פורום פסיכולוגיה קלינית

ערב טוב, לאחרונה גיליתי שחברתי מזה שנה וחצי סובלת מהפרעת אכילה- בולמיה נרבוזה במשך שנה וחצי דברים נרראו לי מוזרים קמעה אך לא העלתי בדעתי שבחורה נבונה כמוה תשקר לי בצורה כה עיקבית ותהיה כה עיוורת בכל הקשור למעשיה ההרסניים. כל הסיפור התגלה לאחר כמה ימים רצופים בהם הרגישה רע וסירבה בצורה תוקפנית ותקיפה לאכול. לחצתי עליה להתחיל לשתף אותי מה עובר עליה והיא אכן סיפרה לי על הבעיה. תוך ימים ספורים בלבד, דברים יצאו מכלל שליטה, מאותו הרגע לא השארתי אותה לבד אחרי ארוחה, לא איפשרתי לה להקיא בתקווה שתתחיל להתמודד עם הבעיה ולא לברוח ממנה היא מתנהגת כמו ילדה קטנה ואינה רוצה ללכת לטיפול. אני אובד עצות ומרגיש חסר אונים מול הסבל שלה. אני יודע שלא טוב לה ולעיתים נדמה לי שהיא מעדיפה שאקח את השליטה לידי, כי היא יודעת שהיא הורסת את עצמה במו ידיה. איני מוכן להביט בה מהצד ולשתוק. איני יודע אם אולטימטום והפעלת כוח עלי יעזור או לא. מצבה הנפשי והפיסי לא טוב ואני מוכן לעשות הכל. הייתי רוצה לדעת אילו סוגי טיפולים קיימים, האם אני נוהג נכון? האם כוח ואיומים יעזרו? אני מרגיש שהיא זקוקה לגישה כזאת כי תמיכה ואהבה לא עוזרת ולא מקדמים דברים, ואם זה תלוי בה היא תמשיך להתדרדר ולא לטפל בעצמה. אני יודע שהיא רוצה עזרה אך מפחדת, ולכן מסרבת כל כך ללכת לטיפול. (היא עברה את גיל 18) תודה, יאיר

יאיר שלום, חשוב מאוד שתתמוך בה, אבל לדעתי יותר מזה לא תוכל לעשות. עדי

יאיר שלום לפי מה שאתה מתאר חברתך זקוקה לטיפול ובהקדם האפשרי. אכן איומים אינם הדרך המתאימה, אבל שיכנוע בהחלט רצוי. במידה וזה לא מתקבל יתכן שכדאי שתפנה בעצמך לאחד הארגונים שמטפל בנושאים הללו ותבקש ייעוץ כיצד לשכנע אותה: http://www.shahaf-ltd.co.il/index.htm http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

יאיר שלום אני רק רוצה להגיד לך ,בתור אחת שסובלת מהבעיה כבר 6 שנים,וגם כן מנסה לצאת ממנה , שחשוב מאוד שלא תלחץ עליה ולא תעשה שום דבר בניגוד לרצונה כמו ללכת לטיפול ,זה צריך לבוא מרצונה. היה לי מקרה דומה עם החבר לשעבר שגם לאחר מאמצים והתלבטויות החלטתי לספר לו והוא בדיוק כמוך, נלחץ ולא היה מוכן להניח לזה , דבר שהפריע לי מאוד והיה בין היתר מה שהביא לסיום הקשר בנינו .. הכי חשוב שתדבר איתה על העניין ותראה לה שאתה איתה ותומך בה ומבין אותה , אבל לא בלחץ והסטריה ובטח שלא לקחת אותה בכח לטיפול (כמו שקרה לי), זה לא יעזור אם תלחץ עליה או תרוץ אחריה לשירותים אחרי כל ארוחה,זה לא יפסיק את הבולימיה ... לפי דעתי אם היא ספרה לך ,כניראה שהיא באמת רוצה לדבר על זה ולשתף אותך כי היא בטח לא מרגישה עם זה טוב.. לך עם זה לאט לאט, ותעלה את הנושא מדי פעם לראות איך היא מרגישה ותן לה להרגיש בטוחה לספר לך הכל על הבולימיה ועל מה שהיא עוברת ואולי במשך הזמן היא גם תהיה מוכנה ללכת לטיפול כשהיא יודעת שיש לה על מי לסמוך ומישהו שמבין אותה . מקווה שיהיה טוב. ***

היי ד"ר קפלן, האם לא נראה בעינייך מוגזם לדרוש 300-450 ש"ח ל- 50 דקות שיחה??

דעתי: תפחתיתי מהסכום מס הכנסה, מע"מ ,הוצאות משרדיות והתמודדות עם העברות נגד+ התמודדות עם שחיקה נפשית והמחיר הוא סביר בהחלט. . באם מדובר במטפל מקצועי, סביר ומיומן ולא בקשקשן. כלומר הכל יחסי ,לפני שנה עברתי טיפול קצר מועד אצל פסיכולוג לא זול..בהחלט לא זול . אך איני מצטער על השקעה לרגע. לעומת זאת לפני מספר שנים "טופלתי" על ידי "פרופסור" מנהל בית חולים פסיכיאטרי נפוח מחשיבות עצמית . בזבזתי אצלו שנתיים מחיי ואלפי שקלים לשווא מבלי שהגעתי לתובנה משעותית כלשהי או שהוקל לי רגשית.

זה מעט יחסית למה שרופאים מומחים לוקחים. פסיכיאטרים גובים 500 - 700 ש"ח לפגישה. ומה אם המטפל שלך הוא גם במקרה הפסיכיאטר שלך? ומה אם את צריכה את שניהם במקביל? ולכן המציאו את המרפאות הציבוריות - את משלמת מיסים בכל מקרה, אז למה שלא תהני מזה?

שלום לוחמת אם היה מדובר בפסיכותרפיה קצרת מועד אז בעיני זה סביר לדרוש את הסכומים הללו. לשלם עבור 10 20 פגישות, עבור יעוץ נקודתי ממוקד, זה באמת לא נורא. אם מדובר בפסיכותרפיה דינמית ארוכת טוות את תמיד מוזמנת להשתמש בשכל הישר שלך. השכל הישר אומר שלרוב בני האדם שהם לא במאיון או עשירון העליון, התשלום הנכבד הזה לא רק שאינו סביר, הוא גורם נזקים. הכסף הזה שחסר, פוגע באיכות החיים אשר פגועה גם ככה אצל אלו שפונים לטיפול . אין לך גם שום אחריות על תוצאות הטיפול ובהרבה מאד פעמים הטיפול לא מצליח ולפעמים גם גורם נזקים. אם המטפל שלך טעה וכתוצאה מזה נפגעת, או שהמטפל במזיד גרם לך נזקים אין לך מה לעשות נגד זה, והלך הכסף. בהתחשב בסכומי הכסף הגבוהים שאת משלמת ובהתחשב בחוסר הוודאות לגבי התוצאות, בהחלט מדובר ברולטה פסיכולוגית מאד מאד יקרה הפסיכולוג מבחינתו רוצה להתפרנס. הוא יבקש איזה מחיר שהוא רוצה וכל עוד משלמים לו, למה לדעתך שהוא לא יבקש סכומים כאלו ? השאלה אם מגיע לפסיכולוג לקבל את הסכומים הללו או שלא מגיע לו איננה רלוונטית, ומה שחשוב זה התנהגות כלכלית של שוק וחוקי הצע מול ביקוש. הפסיכולוג בהחלט מתנהג באסרטיביות. הנה שיעור ראשון שאת לומדת מפסיכולוגים, כמו שהם אסרטיבים, תהיי גם אסרטיבית ואל תשלמי סכומים כאלו.

אפשר למצוא פסיכולוג טוב גם ב- 200-300 ש"ח לפגישה ולא חייבים לשלם סכומים אסטרונומיים בשביל טיפול נפשי. כיום אין הרבה אפשרויות לטיפול שהוא לא פרטי והמחיר הוא בהחלט גורם משמעותי למי הולכים במיוחד בטיפול ארוך טווח. פסיכולוג יכול לבקש גם 800 ש"ח ל-50 דקות אם הוא ימצא מספיק אנשים שיסכימו לשלם לו את הסכום הזה. לפני שקובעים פגישה צריך לעשות סקר שווקים ולבדוק גם את הרמה המקצועית של המטפל והמוניטין שיש לו בקרב מטופלים.

זה בדיוק העניין. זה בסופו של דבר היצע וביקוש. אם יש אנשים שמוכנים או יכולים להרשות לעצמם לשלם כאלו סכומים - אז למה שאנשי המקצוע לא יגבו כאלה סכומים? כמובן שמי שנפגע מכך זו האוכלוסיה שזקוקה לטיפול, אבל לא יכולה לעמוד בתשלומים כאלה לאורך זמן. ואז קיימת האופציה של קופ"ח ו/או המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש.

לוחמת שלום אלו התעריפים המקובלים לטיפול בשוק הפרטי והם תואמים עלויות של בעלי מקצוע חופשיים אחרים, ואף נמוכים מהם. יש בהחלט אפשרות לפנות לטיפול בשירות הציבורי בו העלויות נמוכות בהרבה ולעיתים אף ללא כל תוספת תשלום. הבחירה ללכת לטיפול או לכל שירות אחר באופן פרטי היא אישית וקשורה בין היתר גם בעמדה האישית ובמצב הכלכלי. האם זה מוגזם? כנראה שזו לא תשובה של כן או לא אלא משהו שתלוי באדם אותו את שואלת. אישית, זה נראה לי תעריף פרטי שמתאים לרמת ההכשרה וההשקעה הנדרשת ממטפל מוסמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנקודת המבט של המטפל זה לא מוגזם לגבות סכומים כאלו אבל זה מעורר שאלות לגבי עצם הטיפול הדינמי הארוך טווח. בחישוב פשוט אתה תגלה כי התשלום עבור שלוש שנים של טיפול דינמי הכולל שני פגישות בשבוע, עובר את ה 100000 ש"ח. כדי להרוויח 100000 ש"ח אתה צריך להרוויח בברוטו 300000 ש"ח. כאן כבר מדובר בסכומים שהם ברמה האסטרגטגית אצל רוב האנשים שהם לא בעשירון או החמישון ואפילו המאיון העליון. אלו סכומים שלוקחים עבורם משכנתה. הנזק מהפסד ההכנסה הזו, יכול לגרום נזקים באיכות החיים של המטופל שספק אם הטיפול יוכל לתקן אותו. בנוסף, כאשר מדובר על אנשים שפועלים עם השכל הישר שלהם כגון חברות הביטוח הרפואי האמריקאיות, הם הבינו שמדובר בסכומים מאד גבוהים ולכן הם מימנו מחקרים של פסיכותרפיה קצרת מועד. מדוע שהמטופל עצמו לא יפעיל את אותו הגיון בדיוק עבור עצמו ? בנוסף, אין שום ערובה כי הטיפול הפסיכודינמי יצליח והוא יכול להיכשל גם אחרי שלוש שנים. שמדובר על השקעה כספית כל כך גדולה המטופל חייב להביא בחשבון גם את הנקודה הזו. עוד הערה היא שבפסיכותרפיה אין שום הגנה צרכנית. למשל, במקרה שבו הטיפול נכשל והופסק ונניח שאין ספק שהמטפל כשל והוא אפילו מודה בזה. המצב הוא שכל מה שהמטופל שילם ירד לטימיון. לדעתי, אלו נושאים בכלל לא פשוטים אשר קשורים ללב ליבו של טובת המטופל.

שלום לכל הכותבים ההחלטה כיצד להשקיע את המשאבים הכספיים היא מאוד אישית, יש אנשים שסבורים שההשקעה הפסיכולוגית היא מוצדקת יותר מכל הוצאה אחרת ויש אנשים שיראו בזה בזבוז זמן וכסף. אינני נכנס לחישובים הכספיים שהוזכרו, לכל אחד חישובים משלו, למטופל ולמטפל, וראוי שכל אדם יחליט לעצמו כמה הוא רוצה לשלם וכמה הוא רוצה לגבות עבור שירותיו. מאחר ויש אפשרות לפנות לקופת החולים לטיפול, בוודאי אם מדובר בטיפול קצר מועד, אינני רואה בעיה עקרונית. אני חושב שיש כאן בלבול מסויים בין תפקידו המקצועי או הערכי של הפסיכולוג לבין היותו גם אדם פרטי שבחר מקצוע שדורש השקעה עצומה ומן הסתם מעוניין גם לקבל תמורה הולמת על השקעתו. זה אולי נשמע "לא יפה" והיה הרבה יותר נעים לחשוב שהפסיכולוג הוא כמו מתנדב למען החברה, אבל בשורה התחתונה, כאשר מגיעים לתשלום המשכנתא הבנק מתייחס אליו, אל עורך הדין, הרופא וכל אדם אחר בתחום המקצועות החופשיים (והאחרים) בצורה דומה. אני יכול להבטיח לכם שממוצע הרווחים של הפסיכולוגים בישראל אינו גבוה מבעלי המקצועות שהזכרתי, לרוב יותר נמוך. אישית, בחרתי להתנדב במספר מסגרות (כמו למשל בפורום הזה), לתת תעריפים מיוחדים במקרים מיוחדים, אבל באופן עקרוני אני מעונין לקבל תגמול כספי הולם על עבודתי אחרי 13 שנות לימוד באוניברסיטה והשקעה תמידית בהדרכות והשתלמויות. מובן לי שמטופל שמתקשה למממן טיפול מרגיש מתוסכל, אבל תסכול זה לא מתחיל ולא מסתיים במימון הטיפול הפסיכולוגי אלא מן הסתם בכל תחומי החיים. זה היה יכול להיות נחמד אם הריבית בבנק, העלויות בסופרמרקט, מחירי הדלק היו כולם נמוכים ב 50%, זה היה מוריד בוודאי גם את עלויות הטיפול הנפשי. אני מקווה שלא הרגזתי אתכם יותר מידי עם הניתוח הכלכלי, אבל אני חושב שחשוב לפעמים לשים את הקלפים על השולחן ולבחון את המצב בכל הבטיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מטופל שנמצא בטיפול תקופה ארוכהומוצא את עצמו עצוב בשיחה , האם כדאי או לא כדאי שהוא יבקש חיבוק מהמטפל/ת שלו? האם זה ראוי? ומהצד השני, האם מטפל שרואהכי המטופל שלו משדר שהוא זקוק לתמיכה,לחיבוק - להענות לו? לדעתי, זה תורם הרבה וגורם למטופל להתקרב למטפל רגשית וכך להיפתח הרבה יותר והרבה יותר מהר רגשית. לטעמי, מטפל או מטפלת שנשארים אדישים ושומרים מרחק גורמים גם למטופל / מטופלת שלהם להרגיש ולשדר ריחוק.

מטפלים המחוייבים לנורמות אתיות הרווחות בקהילות הפסיכוטרפיסטים על סוגיהן ולסטנדרטים עבודה אשר גובשו על ידי מסגרות הפרופסיונאליות תחום הפסיכוטרפיה נמנעים מליצורמגע פיזי עם מטופליהם. יתכן ומגע פיזי יש בו כדי להעצים תחושות של קבלה ותמיכה אך הוא טומן בחובו סיכון לעוררו מינית אצל שני הצדדים המעורבים (מטפל מטופל ) ואף גלישהליחסים ארוטיים ואף אינטימיים. על פי הספרות המקצועית לקשרי מין בין מטפל למטופל/ת השלכות הרסניות על מהלך הטיפול ועל המטופל.

ומה דעתך על כך שהם מאותו המין? (המטפל והמטופל?)

ומה דעתך על כך שהם מאותו המין? (המטפל והמטופל?) והאם מגע בכתף או חיבוק יכולים לגרום יותר נזק מתועלת ? אני לא מדברת על כל פגישה, אלא על לעיתים נדירות, כשיש מפגש קשה/כואב/ עצוב.

לבקש אפשר... רק שבמקום מגע תקבלי מבול של שאלות בנוסח "למה דווקא עכשיו את צריכה חיבוק?" ומרוב שאלות תשכחי למה בכלל רצית חיבוק. כי טיפול משמעו לדבר, לא לעשות - זה חוק בסיסי. אבל אם המטפל חש צורך לגעת במטופל (בדרכים תמימות כמובן) הוא צריך לבקש רשות לפני-כן! המרחב האישי משתנה, ולא כל מטופל יוכל לסבול מגע.

שלום לכולם, לפני שנתיים הייתי במצב דומה ופשוט החלטתי שאני מבקשת יש לציין שזה הצליח וקיבלתי חיבוק, נסי לבקש לא תפסידי הרבה חוץ מזה ששעה שלמה היר רק צנסה לברר מה החיבוק יעזור לך, נסי גם לחשוב מה יהיה אחרי החיבוק האם תרגישי נח? בהצלחה רבה

לוחמת שלום אני זוכר עוד מהתכתבות קודמת שזו דעתך בנושא. אישית אני חושב שעדיף להמנע מכל מגע פיזי במסגרת הטיפול הפסיכולוגי. חיבוק יכול להיות גם משהו נפשי ולא חייב להיות קונקרטי. כאשר יש קשר טוב בין אנשים החיבוק הפנימי יכול בהחלט לספק את הצורך גם ברגעי המשבר ואין בהכרח צורך לעבור למגע גופני. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שבת-שלום יש לאשתי בעיה שלא מוכרת לי. אשתי עוברת תקופה קשה ביותר אם הרבה בעיות רציניות גם במשפחה, כספית, וכו' באמת בעיות רציניות שכל אדם היה מגיב קשות. שורש הבעיה היא שהיא התחילה להתנהג בצורה מוזרה והתחילה לסדר כל מיני דברים בבית כנגד עין-הרע. נכנס לה לראש שעשו לה עין הרע. הדברים שהיא עושה הם כגון חוטים אדומים בכל מיני מקומות ועוד הרבה דברים שאנשים מסמלים כגון עין-הרע. הבעיה שהיא עוברת את הגבול ולדעתי זה גובל באופססיה.רצוי לציין שהיא אשתי השניה וישנה יריבות קשה בין הבת שלי לבת שלה ובמכלול הכללי שני המשפחות נמצאות בנתק מוחלט. כמו כן גם היחסים ביני לבין אשתי לא סוגות בשושנים . לפי מיטב הבנתי המעשים שהיא עושה נגד העין-הרע זאת בריחה ועזרה כנגד הלחץ שהיא נמצאת בו. מאין בריחה ונסיון להתמודד אם המצב הקשה. השמח לקבל תשובה מה עלי לעשות ואיך להתנהג איתה. רצוי לציין שלמרות היחסים הגרועים שביננו אני מנסה לתמוך בה כמיטב יכולתי במסגרת המצב הקיים. השמח לקבל תשובה בתודה מראש לאונרד

לאונרד, בשורה התחתונה אתה מסכם את הבעיה והיא שבעצם היחסים בינך לבין אשתך גרועים. לאור השתלשלות שתארת, אתם חייבים לנסות ייעוץ זוגי שבעזרתו תוכלו לנסות ולפתור את הפלונטרים הרבים שסובבים אותכם. החל מהבעיות בין אשתך לבין בתך וכלה בבעיות הרציניות שעוברות על אשתך. מניסיוני, כשמתחתנים וקושרים את החיים זה בזה, אין בעיות שלה או שלך - הבעיות הן של שניכם ועליכם לעשות כל מאמץ לפתור אותם ביחד (כמובן רק במידה ואתם באמת אוהבים אחד את השני ורוצים להמשיך את הקשר). בשניים זה תמיד יותר קל וגם את התקופה הכי קשה אפשר לצלוח בשלום כשיש את הרצון האמיתי והכלים הנכונים. ייתכן ועזרה של איש מקצוע אובייקטיבי תצעיד אותכם לדרך הנכונה. בהצלחה

לרותם שלום רב לצערי שנינו בגיל 50 ולאחר עבר מפואר של גירושים קודמים. והרבה משקעים מהעבר. לדעתי כבר איחרנו את המועד לתיקונים. אבל לא הקשר הוא שעומד פה בעניין, אני פשוט רוצה לעזור לה לצאת מהמצוקה שהיא נמצאת בה בגלל כל מיני לחצים שברובם הם לא בגללי בכלל. מנסיוני בגירושים הראשונים נועצנו אם יועצת ולדעתי זה ממש מיותר. איך אומרים ניתן לזמן לעשות את שלו, ולגורל לאשר זאת. בתודה על תשומת הלב - לאונרד נ.ב. במקרה ואת עונה באימל צייני שם.

לאונרד שלום יתכן שאשתך נמצאת בתקופת לחץ ובתגובה אולי מגיבה בצורה כפייתית. אם מדובר בדברים קטנים פה ושם לא כדאי להיכנס לזה, זה עשוי לעבור עם חלוף התקופה הקשה. עם זאת, במידה ומדובר במשהו בולט שפוגע בתפקוד השוטף אולי כדי להפנות אותו לייעוץ. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, בתוכו יש גם הסבר על הפרעה כפייתית http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום לאחרונה קורה לי שכשאני חושבת על משהו סתם כך ומגיעה למסקנה אני חשה צורך לשחזר את כל תהליך המחשבה מספר פעמים עד שאני זוכרת הכל היטב וכאילו קשה לי לעזוב את זה באמצע כי אז אני מרגישה באוויר. אני חושבת שזה נותן לי תחושת שליטה במה שקורה אבל זה מפריע לי.אני מנסה להבין למה אני עושה את זה ולהפטר מההרגל המגונה הזה ומצליחה רק חלקית. אולי יש לך איזה כיוון מחשבה? תודה.

אני יכולה להזדהות עם מה שתיארת. לדעתי זה קשור אוליי לאובססיביות, מה דעתך.

אני שלום כן יש בכך אובססיביות מסויימת אני רק מנסה להבין אותה ולשנות את הצורך הזה. אמרת שאת יכולה להזדהות עם זה. באיזה מובן?

דפי, זו אובססיה שאת מגדירה בטעות כתחושת שליטה. גם מי שבודק 10 פעמים אם הוא סגר את הברז של הגז חושב שהוא בשליטה ובסך הכל האובססיה היא זו ששולטת בו. בזמן שזה קורה לך תכריחי את עצמך להתנתק מהמחשבות ולחשוב על דברים אחרים לגמרי או לעשות משהו שיצריך ריכוז. אחרי שפעם אחת תראי שלא קרה שום אסון - תבוא הפעם השניה והשלישית וכו'. ברגע שתעשי את זה ותהיי מודעת לכך - זו שליטה אמיתית. וחוץ מזה, לא חבל לבזבז אנרגיה, משאבים ומאמץ על דברים שהיו, במקום לתכנן את הדברים העתידיים? אבל הכי חשוב את צריכה באמת לרצות להשתחרר מזה. מוכנה?

שלום שירן זה נכון זו אובססיביות ואני מנסה כל הזמן למצוא למה אני עושה זאת כדי להפסיק וגם כמו שאת אומרת להפסיק ולראות ששום דבר לא קרה אבל זה לא דבר פשוט כי אני לא שולטת בזה. אבל זה הכיוון. בכל מקרה תודה על תגובתך שנותנת לי עוד דחיפה טובה.

דפי שלום נשמע שיש משהו במחשבות שהופך לכפייתי ושאינך יכולה להשתחרר ממנו. אם זה אכן כך מדובר בסוג של תגובה הקשורה לחרדה ויש קושי לשלוט בזה ללא עזרה טיפולית. קראי את הקישור הבא ובדקי האם אחת ההגדרות מתאימה למה שאת חשה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://199.203.207.241/Hadassa/Heb_SubNavBar/Departments/Medical+departments/Psychiatry/Obsessive+disorder/ בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום זה בדיוק כפי שתארת ואכן יש לי חרדות לאחרונה ואני גם בטיפול תרופתי ואם זה אכן קשור לחרדות אז אני רגועה כי יש דברים שאני מתכוונת לעשות שלדעתי יפיגו את החרדות ואז אולי גם התופעה הזו תיעלם. תודה.

שלום, אני בן 28, ולפני כחצי שנה חל שינוי קיצוני לרעה במצבי מבחינה התנהגותית, ומבחינת הדימוי העצמי שהיה לי קודם לכן - ללא כול סיבה הנראית לעין. עד לפני כחצי שנה, הייתי מאוד פתוח ונהנתי להפגש עם אנשים, יכולתי לתקשר בקלות ויכולת הביטוי שלי זרמה בחופשיות כזו שתמיד הרגשתי נהדר עם עצמי ועם מה שאני אומר, אבל, באופן מוזר ופתאומי התחילה היתדרדרות וזה התחלף בתחושת ריקנות, חוסר בטחון עצמי, עצבות, הסתגרות בתוך עצמי, כאבי ראש קשים מלווים בתחושה של זרמים בראש, הפרעה או חסימה ביכולת המחשבתית הדרושה לצורך דיבור ולפעמים גם קושי פיזי בדיבור - במיוחד עם זרים - שמתבטא בכך שהדיבור נתפס או נתקע במהלך שיחה, לעיתים בצורה בלתי מורגשת לצד השני, אך אני מרגיש בה בבירור. האם ישנה דרך כלשהי לאבחן את מצבי ולסייע לי להתגבר על התופעות המתסכלות האלו? אודה על תגובתכם,

פסיכולוג

אסי שלום אין ספק שמשהו קורה לך, אולם לאור התיאור שנתת יכולים להיות באמת דברים שונים. יש בהחלט דרך לאבחן את מה שקורה לך ואני מציע לך לפנות לשיחת ייעוץ עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר שיתנו לך קצה חוט והצעה לטיפול מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה....אני לא יודעת עד כמה רצינית. אני בת 21, ולעיתים אני מרגישה ממש אבודה, אני מרגישה שאני פשוט לא יודעת מי אני בדיוק, כאילו ה"אני" שלי עדיין לא יתגבש, לא יודעת מה אני אוהבת, מה אני שונאת, מה אני רוצה, מה טוב בשבילי. קשה לי מאוד לקבל החלטות, אני אף פעם לא בטוחה. אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מחפשת מראה באנשים שסובבים אותי, אני אוהבת שאומרים לי: "את כזאת...וכזאת...", ונראה לי שרק מהתגובות האלה , אני מנסה להבין אז מי אני בעצם.... זה לא נראה לי מצב תקין כל כך... אני אשמח לשמוע מה אתה חושב בנושא, תודה, מיכל.

מיכל את מתארת מצב שכיח למדי לבני גילך. אל דאגה , בחלוף הזמן תגבשי את זהותך. אם המצב מציק לך במיוחד שתפי איש מצקוע בעניין.

היי מיכל, הגיל שאת נמצאת בו הוא גיל של שאלות ובכלל, בכל גיל אדם רשאי לשאול את עצמו שאלות- מה מתאים לי, מה אני רוצה. להפך, עדיף שישאל ויחשוב מאשר שיעשה דברים כמו תוקי או בגלל ציפיות של אחרים. אני חושבת ששיחות אצל פסיכולוג /ית יכולים לעזור לך. לכוון אותך, להגיע ל"אני " האמיתי שלך. שם תלמדי להכיר את עצמך ואת הצרכים שלך בכל תחומי החיים. עוד דרך היא דרך ניסוי ותהייה, לעבוד במקומות שונים,להתעניים אצל אנשים אחרים, להכיר אנשים שונים ומעניינים ולדבר איתם וכו'. מה שהכי חשוב לי להעביר כאן, זה שאל תלחצי מזה. קחי את הזמן לשאול את השאלות, לזרום עם הצורך שלך לשאול אותן ולאט לאט להתקדם לכיוון בו את רוצה ובוחרת. בהצלחה:)

מיכל שלום את נמצאת בתקופה בחיים שבהחלט עשויה להתאים לחיפוש עצמי ולאי וודאות מלאה לגבי זהותך. את יכולה לתת לזמן לעשות את שלו ולהתפתח עם האירועים ובמידה וזה לא מתאים לך ואת מרגישה שיש צורך להתמקד תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי דינמי. אני מצרף קישור למאמר קצר המתייחס לסוג כזה של טיפול: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן: שמי שון, בעייתי היא חוסר דיבור שוטף ואני אסביר, ישנם מצבים כמו: לדבר מול קבוצה של אנשים בעבודה ששטף הדיבור מתגבר או למשל שאני מנסה לדבר עם אחד משבני משפחתי יכול להיות:אבא או אמא או אח, וישנם מצבים למשל שאני עם חברים או משוחח בטלפון עם אנשים מסוימים שבו שטף הדיבור לא כ"כ נורא כלומר אני מצליח לדבר והמילים פחות נתקעות לי. יש לציין שאני כרגע בטיפול פסיכותרפיסטי(דימיון מודרך), שמעט עוזר לי להתגבר על זה. אבל האם אתה חושב שיש צורך בטיפול של קלינאי תקשורת, כלומר שאני לבד עם עצמי ללא כל צלם אנוש אני מדבר חופשי אפילו אני מקליט את עצמי שאני לבד ואחרי כן אני שומע את עצמי ואני נדהם עד מה הדיבור שלי חופשי. אבל כמו שציינתי ישנם מצבים ששוטף הדיבור מתגבר וישנם מצבים שהדיבור כמעט חופשי. האם אי פעם אוכל להתגבר על הבעיה הזו? בתודה שון.

שון שלום הטיפול שאליו פנית אכן עשוי לעזור. אני חושב שבהחלט כדאי לקבל ייעוץ מקלינאי תקשורת כך שתהיה לך חוות דעת מכיוונים שונים. סביר להניח שהבעיה קוראת בהקשר למצבי לחץ ולכן יכולת הרגעה רבה יותר תוכל לעזור. עם זאת, זו לא בהכרח הסיבה המקורית לבעיה ולכן אבחון קלינאי תקשורת בהחלט יכול לתת לך עוד כיוון מחשבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מזה חודשיים הגננת של בני (בן 6) טוענת שהוא מתרגז מהר ומרביץ לחבריו ללא ניסיון גישור. בכל בעיה שנתקל הוא מנסה לפתור בעזרת הכאה. יש לציין שהילד הינו חברותי ומשחק עם הרבה חברים בגן, ילד מאוד מאוד חכם, בעל יכולת ביטוי גבוהה מאוד לבני גילו (גם לפי מבחנים שעבר לקראת כיתה א') כיצד אוכל לגרום לו להפסיק התנהגות זו? שירי

האם הילד מכיר אלימות מאיזשהוא מקום כדרך לפתרון בעיות? האם הילד עובר תקופה קשה בבית, בכלל? האם את יכולה לדבר איתו- לקחת אותו לשיחה כשאת רגועה ולשאול אותו אם משהו מציק לו ואיך הוא מסביר את ההתנהגות שלו? אפשר תמיד לפנות לייעוץ אצל איש מקצוע שמתמחה בילדים.

הילד לא מכיר אלימות בבית. המצב בבית הוא מצויין. מה גם שהתנהגות זו היא בגן בלבד, כאשר נפגש עם חבריו בבית הוא מתנהג יפה מאוד ואין לא צורך להרביץ.

שירי שלום אכן חשוב לטפל בבעיה שכן היא מבטאת מצוקה כלשהי או דרך לקויה להתמודדות שעלולה להקשות על הילד בהמשך דרכו בכל מסגרת. תוכלו לבקש לשוחח עם פסיכולוג השירות הפסיכולוגי של העיריה באזור מגוריכם ואשר קשור לגן הילדים. כמו כן תוכלו לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי לפסיכולוג ילדים. בשלב ראשון יספיק ייעוץ שתקבלו אתם ההורים ואם יהיה צורך בשלב מאוחר יותר אפשר יהיה להפגיש עימו גם את הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב, אני כבת 30 ועוברת תקופה של חמש שנים קשות מאוד בתחום המימוש העצמי וניסיון לניתוק קשר סימביוטי שנוצר עם אמי בשל נסיבות חיים שונות. אני מוצאת את עצמי משותקת בכל פעם שאני מקבלת החלטה לעשות משהו למען עצמי (כי אמא שלי עוזרת מאוד להיות משותקת), והתוצאה - רווקות ארוכה, ייאוש מסוים ותחושה של תקיעות ללא אור בקצה. אני כבר מכירה בעובדה, שטיפול יכול להועיל ולסייע, אבל לא בטוחה למי לפנות. לא רוצה פסיכולוגים התנהגותיים ולא בטוחה שמאמינה בפרוידייניים, אולי גשטאלט או משהו אחר? מה דעתך? האם יש מישהו שאתה יכול להמליץ עליו בפה מלא (אני צריכה מישהו שאפשר לסמוך עליו ולהרגיש נוח במחיצתו - לסמוך על אנשים זה לא התחום החזק שלי...) תודה רבה מראש, ספיר נ"ב - מתגוררת ועובדת באזור המרכז או השפלה

האם את מעוניינת במטפל או במטפלת?

נראה לי שאני מתאימה יותר למטפל

כמו שתארת, מדובר על קשר סימביוטי עם אמך שחוסם אותך. נראה שאת יודעת היטב מה מקור הבעיה. למה לא לחשוב על טיפול קצר מועד ? שיטפל בבעיה הנקודתית הזאת בלבד. לא שווה לנסות את זה קודם ?

ספיר שלום ראשית אני מצרף קישור לגישה דינמית שעשויה להתאים לך. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אשמח להפנותך, תוכלי ליצור קשר במייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר ולחברי הפורורם העניין הוא ארוך אז אני יקצר כמה שיותר לפני כשנה חטפתי דיכאון דבתחילתו קפצו לי השאלות "מי אני" והאם מה שאני עושה אמיתי" וכדומה הפסיכיאטרית שאני מטופל בה איבחנהזאת כמחשבות אובססיביות..משו שנראה לי הגיוני מאוד הענין הוא שאני רוצה ממך דיעה נוספת האם לדעתך שאלות אלה הן שגרמו לדיכאון או שהדיכאון גרם לשאולת אלה לצוץ בתודה רבה

אלמוני שלום לא תמיד אפשר לברר מה קדם למה, אלו דברים שיכולים בהחלט לצוץ ביחד בתקופה של משבר בחיים. אני מציע לך להסתמך על הפסיכיאטרית ואנשי מקצוע שפוגשים ומכירים אותך, בסופו של דבר דעה באינטרנט ללא היכרות רצינית אתך לא יכולה באמת להיות מבוססת אלא לתת קצה חוט למחשבה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכי חשוב הוא שתהיה שלם עם עצמך. תחשוב עם עצמך. ותמיד אתה רשאי ללכת לקבל דעה שנייה ושלישית. תזרום עם מה שאתה מרגיש.

שלום רב, יש לי ידידה מאוד טובה שהכרתי דרך האינטרנט אני מאוד אוהב אותה ונורא כואב לי שהיא סובלת ככה,אני כבר לא יודע מה לומר לה! לא היה לי מושג שיש לה התקפי חרדה! זאת אומרת ידעתי שתמיד היא אמרה לי פתאום "אני מרגישה בחילות,אני מרגישה פחדים ...".דברים כמו מה יהיה איתי אני לא יודעת ,אני מפחדת והמון המון דברים גופניים שקשורים לחרדה שיצא לי לקרוא באתרים שונים על הנושא! היא סיפרה לי לפני כמה ימים על שיש לה התקפי חרדה,עד שלא קראתי בעיון,לא הצלחתי באמת להבין במה מדובר. אני מנסה כמה שיותר להרגיע אותה ואנחנו מדברים דיי הרבה על הכל....וזה דיי עוזר לדבר היא מרגישה נוח ומדברים והיא נרגעת ואני מרגיע אותה והכל. מכיוון שאני כל כך אוהב אותה יש ביננו מידי פעם גם מחלוקות שונות על דברים מסוימים והבעיה היא שאם אני מגיב בצורה שונה מהרגיל,היא פשוט נכנסת לחרדות ולוקחת דברים נורא קשה!! מה אפשר לעשות? או לייעץ לה? והאם יש דרך להתמודד בקשר איתה מבלי שהיא תפחד כל כך מדבר לא ברור! האם כל מה שאני יגיד ילחיץ אותה כך?

אם אתה אוהב אותה, ואיכפת לך ממנה קח אותה לפסיכיאטר! חרדה זה מחלה שאפשר לטפל בה בדרכים יעילות מאוד

אלמוני שלום החרדה של החברה שלך אינה תלויה בך. אתה יכול להיות עדין ולהתחשב בה, אבל בסופו של דבר היא צריכה לטפל בעצמה בצורה מקצועית. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, אולי תתן לה לקרוא ותציע לה לפנות לטיפול. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 7 וחצי, מזה זמן רב אינו מוכן לישון במיטה שלו, לא בחושך ולא באור, אלא אם ישן במיטת אחיו הגדול, או שמישהו ישן במיטה איתו - באור. אינו מוכן להישאר בשום מקום בבית = לבד. ניסיתי בכל הדרכים האפשרויות, כולל להכריח אותו לישון במיטה שלו. התגובה היא צרחות, בכי ואפילו רעד. כשמשחחים איתו על כך, הוא עונה כי הוא פוחד ממפלצות, חלומות רעים, מוות (נושא עליו הוא מדבר המון) וכו'. אם הוא נרדם בסלון, או במיטה שלנו, ומעבירים אותו למיטתו, הוא מתעורר = אומר לילה טוב וחוזר לישון בלי בעיות. הבעיה היא רק עד שהוא נרדם. לציין כי לפני כ-3 שנים נפטר סבו, ורק כשנה לאחר הפטירה החל הלד לשאול שאלות עליו, על מותו, מחלתו, ומציין מידי יום כמעט כי הוא מתגעגע לסבא. החיים בשעות הערב ובסמיכות לשעת השינה הפכו לבלתי נסבלים. מה עושים, כיצד ניתן לעזור לו לא לפחד, והאם להתעקש איתו? תודה, אמא מודאגת.

ענת שלום נשמע שנכנסתם למעגל סגור והשאלה איך עוצרים אותו בצורה שלא תהיה טראומתית. כל עוד נמשך הריטואל של השינה מחוץ למיטה הפחד נשמר ואולי אפילו מוגבר. יתכן שכדאי לכם לפנות לפסיכולוג ילדים שמתמחה בין היתר גם בשיטות התנהגותיות ותבנו ביחד איתו ועם הילד תוכנית להחזרת השליטה לידיו של הילד שתאפשר לו לישון שוב במיטתו בשקט. אין טעם להיכנס איתו למלחמות אבל צריך להבין את הענין ולפתור אותו מהשורש. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב. לא מזמן אבי נפטר, הייתי קשורה אליו מאד. (לציין שאני בסביבות גיל ה-40). עד שאבי נפטר, הייתי סגורה, ביישנית, סובלת מחרדה חברתית, פתאום אני אומרת לעצמי: מה- זה בן-אדם, הוא לא שווה כלום, לא כדאי לפחד מכלום ומאף אחד, פתאום יש לי עודף ביטחון, קיבלתי לא מזמן רישיון נהיגה ואפטית בזמן הנהיגה, בשביל להתגבר על החרדה החברתית שסבלתי עד שאבי נפטר - אני מרפאה את עצמי על ידי שיש לי פתאום יותר תעוצה ולא נשארת חייבת לאף אחד ופתאום יודעת לענות מבלי לפחד מאנשים. מה גרם לי להשנות מאה שמונים מעלות דווקא מאז שאבי נפטר ולהיות עם עודף בטחון- פתאום אני רואה שאין ערך לאדם, כולם בסוף יהיו בתוך האדמה, פתאום רוצה להספיק הרבה דברים , פתאום אוהבת את עצמי יותר ודואגת ופרגנת לעצמי יותר מה שלפני שאבי נפטר הייתי לגמרי שונה: חסרת בטחון עצמי, סובלת מחרדה חברתית ואינה מפרגנת לעצמי - היום השתניתי מאד, גם סובלת מרגישות יתר ממדרגה ראשונה - מה הסיבה לשינוי הדרסטי שחל בי , האם אני צריכה טיפול או זה יצא לטובה? - שרה, וסליחה על האריכות.

כל הכבוד לך ! קרה לך מקרה מצער ואת עצובה ובכל זאת את מצליחה להנות מחייך ! המשיכי כך !

שרה שלום זה מאד טבעי מה שאת מרגישה. לפעמים כשאנו עוברים ארוע כזה זה משנה פרופורציות בחיים ורואים את החיים אחרת, כמו שצריך. בהתחלה קצת מקצינים ועם הזמן הפרופורציות חוזרות לאיזון אבל הכיוון נכון. שיהיה רק טוב.

שרה, קרה לך מקרה שהפך אותך מודעת יותר לעניין של המוות ולכך שהחיים הם בני חלוף ושבמוקדם או במאוחר כולנו נמות. הקרבה לנושא מקצינה את הרגשות ומעוררת רצון לנצל את החיים כמה שיותר כרגע כאן ועכשיו ופחות לדאוג לעתיד (כי מי יודע מה צופן לנו המחר). על כן, לדעתי, עלייך לנצל את המומנטום הזה ולראות בשינוי הזה דבר חיובי ביותר. שלא תדעי צער עוד.

תודה רבה לך. אך קצת מוזר לי וקצת מפחיד אותי שכל הרגשות שלי מוקצנים, פשוט השתניתי לבלי הכיר, מקווה שזה נורמלי ואולי זה לטובה, מי יודע......- שרה.

לא השתגעת, למדת סוף סוף להכיר את עצמך, להשקיע בעצמך ולא באחרים. תחיי ותהני ותנצלי את החיים לטובתך ולרצונות שלך. בהצלחה

הרבה הרבה תודות לך מקרב לב - שרה.

שרה שלום מצד אחד קרה לך משהו חיובי, אבל אפילו מנוסח שאלתך נשמע שאת לחוצה מזה. אני מתאר לעצמי שיש הסבר פסיכולוגי לחופש שפתאום לקחת לעצמך, ואולי את עדיין לא מודעת לסיבה המדויקת. בסך הכל חשוב שתוכלי להנות ממה שקורה לך מבלי להרגיש אשם או חשש, ועם זאת להישאר מודעת לעצמך ולמקומות שכנראה עדיין אינם רגועים לגמרי. במידה ואין משהו מעיק שדורש טיפול אין צורך בטיפול. ההחלטה היא בסופו של דבר שלך כדרך לשמר את איכות החיים שהולכת ומשתפרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחר תקופה לא קלה.. ודברים שהצטברו.. אני במצב רוח אדיש לחלוטין, בלי חשק לעשות כלום, אפילו לא להסתרק אבל עושה הכל מחובה..כי יש עבודה שאני מחוייבת לה, יש בעל.. ויש בית שאני מזניחה לגמרי.. אני אפילו מאחלת לי לעבור איזו תאונה ולהתאשפז,,, בכדי שאולי ..לא יודע., אולי דברים ישתנו.. הכל יוצא משליטה, וידיד טוב זרק משהו לגבי טיפול פסיכולוגי אין לי מושג אם זה המקרה שבו פסיכולוג יכול לעזור.. אני חיפאית.. אפשר לקבל בבקשה הפנייה כלשהי לפסיכולוג , או הערכת מצב.. או כל אפשרות.. והאם זה יקר בטירוף כמו שכולם אומרים?? ביררתי דרך מכבי-וישנם רק שני פסיכולוגיות דרך שם..אז יש לי שמות ומה זה יכול להגיד לי מבחינת טיבן!! חוששת ליפול שוב.. אודה לכל טיפ!

היי כנסי ל- www.icallisrael.com

מ. שלום אינני מכיר פסיכולוגים בחיפה אבל לפי דבריך בהחלט כדאי לפנות לייעוץ. אם הפסיכולוגיות של מכבי הן האופציה היחידה כעת פני לאחת מהן לפחות לפגישה ראשונה ואז תוכלי להחליט האם זה נראה לך או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לקבל חומר או אתרים העוסקים בסכנות או בייתרונות של התמקצעות ילדים בגיל צעיר. בכל התחומים אומנותיים וספורטיביים. תודה מראש אלון

אלון שלום אני לא בטוח שאני מבין את הנושא, בכל מקרה, אני מציע לך להיכנס למנוע חיפוש ולבדוק אילו חומרים קימים באינטרנט. הקלד את מילות המפתח בעברית וראה מה מתקבל: www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אנא המלצה למטפל/ת זוגי באזור כ"ס, רעננה. מה המחירים הממוצעים? תודה

גליה שלום שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח שם. אינני יודע בדיוק את העלות. טיפול פרטי נע כיום בין 300 ל 450 ש"ח לפגישה. טיפול במסגרת ציבורית עשוי לעלות מחצית ואף פחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

להזכירך אני בדיכאון חמור לאחר הפלה מאוחרת שניגרמה עקב מצב נפשי לא תקין. כבר למעלה משבועיים אני נוטלת כדורי פבוקסיל 100 + וואבן לסירוגין אך אינני חשה כל שינוי לטובה במצבי. האם הכדור הספציפי הזה מתאים למצבי ?(אולי אני צריכה משהו אחר מקבוצת ה SSRI). אני במצב של פוסט טראומה, כמה זמן ייקח לי להתאושש ????????? האם לאחר ההתאוששות יש סיכוי שהדיכאון יחזור בהריון הבא או שהטיפול הזה הוא מעין טיפול מונע? אנא עזרתך!

גילי שלום ראשית אני רוצה לאמר לך שצר היה לי לשמוע על מה שעברת ואני מאמינה שקשה לך מאד ואני מאחלת לך עם הזמן להתגבר על כך. לגבי טיפול תרופתי כדאי לך לשאול את השאלה גם בפורום לפסיכיאטריה של ד"ר הידאש.

גילי שלום לגבי טיפול תרופתי אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים. פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם , מחפשת עזרה במציאת מטפל המתמחה בבעיות לחץ וחרדה בשילוב עם היפנוזה לאנשים צעירים : נוער פלוס . זה יכול להיות באיזור חיפה , חדרה ועד השרון . בתודה מראש .

שלום אוכל להמליץ על פסיכולוגית מתאימה בהרצליה. במידה וזה מתאים שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח לך בחזרה פרטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבן שלי בן שש , הוא בריא ומתפתח גופנית בצורה טבעית , היו בעיות שקדים שהוסרו , עקב כך גם בעיות שמיעה , מגיל שלוש וחצי הוא שוע טוב אבל לא יכול לדבר טוב , היום הוא בן שש ומדבר הפוך , הזכר נקבה והנקבה זכר , ברבים ליחיד וביחיד לרבים , הוא מבין טוב מה שאורים לו , הוא היה בטיפול יותר משנתיים בריפוי בדיבור . הוא עבר בדיקות פסיכולוגיות בהצלחה ונקבע שהוא יכול לעבור לכיתה א . האם בעיה כזו מוכרת והאם יש לה פתרון .

מ. שלום השאלה שלך כללית מאוד והתשובה צריכה להיות ספציפית מאוד. מדובר בבעיה שצריך לאבחן בצורה מדויקת ע"י איש מקצוע. אני מציע שתשוחחי עם הגורמים שערכו את האבחון ותבררי איתם מהי בדיוק האבחנה והאם יש טיפולים נוספים שיש לערוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לברר האם לטיפול בהיפנוזה / אוטוסוגסציה יש ערך מוסף בפתרון להשתקת גירוי עור אנטומי. תודה

בונגי שלום בעזרת היפנוזה והיפנוזה עצמית אפשר בהחלט לעזור לבעיות שונות הקשורות לעור. תוכל בשלב ראשון לרכוש את הספר היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו ולקרוא על כך. מומלץ לפנות לטיפול בהיפנוזה מאחר ויותר קל להיכנס לתרגול העצמי דרך הנחיה מסודרת. בבית חולים וולפסון יש מחלקה לטיפול בהיפנוזה ואפשר לנסות להזמין שם תור. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה

האם מישהו מכיר ויכול להמליץ על קבוצה טיפולית (חווייתית) לנושאי תקשורת חרדות וכו' באיזור חיפה?

את מתכוונת לטיפול קבוצתי או לסדנאות? באופן פרטי או ציבורי? לאיזה סוגי בעיות? לאיזה גילאים? שיטת טיפול מועדפת?

כוונתי לקבוצה /סדנא שתעבוד על מיומנויות תקשורת עבודה בסגנון חווייתי גיל בסביבות שלושים אפשרי פרטי.

נילי אינני מכיר באזור חיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ! בתי סיימה עכשיו תיכון ועמדה בהצלחה בבחינות הבגרות. יש לה קשיים של ביישנות חוסר ביטחון עצמי וחרדות מהעתיד , בעיקר לקראת הצבא. בעבר טופלה אצל פסיכולוגית. כיצד ניתן לעזור לה עכשיו ? תודה.

אורית, לדעתי, ביישנות זו תכונה שקשה לשנות אבל לגבי הביטחון העצמי אולי כדאי שתפנו שוב לעזרה מקצועית של הפסיכולוגית, כדי להפחית לה את החרדות ולתת לה כלים טובים יותר להתמודד בסביבה חדשה.

אורית שלום השאלה מה היה בטיפול הקודם והאם היא חשה התקדמות. חוסר ביטחון עצמי הוא משהו פנימי ועמוק ולכן דורש שינוי פנימי ועמוק. לעיתים חוויות חברתיות חיוביות עשויות לעזור לשינוי המצב, הבעיה היא שההתמודות החברתית נתפסת מסוכנת מראש ולעיתים אכן הופכת למאכזבת ופוגעת. מסגרת של טיפול קבוצתית עשויה להיות פיתרון אידיאלי כיוון שנותנת מצד אחד חוויה חברתית אבל במסגרת מוגנת. צריך לראות מה הילדה רוצה והאם היא מוכנה להיכנס שוב למסגרת חברתית. ברמה ההתנהגותית, אם יש תחומים בהם היא מצטיינת או אוהבת ויש מסגרת חברתית שהיתה יכולה להצטרף אליה בנושא זה, יתכן שזה עשוי לעזור. אישית אני מאמין במסגרת הטיפול האישי ובמידה ובתך מוכנה לכך, הייתי מפנה אותה חזרה בשלב ראשון לטיפול האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילד בן 3 ומגיל שנתיים הוא סובל מפחדים בכל הקשור לתחפושות, קלטות ילדים עד כדאי כך שבפורים נאלצנו להוציא אותו שבועיים מהגן עד שיוציאו את כל סממני פורים, כמו כן הוא לא מסוגל לראות קלטות שמתחפשים בהם (שזה בערך 99% מהקלטות), טלבזיה (גם ערוץ הופ), הצגות וכל דבר שמזכיר לו תחפושות. אנא עצתכם כיצד ניתן להתמודד עם התופעה

עינת שלום גם ילד שלי (לא זוכרת מי) פחד כשהיה קטן מתחפושות וכדו'. זה מאד טבעי כי התחפושת היא לא מראה טבעי של אדם ומאד מוקצנת ולילד קטן זה נראה מפחיד ומאיים. זה יעבור בשנה הבאה הוא כבא ירצה להיות נינג'ה.

עינת שלום זה נשמע כמו פוביה שהתפתחה, ואולי סביבה יש חרדה נרחבת יותר. לכן יתכן שכדאי לתכנן תוכנית התערבות התנהגותית שתרגיע את החרדה. אני ממליץ לך לפנות לפסיכולוג ילדים ולהתייעץ כיוון שמדובר בתופעה שמשבשת את מהלך החיים התקין ועלולה אף להתרחב בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 6.5 יש לה פחדים ניכנסת לפניקות לדוגמא:בודקת את פעימות ליבה שמא חלילה פסק ליפעום וכן אומרת שהיא מרגישה שקשה לה לינשום מפחדת לישמוע על מוות או כל דבר אחר ליפעמים כששומעת על מוות היא אומרת מה הטעם לחיות אים בסופו של דבר כולנו מתים אני רוצה לציין שביתי ילדה חכמה מאוד לגילה חברותית יודעת לכבד לוותר ונימנעת ממריבות יודעת לאמר "ולעמוד" על רצונותיה מבקשת עצה האים ליפנות לאנשי מקצוע

ליאת שלום נשמע שבתך מבטאת חרדה והשאלה האם את רואה משהו שמסביר את הלחץ, האם הוא היה תמיד או משהו שקרה לאחרונה. ההחלטה האם לפנות או לא לטיפול היא תחושת הבטן שלך עד כמה הדברים אכן תדירים ומפריעים לאיכות החיים שלה ומעוררים דאגה. במידה וכן פני לפסיכולוג ילדים לייעוץ, תחילה פני עם בן זוגך לשיחה ובוודאי לאחר מכן תהיה גם פגישה עם הילדה. לאחר מכן אפשר יהיה להחליט כיצד להמשיך. לפעמים עדיף להגיע לשיחה כזו ולהרגע שטיפלתם בענין מאשר להמשיך ולהתלבט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שאלתי היא האם הטיפול בהיפנוזה עשוי לעזור למחלת ה- O.C.D ? (חשוב לציין שיתר הטיפולים לא עזרו כגון, טיפול תרופתי, טיפול בחשמל, ניתוח). למי עליי לפנות בעניין הטיפול בהיפנוזה? (רופאים). תודה עדי

עדי שלום היפנוזה עשויה להיות בהפרעות חרדה באופן כללי וגם לטיפול ב OCD. עם זאת, זכור שזו אינה תרופת פלא אלא כלי שניתן להיעזר בו בתוך תהליך טיפולי שבמקרה של OCD הוא בד"כ ממושך. להלן מאמר בנושא הטיפול בהיפנוזה: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאחל לך שהשנה הבאה תהיה מוצלחת יותר. אם תלכי לפי הלוח העברי, זה עשוי להיות בקרוב. כל טוב ד"ר אורן קפלן

יש לנו לפעמים תקופות שהכל הולך הפוך אבל כמו שנאמר כל שנה היא חדשה ועמה תקוות חדשות. דווקא שנה מבאסת דוחפת אותנו לנסות לשנות ושהשנה האה תהיה יותר טובה . כל טוב.

בשנתיים האחרונות אמי סובלת מתת פעילות בלוטת התריס שגרמה למחלת הויטיליגו ממנה היא סובלת להחריף וכיום כל גופה כתמים (גם בפנים). גם לאחר שקיבלה טיפול לאיזון לחץ הדם ולבלוטת התריס היא עדיין טוענת שהיא עייפה. היא ממעטת לצאת מהבית והתירוץ תמיד הוא שהיא עייפה. לדעתי היא בדיכאן מהמראה שלה. מה ניתן לעשות?

שני שלום תת פעילות של בלוטת התריס יכולה לגרום לתחושת עייפות ואף לדכדוך. דיכאון היא מחלה שצריך לטפל בה ללא דיחוי כדי למנוע התדרדרות. אני מציע לפנות לפסיכולוג בהקדם, יהיה צורך גם באבחון פסיכיאטרי כיוון שבדיכאון נדרש גם טיפול תרופתי. אם ישנה התנגדות אפשר בשלב ראשון לפנות לרופא המטפל בבעית הבלוטה ולהסביר מה קורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני נמצא זה כ 3 שנים (עם הפסקות) בשיחות עם פסיכולוגית, לאחרונה היא המליצה לי על טיפול בקבוצה. 1. האם מישהו מכיר פסיכולוג שמטפל בקבוצה באיזור ירושלים? 2. האם עדיף פסיכולוג? כי שמעתי על מישהי אשר עוסקת בטיפול בקבוצה, אך היא בהשכלתה עובדת סוציאלית. 3. מה היתרון בטיפול קבוצתי מטיפול אחד על אחד? 4. אשמח לשמוע דיעות מאנשים שעברו טיפול קבוצתי לטובה ולרעה. איציק

איציק שלום העבודה הקבוצתית קיימת בצורות ושיטות רבות, מופעלות ע"י פסיכולוגים עובדים סוציאליים ופסיכוטרפיסטיים ממקצועות נוספים. חשוב שתתחבר למה שהם עושים ואני לא בטוח שהגדרתם המקצועית היא בהכרח הקריטריון. בקבוצה יש לך אפשרות לקבל פידבק הרבה יותר אינטנסיבי ודומה לחיים שמחוץ לטיפול ולכן זה כלי שעשוי להשלים בצורה טובה טיפול אישי. לצערי איני מכיר מסגרות מתאימות בירושלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. שמחתי לקבל את תגובתך, הדברים שכתבת חיזקות את מה שאמרה לי המטפלת שלי. אשמח לשמוע אם אתה מכיר גם קבוצה באיזור המרכז מכיוון שאני עובד באיזור המרכז ואולי אוכל ללכת שם. תודה איציק

ד"ר קפלן היקר שלום, להזכירך, פניתי אליך לקבלת עזרה בנוגע לדיכאון חמור לאחר הפלה מאוחרת שעשיתי בחודש החמישי להריוני (מצבי הנפשי היה חרדתי ודיכאוני). הסביבה חשבה כי הפלה תשחרר אותי מן החרדות והדיכאון אך בפועל מצבי רק החמיר, מאוד!!! אני מרגישה כי אני על סף איבוד השפיות והדבר מתבטא בתנועות גוף לא רצוניות, התפרצויות זעם תכופות, מחשבות אובדניות וכד'. אני מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון אך השפעתם טרם החלה. כיום, לאחר האובדן הגדול אני חשה רצון עז להיכנס להריון (כמובן שזה לא אפשרי מיד). האם הרצון הוא אמיתי או שמא נובע רק בגלל רגשות האשמה והחרטה?? (אני מאוד רוצה הריון עכשיו אך חוששת מהריון דיכאוני בשנית). מהי המלצתך??

גילי שלום אני ממליץ לך להימנע כעת מכניסה להריון. טפלי בעצמך בחודשים הקרובים, צאי מהדיכאון ומהמצב הנפשי הקשה, לאחר שתעמדי על הרגליים תוכלי לקבל החלטות שקולות. כרגע הרצון בהריון המחודש הוא אבל על מה שאיבדת, זו לא דרך וצורה נכונה להיכנס שוב להריון, זה רק יחמיר ויסבך את הענינים. בברכה ד"ר אורן קפלן

גילי שלום צר לי על מה שעברת ואני תקווה כי בעתיד תוכלי למצוא שמחה בחייך. כרגע בפרט אם את עם כדורים זה לא בריא לעובר גם. נסי לתת לעצמך זמן להירגע מהמצב ולהתעודד מהמחשבה כי לכשתרגישי טוב תכנסי להריון ויהיה לך תינוק חמוד. נסי לראות תמונה זו בדמיונך ולצפות לה בעתיד אך כרגע התמקדי בשיפור מצבך הנפשי. תרגישי טוב דפי

תודה על העידוד. ניסיתי לשמור על ההריון בכל מאודי ונאמר לי כי נוגדי דיכאון אינם מזיקים לעובר אך בן זוגי לא הסכים לקחת סיכון ולכן הופסק ההריון. אני מאמינה שהדיכון נבע משינויים הורמונליים בסך הכל, יש נשים כאלה, ומי מבטיח לי שבהריון הבא זה לא יחזור על עצמו? קשה לי לראות ורוד עכשיו כשענן שחור מכסה אותי. לאבד תינוק בריא זה מחריד וכרגע אין לי את הכוח להתמודד. אני מרגישה שאני חיה בתוך חלום בלהות ומחכה רגע רגע להתעורר ולגלות שהעובר בתוכי. אני מתנצלת על ההשתפכות אבל אין לי הרבה עם מי לדבר כי הסביבה שלי כבר עייפה ממני וכולם כבר די מרימים ידיים לנוכח מצבי. אני כבר חצי משוגעת ואם הכדורים לא יעזרו אני אמצא את עצמי במקום סגור.. בכל אופן, תודה רבה לך על שניסית לעזור!

היי ממתי שאני זוכרת את עצמי הייתי תמיד לבד. אבא שלי עזב את הבית ועם אמא שלי אף פעם לא היה קשר מסוג כלשהו. התרגלתי לכך עם השנים והתבגרתי נפשית מאוד מהר לגילי , ואף היה לי מאוד טוב עם עצמי בתור בן אדם. כיום אבא שלי מנסה ליצור איתי קשר מחדש , הוא לפתע החליט שהוא רוצה להיות בקשר איתי ולתפקד כמו "אבא" ,אנחנו מתראים הרבה. זה דבר שכלכך רציתי אך פתאום שיש לי אותו זה מפריע לי יחד עם הכעס שרק עכשיו הוא כביכול נזכר בי ועם ההרגשה שאני חוזרת אחורה,למקומות שאולי אני לא רוצה לחזור. ואני מרגישה מן זהות איתו וזה מפריע לי להרגיש שלמה עם עצמי בתור בן אדם. קשה לי להסביר את זה ,אך אני לא יודעת מה לעשות בקשר אליו. אני בת 17

היי. לפי דעתי - עליך לשמור על קשר טוב עם אביך. אביך רוצה לכפר על השנים שהוא לא היה לצידך ולכן יש לך עוד הזדמנות להיות בקשר איתו. אל תוותרי על כך ! אם תתנכרי אליו- יום יבוא ותצטערי על כך !

ס. שלום את מתארת את עצמך כאדם מאוד בודד, ושאולי בצורה כלשהי התרגלת לזה. אולי חזרתו של אביך מכעיסה אותך גם בכך שהוא שובר לפתע את בדידותך. אני מציע לתת לו אפשרות להתקרב, כל התקדמות שלך בחיים עלולה להזכיר מקומות שאינך רוצה לזכור, אבל אולי הדרך הזה חשובה מאוד להתקדמותך הלאה. למרות שאת מרגישה שהתבגרת ושזמן רב עבר כך, עדיין את צעירה ויש עוד שנים רבות הלאה, וכדאי לתת להן צ'אנס להיות יותר מוצלחות מאלו שקדמו להן. בכל מקרה, אלו החלטות לא פשוטות ובהחלט היה מתאים לפנות בשלב כזה לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. ממתי שאני זוכר את עצמי, אני סובל מפחד מדגים. הפחד חמור ברמה כזאת, שאני פוחד אפילו מתמונות שלהם. חשוב לציין שלא עברתי חוויה טרואמטית איתם. רציתי לדעת האם הבעיה מוכרת בז'רגון הפסיכולוגי וכיצד ניתן לטפל בה, שכן היא ממש פוגעת באיכות חיי (פחד מכניסה לים, סיוטים וכו') תודה

יכול להיות שטיפול בהיפנוזה יעזור

אור שלום אתה סובל מפוביה שהיא סוג של בעיה ממשפחה רחבה של הפרעות חרדה. פוביה מחיות שונות זו תופעה מוכרת וידועה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר בד"כ יעזור. אפשר אכן לשלב גם היפנוזה וכלים נוספים. רצ"ב קישורים למאמרים רלוונטיים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. יש לי בעייה שאיני מסוגל לשבת הרבה זמן במקום אחד. כשאני ואשתי נמצאים בארועים, אני נוהג אחרי זמן מה לקום מהכיסה ולהעילם לרוב האירוע ולדבר עם אנשים. זה לא מקובל על אשתי שאני נעלם לרוב הערב בטענה שהיא רואה שכל גבר יושב לצד אשתו ורק היא בודדה למרות שמדבר עם הסובבים לה בשולחן. היא מרגישה פגועה ודחוייה מאד ברגע שאני קם מהכיסא. היא טוענת שאני לא איש שיחה איתה, איני מחמיא ואיני מפרגן לה כמו שאני נותן תשומת לב לאחרים..... היא נכנסה לדיכאון עצום, בקושי אוכלת ובקושי מדברת איתי. אינה מוכנה להסכים לזה שאני נעלם לה . היא שונאת אותי מאד בכל ליבה ונפשה. האם היא צריכה טיפול או אני לא בסדר כי איני מסוגל לשבת עם כל הרצון הטוב במקום אחד הרבה זמן? - יוסי.

יוסי שלום האירוע שאתה מתאר הוא כנראה דוגמא למשהו רחב יותר שמעיב על היחסים ביניכם. קשה לי להאמין שרק העלמויותיך באירועים הן המקור לבעיות ביחסים ביניכם. אם אתה באמת רוצה להתמודד עם השאלה מה קורה ביניכם, הייתי מציע קודם כל להוריד מסדר היום את השאלה מי אשם. יש כאן סיפור חיים שלך ושלה וצריך להבין יותר את מקורות הקשר שלכם וכיצד הדברים נראים היום. בכל מקרה, אם אשתך אומרת לך שזה מפריע לה, אז זו המציאות, וגם אם זו הבעיה שלה, השאלה מה אתה רוצה או מוכן לעשות עם זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יוסי, נסה לחשוב איך אתה היית מרגיש אילו אישתך הייתה עושה משהו שמרגיז, פוגע ומעליב אותך. האם לא היית חש פגוע, מדוכא ועצוב כמוה ? אף אחד לא אוהב שעושים לו דברים מרגיזים. כשחיים יחד, הרעיון הוא לעשות טוב אחד לשני ולהגן איש על רעהו מפני פגיעות מבחוץ ולא ההיפך. אם אתה אוהב אותה - תתגבר על הקוצים בתחת ותתיישב במקום אחד ערב שלם. שום אסון לא יצמח לך מזה, יתרה מכך - אתה ואשתך רק תשפרו את הזוגיות ותהנו יותר. ובעצם זה לא כזה ביג דיל, נכון?

יוסי שלום כמו שאמר ד"ר קפלן אין אף אחד אשם. אתה מאד חברותי ונהנה להסתובב בין האנשים והיא יותר סגורה ומרגישה זנוחה. אם היא חשובה לך נסה להיות יותר לידה וגם לעודד אותה לפתח שיחה עם מי שהיא יושבת לידם באירועים כדי שלא תרגיש בודדה. לכו אחד לקראת השני.

שלום רב, מאחר ויש לי תחושה , מבוססת ברובה ששוק המטפלים בנפש האדם פרוץ לכל מי שמעז להצהיר על עצמו כמטפל, כמו עובדים סוציאליים, ובוגרי פסיכולוגיה (תואר ראשון) אני מבקשת להרחיב את השכלתי בנדון, מה ההבדלים בין הפונקציות, מה מותר לפסיכולוג חינוכי לעומת פסיכול קליני, תעשייתי, רפואי, וכו'.... לתשובה מהירה אודה מאד דפי

דפנה שלום פסיכולוג קליני הוא אדם שעבר מסלול הכשרה של תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בלימודים קליניים בתחום הטיפול והתמחות במוסד מוכר בתחום פסיכותרפיה. פסיכולוג חינוכי עשה מסלול התמחות אחר שעיקרו בתחום החינוך. לכן ראשי לטפל ולאבחן בעיקר ילדים אך גם הורים ומבוגרים הקשורים לילדים וכן אנשים שסובלים מבעיה הקשורה לתחום זה. יתכן וישנם פסיכולוגים חינוכיים העוסקים בטיפול פסיכולוגי גם בתחומים אחרים ואכן עלולה להיות בכך בעיה, אני מבין שזה בתחום האפור ואני לא בטוח לגבי תקינות הענין. פסיכולוג שאינו מומחה (לא קליני, חינוכי וכד') הוא מי שסיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה ואינו בהכרח רשאי לטפל באנשים. פסיכותרפיסט הוא כל אדם מתחום בריאות הנפש שעוסק במתן טיפול נפשי, כולל פסיכיאטרים ופסיכולוגים אך גם אנשי מקצוע נוספים כגון עובדים סוציאליים, מטפלים באומנות ותנועה ועוד. בכל שאלה פורמלית תוכלי לפנות למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. את הסטטוס של הפסיכולוג ניתן לראות בפנקס הפסיכולוגים באינטרנט בכתובת: http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בעיה מאד רצינית כי אין הסדר של זה בחקיקה. מי שעובר הכשרה בפסיכותרפיה זה פסיכיאטרים, פסיכולוגים קלינים ועובדים סוציאלים קלינים. כל האחרים שעוסקים בטיפול פסיכותרפיסטי כולל פסיכולוגים חינוכים בדרך כלל עושים זאת ללא הכשרה. הבעיה חמורה שבעתיים כי בשירות הציבורי משרות רבות של פסיכותרפיסטים מאויישות על ידי עובדים סוציאלים שאינם קלינים. הדבר בהחלט מקשה על קבלת חוק פסיכותרפיה. מצורף פסק דין שבו תבעה מטופלת, מישהי שיש לה תואר שני במדעי ההתנהגות והסמכה כמטפלת זוגית על כך שנתנה פסיכותרפיה וזאת למרות שאינה מוסמכת לכך. השופט דחה את התביעה ואמר שעל פי המצב החוקי כיום אין מניעה שהיא תעסוק בפסיכותרפיה. מצד שני הוא פנה למחוקק וביקש שיסדיר זאת בחקיקה. http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=36

שלום אני בת 27 אמא לילדה , ומאז שאני מכירה את עצמי אני מפחדת פחד לא מוסבר מחרקים בעיקר מג'וקים אני בתור אמא ממש מפחידה את הילדה אני כל כך בקטע הזה שלפעמים אני לא מצליחה להרדם בלילה מהחשש שנמצא בחדר איזה ג'וק , אני מדמינית כל מיני דברים (נראה שזה אפילו לא בשליטתי) שהג'וקים בתוך הפה שלי ... עד כדי כך אני מפוחדת וכמה שזה נשמע אדיוטי וטיפשי ואני מנסה לעבוד עם עצמי לא מצליחה להתגבר אני בהחלט חייבת עזרה כלשהי אנא ממך אם יש משהו שאפשר לקחת סוג של התמודדות איזשהו פתרון לבעיה שרק מחמירה לי תודה רבה מקוה לתשובה

לינדה שלום התופעה של פוביה ממקקים היא די נפוצה. ניתן לטפל בה בעזרת פסיכותרפיה ממוקדת בגישה קוגניטיבית-התנהגותית, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. רצ"ב כמה קישורים למאמרים רלוונטיים לנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן קפלן אני בת 42 נשואה עם ילדים ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי במצבי רוח לפעמים של דיכאון לפעמים של עצבות אבל הפעמים שבהם הייתי מאושרת רצוף היו ממש ספורים כתוצאה מזה שאני בדיכאון תמידי אני לא יכולה לעשות שום דבר רצוף בחיי אפילו מבחינת עבודה אני מסתפקת במקום שבו אני נמצאת היום שנה וחצי אפילו שאני יודעת שאני יכולה להצליח במקום אחר ולא עושה כלום בגלל חוסר מוטיבציה לעזור לעצמי עברתי 3 פעמים דיכאון אחרי לידה שרק בלידה האחרונה לפני 9 שנים הסכמתי ללכת לטיפול פסיכיאטרי הייתי בשיחות במשך חצי שנה בלי התערבות כדורים ולאט לאט חזרתי לעצמי אבל הרגשתי תמיד בליבי שזה לא מספיק היום אני קמה כל בוקר עם מועקה בלב הפנים שלי תמיד נפולות אין חיוך על פני כל הזמן מרגישה רע בזמן האחרון גם בוכה המון לבד בחדר נודע לי על כדור בשם אדרונקס שעוזר לדיכאון אשמח לקבל מידע על הכדור ואיך אוכל לעזור לעצמי חוץ מללכת לשיחות שכרגע אין באפשרותי לעשות זאת באופן פרטי אלא רק דרך קופת חולים אבל כרגע מצבי דורש טיפול מהיר כי ככל שהימים עוברים אני מרגישה מיואשת יותר ויותר אשמח לקבל את עצתך

דניאל שלום את מתארת התדרדרות במצב וצורך בטיפול אבל מבקשת שאמצא דרך אחרת. אני לא חושב שיש כאן פטנטים נסתרים. יש משהו רציני ושורשי שאת מסתובבת איתו שנים וכדי לטפל בו צריך להשקיע הרבה כוחות, שאין לך כרגע. הטיפול הפסיכולוגי והטיפול התרופתי הם שני הכלים המיידיים שאפשר להפעיל, בשילוב עם פעילות גופנית, אכילה נכונה ואולי שינויים נוספים בהרגלים. אני מציע לך לפנות לקופת החולים ולקבל טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בתי בת השלוש אחות לאח גדול - 8 ולאחות - 2 הינה ילדה נהדרת מסתדרת היטב והכל תקין אלא שלעיתים לא בהכרח עם "סיבה מוצדקת" (לפחות מבחינתי) היא מתחילה לבכות ולצעוק ליתר דיוק לצרוח למשך איזה 20 דקות ולא מוותרת .כשהיא בהתקף הזה היא אינה נעתרת לכל פניותינו לנסות להרגיעה הדבר נמשך 20 דקות במינימום ובמקסימום 40 דק'..... ניסיתי הכל לכעוס ולנסות להשתיקה...ומאוד קשה לי עם זה ,לדבר לליבה ללטפה וכו' אך היא רק מגבירה את צעקותיה יותר ויותר ועדיף לעזוב אותה ואף ניסתי להיתעלם ולתת לה לצעוק בחדרה עד שהיא נירגעת קוראת לי שאבוא להרים אותה ......אינני יודעת איך לפתור את העניין האם זו קינאה צורך בתשומת לב....עלי לציין שהיא ילדה מאוד לבבית פתוחה ומחצינה את רגשות האהבה "אמא אני אוהבת אותך" נותנת ומפזרת נשיקות לכולם....אולם לא באופן מוגזם.ומאוד אוהבת את אחיה והוריה. לאחרונה היא אף החלה בזריקת חפצים למשל: אני אוסרת עליה דבר והיא מתרגזת אז בנוסף להתקף הבכי היא גם זורקת את השלט מפילה את הכיסא וכד'. ואני נישארת חסרת אונים מולה ומול צעקותיה ולא פעם אני כבר מוצאת את עצמי נוהגת עימה ביד רכה יותר רק שלא תתחיל לצרוח לי עכשיו..... אני ממש מופתעת מהיתנהגותה ולא יודעת לאן לנווט את קו החשיבה: האם זה יכול להיות רק פינוק צורך בתשומת לב או אולי בעיה שרוקמת לה עור וגידים..... אשמח לתשובה ,תודה.

אושר שלום לעיתים מדובר בתופעה שהיא חלק מההתפתחות הנפשית, יש גילאים בהם התסכול מציף את הילד מכל מיני סיבות, למשל, ההרגשה ש"אני גדול" ופתאום התרסקות האשליה והרגשה ש"אני עדיין מאוד קטן". הצעקה יכולה להיות ביטוי לתסכול הזה שבא מבפנים, לפעמים ממשהו מאוד קטן וחסר חשיבות בחוץ ולכן קשה לראות אותו. חשוב להציב גבולות בצורה אמפתית, אחת השיטות שפרופ' חיים עומר למשל ממליץ עליה היא "חיבוק דוב". לאחוז את הילד ולחבק אותו אפילו שעה, עד שנפסקת ההתנהגות הפרועה. זהו מסר מצד אחד אוהב ומחבק ומצד שני שם גבולות ולא נותן לאבד שליטה. בכל מקרה, כדאי לפני שעושים משהו לנהל יומן קטן שעוקב אחר התנהגות הילדה בעת משבר והתפרצות. לנסות לכתוב מה קרה קודם לכן ואם מזהים את המקור. אחרי שבוע של תיעוד אולי תהיה לכם יותר אינפורמציה על מה קורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אושר שלום כשילי היו קטנים ונתקלתי בתופעה הזו הייתי לוקחת את הילד לא מתוך כעס ואומרת לו בשקט אתה נכנס לחדר וכשתירגע אתה יכול לצאת כי זה מאד לא נעים לי לשמוע את הצרחות. רצוי להוסיף שאת מאד אוהבת אותה ותרצי מאד שתהיה אתך כשתירגע. פעם פעמיים והיא תרגיש שזה לא משגע אותך ותפסיק. גם חיבוק הדוב שד"ר קפלן הציע זה רעיון טוב שלא היה בזמני...

http://doctors.co.il/forums/read.php.?f=428&i=19371&t=19371

תמר הקישור אינו מגיע לאף מקום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, אני מחפשת חומר מקצועי על השפעת משחקי מחשב על ילדים בגילאי בית ספר יסודי. מדובר בחשיפה ממושכת של ילדים (כמעט כל שעות בית הספר) למשחקי מחשב שונים וכדי להצביע על הנזק (אם יש כזה) אנחנו מחפשים מחקרים בנושא. תודה מראש.

שלום היכנסי לספריה אוניברסטאית והתחברי דרך המחשב למאגר המאמרים של אוניברסיטת חיפה שם תמצאי חומר בעברית. התייעצי עם הספרנית לגבי מאגרי המידע הפסיכולוגיים באנגלית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום אני נפגשת עם פסיכולוגית פעמיים בשבוע, למעלה משנתיים ימים. בקרוב, היא עתידה לצאת לחופשה בת כ-3 שבועות. אני מרגישה מהמחשבה על כך לא טוב, מאוד לא טוב. היא יודעת, אולם טרם נמצא הפתרון. נא הצעותך, כיצד לשרוד את התקופה? גם עם הפגישות, כל יום נראה ארוך כמאה שלמה. תודה גליה

מקווה לטוב. תהיהי חזקה. יהיה בסדר כולנו עברנו מצבים דומים. אל דאגה !!!!

ואני כן מודאגת, יודעת שמצפה לי סבל וכאב נוסף למה שאני כבר חווה. תודה על התגובה גליה

גליה, האם זו החופשה הראשונה שהפסיכולוגית שלך לוקחת אחרי שנתיים+? או שמא החופשה הראשונה הארוכה (יחסית)? האמת? אין ברירה, מסתדרים בלי. אני יודעת שזה נשמע גרוע... גם אני נפגשת עם פסיכולוגית פעמיים בשבוע, וגם היא יוצאת לחופשות (שבוע החודש ושבוע בחודש הבא). הדרך לשרוד היא פשוט להמשיך כרגיל את החיים, רק בלי 2 הפגישות השבועיות... בסופו של דבר הזמן עובר. את יכולה לראות איך את מסתדרת באופן עצמאי (= בלי הפסיכולוגית) בזמן הזה ולעשות לך מעין "יומן מעקב"; ככה תשארי איכשהו בתוך הטיפול, וגם תוכלי לעבוד עם הפסיכולוגית, לאחר החופשה שלה, על ההשלכות של ההפסקה בטיפול - אולי תגלי, שתעברי את זה יותר בקלות ממה שאת חוששת?

אכן זו פעם ראשונה חופשה כל כך ארוכה. בחופשות קצרות נעזרתי בכתיבה, אולם כעת אין בי הכוח לכתוב. תודה על התגובה גליה

קודם כל לי הייתה פסיכולוגית כשנה וחצי לפני שהתגייסתי לצבא ונורא היה קשה לי להתנתק מהשיחות שלה כי הייתה לי בעיה קשה אבל בסופו של דבר תמיד אמרתי לעצמי שכל דבר הוא זמני בחיים וזה באמת היה זמני והיום יש לי פסיכולוגית אחרת ואני לא מתכוונת לפתח כלפיה תלות למרות שזה נורא מפתה כי היא מין אוזן קשבת לך לכל "הצרות" שיש לך/לי

הלוואי והיה אפשר לשלוט בזה, זה קורה בהדרגה בצורה לא צפויה, זה פשוט פתאום קיים. מנסיון העבר, פרידה מפסיכולוגית, אני יודעת מה עומד לקרות, אני פשוט יודעת, יהיה קשה, יותר קשה ובסוף יהיה קשה מאוד. שלושה שבועות, שפתאום לאדם שמקשיב, שמבין, שנמצא שם בשבילי, לא אכפת מה קורה. אם היתי יכולה להרדם לשלושה שבועות....(או לתמיד) היתי.... תודה על התגובה גליה

גליה שלום מהצד החיובי של הענין הייתי אומר שיש לך כנראה קשר מאוד טוב עם הפסיכולוגית וכשהיא נמצאת יש לך מקום מתאים ונכון להיות בו. הפרידה היא חלק מהחיים, בכל הקשר, וגם בהקשר של המפגש הפסיכולוגי. אני מתאר לעצמי שזה נושא שמעבר לאירוע הספציפי יכול לספר עליך לא מעט ואולי גם יתכן לך חומר למחשבה בפגישות ועם עצמך. רצוי באמת להביא את חששך לטיפול ובמידה ואת חוששת להישאר לבד תוכלי לבקש מהפסיכולוגית טלפון של עמית או עמיתה עימם תוכלי להיפגש במקרה ולא תעמדי בפרידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

גליה שלום אני מבינה עד כמה מרגישים חרדה מהמחשבה. נסי לראות זאת בצורה אחרת. תגידי לעצמך שזו הזדמנות טובה לראות שאת חזקה יותר מבעבר ויכולה לעבור את התקופה וכשתעברי אותה (ואת תעברי אותה) יהיה לך יותר בטחון בעצמך תהיי פחות תלותית.בהצלחה !!!!!!!!!!

אני לוקחת מזה כמה חודשים את התרופה זיפרקסה ,שאלתי היא האם ישנם עוד אנשים שלוקחים תרופה זו והצליחו שלא להשמין? האם יש תרופה נגד ההשמנה שהי חלק מתופעות הלאוי של הזיפרקסה?

מתי, כדאי שתשאירי את השאלה שלך גם בפורום פסיכיאטריה, מכיוון שהוא מנוהל ע"י פסיכיאטר שמתמצא יותר בתחום התרופתי.

מתי שלום אנא פני לאחד הפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בתחומי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם אני מקבלת זיפרקסה והיא אכן מגבירה תיאבון ויש קצת השנה בהתחלה. אבל ההשמנה היא מאוכל ולכן רצוי להקפיד יותר ואז לא משמינים.

שלום לכולם, האם מישהו יודע מה זה אפקט דיספורי, השלכותיו על החולה, וכל מה שקשור בתופעה זו. תודה, אלון.

אני חייב לדבר איתך לגבי הניתוח שעברת ואיני מצליח לדבר איתך באימייל אתה לא בודק אותו כניראה אנא השאר לי טלפון או איי סי קיו זה דחוף

איי סי קיו מס' 346389776

אלון שלום מדובר על סוג של מצב רוח או אופן הבעה שהוא שילוב של דיכאון, אי שקט וחרדה. עוצמתו יכולה להיות חלשה או חזקה, זה תלוי בהמשך התיאור. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 14. בתקופה האחרונה, במשך כחודשיים, ירדה כעשרה ק"ג. משקלה היום 38 ק"ג וגובהה 1.55 מ'. אני מרגישה נואשת, הילדה היפה והחכמה שלי אינה מבינה לאיזה מסלול היא נכנסת וזאת למרות שיחה עם רופאים. יש למישהו עצה איך ניתן לפנות אליה, איך אפשר לדבר אליה כדי שתבין? היום היא יורדת בקצב של קילו עד שניים בשבוע. יש לנו תור למרפאת נוער, אבל הוא רק בעוד 5 ימים.

לאמא שלום נכנסתם לשלב שבו ההגיון אינו עובד יותר ולכן בתך לא מקשיבה לעצות של רופאים או לכל גורם אחר. כדי למנוע פגיעה חמורה בבריאותה של בתך עליך לפנות בדחיפות לגורם מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה. אל תצפי שפטנט קצר מועד ומהיר יעבוד כאן. זו בעיה חמורה מאוד שיש לטפל בה בצורה יסודית. הבעיה כאן לא קשורה כלל לגוף ולהרזיה אלא לדימוי הגוף של בתך שאינו קשור יותר למציאות שבחוץ אלא לעולמה הפנימי. תוכלי להגיע לאתרים הבאים באינטרנט: http://www.solgar.co.il/aviv http://www.shahaf-ltd.co.il/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלום לפעמים במקרה כזה מאשפזים בבי"ח פסיכיאטרי לנוער או כללי וזה טוב כי יש חבורה תומכת מסביב ומעקב ואם על זה ימליצו אל תהססו.שתהיה בריאה.

במידה וצריך טיפול תרופתי לבולמיה איזה כדורים מומלצים לטיפול, תודה

תמר בנושא תרופות אני מציע לפנות לייעוץ לפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ בתחום פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה

תמר שלום תפני לורום לפסיכיאטריה של ד"ר הידאש שמופיע ברשימה של פורום זה.

האם ניתן בבולמיה ללא טיפול תרופתי

תמר בהחלט אפשר לטפל בהפרעות אכילה באמצעות טיפול פסיכולוגי. הטיפול התרופתי ניתן לפי הצורך, אם כי לעיתים הוא חשוב מאוד להצלחת הטיפול. בכל מקרה, השינוי המשמעותי במקרה של בולמיה הוא בעולם הפנימי כמו למשל דימוי הגוף. את זה כמובן אף כדור לא יכול לשנות. הכדורים יכולים לעזור להפחית מרכיבים של דיכאון וחרדה שמהווים פעמים רבות שורש לבולמיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך וההיענות המהירה שלך .

ד"ר אורן קפלן שלום! אנו צוות עובדים במפעל קטן, ויש אצלנו עובד אחד שכבר שנים מתאפיין בחשדנות יתר, האשמות שווא והתפרצויות זעם. בכל פעם הוא בוחר להאשים עובד אחר שהוא נוגע לו בדברים, גונב לו, מקלל אותו וכ"ו . עובד זה שולט בעצמו כיוון שלעולם לא יאשים אנשים שהוא תלוי בהם. הוא יודע להפעיל אותם לפי רצונו בזכות הקסם האישי שלו. הוא עובד מצטיין והבוס מעריך אותו מאד. בזמן האחרון הוא נתפס באחד העובדים ומאשים אותו שהוא מחבל לו בתוצרי העבודה שלו, ואת שאר העובדים הוא מאשים בשיתוף פעולה עם העובד המחבל. אנו פנינו לבוס ואמרנו לו שלדעתנו עובד זה סובל מבעיות נפשיות כל שהן וזקוק לטיפול.הבוס הבטיח להתייעץ עם גורמים מוסמכים ולנסות לפתור את הבעיה לטובת כולם. אך עם הזמן "חשדן" הצליח לשכנע את הבוס שאותו עובד אכן מחבל לו בעבודה, הוא אוסף הוכחות מדומות לזה. אנו עובדי עצות ולא יודעים איך לעזור לאותו אדם אומלל שמאשימים אותו על לא עוול בכפו, אנו חוששים שלא יפגעו בו. אנא יעץ לנו מה לעשות. תודה.

עליכם לדבר דחוף עם הבוס ולהסביר לו שאתם סובלים !! אתם באתם לעבוד ולהנות ולא לקבל האשמות !! בהצלחה !

שרה שלום לפי מה שאת מתארת אותו אדם אולי סובל מבעיות כלשהן, אבל מי שבעיקר סובל זה הסביבה שלו, במקרה הזה, אתם חבריו לעבודה. אין סיכוי לתת עזרה לאדם שאינו מעוניין בעזרה ולפי מה שאת מתארת מדובר על אדם שבסך הכל מתפקד ביום יום ואינני רואה סיכוי רב שכעת ירצה עזרה נפשית כדי להקל עליכם את החיים. אני מציע שבשלב זה תתמקדו בעזרה לעצמכם בכך שתעבירו את הסתייגויותיכם מהתנהגותו לממונים עליכם כדי שידעו שיש מצב בעייתי. אם הבוס שלכם משתף פעולה הבעיה שלכם לא נגמרת עם אותו עובד חשדן אלא ממשיכה עם ההנהלה שלא נותנת לכם תמיכה. את פעילותכם הייתי ממקד שם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמי חולה כבר כמה שנים עם התקפות קשות, בכל התקפה היא זורקת את הכדורים ולא מוכנה להמשיך לקחת אותם. אצל פסיכיאטר הייתה פעם אחרונה לפני ארבע שנים ומאז מסרבת ללכת אליו בטענה שאצלה הכול בסדר.... כולנו ניסינו לשכנע אותה, בדרכים שונות ורבות, ללכת לפגישה אצל פסיכיאטר, ולהתחיל לקחת תרופות באופן קבוע, והיא לא מוכנה!!! מה עושים עם המצב (המצב שלה לא טוב) ואיך לשכנע אותה????????

יעל שלום לצערי התופעה שאת מתארת נפוצה מאוד. הכדורים שומרים על חולי סכיזופרניה מהתדרדרות נוספת להתקף, אבל גם מקלקלת את איכות חייהם במובנים אחרים ולכן רבים מהם מפסיקים את התרופות כאשר מצב משתפר מעט, ואז מתדרדרים שוב. מצבם לא מאפשר תמיד להבין או להתמיד וכך הסביבה נמצאת במצב בלתי אפשרי. אני חושש שהמעגלים הללו הם חלק מהחיים לפחות בתקופה הקרובה. חשוב להמשיך ולדבר איתה על חשיבות התרופות ובד"כ אפשר לשכנע בעיקר אחרי משבר וסבל. אם יהיה לה רופא פסיכיאטר אליו היא קשורה ובו היא מאמינה זה בהחלט יכול לשפר את המסירות לטיפול. כדאי שתהיו בקשר גם עם משפחות אחרות שסובלות מאותו מצב לקבל ייעוץ ותמיכה. תוכלו לברר על מסגרות כאלה דרך אנוש ועמותות נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. ובהמשך, שאלה נוספת, האם אתה חושב שניתן יהיה לשכנע אותה ללכת לפסיכיאטר (וכמובן בהמשך נטילת התרופות) ע"י לחץ מסיבי כגון איום באישפוז, ניתוק קשר...מה דעתך?

יעל שלום יש פסיכיאטר טוב שמתמחה נדמה לי בסכיזופרניה ויש לו אתר בפורום פסיכיטריה בקבוצה של הפורומים. נסי לפנות אליו בשאלה זו.

אחותי נולדה עם פיגור שכלי קל. כיום בת 29. בגיל 27 לקתה בסכיזופרניה. התרופות לא עוזרות.

כתבתי לך די מזמן שבגלל מדריכה בהכשרה מעשית זימנו אותי לוועדה לגבי המשך לימודיי. הצרה היא שזאת בעיה קבוצתית. כולנו באותו הצרה (כל הקבוצה-ואני יודעת שזה נשמע מוזר- הסתבכנו בצרה הזאת). הוועדה שלי היתה לפני כמה זמן ובגלל שהייתי כ"כ מיואשת מהדיכוי של המדריכה לא יכולתי נפשית לתת להם תשובות לשאלות ששאלו. והם גם אמרו דברים שידעתי שזה הדברים שהמדריכה אמרה ופשוט נכנעתי. מייאוש. בוועדה עצמה הם אמרו לי שהם מפסיקים לי את הלימודים כי אני פסיבית א. בגלל שלא מגינה על עצמי כשיש לי אפשרות לעזור לעצמי ב. כי לא נדנדתי להם שהמדריכה לא בסדר ושיעזרו לי לפתור את הבעיה. (פעם אחת לא נחשב מבחינתם). דברתי עם אחד מאנשי הוועדה בטלפון ובקשתי שייתנו לי להסביר שוב כיוון שהייתי מדוכאת ועכשיו גייסתי כוחות להלחם. הוא אמר שהייתי צריכה, כל השנה ובוועדה עצמה, להלחם ולא לוותר ושעכשיו אני צריכה לקבל את ההחלטה "בעלת התוקף המשפטי" בהבנה. לאור העובדה שכולם טענו שאני פסיבית ולא הייתי צריכה לשתוק לגבי המדריכה אלא לפנות שוב ושוב. האם נראה לך שייתכן שיש פה נסיון מסוים לראות האם אלחם? יש לציין שהם נחושים בדעתם. לדעתך יש טעם לפנות לראש הוועדה ולערער (אני מרגישה ממש רע עם ההחלטה הזאת)? דבר שני, מכל המצב התיאבון שלי הלך. לוקח לי שעה לאכול ארוחת בוקר ואני לא מצליחה לסיים את הפרוסות, וצהריים לוקח גם משהוא כזה והשיא היה 2 שעות. בארוחת ערב כמעט הקאתי מהגועל. ורק מלחשוב על אוכל אני מרגישה בחילה. מה קורה לי? בבקשה, אני מתחננת, ענה לי על כל השאלות כי כולם חשובות באותה מידה. ממש קשה לי.

שלום קשה לי לייעץ לך בנושא הוועדה מאחר וזה נושא פורמלי ולא כל כך בתחום הפסיכולוגיה. אני מציע לך להתייעץ עם אדם שמבין את הנהלים במוסד בו את לומדת, אולי משפטן, אולי באגודת הסטודנטים אם יש כזה דבר אצלכם. לגבי התיאבון והתיאורים שלך על השנה האחרונה, נשמע שקורה משהו לא טוב ושאת זקוקה לטיפול. אני מציע לך לפנות לייעוץ מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני סטודנטית בת 23 ויש לי חבר בן 25 לפני כ8 חודשים הוא הציע לי להתחתן ועכשיו (התחיל לפני כחודש וקצת) הוא שקוע במין דכאון כולם מעצבנים אותו ולא אכפת לו מכלום (אני חושבת שגם ממני) אני לא בדיוק יודעת איך להתנהג הצעתי לו ללכת לפסיכולוג ואני גם מוכנה ללכת אבל איך מוצאים פסיכולוג טוב ובכלל איך אני אמורה להגיב לעדישות שלו פשוט קשה לי אני באמצע מבחנים והמצב משפיע גם עלי מאוד למרות שאני מנסה להדחיק את הכל לפחות עד סוף המבחנים מה לעשות?

לרינת יתכן והחבר שלך עובר תקופה קשה. ניתן ללכת לפסיכולוג פרטי או דרך קופות החולים. מה שלדעתי את צריכה לעשות זה לתת מרחב וזמן. תתמכי בו ובו בזמן תדאגי ללימודייך ותחליטי שאת התוכניות המשותפות דוחים כרגע ולא מתעסקים איתן ובעוד כמה חודשים יהיו לך מספיק נתונים לדעת מה המצב ולהחליט מה את עושה. זה אם את מעוניינת להישאר איתו בגדול.כל טוב

תודה על העצה אבל איך מוצאים פסיכולוג טוב

רינת שלום אפשר למצוא פסיכולוג, אבל צריך גם שבן זוגך באמת ירצה להגיע אליו. מנסיוני, פעמים רבות רוצים שבן הזוג ילך לטיפול, אבל אם זה לא מגיע ממנו, הסיכוי להתמדה והצלחה נמוכים מאוד. אני מציע לך לתת לו שם של פסיכולוג ומכאן לתת לו לדאוג לעצמו, להתקשר ולקבוע את הפגישה. אם אתם מאזור המרכז אשמח להפנות אותך, תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אל תשכחי שבזמן שאת דואגת לו את צריכה גם לדאוג לעצמך, בקשר שלכם וגם בלימודים. מה שקורה עכשיו יכול להיות משבר זמני ומקומי שאין לו משמעות לטווח הארוך, אבל יכול להיות גם משהו שכן מאפיין את בן זוגך ואז תצטרכי בוודאי לשאול את עצמך האם את מעונינת בקשר עימו. זה בירור שחשוב שיעשה בלי דעות והחלטות ידועות מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן רציתי לשאול שאלה מהותית ואשמח אם תענה עליה בהרחבה. אני נושאת עימי המון התנהגויות והרגלים שהייתי שמחה להיפטר מהם כמו גם בעיה רצינית להיקשר למישהו. אני בת 27 ואין לי ולא היה לי חבר משמעותי בעבר (היו פה ושם אבל לא משהו עמוק). כמו כן גם עם בנות אין לי חברות אמיתיות. אני מרגישה שאני לא באמת נהנית עם אנשים. בנוסף יש בי עייפות בסיסית כזו. אני נוטלת סרוקסט לטיפול בדיכאון וללא טיפול פסיכולוגי כי אין לי כסף. שאלתי היא: אתה כותב פה לא פעם ולא פעמיים לאנשים שעד שהם לא יעבדו את זיכרונות וארועי העבר- הם לא ייפטרו מהבעיות הרגשיות השונות שמטרידות אותן. אני סוברת שלעיתים צריך להשתיק את השד, ואם משהו ספציפי לא מטריד אותי- אז לחמה לעורר אותו?! למשל ברור לי שהוריי עשו המון טעויות איתי אבל אני לא יכולה להאשים אותם ואפילו לא לכעוס- זה מה שהם הכירו וזה מה שהם יכלו לעשות בזמן ההוא. . לי למשל אין משהו ספציפי שקרה בעבר ואני יכולה להצביע עליו, אבל הרבה דפוסי ההתנהגות של הוריי- עברו אליי. האם עיבוד של החינוך שלי יעזור לי להתגבר על הבעיה היצירת קשרים או להיפטר מהרגלים רעים? ואם כן, איך זה עובד העיבוד הזה? על ידי שיחות על דא והא, או על ידי נבירה בילדותי? פשוט הבעיה העיקרית שלי זה יצירת קשר עמוק- יש לי פחד איום מהיקשרות- ולא ברור לי איך לפתור את זה. בנוסף, מילאתי שאלון פסיכולוגי מעמיק והתברר שיש לי בעיה של חוסר בשלות, ומשהו עם זהות שעוד לא מגובשת. אני צעירה אז זה לא מטריד אותי, אבל אני כן מרגישה שאני צריכה כלים להתמודד עם זה . האם העיבוד הזה זה הכלי? ואם כן במקרה הזה טיפול ארוך הוא הכרחי? כי אין לי כסף, אני סטודנטית עצמאית. תודה על תשובה תודה גלי

גלי שלום בחיינו שמענו הרבה דברים שהחברה אומרת וההורים אמרו וזה לא אומר שזה הנכון בכלל או לנו. בעיבוד של דברים מהעבר את מוצאת עצמך מול אימרות ושואלת שאלות חדשות ומוצאת הקשרים חדשים וזה נכון להמון נושאים ואז זה משנה לך גישה בחיים. למשל דברים כמו בחורה חייבת להתחתן עד גיל 30 אחרת... סתם דוגמא גבר חייב לפרנס...כל מיני ואז לפעמים בבדיקה של הדברים את משנה גישה ועמה משתנים החיים שלך. ניתן לפנות ליעוץ בקופות החולים ואז זה עולה לך השתתפות סמלית בחודש נדמה לי. בהצלחה.

גלי שלום אני לא דוגל בהעלת זכרונות העבר כשיטת טיפול. מודעות אינה הטיפול, היא עשויה להיות כלי שעימו אפשר לעשות טיפול. את מתארת מצב של דכדוך קבוע, קושי להיקשר לאנשים, תחושה של ריקנות בחיים. חוויה פנימית כזו נובעת בוודאי מדברים או דפוסים שנוצרו בעבר. חלק מהטיפול הפסיכולוגי הוא להבין את אירועי העבר טוב יותר או בזוית אחרת, כחלק מתהליך של שינוי. עם זאת, המודעות בהחלט אינה הטיפול עצמו. תוכלי לקרוא מעט על הטיפול הפסיכולוגי הדינמי (שהוא מה שמתאים לך לדעתי) בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דרך קופת חולים או מרפאות בריאות הנפש, כמו כן יש שירות פסיכולוגי מוזל ברוב המוסדות האקדמיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

גלי שלום! אני בחורה בת 22 שהיו לי חיים בערך כמו שלך אך כמובן שלכל בנאדם יש חבילה משלו, גם לי לו היה חבר רצנינ אף פעם ולא האמנתי שאף פעם יהיה לי משהו שיאהב אותי, אבל נראה שטעיתי והכרתי משהו בצבא ואנחנו שנה וחצי ביחד ולפעמים כמו כל זוג נורמלי רבים אבל הצלחתי להשיג מה שלא האמנתי, אני חושבת שאת צריכה להאמין בעצמך יותר ולהילחם בשלילי שבך. תאמיני לי שגם אני לוקחת סרוקסט ומטופלת טיפול פסיכולוגי אבל אני כל הזמן לא נותנת לעצמי לחשוב שלילי כי חשיבה שלילית מביאה שלילי וחשיבה חיובית הורגת את השלילי. אם תרצי לדבר וכמובן עידוד אז את יכולה לכתוב לי לאימייל: [email protected]