טיפולים אצל פסיכותרפיסט (פסיכולוג או עובד סוציאלי) במחיר מסובסד (95-142 ש"ח לפגישה) אשר נמצא ברשימת המטפלים של מכבי. הטיפול במרפאה פרטית ואת צריכה רק להעביר כרטיס מגנטי כמו שאת הולכת לרופאים. רשימה של מטפלים את יכולה לראות בספר מדריך השירותים לשנת 2003 או באתר האינטרנט שלהם תחת מדור מקצועות פרה-רפואיים.

דנה שלום פני לאתר קופת חולים מכבי, בחרי פסיכולוג מהרשימה וצלצלי לקבוע פגישה. מספר פגישות ראשונות ממומנות ברובן ע"י הקופה והמימון הולך ופוחת עם הזמן. תוכלי גם לקבל ייעוץ מצוות בריאות הנפש בסניף מכבי באזור מגוריך. אגב, במרפאות בריאות הנפש הטיפול הוא כמעט בחינם או בחינם לגמרי. למשל, מרפאת בי"ח איכילוב, מקבלים טופס 17 והטיפול ללא תשלום כלל. כך לפחות היה נהוג בעבר, הכללים משתנים כל הזמן ולכן כדאי לברר עם צוות בריאות הנפש. http://www.maccabi-health.co.il/Site/HE/homepage.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום איני יודע אם זה הפורום המתאים במידה ולא, אנא הפנה אותי למתאים ביותר. בעיתי היא ,שמרגע שאני זוכר את עצמי יש לי משיכה מינית לכפות רגליי נשים מרוחות בלק . (פאטיש רגליים יש לי ידע נרחב בנושא) הדבר מפריע לי בחיי היום יום ,אני כל הזמן מביט לריצפה ברחוב , בעבודה, באירועים, בכל מקום בו אני נמצא . המחשבות הללו מעסיקות המון, אני גולש בלי סוף לאתרים כאלה. מעונין להתפטר מבעיה זאת איך עושים זאת? תודה רועי

רועי שלום לא פשוט להיפתר מהבעיה שאתה מתאר. מדובר במשהו שקשור לעולמך הפנימי ובא לידי ביטוי דרך סוג המשיכה הזו. זה הופך כפי שאתה מתאר למשהו כפייתי שמפריע לתפקוד התקין ביום יום. הטיפול האפשרי תלוי במרכיבים נוספים. השאלה מה קורה לך בחיים חוץ מהבעיה הזו. אני מעריך שיש גם דברים אחרים שעשויים להטריד אותך. רוב הסיכויים שההתמקדות הבלתי נשלטת ברגליים היא גם דרך לברוח מהתמודדויות אחרות. אם תתן לדברים האחרים שמטרידים אותך בחיים יותר מקום יכול להיות שהבעיה הזו תפחת באופן אוטומטי. ההצעה היחידה שאני יכול לתת לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק מה אפשר לעשות. אני מעריך שלא מדובר בתהליך קצר וכדאי לקחת זאת בחשבון. במידה ואתה סבור שמדובר בהפרעה טורדנית כפייתית אפשר גם לפנות לפסיכיאטר ולבקש תרופות נוגדות חרדה שעשויות לעזור במקרים כאלה. כך בחשבון שגם אם זה נכון, יש כאן דבר מה שהוא פנימי ועמוק יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חייב להגיד שהחלום שלך משעשע בצורה יוצאת דופן... תפני לפאראפסיכולוג

לא נעים לי להגיד לך אבל אני לא בטוחה שזה המקום להגיד שהחלום שלה משעשע, לאנשים כאן יש מצוקות שונות אז תשמור קצת על איפוק ואם אתה רוצה לעזור אז תעזור מכל הלב או בכלל לא. את הבחורה מאוד מטריד החלום שלה ואתה בא ואומר לה שזה משעשע אותך? לא יפה!!!

שלום רב עשיתי קעקוע לפני זמן מה ובזמן האחרון אני כל הזמן מרגיש אותו ולפעמים שאני חושב עליו אז הוא כאילו מהווה מעמסה קטנה עליי...אולי זה משיעמום אולי לא... בגלל זה אני פונה אליך בשאלה זו- עד כמה באמת קעקוע יכול להשפיע על איכות החיים כי בעיקרון אני לא רוצה להוריד אותו.. בתודה רבה

שוקי, קעקוע לא קשור בכלל לאיכות החיים (איכות החיים שלי לא השתנתה אחרי קעקוע זה או אחר וכן של המון מקועקעים אחרים שאני מכירה), אלא אם פתאום נמאס ממנו ומתחרטים על עשייתו. איך אתה מרגיש אותו (באיזה מובן)? ומה הופך אותו למעמסה מבחינתך?

שוקי שלום לפי מה שאתה מתאר יש לך מחשבות מטרידות סביב הקעקוע. יתכן שכדאי לטפל במחשבות ולא בקעקוע. למרות שנדמה שהם קשורים זה לזה בגלל המחשבות, יתכן שמדובר בחרדות ודברים מטרידים ש"מתלבשים" על הקעקוע. אני מציע לך להתמקד במה מטריד אותך בתקופה זו בחיים ולא לעשות החלטות חיצוניות כמו טיפול בקעקוע, לפחות בשלב זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חלמתי שאני בביתי ומגיעים שני ערבים אני מכינה להם כריכים הם אוכלים ואני מציעה להם את המיטות עדי לישון (אני נימצאת בסיכסוך עם בעלי)

ארין שלום חלומות הם דברים מאוד פרטיים ופירושם אינו אוניברסלי. חשבי מהן האסוציאציות שלך סביב החלום, הראשונה שכבר ציינת בהודעתך היא שזה קשור לסכסוך עם בעלך. זה יוביל אותך לפירוש האמיתי של החלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בעלי הפסיד פעמיים סכומי כסף גדולים בהימורים, אחרי הפעם הראשונה ביקשתי שיפנה לטיפול אך הוא סרב והבטיח שזה לא ישנה . בהמשך התחבר למישהו שיש ברשותו קזינו וקצת עבד אצלו בשעות הערב, מבלי לשחק . ה"חתול ששמר על השמנת" התפתה, הימר שוב והפסיד כסף רב . מלבד ההפסד הכספי, ישנו כמובן משבר באמון הגדול והמיוחד שהיה בנינו . אני מאוד מבינה שזו בעיה, והדבר לא נעשה בכוונה גמורה אלא מתוך חולשה - מה לדעתך עלינו לעשות ? אודה לתשובתך היעילה...

כיום מופעלות קבוצות טיפוליות למכורים להימורים בדרך כלל במסגרות עירוניות המטפלות גם במכורים לאכלהל. מדובר במסגרות מקצועיות ומכובדות כך שאין מה לחשוש. המכורים להימורים מצויים בכל שכבות האוכלוסיה.אין מה לחשוש פנו בהקדם לקבלת טיפול שלעתים כולל גם טיפול זוגי.

שירז שלום התמכרות להימורים היא בעיה קשה מאוד והסיכוי שבעלך יגמל נמוכה. צריך לקרות לו שינוי מאוד קיצוני בחיים כדי שהוא יהפוך את עורו, אני לא אומר שזה לא אפשרי, אבל זה דורש מוטיבציה מאוד גדולה מצידו. בינתיים נשמע שהמוטיבציה נמצאת אצלך ולא אצלו ולכן אינני רואה שום סיכוי להצלחה כעת. מה לעשות? זאת כבר ההחלטה שלך, לחיות איתו עם הבעיה ולקבל אותו כפי שהוא, או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, כבר שנים רבות לפני שינה אני מפנטזת על דברים משונים. משתדלת ללכת למיטה מוקדם יחסית כדי לבלות ולהנות כמה דקות ללא נוכחות של בן זוגי. הנה מספר דוגמאות (כל זה אני משחקת ממש אמיתי): 1. אני שוכבת בבית חולים ויש לי מחלה סופנית. באים אלי אנשים חשובים-קולגות מעבודה,בוסים - בדרך כלל זה גברים. אני מרגישה רע מאוד, אך לא מראה להם את זה. ואז אני מתה מול עינהם. 2. חטפו אותי. מחזיקים אותי קשורה למיטה, ערומה, מסבירים לי שהנני נמצאת במקום שמיועד לשרת גברים עם צרכים מיוחדים. בודקים אותי בכל החורים ואומרים שאצטרך לעבוד סדרת "טיפולים" לפני שאתחיל "לעבוד"... 3. עברתי תאונת דרכים ואולכת למות - בן זוגי (שאני מאוד אוהבת) נמצא לידי ובוכה... ממציאה מדי פעם מקרים נוספים. באופן כללי אני בריאה, עובדת בעבודה מעניינת ודי מצליחה, בן זוגי בן אדם מקסים ואנו חיים באושר + ילדים. מה קורה לי? למה אני צריכה את זה? לאף אחד לא סיפרתי על התופעה המוזרה הזאת , אפילו לחברות שלי מאוד קרובות!!! תודה מראש טניה

טניה, אני רחוקה מלהיות פסיכולוגית או לנתח את ההפרעה שלך אך מתוך ניסיון אישי אני יכולה לנסות ולשער מהיכן זה נובע. גם לי יש דימיונות כאלה, אני גם חושבת וגם חולמת על אסונות של קרוביי למרות שאני אוהבת אותם יותר מכל. לעיתים אני גם מדמיינת שקורים לי דברים רעים ואז אנשים בסביבתי נאלצים להושיע אותי וכו' וכו'. עד כמה שהצלחתי להבין, זה נובע מבעיות של דימוי עצמי וצורך חזק באהדה והערכה של הסביבה שלך כלפייך. אני יכולה להמר ולומר לך שאת מאוד זקוקה לפירגון ותמיכה ובלי זה את מרגישה לא שווה כלום. הצורך שלך בחיזוקים מהסביבה הוא אובססיבי. גם אני כזאת. נידמה לי שהמקרה דומה. תכתבי לי ותשתפי אותי בתחושותייך.

גילי, תודה רבה לך על תשובתך המדהימה. אף פעם לא חיפשתי תשובות ולא שאלתי שאלות בענין זה. את מראה לי את הדברים שלא חשבתי אלהם בצורה כזאת. לדעתי, את צודקת ונגעת בדיוק בנקודה. תרצי להמשיך לדבר על זה? טניה

טניה, את כנראה זקוקה נואשות לתשומת לב. החזיונות שתיארת ממש מזכירים את הגברת עם הקמליות (זאת שמתה משחפת וכולם מבכים אותה ומקיפים את מיטתה. גם הדרמטיות של המוות (מחלה קשה, תאונה וכו') וגם שכולם באים להיפרד ממך הבוסים, חברים לעבודה ובמיוחד בן הזוג וכו' מוכיח על צורך עצום להיות במרכז העניינים ולמשוך את כל תשומת הלב. יכול להיות שאת מעניקה יותר ממה שאת מקבלת גם לגבי המשפחה (בן זוגך וילדייך) וגם לגבי חברים וקולגות בעבודה וכך נוצר פער, גרעון שצריך לאזן. או שאולי יש בך קורטוב של דרמטיות ובגלל שחיי מתנהלים להם בצורה די שגרתית ומקובלת כל כך, את מחפשת ריגושים והרפתקנות ע"י בריחה לחזיונות וחלומות. ככה או ככה, זה שום דבר רציני.

טניה שלום התמונות שאת מתארת דרמטות מאוד ומקריאת ההודעות האחרות אני מבין שאת מתחברת בעיקר להסבר של תשומת הלב שניתנת לך במצבים הללו. לכאורה תוכלי לקבל תשומת הלב אמיתית ומשמעותית רק במצבים קטסטרופליים של מוות ומחלה. אני תוהה אם את יכולה לחשוב על משמעות או אירועים מעברך שקשורים למחלה שלך או של בן משפחה או קרוב אחר, בד"כ הדמיונות הללו קשורים גם למציאות כלשהי בעבר, למרות שההקשר יכול להיות כיום שונה לחלוטין ממה שהיה רלוונטי פעם. ההחלטה לפנות לטיפול פסיכולוגי קשורה כמובן לתחושה של לחץ ומצוקה פנימיים. נשמע לפי מה שאת מתארת שכיום אין מצב כזה, קיימת סקרנות ללא ספק ואולי היא תוביל אותך יום אחד לברר יותר לעומק את שורשי התופעה שתיארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם ולך דוקטור רציתי לשאול אם מישהו יודע או שמע על מכון שחר המטפל בבעיות שונות (נמצא במרכז הארץ באחד מבתי החולים) אשמח לקבל תשובה תודה

מכון שחר פועל בשטח בית חולים תל השומר. עד כמה שידוע לי הם מטפלים בצעירים המגלים התחלה של הפרעה נפשית כל שהיא אך טרם טופלו וטרם אושפזו. כלומר שעדיין לא היו בהתקף פסיכוטי או מצב פעיל של בעייתם הנפשית. אין לי את מספר הטלפון אך את יכולה להתקשר לתל השומר ולשאול.

בררתי בשבילך את מספר הטלפון של מכון שחר : 6354029 03 7360496 03. אם תיכנסי באינטרנט למנוע חיפוש walla תקישי שחר כמילה לחיפוש, תדפדפי במידע המתקבל. תגיעי למכון שחר ותקבלי שם מידע מפורט על פעילותו. בהצלחה.

שלום יש לי ידיד שהוא חבר ילדות שלי מאז שהוא נכנס לבי"הס היסודי כיום אני בן 16 ואני לא מפסיק לחשוב על השינוי בהתנהגות שלו כלפית אין לי שום רגש רומנטי או אינטימי אליו ורק מה שמשגע אותי זאת הצפייה שלי לדרכי התגובה שלו והשינוי בהתנהגות שלו כאשר אנחנו מסתובבים בחבורה שלנו אני תמיד מקרין שאני מבואס ורואים עליי הכל ואיני יודע מה לעשות......חברי אומרים שיש לי פרנויה אליו וחלקם אומרים שיש לי אובססיה אליו...אין לי מושג מה היני יכול לעשות בשביל שעניין זה יעבור לי כי הוא כבר מטריד אותי כבר יותר מחודש...... אשמח לקבל תשובה לאי מייל שלי ודרכים לטיפול בבעייתי בתודה עדי....

עדי שלום לפי מה שאתה מתאר אתה לא רק מקרין שאתה מבואס, אלא אתה מבואס באמת. לא כל כך משנה מה החברים שלך אומרים והאם יש לך או אין לך אובססיה כלפי חברך, מה שחשוב באמת שאתה כנראה מוטרד מאוד ממשהו ולא מדובר רק בבעיה שנמצאת שם בחוץ, אלא קשורה גם לעולמך הפנימי. אני חושב שהיה כדאי שתתייעץ עם מישהו מבוגר שיכול לעזור לך. אפשר לנסות לשתף את ההורים, את היועצת בביה"ס, עם פסיכולוג ביה"ס או כל גורם אחר שנראה לך מתאים. אני לא חושב שתצליח כעת לעשות שינוי ללא עזרה חיצונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכולכם על כל התגובות. אני צריכה לחשוב קצת לעצמי מה אני לוקחת מכל זה. אין ספק שזה עזר לי לכתוב כאן. כי מישהו הקשיב ומישהו הגיב. דבר שכל כך היה לי חסר. אולי זה מסייע לי לבחור בהרגשה שאנשים בעולם לא אנטיפטים, ויש הרבה אנשים עם לב טוב, אבל לא תמיד אני יודעת לבקש , ואפילו אם אני מבקשת לא תמיד אני יודעת לומר נכון מה אני רוצה. היה לי קשה עם ההרגשה שתמיד אני צריכה להיות עם היד על הדופק ולהתאמץ כל הזמן לשמור על קשר עם החברים שלי. ולכאורה התקופה הקשה שהיתה לי "הוכיחה" לי שהחברים שלי לא אמיתיים, ושהם מסוגלים להיות חברים שלי רק מרחוק, או רק כשאני חזקה, נחמדה ומרגישה טוב. אולי זה לא נכון, אני מפחדת נורא, אבל אולי באמת אני צריכה לבדוק את זה באופן יותר ממשי. זאת אומרת, לומר את זה. לחשוב טוב מה אני רוצה להגיד, לומר מה ציפיתי, ומה אני רוצה/צריכה ואז לראות איך הם מגיבים. אני מפחדת נורא מהתגובה, אני מפחדת מהשוק של מי שאני אבחר לספר. הדבר שאני הכי צריכה לומר, זה לספר על ההרגשה הזו של הבדידות, כי את זה מעולם לא אמרתי בפירוש. מעולם לא אמרתי שאני מרגישה לבד ושאני מרגישה שאין מי שמוכן להקשיב (וזאת הרי בדיוק הבעיה בגללה אני לא יכולה לומר זאת). בכל מקרה, דרך הבדיקה היחידה היא פשוט לומר את זה, ולבקש שיהיו כנים איתי עד הסוף אם הם מוכנים לקבל אותי גם ככה או לא. אני לא יודעת אם זה יעבוד, אבל זה שווה ניסיון, אני חושבת. זה קשה מאוד, כי זו חשיפה, זה להעמיד את עצמי במעמד הכי חלש שאפשר, בלי לדעת מה תהיה התגובה. אני הכי מפחדת שהתגובה לא תהיה ברורה לי, שאני לא אבין מהתגובה אם הם שם בשבילי או לא. אני חושבת שלהיות שם בשבילי זה דורש המון ממי שמוכן לעשות את זה. כי אני צריכה המון תשומת לב כרגע. ויש המון דברים שאני צריכה לדבר עליהם, ולפרוק אותם. זו עוד סיבה שאני מפחדת, כי להיות שם בשבילי זה לא משהו באויר, זה משהו מעשי, ממשי, זה דורש זמן. סבלנות. הקשבה. בכל מקרה, אני צריכה עוד קצת זמן לחשוב, לעכל דברים. תודה על ההקשבה ועל נקודות המבט השונות שעלו כאן, זה עזר.

תחזיקי מעמד והכי חשוב תשתדלי להיות חזקה ולא לתת לאף אחד לשבור אותך. ואל תפחדי לפתוח את הלב שלך ולשתף אחרים ותזכרי שאף פעם לא מאוחר למצוא גם חברים אחרים. הכי חשוב שתתעודדי תראי כמה אנשים שאת לא מכירה ניסו לחזק אותך כאן. בהצלחה. אם את מרגישה שאת רוצה לשנות דברים וקשה לך אז אל תפחדי לפנות לעזרה מקצועית עדיף עכשיו מאשר בכלל לא.

תמיד טוב לקחת זמן למחשבה, בעיקר אחרי שמקבלים רעיונות חדשים ונקודות מבט חדשות. צריך אומץ בשביל לפנות לכל אחד מהחברים באופן אישי; זו לא חוויה נעימה, אבל בסופו של דבר את יודעת, שאת נשארת עם אותם אנשים שבאמת אכפת להם, ושמוכנים להקשיב אם רק תאותתי שאת זקוקה לאוזן קשבת. ייתכן ותיתקלי בתגובות של התרחקות - זה לא נחמד בכלל, אבל רק ככה תוכלי למצוא את החברים האמיתיים. הרבה אנשים משתדלים להתרחק מהבדידות וממה שמתלווה אליה, אבל רוב האנשים חוו לפחות פעם אחת בחייהם תחושה של בדידות. אולי, תוך כדי שיחה עם החברים, תמצאי "שותף/ פה" לתחושת הבדידות.

בהצלחה. זו התמודדות לא פשוטה, חשוב שתחשבי ותעבדי את הדברים אבל כדאי גם לחשוב איך גם מפעילים את השינוי כלפי חוץ. בגלל החשש שאת מסתובבת איתו המחשבות יכולות להיות גם דרך של בריחה מלקיחת החלטות ושינויים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אולי תוכל ללהסביר יותר למה אתה מתכוון? תודה

שלום השאלה שלי היא מהם הנזקים שיכולים להגרם לגוף כתוצאה מבולימיה שנמשכת מספר שנים ? והאם זה יכול לגרות למוות או לנזק בלתי הפיך לגוף?

היי ליהי, כן בולימיה עושה נזקים בלתי הפיכים: שיניים מערכת עיכול, תחורים, וכן היא יכולה לגרום למוות כתוצאה מהתקף לב (תוצאה של הפרת איזון מלחים)במיקרים קשים. יש ספר שמתאר תופעות נוראיות. דרך אגב שימוש מאסיבי בכדורים משלשלים גורם לבליטה של הכרס

ליהי שלום זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לגוף לטווח הארוך. הכל תלוי כמובן בעוצמת הסימפטומים. אני מציע לפנות לטיפול ולא לבדוק האם זה קורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן יש לי בת דודה בת 18 עם בעיות אכילה - שהם ללא כל ספק אנורקסיה , היא כבר יותר משנה לא מקבלת מחזור, ועכשיו נודע לי שבמקום להקיא היא לוקחת תה משלשל שבנוסף גם פוגע בכליות. היא כמובן לא מודה שהיא לא אוכלת לא מוכנה לשמוע על טיפול פסיכולוגי ההורים שלה כבר הרימו ידיים, והיא ממשיכה לפגוע בעצמה ברור לי שהיא פוחדת מטיפול, ושאי אפשר לכפות עליה בכח, אבל אני גם לא יכולה להיות פסיבית מול זה ולראות אותה גורמת לעצמה נזק בלתי הפיך. מה לעשות, איך כדאי לנסות לשכנע אותה תודה גלית

את חייבת לקחת אותה לטיפול לפני שיהיה מאוחר מידי. לידיעתך- אנשים גם מתים מאנורקסיה.

לגלית ושגית, אי אפשר לכפות על אדם טיפול (למיטב ידיעתי רק בית המשפט יכול לעשות את זה וגם אז רק אם מוכיחים שהאדם מזיק לעצמו או לסביבתו(. כדאי לנסות לשכנע אותה בכל זאת. עדי

יש ספר שניקרא "נשים אוכלות את עצמן" זה ספר על אנורקסיה בולמיה ואכילה כפייתית. הספר של הוצאת מודן. כתבו אותו פסיכולוגים שמתארים מקרים של מטופלים ומסבירים את אפשר לטפל בתופעה. אני הייתי ממליצה לך לקנות לה אותו ספר מעולה. דבר מאוד חשוב שאת צריכה להגיד לה שזה בתווך הארוך יכול לפגוע בפוריות שלה והיא יכולה לאבד עם השנים את הסיכוי לפוריות ולהביא ילדים לעולם.

גלית שלום הבעיה שאת מעלה כאובה מאוד. לעיתים במצבים כאלה האנורקטית מאבדת את בוחן המציאות ולא יכולה לפנות לטיפול בעצמה. אני מציע להפנות את הוריך לייעוץ אצל גורם מומחה כדי שינחה אותם כיצד לנהוג, גם היא לא תצטרף כלל למפגשים. אפשר לנסות ליצור קשר עם אחת המחלקות לטיפול בהפרעות אכילה בבתי החולים, למשל, המחלקה בתל השומר. במצבים מסוימים יש לכפות את הטיפול כיוון שהמחלה עלולה לסכן את חייה של בת דודתך או את בריאותה לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אם לתאומים בני 4.5 שנים אחד מהם מאד מאד מפחד גם בהיותו בבית בשעה שאנו נוכחים בבית כל הזמן הוא קורא לנו ומוודא שאכן אנחנו נמצאים. בעת הליכתו למיטה הוא קורא לנו כל 3 דקות ושואל איפה אנחנו. כאשר הוא מתעורר מהשינה אם זה בלילה או בוקר או בצהריים או ישר צועק אמא בבכי. הבן השני (אחיו התאום) מגיב בצורה שונה לחלוטין. איך עלינו להגיב איתו והאם עלינו ללכת לטיפול בענין.

רונית יקרה פחדים אצל ילדים הינם תופעות נורמליות לחלוטין, לעתים חלק מתהליך ההתפתחותי. אל לך להשוות בין שני הילדים כמובן, כל אחד ונפשי ודרכו להתפתח. אצל בני הפחדים .חרדות היו מעט מגבילים. טופל על ידי פסיכולוגית התהנגותית בהצלחה רבה. אם את מחליטה לקחת את הילד לטיפול אז רק למטפל מוסמך עם נסיון.

רונית, כדאי גם לשאול את הגננת, מה היא אומרת. עדי

רונית שלום מה שאת מתארת הוא קצה הקרחון, מה שרואים בחוץ. מטבע הדברים זה ביטוי למשהו שקורה לילד מבפנים, וזה משהו שאני מתקשה לדעת ללא היכרות. את צריכה לנתח את המצב, לעקוב מתי מתעורר הפחד, האם הוא קורה בשעות מסויימות ואחרי אירועים מסוימים, האם כאשר היה יותר לבד או לא ראה אתכם וכו'. אם תצליחי להבין את הדפוס אולי יהיה אפשר להרגיע אותו דרך זה. קחי בחשבון שלפחד דרכים משלו לחלחל. לא תמיד המקום שבו הוא יוצא זה בדיוק המקום שגם מטריד את הילד. בחושך בלילה יותר קל לפחד, אבל לפעמים זה ביטוי למשהו שקרה בזמן אחר ביום. במידה ואינך מצליחה לאתר את הבעיה ואת רואה שמדובר במשהו מטריד, אולי כדאי שתפני לכמה פגישות ייעוץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול איפה ניתן למצוא מידע על השפעה פסיכולוגית של אימפוטנציה על גבר ערבי? תודה רבה

אורלי שלום אינני מכיר את הנושא. נסי אולי לעשות חיפוש באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני חושבת שיש לי בעית דימוי עצמי כלשהיא זה החל כשהייתי בת 14 ,ואני לא יודעת אם זו התפתחות האישיות והעולם הפנימי שלי או , שמאורעות מסוימים גרמו להתפתחות משהו חריג. יתכן שהמודעות העצמית שלי מאוד גבוה וולכן אני נוטה לראות את ההתפתחות העצמית מהצד ולא עוברת את ההתפתחות ישר מהעיניים שלה. אני מוצאת את עצמי רק רוצה לשנות את האישיות שלי , מדחיקה כל דבר שמזכיר לי את העבר ואיך שהייתי שהייתי קטנה. מרגישה שיש בי המון , ושההתנהגות שלי הנראת מבחוץ היא חלק קטן מזה ,חלק קטן שאני מנסה לשנות ללא הרף , אני רק מראה את הצד הזה לאנשים הסובבים אותי ולא משתפת אף אחד במה שקורה לי מבפנים,אולי כי אני פוחדת שיחשבו שיש לי פיצול אישיות ושאני לא אותו בן אדם שאני מראה. תמיד הרגשתי שאני יכולה לראות דברים מהרבה פרספקטיבות שונות ,לא רק דרך העיניים שלי. אני לא יודעת , האם זה משהו חריג שבהכרח דורש טיפול? האם זו חרדה עצמית? אני יודעת שאני מסוגלת להרגיש שלמה עם עצמי ,אך זה רק כך כשזה נוגע לעולמי הפנימי.

א. שלום את מתארת תופעה אבל לא כותבת האם את מוטרדת באמת ממשהו. אין תשובה אובייקטיבית האם מה שאת מתארת דורש טיפול או לא. במידה ואת חיה בשלום עם עצמך ועם נטיותיך להתבונן כך על החיים, אין כל צורך בטיפול. במידה ואת סובלת, יש לך כישורים מצויינים לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהנות ממנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום להזכירך, לפני כשבועיים עברתי לידה מוקדמת בשבוע 20 להריוני עקב מצב של חרדה קשה וחשש לנזק נפשי. אמנם םבהריון הייתי נתונה במצב של חרדה מתמשכת אך מאז ההפלה המצב שלי החמיר מאוד. מעבר לתחושות הצער והחרטה העמוקים, אני חווה התקפי חרדה לא נעימים שלא היו מוכרים לי בזמן ההריון. אני מטופלת בנוגדי דיכאון + וואבן להרגעה אך תופעות הלוואי לא ניסבלות כך שאינני חשה הקלה. אני חשה כבר חוסר אונים עקב סבל מתמשך של הגוף והנפש. היום אני מבינה שזאת היתה כנראה טעות להפסיק את ההריון עקב החרדות ומסקנה זאת לא נותנת לי מנוח והכאב מתעצם. מה עלי לעשות ?????????????

גילי שלום כפי שציינתי גם בעבר, את צריכה להיות בטיפול פסיכולוגי ותרופתי עד לשיפור משמעותי במצבך. אין מקום לשקול הריון נוסף עד שאכן יהיה ברור שמצבך התייצב ואת מוכנה נפשית להריון ולגידול הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 40, אימי נפטרה לפני 6 שנים ומאז אני שומרת על קשר עם בעלה (אבי נפטר כשהייתי ילדה). לאחרונה נפטרה ביתו ואני תמכתי בו ועודדתי אותו משך כל תקופת מחלתה וגם לאחר מותה. היו לנו שיחות טלפוניות וגם ביקרתי אותו והשתדלתי להעניק לו הרגשה טובה, חום ותמיכה. הוא בן 80 ובימים האחרונים נותן לי תחושה שהוא מעוניין בי....מעט רמיזות מיניות קלות, חדירה לתחום הפרט בנושאים אינטימיים וכו'. המצב מאוד לא נעים לי, בלשון המעטה....מעורר בי שאט נפש ודחיה. מצד אחד רוצה להיות איתו בקשר, כי הוא זקוק לי, ומצד שני לא יודעת איך לומר לו בעדינות שיפסיק....האיש זקן ומוגבל בתנועותיו ויש בי חמלה כלפיו. מה דעתכם? איך אפשר לסדר את הענין?

חמלה היא גם היכולת לומר לאנשים את האמת. כמובן שזה תלוי באיך שאומרים אותה. בפעם הבאה שהוא רומז לך משהו שלא נעים לך, תגידי לו ישירות שזה מפריע לך, ושאת מבקשת שלא יחזור על זה.

שלום אכן המצב עדין, אני מקבל את ההמלצה שקיבלת בהודעה הקודמת לומר לו בצורה ישירה שהרמיזה שלו מרגיזה אותך ולא נעימה לך. זה יהיה רגע אחד לא נעים אבל אולי יפתור את העניין אחת ולתמיד. האלטרנטיבה היא להמשיך ולהרגיש לא טוב הרבה יותר זמן בגלל אי הנעימות במצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן: אחותי יצאה עד אתמול עם בן זוגה במשך 7 חודשים, לבן זוגה יש נטייה לחוסר ביטחון ולרגשי נחיתות רבים. אחותי אוהבת אותו והייתה מוכנה להתפשר גם על מראהו וגם על חוסר הביטחון שלו, בכל אופן שניהם הגיעו למצב של מריבה על תשלום דירה ותשלום החתונה, רצוי לציין שהוריו של בן זוגה תמכו ברעיון החתונה ולא היה להם כלל אכפת מהכסף, אך בגלל שהיותו כל הזמן בן אדם שלילי וחסר ביטחון, הוא חושב שאחותי מנצלת אותו כספית, ולכם הם רבו ואבי החליט והשפיע על אחותי לבטל את החתונה בטענה שהוא בן אדם שלילי שאלתי היא האם זהו צעד נכון לפי דעתך?

שון שלום הורים דואגים לילדיהם ואני מאמין שאביך סבור שהוא עושה זאת למענה. לעיתים זהו שירות דב מאחר ואחותך נכנסת לקונפליקט נאמנות שאיננה יכולה באמת לצאת ממנו. כמובן שלעיתים נחוצה עזרתו של אדם קרוב שרואה את התמונה במלואה, אך ברוב המקרים הדומים למה שאתה מתאר לא יוצא מדיון הזה שום דבר חיובי. אם לפחות כל הצדדים מודעים לכך זה עשוי לעזור במשהו, למרות שלפעמים אי אפשר לברוח מהמערבולת שזה יוצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם אחותך באמת אוהבת אותו- אז עדיף לא לבטל את החתונה ! אבל.. אם באמת הוא מתווכח על כל דבר ורב על כל דבר- עדיף לבטל !!

שלום רב, כמורה נהיגה ותיק, אני מחפש חומר מחקרי בנושא התרגשות במבחני נהיגה. אשמח אם תוכלו לשלוח לי לינקים ושמות אתרים המכילים מאמרים וחומר מחקרי בנושא אברהם

אברהם שלום אינני מכיר אתרים כאלה, אבל אני יודע מעבודתי שמדובר בתופעה נפוצה. ישנו סרט ישראלי "זולגות הדמעות מעצמן" שדן בנושא ואפשר להפנות תלמידים לראות אותו. אוכל להפנות אותו למספר מאמרים בתחום הטיפול הקשורים לסוג החרדות שעולות גם אצל תלמידי נהיגה: http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם לימדת סטטיסטיקה במכללה למינהל? אני סקרנית לדעת תודה

חני שלום אכן כן. כל טוב אורן קפלן

מה פירוש הביטוי "שמור קוגנטיבית"?

אבי שלום אני מניח שמדובר על כך שתהליכי החשיבה ושאר התהליכים הקוגניטיביים אצל אותו אדם אינם פגועים (ריכוז, קשב, תפיסה, זיכרון וכו'). בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לקבל מידע על שיטת הטיפול הזאת

יערה שלום היכרותי עם השיטה מצומצמת ולכן אני מציע שתקראי על כך בהרחבה באינטרנט, אינני מכיר חומר בעברית בתחום. http://www.interpersonalpsychotherapy.org/index.html בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אם ישנם פסיולוגים בארץ העובדים בשיטה זו, במיוחד לגבי דכאון?

שלום יש לי חברה בת 30 שנמצאת באובססיה למצוא בן זוג וזה מתבטא שהיא כופה על גברים את עצמה ומשפילה את עצמה למרות שהם לא רוצים אותה. היא הלכה למישהיא שרלטנית שקוראת בקבלה ומכרה לה מלא שקרים והכניסה אותה לאובססיה למישהו שזה היזווג של חיה ולמרות שהבחור לא רוצה אותה ורק מנצל אותה היא ממשכיה לרדוף אחריו. אני מאוד דואגת לה כל החברות התרחקו ממנה היא נהפכה למרירה ובודדה ונמצאת באובססיה למצוא גבר. כל פעם אני רומזת לה שהיא צריכה טיפול מקצועי אך היא מתעלמת והיא גם לא מוכנה לשמוע שום דיעה של אף אחד לגבי מצבה. כיצד ניתן לדובב אותה ע"מ להפנות אותה לטיפול מקצועי ? אני חוששת שהיא חיה בעולם של פנטזיה ולא רואה את המציאות והיא פוגעת בעצמה תודה

תגידי לחברה שלך שלא תאמין לכל מיני מגלי עתידות שרק גונבים כסף מאנשים ! היא יכולה להרשם למדר הכרויות או מועדון חברים וככה להכיר בחורים. לא רודפים אחרי בחורים !! במצב הזה חברתך לא תגיע רחוק !!

שגית, חברה שלי לא מקבלת ביקורת ופתאום אני מגלה שאני חברה שלה מתוך רחמים ולא מתוך רצון להיות חברה שלה היות וכל האנשים התרחקו ממנה אני מפחדת שהיא תשאר בודדה. אני כל הזמן רומזת לה לפנות לטיפול מקצועי אבל היא מעלמת ופשוט נמאס לי לשמוע אותה רק מקטרת ולא עושה כלום. לפי דעתי התסביך שלה נובע מתוך רצון לחום ואהבה שאין אצלהם בבית.

צוקית שלום אני מצטרף לחששך, אבל עליו אני צריך להוסיף שקשה מאוד לשכנע אדם להיעזר בטיפול אם הוא עצמו אינו מודע לכך. יתכן שחברתך צריכה לעבור עוד משבר ואכזבה כדי להבין שהיא זקוקה לעזרה, ובמצב הנוכחי עדיין מקווה שהדברים שהבטיחו לה יתקיימו. את יכולה לומר בעדינות שאת חושבת שהיא תוכל להיעזר בטיפול, ומעבר לכך פשוט לתמוך בה עם קשייה הרגשיים. אני מקווה עבורה שאכן תצליח לראות את הדברים בצורה מציאותית ותפנה לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

צוקית ושגית וכולם למה שלא תעזבי אותה לנפשה את יכולה להגיד להעיר כמה פעמים אבל את לא יכולה להכריח אף אדם מלעשות משהו יש כאלה שצריכים לחוות את החוויה כדי להבין ויש כאלה שמקשיבים לאחרים כחברה טובה תגידי מה שיש לך ותני לה להתבשל עם הרעיון לבד ואל תהיה חברה מתוך רחמים כי זה לא מראה עלייך שום דבר טוב תהיה חברה כי את דואגת לה רוצה לתמוך בה כי רק בשביל זה יש חברים מחר את תהיה בבעיה היא תעזור ותתמוך בך . מקווה שהבנת את הרמז מאוד קל להיות חכמים מהצד אני בטוחה כשאת מאוהבת גם את לא רואה כלום

יש לי חבר בן 30 שמתגורר עימי ואמו כל הזמן מנסה להתערב לנו בחיים לנהל לנו אותם. משום מה יש לי תחושה שהוא מפחד ממנה וכל צעד שאנחנו עושים הוא מספר לה וקשה לו להשתחרר ממנה. יצא לי פעם לשאול אותו ואיך שהוא הבנתי שהוא מפחד ממנה וכך זה מילדות היא דאגה לשלוט לו בחיים ולבודד אותו מאנשים. האם טיפול פסיכולוגי קליני יכול לעזור לו להשתחרר ממנה? דיברתי איתו על טיפול והוא מסכים ללכת. אני אובדת עצות היא הורסת לי את המערכת היחסים ומערערת לו את הביטחון בכל דבר. זקוקה לתשובה דחופה תודה

היי טיפול יכול להועיל מאד, לא רק קצת. ועוד יותר חשוב שבן זוגך מעוניין בשינוי, אחרת הדבר היה בלתי אפשרי. הוא חייב ללמוד לעשות את הניתוק וללמוד לשים גבולות לאמא שלו. זה דבר שניתן ללמוד בקשר טיפולי. בהצלחה

לילך שלום טיפול עשוי לעזור, אבל לפי מה שאת מתארת עדיף לדעתי שתפנו ביחד לטיפול זוגי. מאחר והיוזמה לטיפול מגיע ממך, והוא רגיל שנשים מנהלות לו את החיים, הוא מסכים ללכת. השאלה מה הוא יעשה שם לבד בטיפול. אני בספק אם ישרוד בטיפול ואם אכן יתמודד בדברים המטרידים אותך. מאחר והבעיה אינה אישית שלו אלא באופן שהיא משפיע על הזוגיות שלכם, אני חושב שבתוך הטיפול הזוגי תוכלו לעשות משהו ביחד שישפר את המצב מחד, וישמור גם על יחסיו התקינים עם אימו שכנראה חשובים לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום מזה שנים אני סובלת מבעיות נפשיות ויש עליות ומורדות אך לאורך כל הדרך מעניקה אהבה לילדים גם אם לא תמיד יכולה להיות בשבילם. אתמול בתי אמרה לי לאחר שאמרתי לה כי עוד יומיים אתאושש ואהיה אתה שאני תמיד אומרת את זה וחוזר חלילה. דברתי אתה על הנושא והיא אמרה לי שנראה לה שמחצית מהזמן אני מרגישה טוב וחצי לא טוב. יחד עם זאת היא אמרה שהיא מרגישה אהובה על ידי מאד ולא מוזנחת (כל רגע פנוי שאני מרגישה טוב אנחנו מתפנקות יחד ועושות המון דברים כיפיים ביחד) ושלא חסר לה כלום בשום מובן. אני רוצה לציין שהיא ילדה עם בטחון מהכי מקובלים בחברה תלמידה מצטיינת פעילה בפעילויות חברתיות ומרגישה מאד אהובה ואין שום סימן לאיזו בעייה אפילו קלה אתה. רציתי לדעת האם בהכרח יהיו לה בעיות כשתגדל בגלל העובדה שהייתי חולה כמה שנים ולא תפקדתי תמיד באופן רגיל?

דפי, אני לא יודעת להגיד לך. אני מכירה מקרה דומה שהילדה יצאה חזקה מכל עניין המחלה של האם. כדאי להסביר לה בכל אופן שיש תקופות. את יכולה להסביר לה על המחלה שלך ולהגיד לה: "לאחד יש אבא נכה, לשניה יש אימא חרשת, לשלישי יש אח עיוור, ואימא שלך חולת נפש. זו מחלה בדיוק כמו כל המחלות". אולי להפגיש אותה עם עוד ילדים שמתמודדים עם מחלות של הורים? עדי

היי עדי תודה על התייחסותך. אני הסברתי לילדי על המחלה וכיוון שאני מתייחסת לזה באופן טבעי כך גם הם. הם אפילו לא מתרגשים מהמילה פסיכיאטר ויש אפילו הומור על זה בבית.בסה"כ אינני סובלת גם ממחלת נפש קשה שבה אני לא לעניין אלא מתופעות חרדה ומחשבות שלפעמים אני קצת מסתגרת בגללם אבל תמיד מסבירה. אז סתם חשבתי ולא ידעתי אם עם כל מה שאני משתדלת לעשות ומודעת אם זה באמת יעזור. תודה.

דפי שלום כל ילד מושפע מהאוירה והיחסים אותם ראה וחווה בביתו, כך גם יקרה לילדיך, לטוב ולרע. הם בוודאי יזכרו את החלקים הטובים בהם הענקת מעצמך, ובוודאי גם יושפעו מהתקופות הפחות טובות שלך. האופן המדויק בו הדברים ישפיעו אינו ניתן לניבוי, ולמען האמת גם לא כל כך משנה כעת, הרי לא בחרת להיות עם בעיות, הם קרו למרות רצונך. נסי להמשיך ולתת מעצמך תוך הכרה וקבלה של מגבלותיך. רגשות האשמה לא יועילו לך או להם. בברכה ד"ר אורן קפלן

דפי היקרה, אמרת שה"מחלה" שאת סובלת ממנה הינה בסה"כ חרדה. אם כך, למה את מגדירה את עצמך כ"חולה"? את אישה בריאה לכל דבר. החרדות, שאני חווה אותן על בשרי, הן הפרעה תיפקודית ויש לכך טיפול. החרדה אינה מחלת נפש. אני הייתי בהריון ואז התחילו אצלי החרדות. בסוף החודש החמישי עברתי הפסקת הריון מאחר ודאגו לבריאותי הנפשית. לדעתי נעשתה טעות חמורה כי מאז אני סובלת הרבה יותר והתקפי החרדה רק גברו. האם את מטופלת בתרופות? אם כן, האם זה עוזר לך? לי אין ניסיון ארוך טווח בנושא הזה אך יש לי מכרה שסובלת מהתקפי חרדה כבר הרבה זמן ומאז שנתנו לה "פקסט" (תישאלי את הפסיכיאטר על התרופה) היא רגועה מאוד ולא חווה התקפים כלל! תכתבי לי אם תירצי למרות שאני בתקופת אבל איומה. ושוב דפי היקרה - את בריאה ומקסימה אז אל תגדירי את עצמך כחולת נפש !!!!

היי גילי תודה על העידוד. נכון זה לא ממש מחלת נפש אך היו לי המון בעיות בכל תחום בחיים וקבלתי ואני מקבלת תרופות שעוזרות. מה שכן אני דווקא "שמחה" על מה שעברתי כי היום אני אדם שלם מאושר שנהנה מהחיים שלו וממה שהוא עושה. ואז אני חושבת שאם מכל זה הילדים שלי קיבלו חינוך איך להפוך לאנשים מאושרים אז למרות שהיה לזה מחיר זה היה שוו. הצטערתי לשמוע מה שעברת ובמקרה שלך אני חושבת ששיחות היו עוזרות. לא ציינת גם אם זה הריון ראשון אבל בכל מקרה רצוי שתטפלי בעצמך עכשיו וראי את עצמך בעתיד עם תינוק מאושרת ושמחה ואז את גם תגיעי למצב הזה. תמיד לשמור על אופטימיות לדעת שהקשיים לא באים סתם מטרתם לשנות את מה שמקולקל!!!! ולראות את מה שהיית רוצה שיהיה בעיני רוחך. מאחלת לך המון כוח ותקוה ושיהיה רק טו. דפי

ד"ר קפלן שלום, בתכתבנו בשבוע שעבר בפורום, התשובה שלך היתה, כמובן, רצינית וקונסטרוקטיבית, אולם את ההמלצה שלך לא הצלחתי ליישם - ביקשת לכתוב לך ואמרת שאולי תוכל לסייע בהפניה. עשיתי זאת ולא נעניתי. האם יש דרכים אחרות ליצירת הקשר? תודה מראש, אני

שלום לצערי אינני יכול לקשר את הודעתך הנוכחית להודעה משבוע שעבר כך שאינני יודע במה מדובר. אם ניסית לכתוב אלי ולא קיבלת תשובה כנראה שהמייל לא הגיע אלי. תוכלי לנסות שוב ע"י הקלקה על שמי. בעקרון הדואר מגיע. בדקי שתיבת הדואר למענה חזרה נכונה כיוון שלפעמים שם הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בודדה כל כך. האם באמת אין אף אחד שמוכן להקשיב? האם באמת כל החברים שלי מוכנים להיות חברים שלי רק כשאני חזקה? ואף אחד לא מוכן להיות שם בשבילי כשיש בעיות? תשכנעו אותי שלא.

הכל זה פונקציה של כמה את היית שם בשבילם כשהם היו במצב דומה, כלומר חלשים וזקוקים לעזרה. עוצמת האהבה שאנו מקבלים היא בדרך כלל פועל יוצא מהאהבה שאנחנו מעניקים. אבל בטוח שישנם כאלה שאוהבים אותך ואיכפת להם שקשה לך ורוצים להקל עלייך לעבור את התקופה.

בטח שאני שם בשבילם. זאת אחת הבעיות: שאף אחד לא צריך אותי. וזה לא נכון שעוצמת האהבה שאנחנו מקבלים היא פונקציה של עוצמת האהבה שאנחנו מעניקים. יש בי המון אהבה לאנשים סביבי, אבל אף אחד לא רוצה ולא צריך את האהבה הזו. (פעם חשבתי שכן, פעם חשבתי שיש ערך לרגשות שלי ושהם רצויים, היום אני כבר לא מאמינה). בכל מקרה תודה על התגובה.

האם ישבת פעם וניסית לחשוב אם את בן אדם שמח או בן אדם מריר? האם את מפרגנת או מקנאה? האם כשאת נפגשת עם החברות שלך רק את מדברת על עצמך ולא נותנת להם לדבר? האם את רק מתלוננת או שגם חולקת דברים שמחים? מהכרותי האישית יש לי חברה שכל הזמן מתלוננת וכל הזמן מקטרת ולא מוכנה לשמוע שום ביקורת על שום דבר והיא חושבת שהיא יודעת הכל וזה מה שהרחיק אותה מכל החברים שהיא כל הזמן מרירה, כל הזמן מקטרת ואני ועוד חברה מרגישות שנמאס לנו ממנה כי היא לוקחת מאיתנו את כל האנרגיות החיוביות ע"י זה שהיא כל הזמן מרירה ולא מוכנה לשמוע ביקורת ואז אחרי שאנחנו נפגשות איתה אנחנו מגלות שאנחנו כל הזמן חושבות על הצרות שלה וכמה היא לא מוכנה לשמוע שום דבר שאנחנו אומרות לה, במיוחד הדברים שאנו מייעצות לה ע"מ שיהיה לה יותר טוב. באופן כללי לאנשים קשה לשמוע יותר מידי רק צרות ותלונות ולגלות שהבן אדם לא רוצה לעזור לעצמו אז קטונטי מלעזור לו.

קודם לא הצלחתי להכנס ולקרוא מה שכתבת. אז אני מגיבה עכשיו שוב. אני חושבת שבגלל זה אני התרחקתי מאנשים, כי הרגשתי שאף אחד לא ירצה להיות בקרבתי כשאני מרירה ועצובה. שאף אחד לא יהנה מלהיות איתי כשאני חלשה ולא נעימה ונחמדה כמו שהייתי כשהרגשתי טוב יותר והיה לי בטחון עצמי רב יותר. וזה מעגל סגור כי ככל שאני מתרחקת גם הם מתרחקים, ואני מרגישה עוד יותר דחויה, ויותר חסרת ביטחון. דווקא מה שאני צריכה זה חברים שמוכנים לקבל אותי גם כשאני כזו, ובגלל שאני לא מאמינה שהם מוכנים, אני שומרת מרחק, כדי לא להכביד.מאיה כתב/ה:

אני לצערי נאלצת להסכים עם דברייך למעט תיקון אחד, זה לא שהבן אדם לא רוצה, זה שהוא לא יכול. והעצות שאנשים נוהגים להשיא במצבים כאלה כמו למשל קח את עצמך בידיים וכו' אינן יעילות ולא ניתנות ליישום כי הרי אילו זה היה ככ פשוט זה לא היה מגיע לכדי מצב כזה. האנשים שמסביב פשוט מתוסכלים, אבל האדם עצמו מצוי בבעייה, גם אם הקרובים לו אינם מבינים שזה לא תלוי בו

היי, איך אפשר לשכנע אותך שלא? אני לא מכירה אותך ו/או את האנשים שסביבך. ובכלל - יש סיכוי לשכנע אותך שלא, או שאת נחושה (לפי התשובה שכתבת ל - ME עושה רושם שאי-אפשר לשכנע אותך... ואולי אני טועה)? כדי לדעת אם מישהו לא מוכן להקשיב, צריך לנסות לדבר איתו קודם... ולא ברגע של לחץ או כשהדעת מוסחת, אלא ברגע של שקט כששני הצדדים רגועים ותקשורתיים יותר. וחוץ מזה, שהרבה פעמים אנשים נרתעים ממצבי חולשה (וזה עדיף על אנשים שמנצלים מצבים כאלה); הרי הרבה יותר כיף ונחמד לבלות עם אדם חזק, לא? אבל חברים אמיתיים יהיו שם תמיד - לטוב ולרע. ותאמיני לי - מנסיון והרבה אכזבות - זה בדוק!

ברוב הפעמים זה תלוי בנו, זה כמו החיים איך שאת מנתבת אותם ככה הם יהיו. גם אני התאכזבתי המון מאנשים וגם אני הייתי הרבה פעמים בתחתית למטה עם משברים ושם בדקתי את החברים שלי. אני לא מדברת מלמעלה אלא מתוך תחושה של אחת שחוותה דברים. נכון שיש חברים שלא יודעים לפרגן לנו כשרע לנו ולא תמיד הם יהיו בשבילנו , אבל אם כל החברים מתנתקים מאיתנו אולי כדאי לנו לעשות חושבים, כי אולי הם לא באמת חברים טובים ? אף פעם לא מאוחד ליצור חברויות ואף פעם לא מאוחד לעודד את עצמו ולהסתכל קדימה ולנסות לבדוק איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיות שלנו ולא להתעסק באומללות שלנו.

את צודקת, וצודק מי שכתב לך כאן- אנשים, מה לעשות, לא אוהבים לשמוע תלונות, מעדיפים לראות אנשים שטוב להם , שהם שמחים. כך אנחנו בנויים כנראה. הדרך לצאת מהמצב המילכודי הזה הוא רק על ידי עבודה על עצמך אם בעזרת טיפול או בדרך אחרת, להגיע להיות בן אדם שלם עם עצמו, ולהפוך את היוצרות- תאמיני לי שאז כולם "ישחרו לפיתחך" , ואת זו שלא תמיד תוכלי לשמוע אותם. מקווה שהבנת אותי.

שלום אני לא חושב שמישהו יוכל באמת לשכנע אותך. תלוי במה את רוצה להאמין ומהי התבנית לה את רגילה מזה זמן רב. תחושת הבדידות והניכור שאת מרגישה בוודאי אינם מקריים ובוודאי לא נובעים ממשהו שקשור רק לתקופה הנוכחית. אכן, אם אין אני לי, מתאים מאוד למצב. מסתבר שכאשר "אני לי" באמת מתממש באופן מפתיע מצטרפים אליו גם אחרים. אבל "אני לי" לא מחייב בהכרח שתהיי כל הזמן חזקה וחייכנית, ואולי נדרש גם שינוי בסביבה החברתית ולא רק בעולמך הפנימי. בכל מקרה, אני מתקשה להאמין שעמדה פסיבית (תשכנעו אותי) באמת תשנה משהו, מבפנים או מבחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר,יש לי בעיה. אני בת 16 ואחי בן 20. מעולם לא היינו קרובים במיוחד,רבנו לעיתים קרובות,אבל בשנים האחרונות המצב ממש החמיר. אח שלי היה תלמיד לא טוב ולא סיים בגרות.הוא תמיד יצא עם חברים ובילה.אני לעומתו,החרשנית של המשפחה,ולמרות שיש לי די הרבה חברים,הם לא "מגניבים" כמו שלו,ואני לא אוהבת לצאת הרבה. לפני כשנה,אח שלי התחיל דיאטה חריפה והוריד הרבה ממשקלו.זו הייתה דיאטה קיצונית,והוא אף נהג להקיא.הוא אף פעם לא היה ממש שמן.הוא גם עשה ניתוח באף,והתחיל להתאמן במכון כושר...אני,לעומת זאת,לא הורדתי במשקל ונשארתי שמנה. עכשיו,בשנה -שנתיים האחרונות,כל פעם שהוא רואה אותי ואמא שלי או אבא שלי גם בחדר,הוא מתחיל לרדת עליי ממש,ולצחוק על איך שאני נראית.הוא ממש שונא אותי,הוא עושה הכול כדי להביך אותי.הוא מתחצף לחברים שלי כשהם מתקשרים,וכל פעם שהוא רואה אותי,הוא כאילו אומר לאמא שלי:"יווו,איך היא השמינה,איזו דבה" וכו'. לא מדבר אליי ישירות,רוב הזמן.כשאנחנו לבד הוא בדר"כ לא אומר כלום.כשכל המשפחה ביחד עם הדודים והכל,הוא ממש יתחיל לספר בדיחות,וכולם יצחקו,ואני חיה במתח שכזה כדי שהם לא יצחקו עליי.הוא בעצם שולט בבית בצורה לא מודעת שכזו.אמא ואבא שלי די מפחדים לעצבן אותו,אבל הם לא יודו בזה,וגם לא נראה לי שהם מודעים לזה בכלל.הוא תמיד משכנע את אמא שלי בצעקות להרוס לי תכניות,כמו אם אני רוצה ללכת עם חברים,הוא יתערב ויגיד לה לא לתת לי.אני רציתי לשאול בעיקרון אם יש לך איזשהו הסבר למה שקורה,כי זו לא פשוט תקופה,ככה זה מתמיד,עכשיו זה התפוצץ.יש לך איזשהו רעיון איך לגרום לזה להיגמר? ההסבר היחידי שלי הוא שאמא שלי,שהיא מורה,תמיד לחצה עלינו מעט בנושא הציונים.אני זוכרת שהיא תמיד דיברה על הציונים של אח שלי וצעקה עליו,בעוד שאני הבאתי לה נחת מהכיוון שלי (למרות שעכשיו היא גם כועסת עליי אם אני מביאה פחות מ90).יכול להיות שככה אח שלי מוציא את הכעס הזה וגורם לעצמו להיראות טוב יותר? זו בעיה אחרת? בתדה מראש, נעה.

ויכול להיות שזו גם תקופה לחוצה מבחינתו... הוא גם מבין שהוא כבר לא ילד ושהוא צריך לעשות משהו עם החיים שלו וזה שאין לו תעודת בגרות קצת מלחיצה אותו וקשה לו להתמודד עם זה..... זאת רק הדיעה שלי

נעה, הסיבה העיקרית היא כנראה כמו שאמרת - אמא מלחיצה שגידלה אותך ואת אחיך בסביבה תחרותית להיות הכי יפים, הכי מוצלחים והכי מצטיינים. וכמובן גם מתחרים אחד בשני. עכשיו, אחיך עושה את זה בדרך שהוא יודע - מבחינה חיצונית: עושה דיאטה חריפה, ניתוח אף, מסתובב עם חברים "מגניבים", בעל ביטחון עצמי מופרז, משחק את מלך העולם שכל מה שהוא יודע הכי טוב זה לצחוק על כל האחרים. לעומתו, את עושה את זה בדרך שאת יודעת - רגישה, מתחשבת, איכפתית, חרשנית כדברייך, מוציאה ציונים טובים וסובלת מדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון. ועוד שאלה, אם הוא בן 20 ולא לומד איך זה שהוא לא בצבא? אני חושבת שגיוס למסגרת צבאית היה מכניס אותו לפרופורציות, עושה לו סדר בעדיפויות והופך אותו מילד שחצן ומפונק לגבר. אם ממש ממש קשה לך ואת מחפשת אוזן קשבת לשפוך בפניה את הלב, אולי תנסי לשוחח על המצב עם מטפל מקצועי שיכול אולי לתת לך טיפים שיקלו על המצב. ובינתיים התאזרי בהרבה סבלנות וקחי את העניינים בקלות, אחרי הכל דברים דינמיים וכל זה עומד להשתנות בקרוב.

אחי הוא כן חייל,הוא פשוט חוזר הבייתה כל יום בצהריים,ודי נותנים לו לעשות מה שבא לו. אני לא חושבת שעכשיו הוא עושה דווקא ויוצא עם חברים מגניבים לדוגמה,כי ככה הוא תמיד היה,ואני אובחנתי כמחוננת,בעוד שהוא רץ משיעור פרטי אחד לשני.ככה זה פשוט תמיד היה. אני לא חושבת שאני מתחשבת במיוחד,כשהוא אומר לי דברים,אני עונה לו יפה מאד,אבל בדרך שבה הוא מעליב אותי,היא יותר מסתם להעליב ו"ריב בין אחים".הוא ממש שונא אותי. אני פשוט לא מבינה למה. ואני לא חושבת שאמא שלי עודדה אותנו להתחרות אחד בשנייה.זה יצא ככה מבלי שהיא התכוונה.לי במיוחד קשה עם זה כי עברנו עיר והתחלתי תיכון בעיר חדשה-כילדה השמנה. אני מסתדרת עם זה טוב מאד,לדעתי,אבל בתיכון שלי התחרותיות עוד יותר אינטסיבית מכיוון שאני בכיתה של "החכמים",ורוב הילדים בכיתתי הם עשירים מאד,ויפים. הבעיה שלי היא שאני לא רק צריכה להרחיק את עצמי מרגשי נחיתות לעומת הילדים המוצלחים בבית ספר,אני גם צריכה להתמודד עם ההעלבות שלו-שהן יותר קשות בשבילי. אין לי ביטחון עצמי נמוך.ההפך,אני יודעת מה אני שווה.אני לא חושבת שהגישה שלו כלפיי הוגנת ובגלל זה כתבתי לכאן.

נעה שלום האנלוגיה של קין והבל אומרת עד כמה את סובלת ומרגישה מאוימת מאחיך. נשמע שיש לו בעיות משלו והוא מוצא בך מטרה נוחה להתעללות ופורקן של תסכולים. אני מציע שתשוחחי עם הוריך בנושא. אם אמך מורה היא בוודאי מודעת לבעיות שיכולות להיות לילדים בגילאים שונים ויתכן שדוקא בגלל שמדובר בבעיה בתוך הבית היא אינה שמה לב לעד כמה את סובלת ונפגעת מאחיך. במידה והשיחה עם הוריך או עם אמך לא תועיל יתכן שכדאי שתקבלי ייעוץ מגורם חיצוני כמו יועצת בית הספר או פסיכולוג שיוכלו לתת לך הכוונה מה לעשות או יוכלו לייעץ להוריך כיצד להתמודד עם הבעיה המשפחתית. אם תתקשי להתחיל את השיחה עם הוריך אולי תראי לאמך את ההתכתבות שלנו וזה יתן לשתיכן קצה חוט להתחיל את השיחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מעוניינת להתחיל בטיפול נפשי משום שאני מודעת למספר בעיות שיש לי שאינני מצליחה להתמודד איתן. העניין הוא שאינני יודעת אם עליי לפנות לפסיכולוגיה או לפסיכותראפיה (מה ההבדל בעצם?) ואיך אני יכולה למצוא את האדם הנכון שיתאים לצרכים שלי? תודה

לימור שלום פסיכותרפיה היא שם כללי לטיפול ע"י שיחות. פסיכולוג קליני הוא בעל מקצוע המשתמש בפסיכותרפיה ועובר הכשרה למתן טיפול נפשי. פסיכולוג שאינו קליני סיים תואר בפסיכולוגיה אבל לא בהכרח כזה שהתמחה בטיפול נפשי או/ו לא עבר התמחות בתחום. בפסיכותרפיה ישנם בעלי מקצוע נוספים כמו עובדים סוציאליים, רופאים פסיכיאטרים, מטפלים בתנועה ועוד. מציאת האדם המתאים היא באמת סוגיה לא פשוטה. רצוי לקבל המלצות ע"י אנשים ובכל מקרה להתרשם מהפגישות הראשונות האם זה אכן מתחבר. במידה ואת מאזור המרכז שלחי אלי מייל ואוכל להפנות אותך. רצ"ב קישור למאמר בסיסי על עובדות שונות בהקשר לטיפול הפסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בחורה צעירה בשנות ה-20 לחיי ונתקלתי בתופעה מאד מדאיגה לאחרונה אני שוכחת מה מדברים איתי ומה עובר לי בידיים באופן חריג. פעם יכולתי לזכור כל מה שהלך סביבי במרחק של שנים והיום אפילו הנחתי 20 ש"ח לידי על השולחן וקראתי למישהי לבוא וכעבור דקה כשהיא באה שכחתי ששמתי אותו לידי מישהו נותן לי מפתח ואני שוכחת שהוא נתן לי.. רק חיפוש שהוא ערך לי במגירות מצא את המפתח אני מנהלת חשבונות בחברה גדולה והמצב משפיע על עבודתי. אני דואגת מאד שמא זה יפגע בי יותר משפגע בי עד עכשיו... אולי זה פסיכולוגי? איך אפשר לפתור דבר כזה?

יעל, תנסי לבודד את הגורם למצב הזה ולחפש את הסיבה איך הכל התחיל. אולי איזה אירוע חריג שהוציא אותך מהשלווה אולי איזו בעיה שלא באה על פתרונה ומציקה לך. זה נשמע כאילו איבדת את הריכוז וראשך וליבך נמצאים במקום אחר. יכול להיות שבתת מודע את צריכה לסיים איזו משימה או לפתור דילמה או להגיע לאיזו החלטה חשובה והדבר מציק לך וגורם לך להיות מפוזרת ולא ממוקדת. קחי את הזמן ותעברי לאט לאט על מהלך העניינים וההתרחשויות שקרו לך בזמן האחרון ובטוח שתגלי את הסיבה. ואם אין דבר העומד בפני הרצון - אז בטוח שזה יצליח לך.

יעל שלום שיכחה יכולה להיות סימפטום פסיכולוגי, למשל בתקופת לחץ או חרדה או בהקשרים נוספים אחרים, עם זאת, הייתי מציע לפני הכל לפנות לרופא המשפחה, לתאר את התופעה ולבקש בדיקות דם ובדיקות בסיסיות אחרות כדי לשלול בעיה רפואית. לאחר שלילת בעיה גופנית פני לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול מה ידוע לך על שיטת טיפול בשם IPT - interpersonal psychotherapy , קראתי עליה באתר מחו"ל שעוסק בדיסתימיה.ואם ידוע לך לאן ניתן לפנות כדי לקבל את הטיפול הזה?

יערה שלום איני מכיר מטפלים בישראל בגישה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 22 וכבר 7 שנים אני סובלת מהפרעות באכילה. התחלתי באכילה כפייתית עקב דכאון, ואח"כ עברתי לאנורקסיה ואז עברתי לבולימיה. ואני עדיין סובלת מבולימיה. , אני תמיד מרגישה עייפות, וגם הפנים שלי הרבה פעמים הם מתנפחות, השיער שלי מאוד יבש, וגם בגוף (באזור הבטן) שלי הופיעו כתמים אדומים. חוץ מהדכאון שתמיד מלווה אותי, שבגללו הרבה פעמים אני נסיתי להתאבד. מה שרוצה לשאול זה מה הסכנה של המצב שלי, מה אני צריכה לעשות במצב כזה במיוחד וההורים שלי אינם מבינים את מה שאני עוברת. אני מקווה שאמצא לב פתוח אצלכם, ואמצא את העזרה. תודה מראש שרה

שרה, את חייבת דחוף ביותר לפנות לעזרה פסיכולוגית מקצועית. מעבר לנזקים הפיזיים שגורמות ההקאות - התדמית שלך בעיני עצמך, הדכאון ויכולת התפקוד שלך על סף קריסה. 7 שנים עם בעיות אכילה מחייב טיפול מיידי כשעוד ניתן לתקן. בהצלחה

שרה שלום, שירן צודקת. נסי לפנות להורים שלך דרך רופא המשפחה. לדעתי זה מאוד יעזור. עדי

שרה שלום אני מתאר לעצמי שאת מבינה בעצמך שלא מדובר בתופעה חולפת או זניחה אלא משהו שדורש טיפול ומצוי עמוק בתוכך. לא מדובר באוכל, האוכל הוא בסך הכל הסימפטום למה שקורה לך מבחינה נפשית. את זקוקה לטיפול פסיכולוגי קבוע ומסודר שילווה אותך בשנים הקרובות. זו הדרך היחידה שתוציא אותך בצורה רצינית מהמצב המורכב אליו נכנסת. אני חושש שעזרה וירטואלית ועצות לא יספיקו, תזכרי תמיד שהבעיה אינה הגוף והאוכל, זה אולי יעזור לך להתמודד ולקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עונים לילד קטן (גיל 5) ששואל על נושא המוות? האם מספרים את האמת? ואם כן איך בלי לצור לו טראומות? בתודה מאיה

מאיה, יש הרבה ספרים בנושא הזה. דרך אגב: מאוד טבעי שילדים בגיל הזה כבר שואלים על מוות, ובייחוד בארץ. עדי

מאיה שלום ילד בן 5 מבין את משמעות המוות ברמה בסיסית. הוא כבר רואה תוכניות רלוונטיות בטלוויזיה, רואה או שומע על חיית מחמד שמתה, ולעיתים מלווה תהליכים משפחתיים של אבל ומוות. מאחר ואי אפשר להסתיר את הנושא הרי שאם הילד עצמו מעלה אותו אפשר להסביר בצורה בסיסית שבד"כ רק אנשים מבוגרים מתים, במידה ועולה חרדה אפשר להדגיש שאמא ואבא צעירים ולכן אינו צריך לדאוג לכם. יתכן שתמצאי ספר ילדים שמזכיר את הנושא בצורה סיפורית שתקל על הקליטה של הנושא. המוות הוא נושא טראומתי לבני האדם וגם לילדים, בין אם רוצים ובין אם לא. אפשר לנסות ולהקל על הכאב ע"י הסבר אמפתי ונכון, תוך הרגעה עד כמה שאפשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מוות הוא חלק מהחיים. ספרים זה דבר טוב ויש אבל טוב גם לדבר על זה לתת מקום לחששות וגם להרגיע שזה קורה בנסיבות מסוימות. לדבר על עצב ואיך אפשר לזכור ולדבר על מה נשאר לנו ממישהו.

שלום. חברת ילדות שלי סיפרה לי לאחרונה שהיא מתעוררת בבוקר כאשר מתחת לציפורניה לכלוך שחור. זה קורה לה רק לאחרונה. אני יודעת שהיא נמצאת בלחץ היות וכבר 8 שנים היא לא יוצרת קשרים עם גברים (גם לא למגע מיני ארעי)- והיא רק בת 28, וזאת לאחר מערכת יחסים חולנית בת 5 שנים. האם יש קשר בין הדברים? מה יכולה להיות הסיבה ללכלוך מתחת לציפורניים? האם היא חולת ירח?

לי שלום חולת ירח היא ביטוי להפרעה בשינה אותה ניתן לאתר במעבדת שינה. הלכלוך מתחת לצפורניים הוא אכן תופעה מוזרה, אם הוא מבטא הליכה תוך שינה כדאי שחברתך תפנה למעבדת שינה. יש מכשיר שנקרא אקטיגרף ומודד תנועות במהלך הלילה, זה נראה כמו שעון יד רגיל ומעבדות שינה משאילות אותו למשך שבוע ואחריו אפשר לבדוק האם אכן היו תנועות חריגות במהלך הלילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז ככה: ביום שישי היה לי התקף חרדה ראשון בחיים. הגעתי לחדר מיון בפאניקה מוחלטת עם חום גבוה, לחץ דם בשמים, דופק חזק ומהיר וטופלתי באינפוזיה וזריקת הרגעה. לאחר יום שישי חוויתי ביום א, ב, והיום התקפי חרדה נוספים, כאשר ההתקף היום נמשך למעלה משש שעות. דבר ראשון לקחתי שליטה על החיים שלי וקבעתי עם פסיכולוגית שהייתי איתה בקשר פעם עקב פרידה קשה מבן זוג, קבעתי איתה ליום שישי בבוקר. אתמול ביקרתי אצל פסיכיאטר שפרס בפני מספר דרכי טיפול. בחרתי בביופידבק ומחר יש לי את הטיפול הראשון. כמובן שבמקביל אני אפגש עם פסיכולוגית. הבחירה בטיפול הזה הייתה בשיתוף עם הפסיכיאטר וקבענו שעקב מודעות עצמית גבוה שלי הטיפול יכול להיות יעיל. בין השאר הוא רשם לי אלפרוקס על מנת שבמשך היום אני אוכל לתפקד ולהקל על התקפי החרדה התכופים. לקחתי חופש מהעבודה עד ליום א' כי לא הייתי מסוגלת לתפקד היום. השאלה האם לוקח לאלפרוקס זמן להיכנס למערכת הגוף כי שמתי לב שהוא לא ממש מקל עלי. והאם שלוש פעמים ביום זה לא יותר מידי לקחת את הכדור. אשמח אם תוכל לעזור לי ד"ר ולענות לי היות והפגישה עם הפסיכולוגית הוא רק ביום ו'. תודה על ההקשבה.

שלום בנושא הטיפול התרופתי אני מציע לפנות לפורום הרפואיים, בפורום זה הייעוץ בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה האם כאשר מסיימים טיפול ארוך בשנים עם קשר רגשי עמוק עוברים תהליך של אבל כמו איבוד של אדם קרוב? האם בסיום טיפול כזה יש משהו שיכול להזכיר מוות ואובדן? ומה עם המטפל? האם יכול להיות שגם המטפל יעבור תהליך של אבל בפרידה? אם אלו החוויות שעולות, למה בכלל לסיים טיפול? תודה מראש

לא בהכרח. ראשית, אפשר להשאר בקשר גם אחרי סיום הטיפול ככה שזה לא דומה לאובדן עקב מוות. ובכלל למה לראות בסיום קשר במישור אחד כאובדן ומוות? את צריכה לראות את החיוב - סיום קשר מטפל - מטופל מטבע הדברים מצביע בדרך כלל על החלמה מלאה או שיפור בתפקודי המטופל, מה שאומר שהגיעה העת לצאת לדרך חדשה ולקשור קשרים חדשים. כנראה שגם המטפל רואה את הדברים מנקודה זו, אחרת הקשרים מטפל-מטופל היו נמשכים לנצח. בהצלחה בדרך החדשה.

היי מישהי סיום קשר טיפולי ארוך ועמוק הינו מצד אחד, תהליך קשה כי קיים פה קשר שבועי שערך זמן רב. קשר בו שוחחת על דברים הכי אישיים בעולם, שאולי רק המטפל/ת יודעים. מצד שני, הסיום אומר סיום התלות הקיימת במטפל, גם אם היא קטנה. התחלה של התמודדות ללא המטפל/ת. פרידה הינה קשה, במיוחד עבור אנשים שחוו פרידות קשות או רבות בעבר. מיוזמתם , מיוזמת אחרים או בגלל אובדנים. כאשר הטיפול הינו ארוך וממושך, ובכלל כל תהליך טיפולי, בסופו קיימות מספר פגישות המעבדות את הפרידה. חשוב לשוחח על מה שפרידה עושה לשני הצדדים. במיוחד למטופל/ת. לאן זה לוקח אותך. איזה רגשות זה מעלה. וכמובן, דרכים שעוזרים לך להתמודד עם פרידות. אני חושבת שזה חשוב באיזשהוא שלב, לסיים את הטיפול , כשמוכנים ולהתחיל להתמודד באופן עצמאי יותר. מעבר לכך, הטיפול איננו תהליך קל, ויש החשים הקלה מסוימת בתום הטיפול. כל זה צריך לעלות ביניכם בשיחה ולהעשות בקצב שלך.

זה מאוד אינדיבידואלי תלוי סוטואציה ,באישיותם של המטופל ובמטפל ואופי הקשר שנוצר ביניהם אורך הטיפול וסדרה של גורמים נסיבתיים וסוביקטיביים. לסיכום קשה להכליל. בכל אופן דרך צלחה וטוב שאת יוצאת שעצמאות.

שלום פרידה מאדם קרוב היא לא פשוטה, ופרידה בין מטפל למטופל אחרי קשר ארוך שנים יכולה להיות קשה לשני הצדדים ולכן מקובל לעשותה תוך הכנה ממושכת ולעיתים בהדרגה. בכל פרידה יש משהו מן המוות, אבל לא בהכרח שזה חייב להיות טראומתי ובלתי נסבל. הפרידה מהמטפל יכולה לייצג בהחלט צמיחה ושינוי ועשויה להיות גם מקור לתחושות חיוביות של סיפוק וביטחון עצמי. סיום הטיפול אחרי שנים רבות מגיע בד"כ בעקבות שינוי או החלטה ומכאן כבר כל פרידה כזו היא אישית וצריך להבינה בהקשר המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם משיכה ליחסי בדס"מ מקורה בבעיה נפשית?

מה זה בדס"מ????

שלום זה תלוי בוודאי את מי אתה שואל, אבל בעיקרון מקובל לחשוב שיש בעיה פסיכולוגית ברקע. בברכה ד"ר אורן קפלן

.... פשוט כתב את זה בעיברית גם אני לא הבנתי בהתחלה..

שלום אני בת 31 סובלת מהתקפי חרדה , לאחרונה בעיקר תוך כדי שינה, על רקע בעיות רפואיות ולחץ. (התקפי הפאניקה ידועים מזה 10 שנים). אני מעונינת לטפל בבעיה בעזרת פסיכולג קליני שמטפל במבוגרים בשיטה הקוגניטיבית . אבקש המלצה לפסיכולג כזה שעובד עם קופ"ח מכבי באיזור חולון, בת-ים או ת"א . תודה.

היי, אם תפני לקופ"ח בעיר בה את גרה תקבלי רשימה של מטפלים באותה עיר שעובדים דרך מכבי. אני מכירה פסיכולוגית קלינית שעובדת עם מכבי בשם דורה צרני ומנסיוני האישי אצלה היא באמת טובה והקליניקה שלה נמצאת בחולון . בהצלחה מאיה

שיר שלום אינני מכיר פסיכולוגים במכבי, אולם כדאי להתקשר לצוות בריאות הנפש של מכבי באזור מגוריך ולקבל המלצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן קפלן התקשרתי לאחת מהפסיכולוגיות במכבי והיא אמרה לי שהיא לא מכירה אף פסיכולוג במכבי שיגדיר את עצמו כמטפל בשיטה הקוגניטיבית , כמו כן היא אמרה לי שיש מרפאה מיוחדת לטיפול בהתקפי חרדה .האמנם? אני לא מעונינת לעבור טיפול כללי שיחקור את חיי את קשרי להורים לאחות לכלב והחתול, אני רוצה טיפול שיתמקד ספציפית בחרדות . רופא המליץ לי על טיפול קוגניטיבי , אבקש לדעת מזה? ומה זה שונה מטיפול רגיל אצל פסיכולוג ? כמו כן האם יש מרפאה מיוחדת לכך? תודה, שיר

שלום, רציתי לדעת מה ההבדל בין השניים.? וכיצד מטופל יכול לדעת איזה סוג טיפול הוא צריך? שאלה נוספת האם הדעה הרווחת כי הפסיכולוגים מטעם קופ"ח "טובים" פחות מפסיכולוגים פרטיים נכונה? תודה

מאיה שלום פסיכותרפיה היא טיפול נפשי באמצעות שיחות ועוסקים בתחום בעלי מקצוע רבים. פסיכולוגים קליניים הם התמחות ייחודית בתחום הפסיכולוגיה הטיפולית ובעיקרון הם המגזר המקצועי שעוסק בטיפול הפסיכולוגי הנפשי. רוב הפסיכולוגים שעובדים בקופת חולים עובדים גם באופן פרטי כך שההנחה הזו אינה נכונה כמעט בהגדרתה. בטיפול פרטי יש לעיתים קושי רב יותר בתיאום טכני של פגישות או בקבלת מימון של קופת החולים אבל בעיקרון אין סיבה שיהיה הבדל באיכות הטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שנים רבות אני סובל מדיסטוניה ופרקינסוניזם,ללא איבחון חד - משמעי. תרופות סימפטומטיות לתופעות הפרקינסוניות,שבבסיסן פועלות בכוון של חוסר דופמין אינן מגיבות כראוי.כל התרופות הדופמינרגיות למיניהן לא ממש מועילות.בעבר קיבלתי תרופות ארגעה שונות עם הקלת מה,ותרופה בולטת היתה:פריזיום ,שתוך זמן קצר בלמה התכווצויות שרירים בפנים ובעורף שהציקו לי שנים רבות. הנוירולוגים די אובדי עצות בקשר אלי ,אבל הם ממשיכים לתת לי תרופות דופמינרגיות ואני ממשיך לסבול.פסיכיאטר טוען שהמצב שלי מקורו בחרדות ,ושאני זקוק לטיפול פסיכותרפי מוגבר ועמוק.,אבל ,בשנים הראשונות למחלה פניתי ביוזמתי לטיפול פסיכותרפי שנמשך מספר שנים ברציפות ללא כל הטבה. יתרה מזו,מצבי החמיר בכוון של הפרעות בדיבור ובבליעה הכל החל משנת 74 שנה לאחר מלחמת יום-כיפור שתפסה אותי בסיני וספגתי לראשונה בחיי הפצצות אויריות קשות ועוד ארועים לא נעימים,אבל,המכה הכואבת מאד היתה נפילתו של אחי הצעיר,צנחן בו עשרים.מאז הכל היה לי קשה שבעתיים. מאז התפתח אצלי מצב של מתח נפשי עם תופעות של חרדה ,קושי להיות לבד בבית,קושי נפשי להתגלח מול המראה,במיוחד כשאני לבד.התמודדתי עם התופעות האלו לבד,אבל עד היום נותרו שרידים קלים לכך. איפה אני יכול למצוא מזור ומי יכול לעזור לי ?

מיכה שלום מה שאתה מתאר נשמע קשור בצורה כזו או אחרת לתסמונת פוסט טראומתית. אני מציע לך לנסות ולכתוב בפורום הלם קרב המצוי באתר זה. תוכל להגיע לשם ישירות בקישור http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 בכל מקרה, אתה סובל מהבעיה כבר 30 שנה ומובן שהיה כדאי שתהיה במסגרת טיפולית אישית או קבוצתית בצורה קבועה ומסודרת מעבר לטיפול התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אתה יכול להתייעץ גם עם המומחים בפורומים באתר YNET: פורום לנוירולוגיה: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2219-12445,00.html פורום לטראומה והלם קרב: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2236-13776,00.html

שלום, קראתי היום (ידיעות אחרונות, מוסף בריאות) על מחקרים הטוענים כי הומוסקסואליות היא בגנים והשפעת הסביבה בגיל צעיר( עד גיל 5) נורא נורא קטנה.. במחקר טענו על פעולת ההורמון "טסטורון" על מוח העובר בגיל 6-8 שבועות - בשלב זה "הופך" המוח ליותר גברי (אם אפשר לומר זאת ככה.. הכוונה הובנה אני מניח). וכי בהומוסקסואלים ההורמון לא הופרש בזמן/ בכמות וכד' וזאת בעצם התוצאה. כמו כן טוענים במחקר כי מכיוון שבעכברים המוח מתפתח בצורה כזאת רק לאחר הלידה- ע"י הזרקת טסטורון הצליחו המדענים להפוך "הוא" ל"היא" וההפך.. האם ידוע לך על מחקרים נוספים שאפשר לקרוא/ אולי תוכל לפרסם כתבה באתר על הנושא המעניין

אני ממש לא מתמצא במחקרים בנושא אבל מה שבטוח זה שלא כדאי לקרא מאמרים מדעיים ( פסבדו מדעיים ), בשום עיתון. ברוב המקרים המידע שם לוקה בחסר ובאי דיוק משווע ומעורר גיחוך, אצל מי שמביו במה מדובר. וכל זאת כנראה בגלל שמישהו העתיק את המידע מעיתון אחר כל שהוא, העתיק אותו בצורה שגויה. ועל כך נאמר כבר : SCIENTIFIC MAARIV ו- SCIENTIFIC YEDIOT ודי לחכימא ברמיזא.

שלום אינני מכיר מחקרים בנושא זה. תוכל לעשות חיפוש באינטרנט ובוודאי תמצא חומר רב בכל ההקשרים של הומוסקסואליות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, ד"ר קפלן אני קצת מבולבלת... לגבי החיים שלי. מבולבלת זו מילה עדינה. אני בת 27 עצמאית לחלוטין כלכלית כבר 7 שנים. מבחינה חיצונית עובדת , חרוצה מלאה בחברות. מבחינה פנימית הכל נבול. כבר עברתי 4 תחומי לימוד באוניברסיטה וההתלבטויות בעיצומן. התואר הראשון נראה רחוק מתמיד. פעם אני רוצה כך ופעם אחרת. פעם רואה במקצוע כזה את שאיפת חיי וכעבור זמן מה שאיפת חיי הזו נראית או לא מתאימה לי או לא מציאותית או סתם... אני מאוד מצליחה בלימודיי למרות שאני לא משקיעה כך שהמעברים הללו בין החוגים אינם עילה ל" בריחה" מהחומר. אלא נטו- בילבול. בתחום הזוגי המצב עוד יותר גרוע- היו לי קשרים שטחיים בלבד עם בחורים למרות שיש לי התכונות ה"נחשבות" לפחות באופן שטחי ולמראית עין.. אני מוצאת שאני די מהר הופכת תלותית וכך גם בקשר עם בנות, דבר שמרחיק אותי מהם ומהן. אין לי יכולת לשלם עבור טיפול פרטי ומאחר וקשה לי מאוד עם הרעיון להיות מטופלת בקופ"ח השכונתית. יש לך עיצה או ספר שאני יכולה לפנות אליו ולנסות לארגן קצת את עצמי ואת חיי? תודה מבולבלת

מ. שלום הטיפול הפסיכולוגי דרך קופת החולים עשוי להיות פתרון ואין הכרח שתפני למרפאה באזור מגוריך. אני לא חושב שספר יעזור במקרה זה כיוון שזו לא בעיה אינטלקטואלית - בתחום הזה כנראה שאת מוכשרת מאוד, אלא משהו רגשי שצריך להתמודד איתו. שימי בפניך את הקדימויות הנכונות ופני לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת מה דעתם של רופאים / פסיכולוגים על טיפול באמצעות פרחי באך לילדים לא קטנים (על סף גיל ההתבגרות) בבעיות רגשיות. האם עלולות להיות השלכות פיזיות בשל הגיל הצעיר? (למרות שנאמר שלא מדובר על חומרים ממכרים) האם יכולה להווצר התמכרות נפשית? האם יכול לעבור מסר מוטעה שכך פותרים בעיות במקום להתמודד איתן? תודה

רוב הפ

להערכתי, רוב הספיכולוגים יטענו שהשפעת פירחי באך הינה תוצר של אפקט פלצבו, שאינה מבוססת על מחקר מדעי, ויפסלו את השימוש בשיטה זו על הסף. נתתי לבני פעמיים בחייו רסקיו (בהיותו בן 15 ) במצב של לחץ קיצוני וזה עזר בכיוון הרצוי. צעד זה לא גרם לו להתמכרות כלשהי . לאחרונה הצעתי לו ליטול טיפות רסקיו במצב לחץ אך הוא סירב והחליט להתמודד עם המצב בעזרת משאביו הפסיכולוגיים והאישיותיים. אגב פירחי באך אינן תרופות חסרות תופעות לוואי למרות שהן טבעיות. לחלקן תופעות לוואי לא נעימות (הן עשויות לעתים להחמיר סמפטומים. נודע לי רק לאחרונה ) בברכה

שלום פסיכולוגים לא עוסקים כלל בתחום התרופתי, גם אם מדובר בטיפול אלטרנטיבי. אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים באתר זה שחלקם עוסקים גם ברפואה משלימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בת 22 עם לרדת פאניקה ואחד המאפיינים שמאפיין לי את החרדה זה בלבול בזהות המינית שלי . יש לי חבר כבר שנה וחצי ובעבר הייתה לי חברה לסבית והיא הכירה לי את עולם הלסביות אמנם יצאתי מזה והעובדה שיש לי חבר עדיין מקשה עליי להתגבר על החרדגות הללו אם למשהו יש תשובה בשבילי אשמח לשמוע.

יערית, אולי כדאי שתעזי ותבדקי באמת מה את רוצה? ייתכן ואת חוששת לגלות שההעדפה שלך היא לסבית (איך לחיות עם זה וכו'). ככה או ככה - את צריכה לאמת את העובדה הזאת עם עצמך עד הסוף כדי שלא תעשי שקר בנפשך ועל-מנת שתוכלי להחליט החלטות שנכונות לך (ולא לחברה / להורים וכו'.) זה שיש לך חבר יכול מאד להיות תוצאה של לחץ חברתי. רק את יודעת מה טוב עבורך.

אין לי מושג אם זה בן או בת אבל זה לא משנה. תודה על הכוונה לעזור אבל אני מאובחנת כחרדת פאניקה אם מחשבות כפיתיות על לסביות ומחלות המחלות עברו לי וכשאני נלחצת ממשהו אז אני בורחת למחשבות על הלסביות אז ככה שאני יודעת שאני לא לסבית אבל נוח לי לברוח לזה. דבר שני אני אוהבת גוף של גבר ולסבית אוהבת אישה...

יערית שלום החרדה היא ביטוי להתלבטות פנימית. חבר שייך לעולם החיצוני וגם אם את קשורה אליו הוא לא יכול לפתור את ההתלבטות הפנימית. השאלה היכן את עדיין מבולבלת ולא שלימה עם עצמך. בעיקרון זהות מינית ואישית הוא נושא עמוק וראשוני, בהחלט אפשר להבין מדוע תווצרנה חרדות כאשר הנושא אינו מטופל. האם היית פעם במסגרת טיפול כלשהי בנושא? אם לא הייתי ממליץ לך לנסות ולשוחח עם איש מקצוע לפחות לצורך בירור ראשוני. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום! החרדות שלי הם בגדר רגיל כבר אצלי אני איתם כבר 3 שנים והנטיה המינית שלי כשהייתי בפנימיה הייתה רק גברים והייתה לי פסיכולוגית שאמרה לי שבגלל שנפגעתי מהרבה גברים אז ברחתי ולא המשכתי הלאה , יש לי שתי מחשבות כפיתיות על האיידס ועל הלסביות אם אין לי על האיידס יש לי על הלסביות וזה ככה הלוואי וזה היה עובר לי כבר. הייתי מעוניינת שתמליץ לי על מטפל ד"ר מצויין לענייני חרדה שיכול לעזור לי אבל באמת לכוון אותי כי כרגע יש לי מטפלת שלא עוזרת לי ואומרת לי לבוא פעם בשבועיים וזה לא נראה לי כל כך , או שהיא לא יודעת לטפל בבעיה שלי או שהיא אומרת לי לעשות תרגילים כל הזמן על מחשבות חיוביות. אשמח בעצתך.

שלום! אנחנו חבורה של חברות ובזמן האחרון אני מרגישה שהבנות האחרות דוחות אותי לא מקבלות אותי ואני מרגישה איתם לא נעים כאילו הן עושות לי טובהה שהם מדברות איתי...זה נמאס לי כבר אולי זה רק הרגשה שלי אבל די כבר אני רוצה כבר להפסיק להפגע מכול מה שהם אומרות לי ולא מתייחסות אליי!! איך לדעתך אני צריכה לנהוג?

דנית, במקום להסתובב עם הרגשה מסויימת - שיכולה להיות אמיתית או לא - תנסי לדבר עם החברות שלך. ואם יש לך, בתוך החבורה, חברה אחת שאת יותר קרובה אליה - תדברי איתה. תשאלי אותה אם קרה משהו, ואם יש סיבה לכך שאת מרגישה דחויה.

דנית היה טוב אם היית יכולה לשוחח עם אחת מהן שעליה את יותר סומכת ומנסה להבין האם אכן דוחים אותך באמת או שמדובר בהרגשה סובייקטיבית שלך. ההבדל יכול להיות מאוד משמעותי. כמו כן נסי לשחזר האם הרגשות כאלה ארעו גם בעבר ומה היו הנסיבות בהם חשת פגועה. גם אם הן פוגעות בך במכוון בוודאי גם יש חלק בתוכך שנותן לפגיעה לחדור פנימה וזה קשור כבר יותר לדימוי העצמי שלך ולא רק לחברות, ואולי תוכלי לטפל בחלק הזה שבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לשאול : אני אדם שנלחץ בקלות. הלחץ משפיע על חיי כבר הרבה שנים וגורע מההנאה שלי מהחיים. האם אני יכולה באמצעות טיפול לשנות את אישיותי בנקודה זו? באילו דרכי טיפול ניתן לטפל בבעיה זו? האם במקרים כאלה ההמלצה היא להימנע מסביבה מלחיצה ולחוצה במקביל לרכישת כלים להתמודדות עם סביבה כזו?

לך תעשה מדיטציה או יוגה ! מדיטציה- תעזור לך מאוד !!

רוני שלום חווית הלחץ באה לביטוי במגוון של נושאים ומסיבות רבות, בוודאי יש משהו ייחודי שמאפיין אותך וקודם כל חשוב לנסות להבין את הרקע. בהמשך אפשר גם לטפל הן במוקדי הלחץ והן בגורמים הפנימיים שהופכים אותו למשהו שמשבש את איכות החיים. בכל מקרה, טיפול פסיכולוגי הוא בהחלט דרך לעשות את השינוי. הגישות בפסיכולוגיה רבות ולא בכרח שגישה אחת בלבד מתאימה לך. מאחר ומדובר בתהליך של הרבה שנים אני חושב שעדיף לפנות לטיפול בגישה דינמית שבא לשנות נטיות פנימיות ועמוקות. רצ"ב קישור למאמר קצר על הגישה: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, לאחרונה גיליתי שחברתי מזה שנה וחצי סובלת מהפרעת אכילה- בולמיה נרבוזה במשך שנה וחצי דברים נרראו לי מוזרים קמעה אך לא העלתי בדעתי שבחורה נבונה כמוה תשקר לי בצורה כה עיקבית ותהיה כה עיוורת בכל הקשור למעשיה ההרסניים. כל הסיפור התגלה לאחר כמה ימים רצופים בהם הרגישה רע וסירבה בצורה תוקפנית ותקיפה לאכול. לחצתי עליה להתחיל לשתף אותי מה עובר עליה והיא אכן סיפרה לי על הבעיה. תוך ימים ספורים בלבד, דברים יצאו מכלל שליטה, מאותו הרגע לא השארתי אותה לבד אחרי ארוחה, לא איפשרתי לה להקיא בתקווה שתתחיל להתמודד עם הבעיה ולא לברוח ממנה היא מתנהגת כמו ילדה קטנה ואינה רוצה ללכת לטיפול. אני אובד עצות ומרגיש חסר אונים מול הסבל שלה. אני יודע שלא טוב לה ולעיתים נדמה לי שהיא מעדיפה שאקח את השליטה לידי, כי היא יודעת שהיא הורסת את עצמה במו ידיה. איני מוכן להביט בה מהצד ולשתוק. איני יודע אם אולטימטום והפעלת כוח עלי יעזור או לא. מצבה הנפשי והפיסי לא טוב ואני מוכן לעשות הכל. הייתי רוצה לדעת אילו סוגי טיפולים קיימים, האם אני נוהג נכון? האם כוח ואיומים יעזרו? אני מרגיש שהיא זקוקה לגישה כזאת כי תמיכה ואהבה לא עוזרת ולא מקדמים דברים, ואם זה תלוי בה היא תמשיך להתדרדר ולא לטפל בעצמה. אני יודע שהיא רוצה עזרה אך מפחדת, ולכן מסרבת כל כך ללכת לטיפול. (היא עברה את גיל 18) תודה, יאיר

יאיר שלום, חשוב מאוד שתתמוך בה, אבל לדעתי יותר מזה לא תוכל לעשות. עדי

יאיר שלום לפי מה שאתה מתאר חברתך זקוקה לטיפול ובהקדם האפשרי. אכן איומים אינם הדרך המתאימה, אבל שיכנוע בהחלט רצוי. במידה וזה לא מתקבל יתכן שכדאי שתפנה בעצמך לאחד הארגונים שמטפל בנושאים הללו ותבקש ייעוץ כיצד לשכנע אותה: http://www.shahaf-ltd.co.il/index.htm http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

יאיר שלום אני רק רוצה להגיד לך ,בתור אחת שסובלת מהבעיה כבר 6 שנים,וגם כן מנסה לצאת ממנה , שחשוב מאוד שלא תלחץ עליה ולא תעשה שום דבר בניגוד לרצונה כמו ללכת לטיפול ,זה צריך לבוא מרצונה. היה לי מקרה דומה עם החבר לשעבר שגם לאחר מאמצים והתלבטויות החלטתי לספר לו והוא בדיוק כמוך, נלחץ ולא היה מוכן להניח לזה , דבר שהפריע לי מאוד והיה בין היתר מה שהביא לסיום הקשר בנינו .. הכי חשוב שתדבר איתה על העניין ותראה לה שאתה איתה ותומך בה ומבין אותה , אבל לא בלחץ והסטריה ובטח שלא לקחת אותה בכח לטיפול (כמו שקרה לי), זה לא יעזור אם תלחץ עליה או תרוץ אחריה לשירותים אחרי כל ארוחה,זה לא יפסיק את הבולימיה ... לפי דעתי אם היא ספרה לך ,כניראה שהיא באמת רוצה לדבר על זה ולשתף אותך כי היא בטח לא מרגישה עם זה טוב.. לך עם זה לאט לאט, ותעלה את הנושא מדי פעם לראות איך היא מרגישה ותן לה להרגיש בטוחה לספר לך הכל על הבולימיה ועל מה שהיא עוברת ואולי במשך הזמן היא גם תהיה מוכנה ללכת לטיפול כשהיא יודעת שיש לה על מי לסמוך ומישהו שמבין אותה . מקווה שיהיה טוב. ***

היי ד"ר קפלן, האם לא נראה בעינייך מוגזם לדרוש 300-450 ש"ח ל- 50 דקות שיחה??

דעתי: תפחתיתי מהסכום מס הכנסה, מע"מ ,הוצאות משרדיות והתמודדות עם העברות נגד+ התמודדות עם שחיקה נפשית והמחיר הוא סביר בהחלט. . באם מדובר במטפל מקצועי, סביר ומיומן ולא בקשקשן. כלומר הכל יחסי ,לפני שנה עברתי טיפול קצר מועד אצל פסיכולוג לא זול..בהחלט לא זול . אך איני מצטער על השקעה לרגע. לעומת זאת לפני מספר שנים "טופלתי" על ידי "פרופסור" מנהל בית חולים פסיכיאטרי נפוח מחשיבות עצמית . בזבזתי אצלו שנתיים מחיי ואלפי שקלים לשווא מבלי שהגעתי לתובנה משעותית כלשהי או שהוקל לי רגשית.

זה מעט יחסית למה שרופאים מומחים לוקחים. פסיכיאטרים גובים 500 - 700 ש"ח לפגישה. ומה אם המטפל שלך הוא גם במקרה הפסיכיאטר שלך? ומה אם את צריכה את שניהם במקביל? ולכן המציאו את המרפאות הציבוריות - את משלמת מיסים בכל מקרה, אז למה שלא תהני מזה?

שלום לוחמת אם היה מדובר בפסיכותרפיה קצרת מועד אז בעיני זה סביר לדרוש את הסכומים הללו. לשלם עבור 10 20 פגישות, עבור יעוץ נקודתי ממוקד, זה באמת לא נורא. אם מדובר בפסיכותרפיה דינמית ארוכת טוות את תמיד מוזמנת להשתמש בשכל הישר שלך. השכל הישר אומר שלרוב בני האדם שהם לא במאיון או עשירון העליון, התשלום הנכבד הזה לא רק שאינו סביר, הוא גורם נזקים. הכסף הזה שחסר, פוגע באיכות החיים אשר פגועה גם ככה אצל אלו שפונים לטיפול . אין לך גם שום אחריות על תוצאות הטיפול ובהרבה מאד פעמים הטיפול לא מצליח ולפעמים גם גורם נזקים. אם המטפל שלך טעה וכתוצאה מזה נפגעת, או שהמטפל במזיד גרם לך נזקים אין לך מה לעשות נגד זה, והלך הכסף. בהתחשב בסכומי הכסף הגבוהים שאת משלמת ובהתחשב בחוסר הוודאות לגבי התוצאות, בהחלט מדובר ברולטה פסיכולוגית מאד מאד יקרה הפסיכולוג מבחינתו רוצה להתפרנס. הוא יבקש איזה מחיר שהוא רוצה וכל עוד משלמים לו, למה לדעתך שהוא לא יבקש סכומים כאלו ? השאלה אם מגיע לפסיכולוג לקבל את הסכומים הללו או שלא מגיע לו איננה רלוונטית, ומה שחשוב זה התנהגות כלכלית של שוק וחוקי הצע מול ביקוש. הפסיכולוג בהחלט מתנהג באסרטיביות. הנה שיעור ראשון שאת לומדת מפסיכולוגים, כמו שהם אסרטיבים, תהיי גם אסרטיבית ואל תשלמי סכומים כאלו.

אפשר למצוא פסיכולוג טוב גם ב- 200-300 ש"ח לפגישה ולא חייבים לשלם סכומים אסטרונומיים בשביל טיפול נפשי. כיום אין הרבה אפשרויות לטיפול שהוא לא פרטי והמחיר הוא בהחלט גורם משמעותי למי הולכים במיוחד בטיפול ארוך טווח. פסיכולוג יכול לבקש גם 800 ש"ח ל-50 דקות אם הוא ימצא מספיק אנשים שיסכימו לשלם לו את הסכום הזה. לפני שקובעים פגישה צריך לעשות סקר שווקים ולבדוק גם את הרמה המקצועית של המטפל והמוניטין שיש לו בקרב מטופלים.

זה בדיוק העניין. זה בסופו של דבר היצע וביקוש. אם יש אנשים שמוכנים או יכולים להרשות לעצמם לשלם כאלו סכומים - אז למה שאנשי המקצוע לא יגבו כאלה סכומים? כמובן שמי שנפגע מכך זו האוכלוסיה שזקוקה לטיפול, אבל לא יכולה לעמוד בתשלומים כאלה לאורך זמן. ואז קיימת האופציה של קופ"ח ו/או המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש.

לוחמת שלום אלו התעריפים המקובלים לטיפול בשוק הפרטי והם תואמים עלויות של בעלי מקצוע חופשיים אחרים, ואף נמוכים מהם. יש בהחלט אפשרות לפנות לטיפול בשירות הציבורי בו העלויות נמוכות בהרבה ולעיתים אף ללא כל תוספת תשלום. הבחירה ללכת לטיפול או לכל שירות אחר באופן פרטי היא אישית וקשורה בין היתר גם בעמדה האישית ובמצב הכלכלי. האם זה מוגזם? כנראה שזו לא תשובה של כן או לא אלא משהו שתלוי באדם אותו את שואלת. אישית, זה נראה לי תעריף פרטי שמתאים לרמת ההכשרה וההשקעה הנדרשת ממטפל מוסמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנקודת המבט של המטפל זה לא מוגזם לגבות סכומים כאלו אבל זה מעורר שאלות לגבי עצם הטיפול הדינמי הארוך טווח. בחישוב פשוט אתה תגלה כי התשלום עבור שלוש שנים של טיפול דינמי הכולל שני פגישות בשבוע, עובר את ה 100000 ש"ח. כדי להרוויח 100000 ש"ח אתה צריך להרוויח בברוטו 300000 ש"ח. כאן כבר מדובר בסכומים שהם ברמה האסטרגטגית אצל רוב האנשים שהם לא בעשירון או החמישון ואפילו המאיון העליון. אלו סכומים שלוקחים עבורם משכנתה. הנזק מהפסד ההכנסה הזו, יכול לגרום נזקים באיכות החיים של המטופל שספק אם הטיפול יוכל לתקן אותו. בנוסף, כאשר מדובר על אנשים שפועלים עם השכל הישר שלהם כגון חברות הביטוח הרפואי האמריקאיות, הם הבינו שמדובר בסכומים מאד גבוהים ולכן הם מימנו מחקרים של פסיכותרפיה קצרת מועד. מדוע שהמטופל עצמו לא יפעיל את אותו הגיון בדיוק עבור עצמו ? בנוסף, אין שום ערובה כי הטיפול הפסיכודינמי יצליח והוא יכול להיכשל גם אחרי שלוש שנים. שמדובר על השקעה כספית כל כך גדולה המטופל חייב להביא בחשבון גם את הנקודה הזו. עוד הערה היא שבפסיכותרפיה אין שום הגנה צרכנית. למשל, במקרה שבו הטיפול נכשל והופסק ונניח שאין ספק שהמטפל כשל והוא אפילו מודה בזה. המצב הוא שכל מה שהמטופל שילם ירד לטימיון. לדעתי, אלו נושאים בכלל לא פשוטים אשר קשורים ללב ליבו של טובת המטופל.

שלום לכל הכותבים ההחלטה כיצד להשקיע את המשאבים הכספיים היא מאוד אישית, יש אנשים שסבורים שההשקעה הפסיכולוגית היא מוצדקת יותר מכל הוצאה אחרת ויש אנשים שיראו בזה בזבוז זמן וכסף. אינני נכנס לחישובים הכספיים שהוזכרו, לכל אחד חישובים משלו, למטופל ולמטפל, וראוי שכל אדם יחליט לעצמו כמה הוא רוצה לשלם וכמה הוא רוצה לגבות עבור שירותיו. מאחר ויש אפשרות לפנות לקופת החולים לטיפול, בוודאי אם מדובר בטיפול קצר מועד, אינני רואה בעיה עקרונית. אני חושב שיש כאן בלבול מסויים בין תפקידו המקצועי או הערכי של הפסיכולוג לבין היותו גם אדם פרטי שבחר מקצוע שדורש השקעה עצומה ומן הסתם מעוניין גם לקבל תמורה הולמת על השקעתו. זה אולי נשמע "לא יפה" והיה הרבה יותר נעים לחשוב שהפסיכולוג הוא כמו מתנדב למען החברה, אבל בשורה התחתונה, כאשר מגיעים לתשלום המשכנתא הבנק מתייחס אליו, אל עורך הדין, הרופא וכל אדם אחר בתחום המקצועות החופשיים (והאחרים) בצורה דומה. אני יכול להבטיח לכם שממוצע הרווחים של הפסיכולוגים בישראל אינו גבוה מבעלי המקצועות שהזכרתי, לרוב יותר נמוך. אישית, בחרתי להתנדב במספר מסגרות (כמו למשל בפורום הזה), לתת תעריפים מיוחדים במקרים מיוחדים, אבל באופן עקרוני אני מעונין לקבל תגמול כספי הולם על עבודתי אחרי 13 שנות לימוד באוניברסיטה והשקעה תמידית בהדרכות והשתלמויות. מובן לי שמטופל שמתקשה למממן טיפול מרגיש מתוסכל, אבל תסכול זה לא מתחיל ולא מסתיים במימון הטיפול הפסיכולוגי אלא מן הסתם בכל תחומי החיים. זה היה יכול להיות נחמד אם הריבית בבנק, העלויות בסופרמרקט, מחירי הדלק היו כולם נמוכים ב 50%, זה היה מוריד בוודאי גם את עלויות הטיפול הנפשי. אני מקווה שלא הרגזתי אתכם יותר מידי עם הניתוח הכלכלי, אבל אני חושב שחשוב לפעמים לשים את הקלפים על השולחן ולבחון את המצב בכל הבטיו. בברכה ד"ר אורן קפלן