פורום פסיכולוגיה קלינית

אני הרה ונוטלת כדור רסיטל האם ניתן להמשיך לבלוע או שעלי למצוא תחליף ?

שלום מזל, הנושא התרופתי נתון באחריותם של רופאים פסיכיאטרים, והם הכתובת לשאלות מן הסוג הזה. שיהיה הריון קל ונעים ליאת

ישנם ימים שאני עצובה באופן מטורף ופתעום בלי סיבה שמחה לא ברורה ושוב נופלת זה מפחיד כאילו אין סיבות לרגשות

שלום מיכל, מצבי רוח קיצוניים המשתנים מהקצה אל הקצה יכולים לאפיין מצבים נפשיים שונים, אך גם תקופות רגישות במעגל החיים (בעיקר אצל נשים המושפעות משינויים הורמונליים), כמו גיל ההתבגרות, תחילת הריון, התקופה שלאחר הלידה, תקופת גיל המעבר, וכמובן, הימים שלפני מחזור. (לא משאיר לנו הרבה ימים רגועים, הא?). נסי לבחון האם אפשר למצוא הסבר ברוח זו, ואם לא, חשבי האם היו אירועים אחרים בחייך בזמן האחרון, שיכולים להוות הסבר לחוסר היציבות הרגשית. לפעמים עצם העצירה לחשוב או המודעות כבר מביאות הקלה. מאחלת לך קיץ שקט ורגוע ככל האפשר ליאת

שלום רב, כאשר חשים שישנה תקיעות מסוימת בטיפול- מה מומלץ לעשות? בברכה, ק

ק שלום, השאלה שלך פתוחה ומשאירה מקום רב להשערות. ככלל הגישה שלי היא שעל הכל אפשר לדבר. גם על תחושות תקיעות. למעשה זו הדרך היחידה לצאת ממנה. לכן עצתי היא להביא את התחושה לטיפול ולדבר עליה שם. לבחון מהיכן זה מגיע, מה קורה לך כשאת חשה תקועה וכו'. לעזוב טיפול תמיד אפשר, אבל חשוב לנצל את ההזדמנות לבדוק קודם מה עושים, איך מתניעים תהליכים, דרור

דרור שלום האם אנשים חולמים עם קולות לפעמים? כמו שכשחולמים רואים תמונות והכל חי, האם כך יכול להיות לגביי שמיעה ששומעים את החלום? לילה טוב

חגית שלום, זו שאלה מעניינת, אני מודה שלא חשבתי על שאלה זו עד כה, ואין לי תשובה כרגע. האם זו הדרך בה את חולמת? אני מבטיח לחשוב על הנושא ולבדוק אותו קצת ולחזור עם תשובה בהמשך השבוע. דרור

תודה דרור, אני אחכה לתשובתך לילה טוב

למי מהשניים עלי לפנות? בן 26, בעל דכאונות וחרדות, אבל ללא סכנה לעצמי או לסביבה.

אורי שלום, פסיכולוג עוסק בעיקר בפסיכותרפיה, טיפול בשיחות היעיל גם בטיפול בדכאון וחרדות. פסיכיאטר מטפל בעיקר דרך תרופות, אם כי יש המטפלים גם באמצעות שיחות, או רק באמצעות שיחות. בכל מקרה אם אתה מעוניין לקחת תרופות תצטרך לראות פסיכיאטר אך זאת תוכל לעשות גם אם תהיה בטיפול אצל פסיכולוג שיפנה אותך. הכל תלוי בהרגשה שלך. ככלל אם הכיוון הוא טיפול בשיחות ישנה עדיפות להגיע לטיפול אצל פסיכולוג. לילה טוב, דרור

בתי בת השנה וחודשיים החלה בשבוע האחרון לתלוש עצמה את הריסים.היא עושה את זה כמעט כל יום בארבעת הימים האחרונים, וזה מאד מטריד אותי כי אני יודעת שיש הפרעה כזו. מה זה אומר? האם זו יכולה להיות ההפרעה הזו בגיל כזה צעיר? ומה עליי לעשות?

לום לך, נשמע לי שהבת שלך עסוקה בגילוי עצמי, ומשהו בפעולה זו משך את תשומת לבכם ואולי אף גרם לכם להגיב בצורה מסויימת, כך שהיא חוזרת על פעולה זו שוב ושוב בכדי להשיג את התגובה הזו. עצתי היא לנסות ולא להראות לה שאתם מתרגשים מזה, לעקוב מרחוק אבל לתת לה את הזמן, כרגע מדובר בתופעה של כמה ימים בלבד ולא סביר שמדובר בטריכוטולומניה. לילה טוב, דרור

http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-741,xFT-655500,xFP-655500,m-Doctors,a-Forums.html

איריס שלום, ראיתי את המייל ושלחתי לך תשובה, דרור

אני בחורה מאמינה באלוהים, במידה ומישהו שם קץ לחייו הוא באמת מגיע לגיהנום או שאלוהים אינו מעוניין בסבל האדם?אודה לתשובה רצינית בנושא. ואם למישהו יש מושג איפה יש הפנייה לכתוב בתורה או בדומה כהוכחה לכך שלא מגיעים לגיהנום אודה לו יותר. חיים טובים לכולכם.

יש לי הרושם שאת לא בפורום הנכון. פורום לעניני דת היה מתאים יותר. לפסיכולוגים אין קשר מיוחד עם בורא עולם...אולי יש להם קשרים בגיהנום...

שלום לך. בעיקרון ישנו ציווי האומר "ובחרת בחיים" ,גם אם החיים קשים במיוחד ,אין לנו רשות ליטול אותם מאיתנו. זה די דומה למעשה רצח. אני לא חושבת שכתוב באיזה שהוא מקום בתורה על ענישה למעשה ההתאבדות. ובכלל, התאבדויות זה לא רק ענין דתי, אלא גם ענין אתי, וכל חברה רואה בזה מעשה חריג שאסור לעשותו. מקוה שעזרתי במשהו....

קודם כל כן יש ענישה בתורה למתאבד,זו שאומרת שעומדים בבית קברות וזורקים יתד והיכן שהוא נופל קוברים,מחוץ לגדר. רק שהיום לא עושים זאת ישנה חלקה קרובה מאוד לגדר ושם קוברים.והאמיני לי בתי הקברות מתמלאים בקצב מסחרר עד כי אין גדר. וזה הגהנום היחיד שמפחידים ממנו. ואני שואלת הרצון למות הוא בעיקר להתרחק,אז למה מזה צריך לפחד?. ואני לא בטוחה שאלוהים לא מעוניין בסבל האדם,כי עובדתית האדם סובל, ואלוהים יוכל לשנות זאת אם רק ירצה!

ממני לשאלתך זו צפוי להתקבל מענה בסביבות שעה 13:39. אם תשלח/י שאלה בנושא פסיכ' ותמתין/י לתגובה לשאלתך היא תענה ומתי בדיוק זאת תדע/י כאשר תגיע התשובה. חברי פורום שונים שאינם בעלי מקצוע נמצאים כאן בשעות שונות של היממה ואם משהו מהם רוצה להשיב זה יכול לקרות בזמנים שונים. מנהלי הפורום עונים בדכ תוך יום ובשעות הערב המאוחרות.

גבי שלום, ניתן לפנות בכל עת ולקבל תשובה בהקדם, דרור

בתגובה לשאלתך את דרור: לידיעתך קיים פורום בשם עוצמה - פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש. בהצלחה

רוני תודה, בעזרתך למדתי משהו חשוב, דרור

היי אני מבינה להצעתך בקשר לטיפול הזוגי ובטוחה שזה יועיל גם לי ללמוד לבטוח בו שוב. ולעשות תיאום ציפיות מהקשר בינינו. בכל אופן השאלה שלי אם החלטתי נכונה ואיך אני יכולה להתמודד עם גבר שאוהב אותי אומנם, אך גם "בסרט רע" ובקושי להתמודד עם הפרידה עם האקסית שנפרד ממנה לפני שנה? אתה כותב לי שמאוד חשוב שאתמוך בו שגם אם ימעד יהיה לו לאן לחזור. בוא לא נשכח שגם אני בן אדם ומרגישה כמעין גלגל ספייר/גלגל הצלה. העניין שפעם ראשונה תפסתי אותו בטלפון אליה ולא סיפר, פעם שניה בשתי הודעות אהבה אליה. ובפעם השלישית שוב הודעה. אנחנו אוהבים מאוד. אך עם זאת יש לו בעייה שתארתי, ותוכל לראות זאת לפי מה שכתבתי בפעמים הקודמות "אורית" או "אורית המשך" ולהבין את מה שמדובר. חשובה לי מאוד גם דעתך בנוסך לדעת לילך. הוא היה מטופל בטיפול פסיכולוגי פרטני ואף בטיפול פסיכיאטרי, אך הפסיק את הכדורים כשהכיר אותי. טען שלא עזרו לו ואף פגעו ברצון לסקס ובכלל באון (אף היה קם ללא זקפה וללא חשק מיני במשך כל היום- וחשוב לציין שהוא מאוד מיני). כאשר החליפו לו כדורים גם טען שלא עזרו. לדעתי פשוט לא תהמיד. בבקשה קרא את הודעותיי מיום ה- 06/07 בשעות הערב המאוחרות וחווה דעתך. תודה רבה אורית.

אורית שלום, אני מבין את המצב בו את נמצאת וההתלבטות הקשה. ברור לי שגם לך יש קשיים ואת לא יכולה רק להקריב עבורו. אני לא יכול לומר לך אם להישאר או לא. זו החלטה שלך, אולי יהיה לך נכון יותר וקל יותר בלעדיו, אבל את מדברת על אהבה וקושי לעזוב אותו. לכן, מרגע שמתקבלת ההחלטה עצתי היא ללכת איתה עד הסוף. אם להיפרד אז להיפרד, ואם להיות ביחד אז לעשות הכל כדי שזה יצליח גם אם זה אומר לתמוך בו כשמועד. לכך התכוונתי, בהצלחה, דרור

איך אני יכולה לדעת אם אני רוצה גבר או אישה כאשר אני שוכבת עם שני המינים? כשאני עם גבר אני רוצה אישה וההיפך, מה לעשות?

רחלי שלום, זו לא שאלה פשוטה ואין לי תשובה חד משמעית. אבל נסי לבדוק ראשית האם ההתלבטות מאפיינת אותך רק בכל הנוגע לקשרים בינאישיים זוגיים. או שיש בך נטייה להעדיף מה שכרגע אינו בידייך. אם זה רק בקשרים זוגיים הרי שהבדיקה צריכה להיעשות לעומק. אין לכך תשובה מראש, צריך לבדוק איתך מה הרגשות שלך בכל מצב, מהם החלקים הלא מודעים ומה זה מעורר בך. את יכולה לעשות בדיקה כזו עם עצמך או בטיפול, דרור

אני שונאת את הגוף שלי הוא תמיד נראה לי מכוער ושמן נמאס לי לשמוע שאני נראית טוב כאילו אני היחידה שרואה זאת, יכול להיות שאנשים משקרים לי או שאני לא בסדר?

שלום רווית, התחושה שאת כה סולדת מהגוף שלך היא תחושה קשה. קשה לקבל ממקום כזה דעה סותרת של אחרים. הם נחווים כמרחמים ומשקרים. השאלה החשובה היא מדוע את מרגישה עם עצמך כל כך רע? מדוע את לא עושה דבר בכדי לשנות את התחושה שלך כלפי עצמך? האם משהו בך מפיק משהו מהעמדה הזו כלפי עצמך? אין לי את התשובות לשאלות אלו, אבל אני מעודד אותך לשאול את עצמך אותן. דרור

לפני 5 שנים כשהייתי בת 16 קיימתי יחסי מין עם גבר בשנות החמישים מרצוני. בתקופה האחרונה כשאני חושבת על זה אני נתקפת בחילה וזה מפריע לי, השאלה היא למה הרי הוא רצה ואני הסכמתי איך זה קרה?

לילך שלום, אין תשובה אחת לשאלה מדוע את נתקפת בחילה כשאת נזכרת באירוע, אבל מן הסתם משהו בזיכרון הזה גורם לך לחוש גועל, מעצמך, ממנו או ממשהו אחר. את אומרת שרצית, אבל עולה שאלה מדוע" וייתכן וזו השאלה שמטרידה אותך, האם כיום היית חוזרת על כך. אני לא יודע, וראוי, אם זה מטריד אותך, שזה יעלה בטיפול, אבל לא תמיד השיקולים של בת 16 תואמים את אלו של בת 21. בנקודה זו אני רוצה להזכיר עם ובלי קשר את החוק האוסר על קיום יחסי מין עם קטינה בין אם מהסכמה ובין אם לאו. ואת לפני חמש שנים היית קטינה. דרור

שאלתי כבר בכמה מקומות ושלחו אותי ממקום למקום, אבל הרבה אמורו לי שזה בעיה פסיכולוגית, מאז ומתמיד אולי למעט 3-4 השנים הראשונות בחיי אני לא אוכל המון סוגי מאכלים ביחס לממוצע, המרכיב העיקרי זה דברים פשוטים בלי הרבה תוספות ולא כל מיני מאכלים מיוחדים שמורכבים מהרבה דברים שאז יש סיכוי שמשהו אני לא אוהב ואז כל האוכל פסול מבחינתי. מה שציינתי עד עכשיו זה אמנם בעיה אבל הבעיה העיקרית היא ש 95 אחוז מהירקות אני לא אוכל ולעיתים אף נגעל, יש לציין שזה לא סתם לא טעים אלא אני פשוט לא מסוגל, ואני חושש שזה בעתיד יפגע בבריאותי וכבר היום זה פוגע לפעמים בעצם האכילה שלי ליד אנשים שאוכלים דברים שלפעמים אני לא אוהב וכמו שאמרתי אפילו נגעל ( בן 25 היום) .

אבי שלום, נשמע לי שהבעיה ממנה אתה סובל מטרידה אותך. אתה אומר שלא סתם אתה לא אוהב ירקות אלא נגעל מהם. הדבר פוגע ביכולת שלך להרגיש בנוח ליד חברים. לא ברור מה הגורם לכך, ואני לא בטוח שהגורם הרפואי הוא החשוב עכשיו, אבל משהו לא מודע גורם לך להירתע מירקות. עצתי היא להיכנס לטיפול דינמי ולנסות להבין את הגורמים הלא מודעים לתחושות הגועל הללו. אפשרות אחרת היא טיפול קוגנטיבי התנהגותי שיתמקד בניסיון להכחיד את הקשר בין תחושת הגועל לירקות, בהצלחה, דרור

זה פשוט גרוע. למה זה קורה?

שלום לך, זו שאלה לא פשוטה. אנו נוטים להתרגש כשאנו מאוהבים, ואנו אוהבים את עצמנו מרוגשים, אנחנו שמחים מצחיקים קוסמים, ספונטנים ועוד. בנוסף אנו רואים בצד השני את כל התכונות החיוביות שהיינו רוצים שיהיו לנו, או בבן הזוג שלנו. תכונות שימלאו אותנו ויעשו לנו טוב. הקושי מתחיל כשבהדרגה מתגלים הקשיים, מתגלה שלא הכל כך יש חסרונות גם לצד השני. אנשים המאוהבים ברעיון שהם מאוהבים מתקשים להשלים עם שלב זה ואז הם מתקשים לעבור לשלב הבא - האהבה. דרור

אני בדיכאוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!! אני לא מצליח להתחיל עם בנות אין לי חברים לא מצליח לעשות כלום

עידן שלום, מדברייך נשמע שאתה מעוניין שיהיו לך חברים ובנות זוג אבל משהו שם לא מצליח לך ומכאיב לך. אני לא יודע מכאן מה הסיבות לכך אבל אתה יכול לפנות לטיפול ולנסות לשנות את זה. להבין מה קורה לך היכן אתה נתקע ולשנות, בהצלחה, דרור

אני בטיפול וזה לא עוזר ההפך אני מרגיש יותר מדוכא ומושפל מה לעשותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

אני נמשכת מינית למטפל שלי אני מתביישת לספר שכשאני מקיימת יחסי מין עם בן זוגי אני חושבת עליו. אני בטח לא מתכוונת לספר לאף אחד מן הצדדים אך זה מטריד אותי עד כדי כך שכשאני בטיפול אז אני מגיע עם בגדים חושפניים כדי ליצור אצלו את אותה תחושה. מה לעשות? אני יודעת שזה נשמע פסיכי...

נעמי שלום, מה שאת מתארת קורה לעיתים בטיפול. יש הטוענים כי בתוך המסגרת האינטימית של הטיפול, והיכולת להכיל ולהקיב עולה וצומח משהו חדש. אבל כאשר הדבר תופש נופך מיני כפי שאת מתארת נהוג לראות זאת כהגנה מפני העמקה בטיפול, אפילו חבלה לא מודעת בטיפול. שכן ברגע בו את הופכת את המטפל למושא תשוקותייך הוא לא יכול להיות עוד עבורך דמות מטפלת, והמוקד עובר מבחינת עולמך הפנימי לקשר ביניכם. ייתכן גם וישנו קושי עם בן זוגך הבא לידי ביטוי בדרך זו. עצתי היא לנסות ולפתוח עם המטפל את רגשותייך, אני בטוח שהמקצועיות שלו תאפר לשניכם מקום בטוח לעבד ולהבין מה קורה לך מבלי לממש זאת. ושוב, אין מה להתבייש זה דבר העשוי בהחלט לקרות בטיפול, דרור

אני לא רוצה לחטט, אבל מצד אחד את שולחת סימן שאלה לדרור, בתחושה נראה כי הוא יודע מי את, מצד שני את לא כותבת, אז למה לטרוח ולשלוח אוויר? אני לא שופט אותך פשוט את לא ברורה לי וחבל שתשאירי בעצמך כל כך הרבה בלי לשתף. אני לא יודע אם את בטיפול (מה שנראה על פני השטח כחובה עבורך) אבל דרור כבר יודע במי מדובר בואי שתפי אותנו מה שזה לא יהיה הכאב מקבל עוצמות גדולות יותר כשהוא שם בתוכך. ושוב אני בא מתוך מקום חיובי מקווה שתקבלי אותו למקום הזה. המקום הזה נועד בסה"כ ל"פחדנים" שלא הולכים לטיפול בואי תפחדי איתנו. בידידות רוני

א)דרור לא יודע מי אני,הוא רק יודע שיש סימן שאלה. ב)אני לא בטיפול פסיכיאטר מחוזי יצתרך להתאשפז אם יטפל בי.ג)תודה על ההזמנה לשתף אבל אני מעדיפה להשאר פחדנית מאשר להתכן בדיבור.

למה את לא כותבת כאן? אף אחד לא מכיר אותך ממה כבר תוכלי להיפגע? נראה כאילו יש לך מה לספר אבל משום מה את לא.

אם אני לא מזדהה כנאה יש סיבה,וכן יש לי הרבה מה לספר רק שאין לי אומץ לעשות זאת זה נראה לי אכזרי מדי להעלות זאת בכתב ובפורום הזה

מי כותבת לדרור כששם המחבר הוא סימן שאלה (?) אין לך שם יקירתי? שואל סתם חבר סקרן

שלום לך, לא ברור לי מדוע אתה חושב שאתה משתגע. מה גורם לך להרגיש כך. בכל מקרה זהו פחד לא פשוט ואתה יכול לפנות לטיפול לעבוד על הפחד הזה, ובאותה הזדמנות לעבור גם אבחון. ורק אמירה אחת נוספת, לרוב, הפחד מפני השגעון מעיד שלאדם יש ביקורת מציאות מסויימת. זה לא מבטיח בפני ההמשך אבל לרוב אומר שבעת הנוכחית אין בעיה בשיפוט. לילה טוב, דרור

יש לי ים של צורך,אבח אין טיפה של אומץ או יכולת

שאלה או בעצם שתיים,האם אני יכולה לכתוב למייל שלך? במידה וכן,תוכל לומר לי אותו מלא? פוחדת שזה יגיע לידיים הלא נכונות! תודה ?

שלום לך, ראשית את מוזמנת לפנות דרך הפורום. במידה ואת מעוניינת לפנות למייל האישי את יכולה. כתובת המייל : [email protected] דרור

שלום רב לכולם ולכם מנהלי הפורום הנאמנים בעיקר. הלב שבור הנשמה שרופה ופצע מצממת וכל חוזר ומקר כל פעם מחדש נכון שקשה לתוח ןלשטוח נכל כאן מפניכם מחדש אבל אתם וודאי מבינים ומי שיכולה והכי קרובה לעזרה אמיתית זאת ליאת. איני יודעת מה לעשות יומים של כאב עצום ושברון לה ואף הופיע ההאמיתי מעין חוסר תאבון קל בעיקר אתמול. מחפש מזור לכאבי ומשהו שבאבת ובתמים יבין אותי הפעם. חנוקה וכואבמצ נשמתי דואבת ואיני מחזקה פשוט כמע כורסת מול ולנגד העומס הרגשי בגלל סיפור ספציפי ומשבר שחויתי. מוכר זה עוזר לכם ליזכר כדאי שתוכלו לעזור באמת .כי הפעם אני סבאת זקוקה עובדת עצות פשוט אך הכל בידיעה שאמת שרק אנשי מקצוע כמוכם יכולים באמת להבין וגם לעזור תודה על הרצון הטוב ועל עבודת הקודש שאתם עושים לאחר העבודה השגרתית שלכם של כל אחד מכם ביום יום .שולמית שמוקירה ומעריכ אותם על זה מאד. לילב טוב ערב טוב וכל מה שיבוא לכם ותרצו.תודה ושוב תודה לשלשתכם.

שולמית שלום, ניתן לשמוע את הכאב שלך והתחושה החזקה שיהיה מי שיבין, שפשוט יהיהי שם. אני מזמין אותך להיעזר בפורום ובי, ולנסות לומר מה קרה שהביא להחרפה של התחושות שלך ולהרגשה שאת לא יכולה יותר. אני יודע שקשה לחשוף, אבל קשה גם להיות לבד. דרור

העיי דרור אני לי בעיה ליחשף אך הבעיה היאשזהו סיפור ארוך ומייגע ואין לי כל כך את כוחות להתחיל הכל מהתחלה אך היום ישנה הקלה וזאת לאחר שיזמת שיחה עם אחד הגורמים העיקרים המרכזיים שרוב רובו של הכאב נעשה בגללו.וביקשתי שיחה נוספת שהיא אושרה על ידי אדם ישוב ויעדכן בהמשך ובהתפתחיות ואם אראה שהמצב יחזור אז יאלץ לפתוח הכל כדאי שבאמת ובתמים תוכלו לעזור לי. תודה מראש שולמית.

היי דרור יש שיפור בהרגשה הגרשה הרע נעלמה כאילו לא הייתה והרגשתי חזרה לקודמתה. שמחה שכך. כניראה שזה תקופה של עליעות ומורדות קלות לא נורא הרבה יותר טוב כבר. שולמית נ.ב נמשיך נמשיך לעדכן אותך ואת כל השאר בהמשך הדרך הזמן לבנתיים חלף מעצו ושבתי לאיתני.

איך ניתן להגיע לטיפול פרטני אצל מנהלי הפורום? האם זה אפשרי?

אגם שלום, בהחלט אפשרי לפנות לטיפול אצל כל אחד ממנהלי הפורום. לשם כך ניתן להשתמש ב"כרטיס הביקור" המופיע לצד שמות מנהלי הפורום. ניתן ליצור קשר עם מנהל הפורום אליו את מעוניינת להגיע לטיפול, באמצעות הטלפון או המייל האישי ולתאם פגישה. דרור

אם עברתי התעללות מינית בעבר האם כדאי לפנות לטיפול אצל אישה או קבר מי יבין יותר?

מירב שלום, התשובה היא קודפ כל אצלך, האם את מרגישה שעם צד אחד את תרגישי מובנת יותר, בטוחה יותר מאשר עם המין השני? אם כן זו יכולה להיות תשובה עבורך. אני לא מאמין שיש תשובה חד משמעית, הרבה מזה תלוי במה יקרה בינך ובין המטפל, מה יעלה בך כלפיו, ובו כלפייך וכמה ניתן יהיה לעבוד עם זה בטיפול. זו דעתי האישית, אם כי אני יודע שיש שיחלקו עליי, דרור

מה יש לי.. מכיר את המועקות האלה שמשתלטות פתאום ,ככה ,סתם,בלי שום סיבה? אלה המועקות הכי קשות כואב לך ואתה לא יודע למה . והכל מתערבב ביחד. אני רואה לפעמים גם את "הבעיות" הקטנות (אין לי כוח לעבודה מחר ואיך אני אתעורר כשזה ברור שאני לא אצליח לעצום עין הלילה) בגודל של פיל,מטבעי אני בנאדם פסימי. זה לא תורם לי עכשיו... מתחיל לכאוב נ ו ר א !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חן שלום, מה שאת מתארת הן תחשות שבהן כאילו לא ברור מהיכן הן מגיעות. בעצם מה שקורה שהכל נצבע שחור, מה שבמעגל קסמים הופך את הכל לעוד יותר שחור. אלו רגעים קשים, אבל דווקא המודעות לכך, המודעות שזו ההסתכלות שמשתנה פתאום, הופכת שחורה עוד יותר שגורמת לדברים להיראות כל כך נורא היא שיכולה לעזור לצאת ממעגל הקסמים הזה. לילה טוב, ושקט, דרור

מחר בבוקר הייתי אמורה להיות עם המטפלת ... אבל ביטלתי. חבל.... כבר קבעתי שאעבוד בוקר. כל כך זקוקה למטפלת הזאת מחר...

חן שלום, אני מבין אותך, אולי זה גם קשור למה שתיארת, השחור שמגיע. אולי זה גם עשוי לגרום לך להרגיש את הרצון שלך בטיפול, דבר שלעיתים את מפקפקת בו. דרור

שלום לך, אני שמח שאת כאן, ומזמין אותך לכתוב כאשר תחושי צורך בכך, דרור

למה את מציפה את הפורוםבעשרות שאלות על איך פועל הפורום ולמה לא עונים? חפשי לך פורום אחר או שדיי להציף או שתשתתפי כמו כולם ותחכי לתשובות בלילה

שלום לך, כל השאלות הנשאלות מקבלות תשובה בהקדם האפשרי, דרור

האם מישהו יכול להמליץ לי בבקשה על פסיכולוג/ית שמטפלים בשיטה לפיה הם לא רק מקשיבים אלא נותנים ומציעים פידבק? תודה

שלום לך, אנא צרף מייל עדכני כך שההמלצות יוכלו להישלח אליך, דרור

תודה רבה על העזרה

אני בן 25 אחותי שגדולה ממני בשלוש שנים סיפרה לי השבוע שאבא התעלל בה מינית מה לעשות? היא זרקה לי את זה בפנים ואמרה לי לא לספר לאף אחד, מאז אני לא ישן ולא יודע כבר על מי לכעוס, עליה שלא סיפרה או על אבא או על אמא שאולי ידעה

גבע שלום, קשה מאוד לדעת מה לעשות במצבים כאלה. אתה מרגיש כעס בעצמך עליה, על אמא וכמובן על אבא. מנגד אתה לא רוצה להתרחק ממנה למרות שזה מה שהיא משדרת כך שאתה לא יודע מה לעשות. עצתי לך היא לא לוותר, לא להיות תקיף מדי, אבל לא לוותר, לומר לה שאכפת לך שאתה איתה שאתה רוצה ללוות אותה בכל הקשיים שמלווים אותה. לא סתם היא סיפרה לך, היא מחכה שלא תהיה אדיש, שתראה שלא תקנה את ההצגה שלה במשך כל השנים. ואולי שגם אתה תשא בנטל. אז תעשה כמיטב יכולתך לעשות את זה, זה לא קל אני יודע. אבל אתה אחיה ומכאן יש לך חשיבות עבורה בנושא הזה. דרור

הי דרור האם אפשר לשאול שאלה לאימייל שלך. יום טוב איריס.

איריס שלום, את בהחלט יכולה לשלוח שאלה למייל האישי שלי, דרור

שלחתי תודה ולילה טוב-מצפה לתגובתך.

שלום רב. האם ישנן תאוריות פסיכולוגיות המסבירות את הפרעת ה - o.c.d? כגון: פרויד, קליין וקוהוט. אשמח לקבל כלן תגובה יום טוב

עדי שלום, ישנם הסברים שונים להפרעת ה - OCD, הנוגעות לחרדה המתעוררת באדם והניסיון שלו להתמודד איתה דרך טקסים המורידים זמנית את רמת החרדה. למיטב ידיעתי התיאורטיקנים שתיארת לא התייחסו ספציפית להפרעה זו אלא יותר לגורמים התוך נפשיים לחרדה : דחפים אסורים כגון תוקפנות, שנאה, או דימוי עצמי נמוך ותחושת ריקנות, המצריכים הגנה בדמות הטקסים. בכל מקרה אני מבטיח לברר ואם אמצא תיאוריות ספציפיות אפנה אותך אליהן, דרור

היי. שבוע טוב :) בהקשר לטיפול זוגי, אין לי ספק שנלך וזה טוב גם להתמודדות שלנו עם המשבר שעבר עלינו ועליו שעובר כבר 3 חודשים. אני לא מנסה לשנות אותו, אלא רוצה לעזור לו להתמודד עם משבר הפרידה ממנה. זו נראית לי האובססיה שדברנו עליה. איך אפשר לרצות אדם שכ"כ התעלל בך. במשך שנה נקטה בכמה תאריכים שיחכה לה עד שתאמר לו אם רוצה אותו לחתונה או לא. והוא חכה, טוב הרי התגרשו אחד בשביל השניה. אבל היא הפכה אותו כל החברות (כשלוש שנים ביחד ולחוד) לסנג'ר שלה. הוא כל הזמן מספר עד כמה סבל ובכל זאת כמה אליה כמו נרקומן. נראה לי שיש בו גם מזוכיזם מסוים. הטיפול התרופתי היה בשנה האחרונה (מתוך השלוש). שבה שתה כדורים נגד דכאון וחוסר שינה. מאז שהכיר אותי הפסיק אותם כי מלאתי לו, כדבריו, את מה שכ"כ כאב לו. אבל שוב העניין התפרץ. אז אולי עכשיו תביני למה התכוונתי שחייב גם טיפול תרופתי. אני מקווה שבשבוע- שבועיים הקרובים נפגש עם הפסיכיאטרית ואז תמליץ או לא המשך טיפול. בכל אופן טיפול זה יהא בצמוד לטיפול הזוגי והפסיכולוגי- הפרטני. הוא חייב תמיכה ואהבה רבה. (מקווה שאצליח כי גם אני בן אדם שנשבר, והוא מפנק ומעניק רק שהוא כמו ילד שצריך חיזוקים עד אינספור) ננסה את הכל, כמובן לא בלחץ ואם אחרי תקופה אראה שזה לא עוזר והוא תפוס עליה אסיים את הקשר הזה עם הרבה כאב. רק מקווה שלא יתפתה להתקשר ולשלוח לה הודעות כי זה באמת יאכזב אותי, יריקה לצלחת. (כבר עשה זאת פעמיים, לא שהיא מתייחסת מבחינתה הוא מחוק) לדעתי הוא אובססיבי עליה יותר מאוהב אותה. בכל אופן גם איתי נראה לי שיש לו מזוכיזם רק שאני מאיימת להעיף אותו הוא נהיה כנוע ומתרפס ללא הרף. הוא מציין שהיא הרסה לו את הגבריות ויש בו חלק שרוצה להראות לה שהוא גבר, לא שהוא מליח כי עובדה שהוא רודף אחריה במידה מסוימת והיא מנפנפת אותו. אין לי ספק שהוא אוהב אותי, אבל הכאב שגם אותה עדיין. המטפלת הפסיכולוגית טוענת שרק כשיו הוא תופס את הפרידה וזה כמו גירושין שהזמן מרפא. האם יש עוד משהו שאת מציעה לי או רוצה להגיב לנושא? אודה לך שוב מקרב לב. המשך שבוע טוב.

אורית שלום, אני מניח שאת מחכה לתגובה מליאת, היא תהיה השבוע ביום שלישי ובחמישי עד שבת. בכל מקרה מהדברים שלך אני מתרשם שאת נמצאת במצב לא פשוט, אבל נשמע לי גם שעבורו זה לא פשוט והוא עושה מאמצים רבים. דווקא בתקופה כזו ניתן לתת לו מעט מרחב, זה חשוב וזה יכול לתת לו את הביטחון לדעת שגם אם ימעד יש לו לאן לחזור. זה לא יהיה קל עבורך, ולכן אני מסכים עם ההחלטה ללכת לטיפול זוגי ולבחון את המערכת הזוגית הבוללת שלכם. בהצלחה, דרור

איך יודעים שמטפל הוא טוב? איך אני יכול לדעת שהוא מוסמך ולא מתחזה? והאם למטפלים אכפת במידה מסויימת מהמטופלים או הכל עבודה נטו כלומר אם כואב לי כואב גם להם?

שלום לך, אתה שואל שאלות לא פשוטות הקשורות בוודאי ללבטים שיש בך בנוגע לבחירה במטפל, ובכניסה לטיפול בכלל. ראשית, בנוגע להסמכה, אתה יכול לדרוש מהמטפל לראות תעודה המעידה על ההסמכה שלו לעסוק בפסיכותרפיה (ישנם תנאים מסויימים לכך). לגבי השאלה השנייה אני יכול לענות לך את זווית הראייה האישית שלי, אם כי אני יודע שהיא גם זווית ראייה מקובלת למדי : לא ניתן להצליח בטיפול מבלי שלמטפל יהיה אכפת מהמטופל ומקשייו. לא תמיד רואים את זה, לפעמים זה בדיוק הקושי של המטופל להאמין שלמישהו אכפת ממנו, ואז זה כבר נושא להעלות בטיפול. אני אישית לא מכיר מטפלים שעבורם זה הכל עבודה. מקווה שהקלתי מעט על הלבטים שלך, דרור

אתה פוגש לפתע בן אדם. איך זה שמתחיל להיות לך איכפת ממנו? הרי הוא לא קרוב אליך באמת.

משהו דחוף

עונים פה כל יום, לפעמים פעמיים ביום אולי תתחיל מלשאול ואז תראה איך זה מתקדם...

איתמר שלום, אתה מוזמן לפנות עם השאלה שלך, ולהיענות בהקדם האפשרי, דרור

אני חיילת ויש לי חברה טובה בכל פעם שהיא יוצאת שבת היא חוזרת עם חבורות בגוף (אני רואה זאת כשהי מחליפה בגדים היא לא יודעת שראיתי) היא תמיד מתרצת שהיא מפוזרת ונפלה וכל פעם סיפור אחר, היא אף פעם לא מוכנה שאבוא אליה בטענה שאין לה מקום לארח, בזמן האחרון היא גם נראית מרוחקת ומרחפת. חשבתי להודיע על כך למשק"ית ת"ש אבל אני פוחדת לאבד אותה מצד שני קשה לי לחשוב שהיא סובלת מה לעשות?

שלום רב לך: חברתך צריכה לפי עניות דעתי להודות ולהגיד תודה לאלאשמצאה חברה כמוךכי דרך פנייך בעניין זה אפשר להבחין על מידת הרגשות שלך כלי הסובבים אותך על האכפתיות וחברות הטובה שלך. וכן גם אם תאי גאה בעצמך על הזה הרי יש לזה מקום וזה ראוי והגיוני.ומה שאני היית מציעה לך לעשות זה ברשית הדרך לפנות למפקדים שלך ואם את רואה או מרגישה שזה לא מטולת כאות בצורה בה את מעוניינת כי את יודעת בצבא יש הרבה מצבים שדןןקא החיילים הקטנים יכולים לפקוח את ענייהם של שאר הסובבים אותם וגם להאיר את צומת ליבם. ומעשה המבורך יותר שאת יכולה לעשות רק אחרי שנסית את הראשון וראית תודאות שלא נראות לך ועדיין את רואה את חברתך ככה זה פשוט לפנות בצורה עצמית למשקית ת"ש שלכם בבסיס ולגלות תושיה ולספר את אשר עלית כאן בפורם בלי פחד וחשש . זה דבר חיובי ומעה מאד טוב אז תעזי ותעזרי אומץ ותפעלי למען עתיד חברתך. כי נשמע שישנו פה סיפור שאומנם לא יספרו לך אותו אך יכול להיות שתוכלי את לדעת אותו דרך החברה עצמה אבל רק כאשר היא תרגיש יותר קרובה ובטוחה בתוך הקשר שלכם. דרכך ברוכה והמשיכי בפועלך שלך וכאן בשבילך תמיד שולמית.

שלום לך, מדברייך את נשמעת כמי שנמצאת במצב לא פשוט. מחד, את דואגת לחברתך, רוצה שתפסיק לסבול. מצד שני היא כבר לא ילדה, ואת חוששת שאם תגלי את הסוד שלה מבלי שתרצה בכך את עלולה לאבד אותה. עצתי לך היא לנסות ולומר לה, לא כדרך בירור, אלא מתוך ידיעה שברור לך שהיא עוברת התעללות, ושכואב לך לראות אותה כך. להציע ללוות אותה למשק"ית ת"ש, לקב"ן היחידתי, ואף לגופים העוזרים לסובלים מאלימות במשפחה. בעיני זו הדרך הטובה ביותר לעזור לה, לא לחשוף את סודה מבלי שתהיה מוכנה נפשית לכך, אבל לא להעלים עין מסבל קשה. בהצלחה בדרכך הקשה אך החשובה, דרור

דרור, שלחתי לך מייל לפני יומיים... האם קבלת? שבוע טוב

שלום לך, קיבלתי והשבתי לך שם, דרור

בחודשים האחרונים בת זוגתי אדישה בכל הנוגע לפעילות מינית נראה כאילו מבחינתה אפשר לחיות בלי זה. יש לציין שחברתי מעולם לא הייתה יוזמת או פעילה ממש תמיד הרגשתי שיש שם בעיה, גם בגלל הקרירות, הסגירות דבר הקיים גם באופייה ביום יום. לאחרונה זה מפריע לי יותר, אני מאוד אוהב אותה שאלתי אם יש לה מישהו היא ענתה בהסתייגות. אבל בכל זאת נראה כאילו קורה לה משהו ואולי קרה מזמן ואף פעם לא הייתי רגיש כדי לשאול, אני לא יודע אם לדחוק בה או להניח לה, פשוט נראה שככל שמניחים לה יותר היא מתרחקת לתוך עצמה יותר. מה לעשות?

יורם שלום, אני יכול לנסות ולהעלות השערות מה גורם לאשתך להיות קרירה אך זה מה שהן יהיו, השערות ולא בטוח שהן יקדמו את המטרה. אני מציע שתפנו ראשית לטיפול זוגי. אני מניח שגם היא לא מרוצה מהמצב, ובכל מקרה אתה יכול לומר לה שזה משהו שמאוד מפריע לך ואתה רוצה לטפל בו. ייתכן ובמהלך הטיפול הזוגי תופנו גם לסקסולוג, אך לטעמי זו היא הדרך הנכונה לפעול. אל תתעלם. דברים כאלו אינם עוברים מעצמם, יוצרים ריחוק ותהום שקשה לגשר מעליה לאחר מכן. דרור

אני בת 41 ואני כועסת על אבי מסיבות שונות, אני פוחדת שהוא ימות ואני יישאר עם הכעס מצד שני לא יכולה לדבר איתו מה לעשות?

אילנה שלום,מאחלת לאביך בריאות טובה,ואריכות ימים.עצתי לי אלייך עם כל הקושי שבדבר,דברי איתן! אם חלילה יקרה לו משהו, על הכעס אולי תתגברי. כי האמיני לי כמה שלא חושבים כך כשחיים,ולעיטים אפילו מצהירים שכועסים אך בשעת אמת נוראית תרצי או לא מוחלים על הכל!!! ומה שישב על מצפונך זה רגשות אשם עצומים,על אלף ואחד דברים.אבל בעיקר על שלא השכלת לעשות זאת בעודו בחיים.אז דברי איתו ויפה שעה אחת קודם,האמיני לי לא תצטערי.אבא ואמא לא בוחרים טוב או רע.ובשעת מוות מוחקים את הרע,אני מניחה שאת אמא אל תתני לו ללכת בלי סליחה זה טוב לו,ובעיקר לך!ושיחיה עד מאה ועשרים.

אלנה שלום, נשמע לי שאת מתמודדת עם רגשות קונפליקטואליים כלפי אביך, ופוחדת שהם יחריפו אם יקרה לו משהו. לדעתי עולמך הפנימי הוא המקור. התחילי בעבודה על עצמך, על הרגשות שלך כלפיו, הדרך בה את רואה אותו מבפנים. בהדרגה ובמקביל תוכלי לאפשר לעצמך אם תרצי בכך גם להתקרב אליו. אני מסכים שרצוי שזה ייעשה בעודו בחיים, אבל לא תמיד זה אפשרי. לעיתים זה יהיה קשה מדי עבורך. אבל אם תוכלי לנסות ולהרגיש אחרת מבפנים גם הבחוץ יגיע. בהצלחה, דרור

אני נמצא בטיפול מזה חודשיים יש דברים שקשים לי שלא סיפרתי למטפלת, האם חובה שהיא תדע הכל או שיש דברים שאפשר שישארו שלי מבחינת יעילות הטיפול כי הם כואבים מדי. היא כל הזמן שואלת ואני מתחמק זה מתיש אותי האם להגיד לה שתניח לנושאים מסויימים לצמיתות, או פשוט לעזוב ולנסות להתמודד בעצמי? אני פשוט מתחיל לחשוב שבפעם הבאה שהיא שוב תנסה לדבר על נושאים מסויימים אני אמצא את עצמי צורח עלייה.

אורי שלום, אני אחלק את תשובתי לשניים. ראשית אתה בהחלט יכול לומר לה בצורה ברורה שכרגע אתה לא מעוניין לדבר על דברים מסויימים, שזה מהיר לך מדי, כואב מדי ואתה מבקש שתעזוב. יחד עם זאת בטיפול המטרה היא לנסות ולהבין, להפוך דברים לא מודעים למודעים, וכואבים לכואבים פחות. ייתכן והדרך בה אתה בחרת, לשמור את הכאב לעצמך, הובילה אותך לטיפול ומשפיעה רבות על חייך. אני מאמין שעם הזמן וככל שתרגיש בטוח יותר תוכל לחשוף בהדרגה גם דברים קשים יותר. בהצלחה, למרות הקושי, דרור

פניתי אליך בנוגע למצבו של אחי, מצאתי את תשובתיך עניניות ולכן אני פונה שוב. האם ישנו גוף הנותן תמיכה טלפונית למשפחות החולים במחלה נפשית? אני מחפשת הכוונה ולצערי דרך הפורום זה מצומצם. תודה מראש.

דנה שלום, העמותה שהוקמה לתמיכה בסובלים ממחלות נפש, היא עמותת אנו"ש. אני לא יודע אם יש להם תמיכה למשפחות, אבל בוודאי הם יוכלו לתת מידע והכוונה ואוזן קשבת. יש להם סניפים במרבית הערים בארץ. מעבר לכך, את יכולה לפנות לער"ן, ולקבל תמיכה גם שם. אני מזמין את חברי הפורום המכירים גופים נוספים להכנס ולהפנות אותך לשם, דרור

שלום שוב, עד שכבר הצלחתי לשכנע את אחי שהוא זקוק לטיפול לא חשבתי שאתקל בבעיות ביוקרטיה, קיבלנו הפניה לפסיכאטר ויצרתי קשר ישיר עם המרפאה, שם נאמר לי שזה לוקח כשבועיים עד הזימון לפגישה, אינני חוששת שהוא יפגש במישהו כולל בעצמו אך כואב לי לראות אותו סובל. הם יעצו לי ללכת למיון, משהו שלא בא בחשבון מבחינתי. שאלתי היא, האם ניתן לזרז את התהליך באיזשהי דרך? האם יש מרפאות פרטיות מומלצות (בהנחה ששם לא צריך לחכות כ"כ הרבה זמן)? האם יש טיפול אלטרנטבי מועיל במצבים אלו או תרופה טיבעית המקלה על המצב? משהו... כי אני פשוט בוערת מדאגה ולהיות ככה שבועיים זה עגום. תודה מראש

שלום, יש לי אח בן 35 שלדעתי סובל מדיכאון מתמשך. מאז ומתמיד היתה לו בעיה של קושי ביצירת קשרים עם אנשים אחרים. עד לשנה האחרונה היו לו הרבה עליות ומורדות במצב הרוח. בשנה האחרונה, הוא החל לעבוד במקום עבודה חדש ומאז נקלע למתחים נפשיים חזקים. לפני מס' חודשים הוא עבר סוג של התמוטטות נפשית למשך מס' ימים. עד היום אני לו חושב שהוא יצא מזה והוא מראה הרבה סימנים של דיכאון למשך תקופה ארוכה (לא ישן טוב בלילות, אוכל הרבה ובבולמוס, חוסר עניין כללי, חוסר שקט). אני מאוד רוצה לעזור לו, אבל לא ממש מצליח לגשת אליו. איך אפשר לגרום לו להבין שיש לו בעיה הדורשת טיפול?

שלום לך, לא לגמרי ברור לי למה כוונתך בהתמוטטות נפשית. אולם מדבריך נשמע שמשהו בארגון הפנימי של אחיך נפגע לאחרונה, אולי בשל המתח בעבודה. הדרך לפנות אליו היא על ידי התחברות למצוקה שבוודאי שם (אולי העבודה). כך למשל ניתן לעזור לו לקבל טיפול שיעזור לו להתמודד עם המתחים בעבודה. זה יכול להיות פחות מעורר חרדה עבורו. ובכלל לנסות לדבר איתו על המצוקה שאתה רואה שהוא שרוי בה, והדאגה שזה מעורר בך. מקווה שתצליח להגיע אליו, דרור

שלום רב דר אני בן 25 סובל מדכאון וחרדה ומטופל על ידי 8 סוגי תרופות שונים 5 מהם למצב נפשי. שאלתי מה הבעיות הגורמות לי לא לקים יחסי מין עם אשתי . כי אני לא מצליח נפשית.למה ומה לעשות בבקשה עזרה אני כמעט קורס. בקיצור בן אדם סובל מבעיה נפשית פוסט טראומה .מה מוניע ממנו לקים יחסי מין עם אשתו האם זה קשור ל{חרדה אי חשק יאוש מחשבה על מצבו בכלל לא בראש שלו } ומה עוד גורם לו לקים יחסי מין. ומאוד מודה על כול עזרה.

עידן שלום, כאשר אדם סובל מדכאון, ובפוסט טראומה יש סימפטומים של דכאון, חלקים גדולים מהחשק בכלל יורדים. כך היכולת להינות מאוכל, משינה, מתחביבים קודמים וכמובן ממין יורדים. בנוסף על כך, חלק מהתרופות המשמשות לטיפול בדכאון פוגעות בתפקוד המיני דבר שבוודאי לא מוסיף לקשיים מסביב. גם חיכוכים עם האשה עלולים להיות גורם, בין אם הם לא קשורים, ובין אם הם נובעים מהמצב הנפשי. בכל מקרה עצתי היא לעדכן את הגורם המטפל בך, לשאול לעצתו, ואולי לבקש טיפול פסיכולוגי פרטני שיעזור לך למצוא מחדש את ההנאות בחיים, כולל ההנאה ממין. בהצלחה, דרור

אני בן 35, בריא מבחינה גופנית. מזה מספר שנים אני סובל , לעיתים מהתקפי חרדה ומדיכאון. איזה פסיכולוג עלי לבחור? האם ישנם פסיכולוגים המתמחים בחרדות? האם הדבר מביא לשחרור ממילואים ביחידה קרבית?

רוני שלום, ישנו מגוון רב של הפרעות חרדה ודכאון. ויש גם מספר טיפולים העוסקים בהפרעות אלו. טיפול קוגנטיבי התנהגותי הוא לעיתים טיפול היעיל למצבי חרדה מסויימים. ולמצבי דכאון מסויימים. טיפול פסיכודינמי אינו טיפול סימפטומטי ומטפל במקור להפרעות אלו. שני סוגי הטיפול מומלצים, השאלה במה אתה רוצה לטפל, בסימפטום או במה שמתחתיו. זו הבחירה שלך. מעבר לכך רצוי שאיש מקצוע יאבחן ממה בדיוק אתה סובל. לגבי שחרור ממילואים הרי שהדבר תלוי בחומרת ההפרעה. ישנם מקרים שזה מוביל להמלצה לשחרור. בהצלחה דרור

שלום ליאת תודה על האיחולים, טוב שיש גם אנשים טובים באמצע הדרך,כמוך. לפעמים אני מרגישה תחושה של פספוס. אני בשנות העשרים המוקדמות ,רק תחילת החיים... איך איך זה קורה לי? מה יהיה עוד 10 שנים? אני אצטער על השנים היפות שפספסתי בלהרגיש רע... אני מבואסת מלחשוב על זה. כרגע אין כלום שיכול להצית בי חשק,כוח להמשיך לחיות. כבר 3 שנים אין... והמצב לא משתפר. סליחה אם העכרתי לך או למישהו את המצב רוח..

שלום שוב, דווקא בגלל שאת בראשית חייך, אין מקום לייאוש. עדיין הכל פתוח בפניך. מותר לך לחלום כל חלום ולנסות להגשימו. ואגב, שנים יפות יכולות להיות לנו בכל גיל, והן אינן נחלתן של ילדות בגיל 20. לא הכל אבוד, האמיני לי. שיהיה לך שבוע טוב וקל יותר ליאת

אין לי!![ את יודעת ליאת איך מונעים את השביזות? לוקחים יום חופש ביום ראשון...יש לי הרגשה שגם את צריכה...תקחי לך על חשבוני האמת שהעבודה שלי לאחרונה מעיקה ותובענית ואין לי כוחות להיות שם....אבל הבוס חמוד(מקווה שהוא לא שבוז ונכנס לכאן אחרת הוא יזהה אותי:) אולי אני צריכה ללמוד תחום אחר, לא יודעת, מרגישה שהמוח שלי מתנוון... לא יודעת מה מתאים לי...לא יודעת מה לעשות עם עצמי...סתם הרהורים לשעת לילה... שיהיה לך לילה טוב(מקווה שלא שיגעתי אותך...)

ME, אני מאד מזדהה עם תחושת השביזות לקראת עוד שבוע, ולצערי, חופש אינו בא בחשבון כרגע. נראה שאין לנו ברירה אלא להתארגן ולהיאסף לקראת מחר. גם אני אוהבת את האנשים שעובדים לצידי, אז כנראה שמבחינה זו שתינו בנות מזל. שיהיה שבוע קל, ובכלל (ואני מבטיחה לנסות ולראות מחר את הקטע ששלחת לי. היום אני כבר במוות קליני). שלך, כמו שאפשר דרך פורום - ליאת

אינני יודעת אם הבנת...אבל אני לא צריכה להתארגן למחר... מקווה שלא שכחת אותי שם..

היי.אני רוצה לבקש שתעזרי לי אולי לחשוב או להבין מה שקורה לי - אחרי תקופה קשה ביותר,באו שבועות רכים יותר והכל התחיל להיות נסבל יותר.ואז פתאום באה איזו הידרדרות מהירה וקצרה (למרבה המזל...) אם כי לא חמורה כפי שהייתה לפני מספר חודשים...הידרדרות שאני לא יודעת למה בדיוק לקשר אותה...אבל הנה בימים האחרונים שוב חזר השקט הכח והרצון.וטוב שכך,אני יודעת.. אבל, כל הזמן אני בתחושה שיש כמו "זליגות" כאלה, של מצב רוח כבד מאד, קודר,תחושה של אימה מחד וייאוש וחוסר טעם מצד שני.מעין עצב כבד נורא.זה לא משתלט כמו קודם,אבל זה בא במקומות שלא צפויים לעורר זאת, וזה מפחיד ומדכא.מקלקל.זה יכול לקרות פתאום אפילו כשטוב לי,כשאני עם האנשים האהובים שלי, כשטוב לי אתי, אפילו כשאני עושה משהו כיפי.לעתים זה בא בתחושת חנק ומועקה, עצב גדול, לפעמים במחשבות מבעיתות עליי או על יקיריי,פחד נורא...ולפעמים ברצון להרע לעצמי.לחתוך להשחית למות.אני מצטערת שאני אומרת.ואני לא מבינה למה זה בעצם קורה? מה זה אומר? והאם זה יכול להיפסק? האם תוכלי לתת לי כיוון? קצה חוט? אני רוצה לחזור באמת.להיות מי שהייתי.תודה ולילה טוב.

שלום ויק, נעים לשמוע שבסה"כ את במגמת שיפור. גם כשהדיכאון הנורא חולף, עדיין ייתכנו נפילות במצב הרוח וחוסר יציבות זמני. התנודות האלה הן חלק מהקיום האנושי ואיש מאיתנו אינו פטור מהן. כאשר אנחנו בתקופה רעה, יש איזו נטייה להתרפק על העבר, על מה שהיינו פעם. אבל אם נהיה ישרים עם עצמנו, נגלה שאפילו אז היו ימים פחות טובים. נדמה לי שהכיוון המעודד ביותר הוא הרעיון שהדברים משתנים כל הזמן, וגם ימים קשים מנשוא חולפים לבסוף, ומפנים מקומם לימים קלים ומוארים יותר. החזיקי מעמד, והמשיכי להשתפר כל הזמן. ליל מנוחה ליאת

ערב טוב, יש דבר אחד שאני לא מבינה בתגובת האנשים לאבל. אולי אני הייתה מערכת יחסים מאוד טובה עם מישהו ואני כן רוצה להתאבל עליו יותר משנה? אז מה? האם אהבת יתר נחשבת למחלה וצריכים לטפל בה בתרופות? אולי באמת הייתה לי אמא מדהימה, שהיתה לי לחברה, לאחות, למורה, ולמדריכה... האם זה נחשב לחטא שצריך להתפטר ממנו. מי החליט שתקופת האבל המקסימלית היא שנה? לפי מה זה נקבע? נכון שהאבל הזה משפיע על חיי, והפרידה ממנה שינתה לי את חיי ואותי ואת משמעות החיים בעיני, אבל אני עדיין חושבת שמגיע לה את זה? ואפילו אני חושבת שהאבל הזה הוא הדבר האחרון שאני יכולה להעניק לה. איפה אני טועה????

א.פ.ס.ח לפי ההגדרות הפסיכולוגיות, לדעתי, שנה, זה פחות או יותר הזמן שבו אנשים מעכלים את האובדן, עד שהם חוזרים לאיזו שיגרה. מי קבע שאם אין לי מצב רוח ,ואין לי מוטיבציה(ועוד כמה סימפטומים) למעלה משבועיים אז אני בדיכאון? הכל סטטיסטיקות, לוקחים מדגם של אנשים ובודקים איך הם מגיבים, ובגלל שהם הרוב... אז לפי זה קובעים. כמובן שיש מקום ל"יוצאי דופן", לכאלה שלוקח להם קצת יותר זמן. אני חושבת,שאתה כל החיים חי עם האובדן, זוכר,מתגעגע כואב וכו', אבל לצד כל זה אתה ממשיך בחייך,מגדל ילדים,מתחתן,לומד וכו' זה לא חטא להתאבל, אבל אני חושבת שצריך לשים איזה גבול. את באמת חושבת שבזה שאת מתאבלת את מעניקה לה משהו? את חושבת שהיא היתה רוצה שתעצרי את חייך ותתאבלי עד אין קץ ? אני אסתכן ואניח שהיא בטח היתה רוצה שתזכרי אותה לתמיד,שתתגעגעי אליה, אבל תנהלי את חייך הכי טוב שאפשר,שתהיי מאושרת ושמחה ...... אני מבינה שהיא היתה אמא נהדרת,מדריכה חברה ועוד. היא העניקה לך הרבה, אני בטוחה שהיתה רוצה שתשתמשי בזה. תעבירי את זה לילדייך, תספרי עליה, תחיי במלוא מובן המילה. אני מניחה שבאופן הזה,היית מעניקה לה (ולך) יותר. לאבד אמא כזו,זה בהחלט משנה את משמעות החיים, אבל זה גם נותן הרבה משמעות לחיים!!! התפיסה משתנה,אני מעריכה שפתאום מתבגרים קצת,מבינים דברים אחרת. אני זוכרת שלאחר שסבתי נפטרה, אחותי פתאום קלטה שהחיים קצרים,שצריך למלא אותם, שעדיף לסלוח לאנשים,ההתנהגות שלה השתנתה,היא התבגרה,תפסה את החיים בצורה אחרת. מה את אומרת? טל

שוב שלום, כשמדובר באבל, אין למעשה חוקים ותקנות, וכל אחד מתנהג ומרגיש כמו שרק הוא יכול. אבני הדרך הכלליות, של 'שבעה', 'שלושים' ויום השנה, הם רק ציוני דרך עקרוניים שמתווה החברה, כציפייה כללית. אנשים בהחלט יכולים לחזור לעבודה ולתפקוד חיצוני, ועדיין לשאת את כובדו של האבל. יחד עם זאת, האבל ה'בריא' (מילה קצת מוזרה בהקשר זה) אמור להתחלף בעצב וגעגוע, המאפשרים השקעה מחודשת בחיים. אדם הממשיך להיות מושקע בדמות המת, ממאן להיפרד ולהתנחם, נשאר במידה רבה תקוע במה שנהוג לכנות 'אבל פתולוגי'. הניסיון מלמד שדווקא כאשר היחסים עם המת היו טובים ונקיים מקונפליקט, מתאפשרת החלמה טובה יותר מן האבל, שכן לא נשארים משקעים וקונפליקטים לא פתורים. כאשר נשארות סוגיות לא פתורות, נמשיך להתעסק בהן עם גוון בולט של אשמה. כאשר את מרגישה שאת צריכה להעניק את האבל כחסד אחרון לאמך, יתכן שיש צורך לבדוק מה נשאר אצלך לא סגור ולא פתור, ומדוע את עדיין מרגישה צורך לרצות ולהעניק לה, גם כשהיא כבר לא איתך. הנה עוד חומר חשוב לחדר הטיפול שלך. שלא תדעי עוד צער ליאת

רוצה לחתוך בסכין את גופי,לאורכו ולרוחבו.להוציא מתוכו בפינצטה איבר איבר.זה שכואב,זה שסובל,זה שפצוע,זה שמדמם,זה שחושב רק על מה שלא רוצה וצריכה,זה שגורם לי להרגיש כל כך רע,זה שבגללו אני מה שאני ולא מה שרוצה. ואז לסגור ולתפור ולקוות שמה שימשיך לכאוב הם התפרים.ולא אכפת לי שהצלקת כל כך מכוערת, כל כך גדולה,.אם רק אוכל להתחיל מהתחלה.(השתלת איברים מלאה)מה עושים עם "הגוש"בגרון זה שחונק ולא נותן לנשום! מנסה לשאוף בכל הכח אבל אין אויר,קשה לנשום קשה לבלוע וממש קשה לי לחיות!

שלום דנה, את נותנת תיאור חי ומוחשי לסבל שלך, וניכר שהקושי מכביד יותר מאי-פעם. מקווה שהזמן יביא מעט הקלה ונחמה, ושיימצאו הכוחות להתמודד עם מה שמכאיב כל כך. שולחת לך את כל החמימות האפשרית דרך מקלדת. ליאת