פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב, בתי בת שנה כאשר חמתי שומרת עליה מאז שנולדה. מרגע הלידה היא לא רצתה להירדם לבד,כדי למנוע ממנה חוסר בשינה וכן עצבנות יתר הרגלנו אותה (מתוך חוסר ניסיון)להירדם תוך כדי טיול בעגלה במהלך היום-אחרת היא היתה בוכה בלול ולא יושנת כלל.(שתי תנומות של שעה וחצי). ובלילה ראשית מרדימים אותה במיטת הורים וברגע שהיא נרדמת (לאחר כחצי שעה) מעבירים אותה ללול-והתינוקת יושנת שינה רצופה בערך מ-21 ועד 7 בבוקר של מחרת עם כמה יקיצות רק לטובת מוצץ. התינוקת הלכה לגן לפני שבועיים במהלך השבועיים הללו לא לחצנו עליה עדיין לישון ולהירדם לבד בלול שלה.-בלילה שהיינו שמים אותה בלול היתה בוכה 10-15 דקות ונרדמת כלומר היינו שמים אותה בלול אך אם הייתה קמה בלילה וצורחת עדיין היינו מעבירים אותה למיטתנו. התינוקת ברגע ששמים אותה בלול (שנמצא בחדר שלנו) מתחילה לבכות ולצרוח ללא הפסקה. בלילות היה לנו יותר קל כי היא היתה עייפה ואחרי רבע שעה של בכי וצרחות(בלול) נרדמת. אך אם היינו שמים אותה בצהריים בלול היא היתה יכולה לצרוח כמה שעות ללא הפסקה . יש לציין כי להיות לידה בחדר ו/או ללטפה לא עוזר היא ממשיכה לבכות ללא הפסקה גם לאחר כשעה. 1.האם לפי דעתך אחרי שבועיים שהיא נמצאת בגן (שלפי דעתי די התרגלה לגן) הגיע הזמן ללמד אותה להירדם עצמאית(עם כל הקשיים הכרוכים בכך וכן להקשות עוד יותר על חרדת הנטישה שגם כך די גדולה עכשיו) או לחכות קצת שתתרגל לגן? האם כבר עכשיו כדאי להרגיל אותה לישון בחדר משלה ? 2.באיזה דרך לפי דעתך כדאי להרגיל אותה להירדם עצמאית ? האם בשיטת 5 הדקות?כי לא ניתן לשים אותה בלול ולהיות לידה כי היא לא מפסיקה לבכות? 3.מתי לפי דעתך כדאי לנו להעביר אותה לחדר משלה האם עכשיו(יחד עם למידה בהירדמות עצמאית) בהתחשב בעובדה כי היא שבועיים בגן ( בכדי לא להקשות עליה על חרדת הנטישה )או ראשית ללמדה להירדם בלול(איתנו בחדר ) ויותר מאוחר להעבירה לחדר משלה?

שלום שיר, עניתי לך לפני כשבוע על שאלותייך. חזרי וקראי שם. http://www.doctors.co.il/forum-3284/pg-98#message-74204 בהצלחה ליאת

ליאת שלום,מאז שילדיי הולכים לגן(מזה כ- 4 וחצי שנים) יש להם סוג של פחד נטישה בגן,מרגע שאנו מגיעים לפתח הדלת של הגן ואנו צריכים להפרד ישנו מעצור פסיכולוגי שגורם להם לעצב, בכי ונסיונות לברוח מהגן לעמוד בפינה ועוד',לפעמים מרוב לחץ שאנו נפרדים מהם בגן הם אפילו אלימים כלפיי הגננות,מה עוד שהשנה גם הפרדנו בניהם לשני גנים שונים עברנו לדירה חדשה ולשני גנים חדשים, כך שהשנה זה החמיר עד שאחד מהם אפילו צועק בשמנו שנחזור לחיבוק אחרון וגם זה סתם כדי שנחזור ולא נעזוב אותו,צריך לציין שהם בן ובת בגן חובה שבבית מסתדרים יפה מאוד ובזמן של עשר דקות עד שעה הם נכנסים לאווירה של הגן ומרגישים בסדר,אשמח לשמוע את עצתך בהקדם,תודה.

שלום ליאור, ברוב המקרים של חרדת הנטישה יש מרכיב חזק של חרדה גם אצל ההורה, שמחלחל את הילד ישירות או בעקיפין. ילד שמזהה חרדה דומה אצל ההורה לומד להפעיל אותו באמצעות הבכי, התחנונים או הזעם, מה שמזין ומנציח מעגל קסמים של קושי ותסכול. זאת ועוד, כאשר ההורה מביא את הילד לגן כשהוא ספוג ברגשות אשמה, ספק וחוסר ביטחון, הילד עלול לפרש זאת כחוסר אמון וביטחון בגן או בצוות, ולהגיב בחשדנות גם מצידו. בקיצור, לתחושתי, יש לקצר את זמן הפרידה בבוקר, לעשות מאמץ לסמוך על צוות הגן, ובעיקר - לסמוך על הילדים שיצליחו להתמודד עם הקושי הזמני ולהסתגל כשאר הילדים למסגרת. נסו, גם אחה"צ בבית, לא לדבר הרבה על "האם וכמה היה לכם קשה היום בגן", ובמקום זאת לבקש לשמוע על חוויות ופעילויות אחרות, כדי להסיט את מוקד הקשב מהחלקים הבעייתיים לחלקים החיוביים. בהצלחה ליאת

לבתי יש בעיות חברתיות - קשה לה ליצור חברויות ארוכות טווח, חברות מהכיתה מעדיפות ילדות אחרות, היא מוצאת עצמה בודדה בהפסקות, אין לה בטחון עצמי והערכה נמוכה מאוד. היא ילדה חכמה, יפה, מקסימה וחברה טובה שאוהבת לעזור. איך עוזרים לה? מעוניינת לקבל המלצה לפסיכולוגית שעובדת עם נוער.באזור חולון.

שלום רב, למרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אימא לילד מקסים וחכם להפליא בן 3.4 נכנס השנה לגן טרום טרום חובה. קשה לו להיפרד בבוקר אבל לא בוכה בהיסטירה ונרגע מהר (מציצה מהחלון) הגננת אומרת שהוא "בור סוד שאינו מאבד טיפה" חכם ומקסים. בשעה 14:00 הוא נאסף מהגן ע"י הצהרונית...ששם נראה כי רכש חברים במהירות רבה ונהנה מאוד... הבעיה מתחילה בבוקר וכשחוזר מהגן לא מוכן להתארגן בוכה על כל דבר ומתרגז אם אני לא מרימה אותו למקלחת הוא פשוט לא קם נאלצת גם להוציא אותו מהבית בבוקר מעט בכוח. וכשחוזר שוב מתווכח על כל דבר וכל דבר מציק לו. התחיל ממש להכות אותנו ההורים ולזרוק חפצים. ניכר שהוא מאוד עייף מכיוון שאינו ישן שנת צהריים.. בנוסף וחשוב מאוד החרים אותי כמעט לגמרי ורוצה שרק אבא שלו יעשה לו הכל....למרות שאני מתעקשת ומתקרבת בכוח ויש בסיפור גם תינוקת בת 7 חוד' קשה לי בטירוףףףףף ונראה שאני כל הזמן נאלצת לכעוס עליו וגם לשים בפינת חשיבה... אנחנו ממש מתוסכלים ןלא יודעים איך להגיב להתנהגויות המתפרצות האלה... לעצה אודה עד מאוד!!!! ורד.

שלום ורד, אנא קראי את מה שכתבתי בתחתית דף זה, תחת הכותרת "תהליך קליטה בגן חדש". עלייך להבין שמדובר בילד קטן מאד (למרות שהפך לאחרונה לילד ה"בכור"), שנאלץ להסתגל לפתע לשתי מסגרות חדשות, להיפרד מכם לשעות ארוכות, ולוותר עלייך לטובת אחותו התינוקת. המשאלה שייפרד יפה בבוקר, יילך ברצון לגן, ויחזור משם מאושר ונינוח - אינה ריאלית בשלב זה. גם את ואני לא היינו מסוגלות לכך, ובוודאי לא ילד כה קטן. התאזרי בסבלנות, הביעי הבנה לקשיים שלו, ונסי לעשות הכל כדי להעניק לו שפע של תשומת לב בשעות אחה"צ והערב. כאשר את מענישה אותו על ביטויי הקושי והמצוקה שלו, את רק מחמירה את מצבו, את זעמו ואת תסכולו, ומרחיקה מכם את ימי השקט. סבלנות, חמלה והכלה בשבועות הקרובים יעשו את שלהם. בברכה ליאת

הבן שלי בן 4 וחצי והוא עושה קקי במכנסיים, ישנם פעמים שהוא עושה קקי בשירותים וזה רק עם אנחנו נמצאים אתו אני מוצאת את עצמי לפעמים יושבת איתו שעה בשירותים ומקריאה לו ספרים עד שיצא לו הקקי. בשבועיים האחרונים בכל פעם שיש לו קקי בגן הוא עושה רק במכנסיים. והוא פשוט מתעלם מהקקי כאילו לא קרה כלום והכל בסדר אני בטוחה שהגננות שמות לב אבל הם מתעלמות. כמה שאני מדברת עם הילד זה לא עוזר אני כבר אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. עזרתך בבקשה

שלום קלודין, בגיל ארבע וחצי, הילד כבר יודע ויכול לעשות קקי בשירותים. כרגע, יש לו הרבה רווח מהייאוש שלך: את מתעסקת בו הרבה, יושבת איתו שעות ומקריאה לו סיפורים, ומזכה אותו בהרבה תשומת לב. כרגע, הייתי מנסה מדיניות חדשה: חוסר תגובה *מוחלט* לקקי במכנסיים (מלבד החלפה שקטה של הבגדים וסיוע בניקיון שלו), ומתן פרסים וחיזוקים בכל פעם שהוא עושה קקי בשירותים. אל תכריזי על כך מראש ("אם תעשה כך וכך...תקבל כך וכך..."), אלא רק פעלי כך כשזה קורה. אני מאמינה שכאשר ייפסק המאבק והלחץ שלך סביב הקקי, זה יעבור. בהצלחה ליאת

יש לי ילד מתבגר בן 12 כשהוא רוצה משהו ולא מקבל הוא ניכנס להיסטריה בכי והתקפות זעם שכוללות איומים כמו אני אתאבד, אני אברח מהבית,אציין גם כשהוא רב עם אחיו בן ה-9 הוא בוכה ומשתולל עליי לציין שהוא יודע את פירוש המילה להתאבד ומשתמש בזה הרבה האם יש מקום לדאגה?

שלום קרן, בכל מקרה של איום אובדני בגיל ההתבגרות, מומלץ להיוועץ עם גורם מקצועי ולהירגע. בכל מקרה, גם אם אין כוונה אמיתית לפגיעה עצמית, אמירות המבטאות משאלה אובדנית משקפות מצוקה גדולה, וחשוב להיענות ולטפל בה. לכן, נדמה לי שהדאגה שלך במקומה, ורצוי לפעול בהקדם. בברכה ליאת

בננו בין ה-12 לא מסתדר עם המחנכת שלו בבית הספר. מדובר במורה מוערכת מאוד (גם על ידנו) בעלת נסיון של שנים רבות במקצוע. המורה אכן "קשוחה" ומחזיקה את הילדים קצר וככל שידוע לי הילדים אוהבים ומכבדים אותה מאוד. לבני יש מה שנקרה "פה גדול". הוא אומר מה שחושב ללא צנזורה בצעקות ובחוצפה. כשהמורה נותנת לו על הראש הוא אומר לה: מי את שתצעקי עלי בכלל... אני שם עליך קצוץ... אני חייבת לציין שהוא לא מתנהג בבית כך ואילו היה - זה לא היה עובר בשתיקה. בבית הוא מנומס להפליא - אך מול המורה הוא מרשה לעצמו להתנהג באופן בלתי נסבל. ניסינו לעבוד איתו בשיטות של "לספור עד 10", לומר בראש את הדברים ולא בפה, אך הוא אינו מסוגל להתגבר על האימפולסיביות שלו. שמנו לב שהוא אינו מסוגל לקבל ביקורת ומתקשה לקחת אחראיות על מעשיו. בפעם האחרונה בה התחצץ כך למורה יזמנו פגישה עם המורה בה נאלץ להתנצל בפני המורה על דבריו והתנהגותו. אך מילים לחוד ומעשים לחוד. הנער עולה לחטיבה בשנה הבאה ואנחנו דואגים מה יהיה בעתיד. אם לא נעזור לו עכשיו - איך יוכל להסתדר בחיים האלו עם אימפולסיביות כזו? איך ניתן לעזור לו?

שלום רונה, לא בטוח שמדובר באימפולסיביות בלתי נשלטת. לתחושתי (ודווקא על רקע ההבדלים בין הבית לביה"ס) מדובר בבעיית גבולות. לפעמים, בשל הפחד מהתפרצות זעם או מקונפליקט עם הילד, המשפחה לומדת 'להסתדר' עם הילד, לא להיתקל בו יותר מדי ולא לדרוש ממנו דברים שיגרמו לו לתסכול. כתוצאה מכך, מושג סוג של "שקט תעשייתי", אך כזה שגורם לילד לחשוב בטעות שהעולם ינהג על פיו. כך בדיוק נוצר דפוס של הימנעות מאחריות ושכרון זכויות. ממליצה לך להיעזר בהדרכת הורים, כדי ללמוד איך להציב את הגבולות בבית אחרת, כך שבנך יקבל אחריות ויכבד את זכויותיהם של האחרים בכלל, והמבוגרים בפרט. בנוגע לביה"ס, אני מציעה לגבות את המורה ומערכת החינוך, ולאפשר להם להטיל על בנך את הסנקציות המקובלות בכל פעם שהוא מפר באופן בוטה את הכללים. כאשר הילד לומד שלהתנהגותו יש תוצאה חיובית או שלילית, הוא עושה בחירות מוצלחות יותר. בברכה ליאת

שלום, הבן שלי בן ארבע וחצי, בימים אלו עבר גן, גם בגן הזה כמו בקודם הוא מצא חבר שפטרון עליו, ואוסר עליו לשחק עם ילדים אחרים, וקובע "עליו" מה הם יעשו מה ישחקו והבן שלי מאוד עצוב מזה, ומספר לי בבית שהוא רוצה לשחק עם ילד אחר אבל לא מרשים לו, ואם הוא יעשה את זה אז הילד הזה שמאיים עליו לא יהיה חבר שלו. אני אומרת לו כל הזמן שהוא רשאי לבחור וכל זה אבל אני מרגישה שאני זקוקה בדחיפות לכלים נוספים לחיזוק האסרטיביות שלו, אני לא מבינה, מגיל אפס נתנו לו לבחור את ההחלטות שנוגעות אליו, כיבדנו את ההחלטות שלו וניסינו לעשות הכול כדי לפתח עצמי חזק ויציב, איך זה יכול להיות שהוא נותן לילד אחר להרשות או לא להרשות לו משהו? אני פשוט הרוסה מזה, אשמח אם יש רעיון יצירתי לשחק משחק או משהו ממשי שאני יכולה לעשות איתו כי לדבר זה לא מספיק, תודה רבה וסליחה על האורך :-)

שלום עמית, נדמה לי שבמקום להשקיע מאמצים בניסיונות לשנות את התנהגותו של בנך, מוטב להשקיע אותם בשיפור היכולת שלך להניח לבנך לנהל את חייו החברתיים בדרכו ועפ"י צרכיו, גם במחיר של מורת רוח מדי פעם. ילדים קטנים (אך לא רק הם, גם אנחנו המבוגרים) יכולים להתחבר לפעמים לדמויות חזקות ושתלטניות, כדי לזכות איכשהו באהדתם, בהגנה שלהם, ואפילו במעט מזוהרם. הקשרים הללו נוטים להסתיים כשמסתיים הצורך, ואין טעם להילחם בהם. העובדה שאת "הרוסה מזה" מעניינת הרבה יותר, ואולי רומזת משהו על החוויה שלך מול כוח ושליטה. זכרי שאת והבן שלך אינכם אחד, והעובדה שהוא 'משתמש' כרגע בפטרונותו של ילד אחר אינה מעידה דבר עלייך, על ההורות שלך או על טיב החינוך שהענק לו. זה רק אומר שכילד קטן הוא בוחר לחבור כרגע לילד חזק יותר, כדי לזכות במעט יותר ביטחון בגן. השנה רק החלה, והכל עוד יכול להשתנות ו'להתהפך'. תני לו זמן... ליאת

שלום, אחותי בת 12.5 פשוט לא עושה כלום בבית, לא רוצה להתקלח, לצחצח שיניים, לעשות שיעורים, לעזור בדברים הכי פשוטים בבית כמו לפנות אחריה כלים ולשים במדיח (יכול להשאר יום שלם). מה לדעתך כדי לעשות, לפעמים יש הרגשה שהיא פשוט חיה בעולם משלה. היא מאוד מפונקת, אין לה שום הערכה לכסף או לדברים שהיא מקבלת, לא מתחשבת בסביבה. אולי כדאי למצוא פסיכולוג כי שיחות איתה לא עוזרות ואי אפשר להתנהל בצעקות. אודה לקבלת תשובה

שלום רב, אני בהחלט ממליצה למצוא פסיכולוג, אך כזה שיוכל להנחות את ההורים כיצד להפעיל את סמכותם ביעילות, להימנע מפינוק יתר, ולשפר את דפוסי התקשורת בבית. בהצלחה ליאת

הייתי בהריון עם תאומות. אחת נפטרה ברחם בשבוע 32 והשניה, שתיבדל לחיים ארוכים, בת שנתיים כיום. אין לי ספק שאני מעוניינת שהיא תדע על קיומה של אחותה (לציין שבשבוע הריון כזה, הולד נקבר, כך שיש קבר לבקר בו). בתפיסה האישית שלי, המוות הוא חלק מהחיים ואין טעם להסתיר מילד דבר שכזה. השאלה שלי היא מתי הכי נכון לספר ואיך?

שלום רב, אני מסכימה מאד עם המשאלה שלך להימנע מסודות במשפחה, במיוחד אם מדובר באירוע כה משמעותי. ככלל, ככל שהעובדות מתחילות לחלחל אל התודעה מגיל צעיר יותר, כך לומדים הילדים לראות בהן חלק מחייהם. אם הנושא הזה מלווה אתכם באופן כלשהו בחיי היומיום שלכם (ביקור בבית הקברות, אזכור התאומה שנפטרה, הדלקת נר נשמה, וכד') חשוב לומר את הדברים בקול, ולשחרר את המידע טיפין טיפין בהתאם ליכולת ההבנה המתפתחת ובהתאם לשאלות שיתעוררו. אם, לעומת זאת, אין אזכור או 'נוכחות' לתאומה המתה בחייכם, אפשר יהיה לדחות את הסיפור על כך לגיל ביה"ס (לקראת גיל 12, כשיהיו לה הכלים להתמודד עם הנושא). חשוב לציין כאן, שאין כללים חד משמעיים בנושא זה, וכל משפחה פועלת לאור אמונתה והיכרותה את הנפשות הפועלות. נטיית לבי, באופן אישי, היא לטפטף את המידע, ולהפוך אותו למשהו המדובר בחופשיות בבית, ולעמוד הכן מול שאלות נוקבות, שישתנו עם הגיל לאורך שנות ההתפתחות. בברכה ליאת

אני חושבת שזאת גם הגישה שלי...לטפטף את הדברים, ממילא זה חלק מהחיים שלנו. גם נראה לי שכשמתייחסים לדברים בצורה טבעית ולא כמשהו שמפחיד לדבר עליו - זה מתקבל יותר טוב. אם אפשר שאלה נוספת - מאיזה גיך את חושבת שנכון לקחת ילד לבית קברות? תודה

שלום ליאת, הנני אם חד הורית לבן יחיד בן 7, ( בני עלה השנה לכיתה ב'). שבוע לפני תחילת שנת הלימודים. מידי ערב לפני לכתו לישון הוא היה פורץ בבכי ואומר לי שכאשר הוא יחזור לבית הספר הוא מאוד יתגעגע אלי. כל ערב מצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותו ולהסביר לו שאחהצ"ה אנחנו נפגש ונעשה ביחד דברים כיפיים. עלי לציין שבמשך חופשת הקיץ הוא היה מאוד צמוד אלי. את מרבית היום בילנו ביחד. תחילת שנת הלימודים החלה די רגוע, הוא שמח לפגוש את חבריו משנה שעברה. אבל יומיים אחרי הוא חלה והוא שוב נשאר עימי יומיים בבית. והשבוע גם כן, הוא חש ברע ומצאתי את עצמי איתו שוב בבית. היום, לפני לכתו לישון, הוא שוב פרץ בבכי שהוא מאוד מתגעגע אלי כאשר הוא בבית הספר. הבנתי שאסור לי לשתף איתו פעולה ועלי להיות פחות רגשית. הסברתי לו שמותר לו להתגעגע אלי, ושגם אני מתגעגעת אליו כאשר אני בעבודה. ליטפתי אותו ויצאתי מהחדר. ניסתי לא להזין את"הבכי הדרמטי". ואז הוא אמר לי שהוא חש ברע, כואב לו פה ושם, ואז הוא קם להקיא. (ככל הנראה מהתרגשות יתר). שכחתי לציין שבבית ספר לא פעם הוא מכין לי מכתבים שבהם הוא מביע את רגשותיו אלי והוא מאחל לי דברים טובים בחיים. דבר נוסף שקרה היום, הסתכלנו על תמונות בר מצווה של המשפחה ואז הסברתי לו מה זה. ופתאום הוא פרץ בבכי שהוא לא רוצה שיעשו לו בר מצווה, כי הוא פוחד שהוא לא יקרא טוב את הנאום כאשר הוא יעלה לתורה וכו..... כל ניסיונותי להסביר לו שיש עוד הרבה שנים ועד אז הוא ידע לקרוא בלי שגיאות, עלו בתוהו הוא בכה בכי דרמטתי שלא ידעתי מה לעשות איתו. אני חייבת לציין שאני מרגישה עצבות, כי אני לא יודעת מה קורה לו, האם זה טבעי שהוא ירגיש כך כלפי, מדוע דברים עתידיים כל כך מלחיצים אותו? שכחתי לציין שהמורה שלו אומרת שמבחינה שכלית הוא מעל לגילו, הוא ילד מאוד חכם, אבל לא פעם היא ציינה מולי שמבחינה רגשית הוא קצת ילדותי. עדיין אני חסרת אונים מול כל פרצי הרגשות שלו. אין לי מושג כיצד עלי לפעול. אולי אני אשמה בזה שכל כך גוננתי עליו, האם זו תוצאה של ילד יחיד שכל עולמו זו אימו וההיפך . אודה לך אם תוכלי להנחות אותי כיצד עלי לפעול. האם זה אמור לחלוף? כיצד לנהוג נכון מבלי להחריף את המצב. בברכה, דניאלה

****** (ההודעה נערכה) אבי, הפורום שלנו לא נועד למטרות פרסום. אתה מוזמן ליצור איתי קשר אם אתה מעוניין לעזור בניהול הפורום.

שלום דניאלה, אין ספק שבמקרה של הורה יחיד, לחרדה מאובדן יש בסיס מציאותי יותר בהשוואה לילד שיש לו שני הורים. המחשבה על העתיד הרחוק יכולה להיות מאיימת מדי, בעיקר בשנים בהם הילד תלוי מאד בהורה. למרות זאת, אם תדפדפי בפורום שלנו, תראי לא מעט פניות בעלות תוכן דומה, גם במשפחות 'רגילות'. פחדי פרידה ונטישה רווחים מאד בשנות הילדות, אלא שהורה יחידני רגיש להם יותר, ונוטה להגיב להם ממקום רגשי מאד, ואולי גם חרד. בעיני, חשוב שתוכלי להשיג לעצמך כתובת מקצועית (פסיכולוג ילדים שעושה הדרכת הורים) שתנחה אותך כיצד להגיב לאתגרים הניצבים בפנייך כהורה יחידני. המשימה הכללית היא להיענות לפחדים, אך לא להשתעבד להם או לנסות לסלקם בכל מחיר. הגנת יתר מעודדת תלות וסימביוזה, והיא מפריעה לתהליך הנפרדות וההסתמכות העצמית של הילד. פני להדרכת הורים, ועשי הכל כדי להשתחרר מתחושות אשמה או חוסר אונים מול התובענות הרגשית של בנך. בהצלחה ליאת

ביתי בת ה 4 עשתה לאחרונה חיבור בין הבגדים שהיא לובשת לבין היותה יפה או לא. אם היא לא לבושה באופן שהיא אוהבת היא מרגישה מכוערת ושכל הבנות בגן יותר יפות ממנה. אני מנסה להסביר לה שהיא יפה גם בפיג'מה ובכל מקרה הבגד לא עושה אותה יפה יותר או פחות אבל כנראה שאני לא מעבירה את זה נכון כי מספיק שילדה תגיע עם בגד שנראה לה יפה יות משלה והיא מתחילה להתבכיין שהיא מכוערת. מה עושים?

**** ההודעה נערכה. ראה תגובתי למעלה.

שלום שירי, אני מציעה להימנע מלהדגיש את "כמה שהיא יפה, גם בפיג'מה", ולנסות להשעין את תחושת הערך של הילדה על כישורים נוספים, על יכולות, תכונות ומאפיינים חשובים אחרים מעבר למראה החיצוני שלה. אם תחשבי על כך, הרי תמיד יימצאו אנשים יפים ומושכים יותר ממנה, וכל עוד היא עסוקה בהשוואות הללו, נגזר עליה לחיות בתסכול תמידי. לכן, כשהיא מתבכיינת על כך שהיא מכוערת, אני מציעה לא להגיב מעבר לאמירה קצרה כמו "אני אוהבת אותך כמו שאת, ומקווה שגם את תאהבי את עצמך ככה". בשמחות ליאת

ליאת, כמובן שזה נשמע הגיוני, התסכול מקשה על שתינו לראות דברים לאשורם. תודה , חג שמח ושנה טובה.

שלום רב, אמש בליל שישי פנה אליי בני הקטן (בן 5.5) באומרו שאחיו הגדול (בן 11) ביקש ממנו במספר מקרים להכניס את איבר מינו של הגדול לפיו של הקטן וללקק אותו, אחרת הוא לא ישחק איתו במשחק שאהוב עליו,בבירור שערכנו אני ובעלי גילינו כי אכן נכון הדבר וכנראה שבשני מקרים הבן הקטן אכן ניסה וניגעל, לשמחתי למרות שהגדול אמר לו שזהו סוד שסור לנו לדעת הוא בא וסיפר לי, שוחחתי ארוכות עם שניהם כל אחד לחוד ובמיוחד עם הגדול, אני מנהלת שיחות קבועות עם הגדול משתדלת להיות פותחה ואמיתית עימו בבית אינטרנט מוגבל שאמש גיליתי שלמרות ההגבלות דרך מילה פשוטה כמו סרטונים הוא נכנס לדברים לא נהותים לדבריו משם הגיע הרעיון, אני חייבת להבין חוץ מהשיחות של מה עושים בפרטיות ובמה משתפים ןכדומה מה לעשות האם לעשות האם לקטן זה גרם נזק כולשהו, הגדול בסוף השיחות בקש סליחה מהקטן ואמר לו שהוא צדק שסיפר והוא לא כועס, אני עדיין לא שקטה בכלל, הם בדר"כ כשעתיים לבד כל יום בהגיעם מבית הספר אבקש עצה בדחיפות (על פניו נראה כי הגדול הבין את חומרת המצב אבל..)

שלום רב, בגיל 11, אנחנו כבר מצפים מילדים לציית לכללי התנהגות ולנורמות מוסריות בסיסיות. המעשה שאת מתארת אינו נופל כבר לקטגוריה של "משחקי סקרנות" ילדיים, אלא נושק לתחום ההטרדה המינית הבעייתית. בעיני, אין להסתפק בפנייה לפורום, אלא לטפל בכך בעזרת איש מקצוע (פסיכולוג ילדים קליני), שיצטרך לבדוק - * האם בנך הגדול נפל קורבן להתעללות מינית בעצמו. * האם בנך הצעיר נזקק לעזרה נפשית בעקבות החשיפה (החוזרת!) להטרדה הזו. * האם ניתן להבטיח שמעשים כאלה לא יישנו. בעיני, כרגע אין זה בטוח מספיק להשאיר את שני הילדים ללא השגחה. מוטב למנוע מראש את מה שיהיה קשה מאד לתקן בעתיד. פני לעזרה. בברכה ליאת

בני בן 5.6 לאחרונה מדבר הרבה על הפחד שהוא, אנחנו וחבריו נזדקן ונמות. מבקש שנתפלל לאלהים שלא נמות לעולם ומצפה שאלהים יגשים את משאלתו עכשיו. הוא צמוד אלי, חושש כשאני לא נמצאת בשדה הראייה שלו-אפילו בתוך הבית.חוזר ואומר שהוא מפחד, כמו מנטרה. בנוסף,מתקשה להיפרד ממני בגן.איך להגיב ? מה עושים ?

שלום אהובה, כל אחד מאיתנו מגיע מתישהו בילדותו אל ההכרה בכך שהחיים הם סופיים. מחשבה זו מעוררת חרדה רבה אצל ילדים ומבוגרים כאחד. העובדה שאין לנו שליטה על איך, ממה ומתי נמות מעציבה מאד, אך לעומתה קיימת הידיעה על כך שאנו יכולים לשלוט על איך נחיה. הסבירי לילד שלך שעד לזקנה ולמוות יש זמן רב מאד, אשר בו ניתן לעשות עוד ועוד למען עצמנו, למען בריאותנו ולמען אושרנו. בעיני, גם לתפילות שלו יש כוח מנחם ומרגיע, ואפשר לעודד אותו לבטוח בחסדי האל (אם הוא מאמין בקיומו). אם את חשה שהפחדים שלו נמשכים זמן רב, ואינם נרגעים, פני להתייעצות עם גורם מקצועי. בברכה ליאת

שלום רב, בני בן השלוש וחודשיים נגמל בפסח מחיתולים. פיפי עושה בשירותים וקקי לרוב במכנסיים. הוא נכנס עכשיו לגן עירייה ושם לא ממש עוזרים בעניין. לפעמים ככשואלים אותו האם עשה קקי הוא אומר לא למרות שהוא כן מודע לכך (כי לפעמים כן אומר שיש קקי ורץ לשירותים) מה ניתן לעשות?

שלום רב, מה שאפשר לעשות זה לנצל את חופשות החגים כדי לשפר את תהליך הגמילה שככל הנראה לא עלה יפה. חפשי מאמר טוב בנושא, והשתדלי לעקוב אחר המלצותיו. (חיזוקים, פרסים ושבחים על כל קקי בשירותים, חוסר תגובה מוחלט על פספוסים). בברכה ליאת

אני אבא חד הורי לילדה בת 11. גרים בשכירות בדירת חדר ומיטה זוגית, מחובקים אני עם תחתון והיא עם תחתון וחזיה. כך אנחנו כבר 9 שנים. זה בסדר או שאני יכול לתבוע את המדינה לתת לנו דירת עמידר ?

כשאתה תובע את המדינה, תדרוש משהו רב מפלסי... שנה טובה

הילדים שלי בני 4 ו5 הילד בו 5 והנילדה בת 4 הם אוהבים לעשות אמבטיה ביחד מה דעתך על זה

שלום לינא, אם את בסביבה, ורואה שהפעילות המשותפת באמבטיה נשארת משחקית ותמימה, זה בסדר. בכל מקרה, וגם כדי להוריד ממך את הספקות, בקרוב תצטרכו לשנות את הכללים. בברכה ליאת

שלום, בני בן 4, נגמל בסביבות גיל 3 מחיתולים. תקופה ארוכה לא היתה שום בעיה, לאחרונה אחותו הקטנה עברה גמילה מחיתולים ומאז חלה רגרסיה בהתנהגות שלו ובעיקר בכל הקשור לעשיית קקי בשירותים. בכל פעם הוא מלכלך במכוון את קירות השירותים. זה לא נסיון ניגוב שלא מצליח אלא לכלןך מכוון. אני לא יודעת מה לעשות, ניסיתי להגיב בסובלנות, ניסיתי לכעוס ולאמר שאצטרך לשמור עליו מקרוב בכל פעם שהוא בשירותים. כמובן שהוא עושה זאת רק בבית. איך אפשר לעזור לו? באופן טבעי ניתנה תשומת לב רבה להצלחה לך אחותו בגמילה שלה אבל זה כבר לא נושא מדובר, בעיקר כי הבנו שקשה לו עם זה.

שלום רב, ההתנהגות שאת מתארת חריגה, ובעיני מצריכה התייעצות עם פסיכולוג ילדים, שינחה אתכם כיצד לנהוג. זה לא לפורום. בברכה ליאת

תודה על התיחסותך. האם יש דרך לפנות אלייך ולקבל המלצה על פסיכולוג מאיזור המגורים שלנו?

בני כבן 6 ו10 חודשים. עלה השנה לכיתה א'. הוא ילד חכם,סקרן,וגדול פיזית יחסית לבני גילו(בשל מבנה ולא בשל עודף משקל). שנה שעברה הושאר בגן שנה נוספת בהחלטתנו אף על פי שיכל לעלות.לצערי בהרכב הגן שלא היה לנו שליטה עליו נותרו ילדים שהחיבור עימם לא עושה לו טוב. במיוחד אחד שהוא סר למרותו ועושה כל דבר שאומר לו בכדי שלא יפוטר מ"החבורה". כעת בכיתה א'אנו שומעים ממנו שהוא מרביץ לילדים בגלל שאותו ילד אומר לו או בגלל שילד מכיתה אחרת אומר לו.וכולם עומדים שם לעודד אותו.אני לא מפסיקה להקשיב למה שמספר ולומר לו שזו לא דרך ולהוקיע התנהגות זו. אנחנו לא יודעים מאפה זה בא?מעולם הוא לא היה מרביץ לילדים. מה שנראה לי שהוא רוכש הערכה ע"י החבורה בפעילות פוגענית זו. איך עלי להגיב ולחזק את בטחונו העצמי כדי שיוכל לעמוד מול הלחץ החברתי ולרכוש תחושת הערכה מפעילות חיובית אחרת. תודה גיליה

שלום גיליה, הגם שאני מאמינה לך בכל לבי, ובטוחה שזה מה שהילד מספר לך, לתחושתי, ילד שאינו אלים לא הופך לכזה גם אם יש לו עידוד לכך, במיוחד לא בגיל כזה. התוקפנות שלו מגיעה ככל הנראה מרמות תסכול גבוהות, ומניסיון להשיג מעמד וביטחון. בעיני, עצם הטלת האחריות על ילדים אחרים היא בעייתית. יש לטפל באלימות הן בדרך של הסברה והן באמצעות סנקציות (אני מקווה שביה"ס נוקט אותן, ומזכירה שלא מענישים פעמיים על אותו מעשה). במקביל, חשוב להדק את כללי ההתנהגות בבית, ולהציב את הגבולות בעקביות ובבהירות, כדרך לשפר את העמידות שלו למצבי תסכול. בברכה ליאת

הילד שלי בן שלוש לראשונה נכנס לגן טרום טרום רשות לפני כן היה במסגרת של מטפלת עם כ5 ילדים בלבד הוא ילד מאד חברותי אך ההסתגלות שלו לגן מאד קשה הגננת טוענת שהוא לא מוכן לצאת לחצר היות והוא אומר להם שהוא לא אוהב חולות ולכן הם לא שולחים אותו לחצר ומשאירים אותו בגן בנוסף הם מדווחים לי שהוא נרדם בגן דבר שיכול להיות מאד הגיוני בשל גילו ובשל ההרגל שלו אך הגננת מדווחת לי שהוא נרדם על השטיח כשעתים שלמים דבר אשר לא נראה לי תקין האם הגננת אמורה לא לתת לו לישון ובטח לא שעתים מה אני אמורה לעשות ?

שלום מאיה, אנא, קראי את מה שכתבתי על תהליך הקליטה בגן (שלוש קומות מעלייך, כאן בפורום). כרגע אתם עדיין בעיצומה של תקופת ההסתגלות, ובמידת האפשר הייתי מוותרת לו על פעילויות שאינו אוהב. השינה הממושכת יכולה להעיד על ההשקעה הנפשית העצומה שלו ב'הישרדות' ובמאמץ להתאים את עצמו למסגרת. זה לא נורא, כל עוד זה נעשה על מזרן נוח, או במקום שקט ונעים בגן. תני לו זמן. בברכה ליאת

שלום, בני בן 7.5, כיתה ב כבר אחרי החגים בשנה שעברה התחילו קשיים להפרד בבוקר בביהס בתחילה נסע בהסעה ללא כל בעיה. הלך לצהרון. גילה עצמאות רבה בכל מעשיו. השנה באופן מוקצן, לא מוכן ללכת לביהס (תלמיד טוב), בוכה, נתלה בבעלי, היטריה של בכי. מוכן להכנס רק כשהמחנכת נמצאת האם יש עצה? יש אחות בת 4.5. יחסיהם טובים. הוא לא מוכן ללכת לחברים (אלא אם אני נמצאת שם), לא הולך לחוגים, מעדיף שחברים יבואו אליו

שלום רב, לאור מה שאת מתארת מהשנה שעברה, בנך מצליח - גם אם לוקח לו קצת זמן - להסתגל למעבר ושינוי. אם החרדות וההימנעויות יימשכו באותה עוצמה ולא יירגעו מעצמם, פנו להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת

שלום רב יש לי ילד בן שלוש וחצי שמגלגל את ידו על השיער מגיל ינקות לאחרונה זה החמיר והוא תלש לעצמו שיערות ונהייתה לו קרחת קטנה הוא גם תמיד אוהב לשחק לי בשיער , ולאחרונה גם באמצע פעילות הוא אומר לי אמא אני צריך לגעת לך בשיער ,בשיחה עם הגננת היא אמרה לי שהוא נוגע גם לילדים אחרים בגן בשיער מה זאת התופעה הזאת ,מה ניתן לעשות יש לי תינוק בן שנה שגם התחיל לגלגל לעצמו את השיער על היד האם צריך להפסיק את זה כבר מגיל צעיר תודה

שלום טל, כנראה שקווצת השיער משמשת עבורו מעין "חפץ מעבר", שהוא קצת לא מוצלח בהיותו מחובר פיזית אלייך או אליו. נסי למצוא איזו בובה רכה עם זנב (כמו פוני חמוד) וקווי שזה יהיה תחליף נאות שאינו משאיר נזקים. דווחי איך הולך ליאת

בתי כבת 6 סובלת מאילמות סלקטיבית, קשיי הסתגלות, וחרדה חברתית. מחפשת מטפלים מאיזור המרכז דחוף שמטפלים בבעייה ספצפית זו.

היי אורית, כתבי הודעת המשך עם כתובת מייל פרטית, וקווי שנטע תשלח המלצה גם אלייך. אין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. (נטע, אנא עזרתך!) בהצלחה ליאת

יש לי מומחיות חדשה: "מפנה למטפלים בסלקטיב מוטיזם"

היי ליאת, ברצוני להתייעץ איתך בנוגע לבן שלי בן ה-9+. הוא ילד מדהים וחכם אך לאחרונה אני נתקלת אצלו בפחדים אשר מאוד מדאיגים אותי. הוא מפחד להיכנס להתקלח, מפחד להיכנס למיטה לישון. (הוא חולק חדר יחד עם אחותו), הוא מתעורר המון בלילה ומנסה להעיר אותי או את אחותו כי לא מצליח להירדם. לפני שנכנס למיטה תמיד דואג לבדוק שוב עם הדלת נעולה ומסובב את המפתח של הדלת מס' פעמים. נועל את החלונות. גם כשנכנס למקלחת או למיטה אז כל הזמן קורא אמא אמא אמא על מנת להבין שאני אכן נמצאת בסביבה. לא מוכן להישאר לרגע אחד לבד גם אם יצאתי רגע לשפוך את הזבל ואני גרה בבית פרטי. גם כשנכנס למקלחת כל הזמן קורא אמא סיימתי להתקלח, אמא אני מתנגב, אמא אני מתלבש, אמא סיימתי, או שמנסה לשוחח איתי מתוך המקלחת ולספר לי כל מיני דברים. אני כל הזמן מנסה לדבר איתן ומסבירה לו שאני פה איתו ושאין ממה לפחד. אבל זה לא ממש עוזר ואני מבקשת עזרה איך אפשר להתמודד עם זה. תודה רבה עינת

שלום עינת, בניגוד לפחדים של הגיל הרך, אצל ילדים בגילו של בנך, לפחדים יש ממד מציאותי. הם פוחדים מגנבים, שודדים, מחבלים, מלחמות, אסונות טבע, וכד'. ברוב המקרים, נוכחות אמפתית ונוסכת ביטחון של ההורים מספיקה כדי למגר את הפחדים תוך זמן מה. לפעמים, הילד מגלה שדרך הפחדים הוא יכול לנהל את הבית, לשלוט בדרגות החופש של ההורה, ולשעבד את שאר בני המשפחה לצרכיו. מצב זה, כמובן, אינו רצוי. לכן כדאי להישאר אמפתית ומרגיעה, אך בלי להשתעבד לדרישות אבסורדיות. אינטואיציות...אינטואיציות... אם תראי שהפחדים אינם חולפים תוך שבועות בודדים, או מחמירים, פני להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים קליני. זכרי שתמיד קל יותר לטפל בחרדות כשהן עדיין 'קטנות' ומקומיות. בשמחות ליאת

שלום רב, התחלתי להפקיד את הדבר היקר לי מכל בידיים של מטפלת בביתה ואני רוצה לוודא שטוב לה שם ושמטפלים בה בצורה טובה וחמה. אם לא טוב לה שם, מה הם הסימנים, אליהם אני צריכה לשים לב היטב ? תודה, ניקיטה

שלום רב, אני מקווה מאד שאינך עושה ניסיונות ונכנסת להרפתקאות ככה סתם, ושהגעת אל המטפלת שלך דרך המלצות. בעיני, זאת הדרך הטובה ביותר להבטיח שקט וביטחון, במיוחד כשמדובר בילדה שאינה מדברת עדיין. בכל מקרה, הסימנים לבחון את איכות הטיפול יכולים להיות - * התגובה אל המטפלת בבוקר, בזמן הפרידה (כמובן לאחר תקופת ההסתגלות). האם היא הולכת אליה בשמחה, מושיטה זרועות, מחייכת. * איכות התיאבון של הילדה בבית. * איכות השינה של הילדה בבית. * האם היא נראית שמחה וחיונית, או כבויה ואדישה. * האם היא פעילה וסקרנית, או אפתית ומשועממת. ככלל, ילד שמתפתח היטב ומגלה חיוניות ושמחת חיים, זוכה ככל הנראה לטיפול מיטיב. בהצלחה ליאת

ילדתי בת 11 מאובחנת כילדה אם בעיות התנהגות .קשב וריכוז .בעיות רגשיות .ותסמונט טוראט לא מסתדרת אם אף אחד רבה מקללת מרביצה צועקת כל הזמן אני כבר התרגלתי אז אני פחות מתרגשת כי בכל זאת היא הילדה שלי ואני מעניקה לה המון אהבה אני יודעת שהיא סובלת .כרגע היא בבית ולא לומדת בבית ספר עקב בעיות התנהגות קשות בבית הספר וגם שהיתה הולכת היתי מתלווה אלייה על פי בקשת המנהלת היתי איתה בהדרכת הילד בבית חולים נהריה שם מאשפזים ילדים אם בעיות התנהגות קשות ומנסים לייצב אותם מבחינה תרופתית ועוד אמרו לי שהיא יכולה להתאים לאשפוז אבל כרגע אין מקום ויש עוד 2 ילדים שממתים בתור לפניה משך הטיפול שם הוא בין 6 חודשים ל8 חודשים ושחררו אותנו הביתה כרגע היא לוקחת רטלין la 40 מילגרם בבוקר וריספונד חצי כדור בערב דבר שעוזר לי בעיקר להתמודד איתה אבל לא לאחרים לא בבית הספר ולא אם בני משפחה בעיקר רק אני ואביה שהיא רואה אותו פעם בחודש .... ביקשתי גם מהרווחה שיעזרו לי בטיפול רגשי עבורה אבל גם נעניתי בשלילה שאין תקציב ושאני צריכה לממן טיפול כזה באופן עצמי אני יודעת שזה נושא מסובך אבל קצת עידוד וקצת טיפים שאולי יכולים לעזור לי תודה אאא

שלום רב, יכולה לשלוח לך מלוא החופן עידוד ותקווה, וקצת פחות טיפים לעזרה. הטיפים שאני כן יכולה לתת לך, זה לשמור על עצמך בריאה וחזקה, לזכור שהילדה שלך היא לא "טורט עם בעיית התנהגות", אלא ילדה נחמדה שיש לה *גם* בעיות. עוד עצה, זה להשתדל להגיע לאנשי המקצוע הכי טובים שאת יכולה להשיג, לבחור את אלה שעליהם את סומכת, ולהקשיב לעצתם. מקווה שהתורים הארוכים יתקצרו במהרה, כדי שתוכלי לקבל עזרה בהקדם. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

שלום, יש לי 2 בנות, הגדולה בת 4 והקטנה בת שנתיים ו3 חודשים. הבעיה שלי היא עם הקטנה, מאז שאני זוכרת היא אכלנית בררנית מאוד. התזונה שלה היום מורכבת מ:יוגורט, מחית פירות קנויה בלבד כדוגמת גרבר (פירות טחונים ידנית היא לא מוכנה לאכול), קרקרים, ביסקוויטים, תחליב חלב ובו מומבות דייסות (דייסה לבד היא לא מוכנה לאכול). כמובן שאין לה בעיה לאכול ממתקים (אבל אני לא ממעטת מאוד לתת לה מסיבות בריאותיות וחינוכיות). שנה שעברה היא החלה מעון, וכל השנה סירבה לאכול במעון, הסכימה רק לכריך עם שוקולד או גבינה לבנה בקערה. בבית אני מצליחה לתת לה מדי פעם נקניק (סלאמי או פסטרמה), היא אוכלת צ'יפס מהתנור, ומדי פעם אוכלת כפית של ממרח כבד. השנה העברתי אותה למעון אחר כיוון שלא היינו מרוצים מהמעון בו שהתה שנה שעברה. מאז שהחלה את המעון, היא אינה אוכלת שם כלום, אפילו ביסקוויט שנותנים לה היא מחזיקה כל היום ביד, ורק אחרי שיוצאת מהמעון מסכימה לאכול. ואציין שהגננות מאוד חמות אליה, אבל זאת ההתנהגות שלה בכל מקום חדש. השבוע נוכחתי לדעת שאם אני יוצאת מהבית, היא לא מוכנה לאכול כלום. היום יצאתי לאסיפת הורים בגן של הגדולה, ואבא שלה נשאר איתה. הוא הציע לה אפילו במבה שהיא אוהבת מאוד והיא סירבה בתוקף. כשחזרתי, היא ביקשה את הבקבוק תמ"ל שהוא הכין לה והיא סירבה לשתות, וסיימה אותו. אני מבינה שיש לה אכילה רגשית, אבל מה אני עושה על מנת לעזור לה. החשש שלי שהיא תתקבע על ההתנהגות הזו, היא כבר שנתיים ככה, התייעצתי גם עם רופאת הילדים, וגם עם טיפת חלב. הופניתי לדיאטנית ילדים שאני מחכה לפגישה איתה. האם יש משהו נוסף או אחר שאוכל לעשות, מיותר לציין שזה מצב מאוד מתסכל, אבל אנחנו כבר לא עושים מזה עניין בבית, כדי לא לתת לה תשומת לב על ההתנהגות הזו מחד, ומנגד- כי פשוט התייאשנו. תודה רבה

- תיקון: אני ממעטת לתת לה ממתקים!

שלום אילנה, לא בטוחה שמה שאת מתארת עונה לקריטריונים של הפרעת אכילה. אינני מבינה גדולה בתחום התזונה, אך אפילו אני מצליחה לראות שיש כאן תפריט בעייתי. להערכתי יש כאן שילוב של בררנות אופיינית, עם כניעה שלכם, שהתפתחה לסוג של מאבק. הפנייה לדיאטנית חשובה מאד, אך אין בה די. להערכתי, הקושי שלכם לא קשור לבעיה בבחירת תפריט מאוזן ובריא, אלא ליישום שלו בפועל. בעיני, נכון יהיה לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים, שיוכל לעזור לכם לסגת מהמאבק ולהחזיר את הילדה לשגרת אכילה בריאה, המצייתת למחזורי הרעב והשובע הטבעיים שלה. בהצלחה ליאת

שלום, בני בן החמש נוטה להכניס אצבעות לפה. במהלך השנה האחרונה הסבה את תשומת ליבי הגננת שלו, שהוא מכניס ידיים או כל חפץ אחר שנקרה בדרכו, אך כל גורם שפניתי אליו אמר שזה שום דבר. בחופש הגדול זה נהיה חמור יותר, והוא כל הזמן עם עם משהו בפיו. חשוב לי לציין, שלא מדובר באצבע בפה במקום מוצץ, אלא הוא פשוט מכניס כמה אצבעות או את כל היד לתוך הפה. מבקשת את עזרתכם, תודה

שלום לילך, יש ילדים שפעולות אורליות (מציצה, לעיסת דש הבגד, הכנסת ידיים לפה, וכד') מספקות להם סוג של הפגת מתח. לא ציינת האם יש גורמי מתח ידועים בחייו. אם כן, תוכלי לנסות לפעול להפחתתם. אם אינך רואה סיבה אפשרית לכך, יתכן שמדובר בסוג של גרייה טקטילית, בשל בעיה כלשהי בוויסות התחושתי. אפשר להתייעץ עם מרפאה בעיסוק. אם התופעה ממשיכה, התייעצי עם רופא הילדים. בברכה ליאת

שלום. אני זקוקה לעזרה. בת שלי בת 1.9, נכנסה לפני כשבועיים לגן לכיתת פעוטות. שמעתי דברים טובים על הגן הזה ממכרות שלי כך שרשמתי אותה בלב שלם למרות היוקר שלו. מהתחלה הכל הלך בסדר, אך כבר שבוע שני שהיא לא מוכנה לאכול בגן. היא לא משתפת פעולה עם ילדים בגן (אולי בגלל הגיל), היא לא משתתפת בפעילות בגן וכל הזמן צמודה לאחת המטפלות (שאני אישית גם הכי מתחבררת מכל שאר המטפלות). הכי מתריד אותי שבכל פעם שאני מגיעה יש מה לומר על ההתנהגות "הלא תואמת ציפיות" שלה לאחראית כיתה. היום זה היה שהבת שלי התעוררה בשעה אחד וחצי והעירה את הילדים והמטפלת הזאת בעקבות האירוע ניסתה להאכיל אותה והבת שלי דחפה את הצלחת. אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם כל עניין הגן ומה לומר או להרגיש בקשר לזה. כבר שבועיים אני באופן מתמיד בדאגות ונראה לי שהלחץ לא עוזב אותי. אני מצידי לא רוצה להעביר ביקורת חדה למנהלת כיתה וללכת להתלונן משום שאני חוששת שזה יפגע עוד יותר בהתייחסות שלה לבת שלי. (לדבר איתה כבר ניסיתי וזה לא עזר - היא אומרת הבת שלי קטנה לעומת רוב הכיתה ואין מה לעשות). וצד שני אן זה ימשך עוד שבוע שהיא אוכלת רק בערבים אני חוששת שזה יפגע בבריאות שלה. האם ההתייחסות שלי יכולה להיות שונה על מנת לגרום לשיפורים? האם יש טיפים לעזור לבת שלי כן לאכול ולהשתתף במשחקים?

שלום אורית, כדי לא לחזור על עצמי, ניסחתי סוג של תשובה בראש הפורום, שיכולה לעזור למרבית ההורים בשבועות הראשונים בגן. אנא קראי אותה. באופן יותר ספציפי, אני מציעה לנסות לשלוח עם בתך תיק קטן עם אוכל מוכר מהבית, ולא להיבהל אם כרגע היא בוחרת לא לאכול. השלימי לה את התזונה בשעות אחה"צ בבית. התייחסי למצב הקשה הנוכחי כאל משהו זמני שיחלוף תוך מספר ימים. במידת האפשר, אני מציעה לקצר עבור הילדים המתקשים את יום הלימודים, ולהיעזר לצורך כך בסבתות, דודות, וכל דמות אחרת שיכולה לסייע לכם (אם אתם עובדים). בהצלחה ליאת

ביתי בת 4 אוהבת להתקלח עם אבא, האם זה בסדר, אומרים לי שהיא גדולה מידי מה נכון?

שלום שוש, אומרים לך נכון. מוטב להפסיק עם המקלחות המשותפות. בשמחות ליאת

הבאנו גורה בת חודשיים הביתה בהסכמת כל הילדים והופתעענו לגלות שהילדה שלי בת ה 4.5 מפחדת מאוד כבר 5 ימים שהיא על הספה ולא מוכנה לרדת אלא אם מישהו תופס את הכלבה, האם זה סימן לחוסר מוכנות וכדאי כרגע לוותר והלחזיר את הגורה או להמתין בסבלנות? תודה

שלום תותי, אין דבר טוב יותר מגור כלבים בבית, כדי להתמודד עם הפחד. אין לי ספק שעוד כמה ימי סבלנות, סלחנות ורוח טובה, יורידו את הילדה מהספה, ויגרמו לה ללמוד על בשרה מהי חברות אמת. בהצלחה ליאת

שלום רב בתי בת 3 שנים ותשעה חודשים. בתי מאחרת בדיבור ולדברי קלינאית התקשורת היא כבר מביעה את עצמה בצורה טובה. בתי החלה ללכת כעת לגן טרום חובה ולדברי הגננת היא מתקשה במעברים בין פעילויות כך לדוגמא כאשר יש הפסקת אוכל בשעה 10 היא נכנסת למעין פאניקה ובכיומסרבת לאכול. כמו כן היא צמודה במרבית הזמן לגננת או לסייעת אחרת היא בוכה (כאשר יוצאים לגינה היא יותר משוחררת). לבתי יש קושי ליצור קשריים חברתיים אולם לדעתי ניתן להבין את זה כי רק כעת היא מצמצמת את פערי השפה . בגן הפרטי שבו היא הייתה שנה שעברה הילדים מאוד אהבו אותה והיו לה שם חברים רבים. לדעתנו היא סובלת מבטחון עצמי נמוך. בשיחה שהייתה לנו היום עם הגננת היא אמרה שהיא מתכוונת לערב את היועצת החינוכית ע"מ לקבל חוו"ד על בתי. אמנם עבר רק שבוע מאז תחילת הגן אולם אנו חוששים שאולי היא זקוקה למסגרת יותר מצומצמת (גן פרטי)או שאולי היא זקוקה לסיוע נוסף מלבד קלינאית התקשורת. נשמח לקבל את דעתך בנושא. תודה

שלום לך, גן פרטי הוא לא "מטה קסם", ובוודאי שאינו התשובה לקשיי תקשורת או קשיים חברתיים. כדי לגבש דעה או הערכה מקצועית, עלי לדעת הרבה יותר, להכיר את הרקע של הילדה בעבר ובהווה, ולערוך תצפית על התנהגותה. אני מניחה שלשם כך בדיוק זימנה הגננת את היועצת החינוכית (בעיני עדיפה פסיכולוגית הגן), שתוכל להעריך מקרוב את הצרכים ולשקול את התאמתה למסגרת. כיום, המגמה היא להשאיר (ככל האפשר) את הילד המתקשה בתוך קבוצת הגיל הטבעית שלו, תוך מתן סיוע רלוונטי לקשיים. אני ממליצה, אם כן, לעודד התערבותם של אנשי מקצוע מוקדם ככל האפשר, כדי להמשיך את מגמת השיפור, ולצמצם את הפערים, אם נותרו. בהצלחה ליאת

היי, בני בן חמש כרגע בגן חובה + תת חובה ביחד. זו השנה השנייה שלו בכתה זו נשארו מעט חברים משנה שעברה והגננת והסייעת לא התחלפו. קשיי ההסתגלות הם קשים מנשוא. אינו בצהרון. חוזר הביתה בדיכאון ,אינו רוצה לעשות כלום בוכה רוב היום על הפחד ממחרת כשיאלץ לשוב לגן. אגב למישהו יש המלצה על פסיכולוג לגיל הזה מאזור המרכז?

שלום סיוון, הסתגלות לגן חדש, עבור ילדים מסוימים, כרוכה בתגובות רגשיות עוצמתיות לפחות בשבוע-שבועיים (לפעמים שלושה) הראשונים. ניתן להתייחס לתגובות החרדה והדיכאון המופיעות בתקופה זו כאל נורמליות וטבעיות, גם אם הן חריפות. גם כשמדובר בגן מוכר, יש ילדים המתקשים לחזור לשגרת לימודים לאחר השהות הממושכת והנעימה בבית בחופשת הקיץ. אם זו הסיבה שבגללה את מחפשת פסיכולוג, יתכן שאת מעט נחפזת. תוכלי להמתין עד אחרי החגים, לעזור לו בקיצור ימי השהות בגן, ולהעריך מחדש את מצבו כשבועיים לאחר חופשת סוכות. בכל מקרה, אין אנו נוהגים להמליץ כאן על מטפלים, אך אם תצרפי כתובת מייל פרטית, אולי מי מהקוראים שלנו יוכל לעזור בהמלצה. בהצלחה ליאת

החודש בני יהיה ב"ה בן שלוש, נכנס לגן עירייה ולאחר הגן ממשיך לצהרון עד 16:30. מאוד מאוד קשה לו ועד שהוא נרגע יש את המעבר לצהרון ששם הוא שוב נשבר. מרוב בכי הוא צרוד לא אוכל נעלמה לו השמחת חיים שהיתה לו , תמיד היה ילד שמח שאוהב לשיר ולרקוד. דיברתי איתו ואמר לי שהוא עצוב ושמאוד קשה לו.אפילו בזמן שינה הוא בוכה. השאלה היא האם כדאי להביא לו מטפלת שתיקח אותו הביתה מהגן (בשעה שתיים) ולא ישאר בצהרון... זה יעכל עליו. גם בגן היא אמרה לי שמאוד מאוד קשה לו.

שלום ליאת, ההסתגלות לגן חדש היא תהליך לא קל עבור הילד הקטן, שנאלץ להינתק מכל מה (ומי) שמוכר ואהוב, ולהתרגל לסביבה חדשה, אנשים חדשים, ילדים חדשים וכללים חדשים. הילד הפרטי שלך, נאלץ להסתגל לשתי מסגרות בו זמנית, ואין פלא שנעלמה ממנו שמחת החיים. זה תהליך סוחט, הגוזל כוחות ומשאבים עצומים. אני מציעה, במידת האפשר, לקצר לו את השהות בשלב זה רק לשעות הגן, ולהכניסו לצהרון רק כשיתחזק ויחזיר לעצמו ביטחון ושקט. באופן כללי, אני אישית, מעדיפה את המסגרת הביתית על פני צהרון, ואם אין ברירה, לפחות לאפשר לו את ההדרגה. בהצלחה ליאת

בננו בן 3.2 התחיל גן עיריה בשבוע שעבר. גמול במשך היום מפסח השנה. בלילה לא גמול. מאז סיום החופש בו היינו בחופשה ארוכה בחו"ל ותחילת הגן, יש רגרסיה אדירה מילד שהיה גמול לחלוטין הפך לילד שלא הולך לשרותים בכלל! לא בבית ולא בגן. לא מוכן ללכת. גם כשרואים שהוא מתחיל לפספס ומנסים לשכנע אותו להמשיך בשרותים הדבר נעשה תוך התנגדות חריפה מצידו ומסתיים פשוט בגרירתו לשרותים בכוח שם הוא לבסוף מסיים. השיא היה אתמול בערב כאשר נתתי לו להסתובב ערום בבית מה שבעבר מאד עזר לנו בגמילה הראשונית, הילד פשוט בלי למצמץ השתין על הרצפה תוך כדי שהוא ערום, בלי להודיע וכביכול בלי לשים לב! דבר שלא קרה מאז היום הראשון של הגמילה. למותר לציין שהגננות בגן עיריה מאבדות סבלנות, וגם אנחנו מיואשים. מה לא עשינו, דיברנו, שידלנו, הבטחנו הפתעות, כעסנו, שום דבר לא משתנה. רק להוסיף שבמקביל גם הורדנו שנת צהריים כך שלפחות אחה"צ הוא די עייף. אשמח לעצות או הכוונה כיצד לעזור לו. תודה

שלום שירה, אם ילד חוזר להרטיב בצורה כ"כ רגרסיבית חצי שנה לאחר שנגמל, הוא כנראה במצוקה גדולה מאד, והתיאור שלך מצייר תמונה עגומה למדי וחוסר אמפתיה כלפי המצוקה שלו (גרירה בכוח לשירותים או חוסר הסבלנות מצד הגננות). כדאי לזכור שגם במצבי שגרה, ייתכנו נסיגות זמניות בתהליך הגמילה, והסבירות לכך גדלה במעברים ובמצבי משבר. הילד שלך עוד לא שבועיים בגן החדש, וככל הנראה קשה לו מאד. כרגע, לפחות בעיני, עדיף לקצר לו את השהות בגן לשעות ספורות, כדרך להפחית לחץ, ולא להגיב לפספוסים שלו, מלבד טיפול רגוע בהחלפת הבגדים. ההתמודדות שלו כרגע מופנית להישרדות במסגרת החדשה, ולכן הוא 'מ רפה' בתחומים האחרים. אני מאמינה שעמדה חומלת, סבלנית וסלחנית תביא לחזרה המהירה ביותר לשגרה. בברכה ליאת

שלום, אני אמא לילדה בת 7 ומשנה שעברה (בכיתה א) הבת שלי תחילה להתלונן שהיא לפעמים שומעת "פעמונים מצלצלים" באוזניים. לכן, היא לא תמיד קשובה למורה. כאשר הדבר קורה בבית, היא מאוד עצבנית וכועסת על עצמה. הלכנו לרופא אוזניים ועשינו בדיקת שמיעה - הכל תקין. אני מאוד רוצה לעזור לבתי, כי זה מאוד מתסכל אותה. איך אני יכולה לעזור לה להתמודד עם זה או שנושא דורש טיפול מאיש מקצוע? פסיכולוג? תודה, טלי.

שלום טלי, לפני שמגיעים לתחום בריאות הנפש, יש למצות את הבירור הרפואי. הייתי חוזרת לרופא, ואולי מבקשת מכון שמיעה, ובהמשך נוירולוג. רק לאחר שנבדק התחום לעומק, אפשר יהיה לחזור לכיוון הפסיכולוגי. בברכה ליאת

שלום. עם בני, בכיתה ג' לומד ילד חמוד, נבון, מנומס להפליא ואף מחונן. ארחנו אותו בביתינו כמה פעמים ולא היו שום בעיות. בביהס לעומת זאת הוא נוטה להתעצבן במהירות ולנקוט באלימות פיזית קשה כלפי צי שמקניט אותו. הוריו נעזרים בקבוצת תמיכה אך לא אבחנו את הילד או ירדו לשורש הבעיה. כיצד ואיך מאבחנים ומטפלים והאם יש קשר בין התקפי הזעם והמחוננות? תודה

שלום למתעניינת, בהחלט יש קשר בין מחוננות להתקפי זעם ובעיות התנהגות בביה"ס, הנגרמים לעיתים בשל פערים בין תחומי התפקוד השונים של הילד (שלא מצליח להתמודד עם העובדה שהוא 'מבריק' בתחום אחד ובינוני או גרוע בתחום אחר. לפעמים מדובר בפערים בין התחום האקדמי לתחום הרגשי, ולפעמים בתסכולים או קשיים אחרים, עם או בלי קשר למחוננות. צריך לזכור שחריגות, לכל כיוון, גורמת לא מעט קשיים, וחשוב לטפל בהם. בברכה ליאת

בני הינו מנהיג מלידה , עוד בגן נאמר לנו וראינו תכונות אלה. לצערי לאחרונה הבנו שחוץ מהדברים היפים והטובים שהוא עושה הוא גם לעיתים פוגע בילדים אחרים - כאלה שהם לא "בחבורה" שלו, זה מתבטא בכך שהוא יכול לומר לחלק מחבריו שלא להזמין ילד מסוים ואף לא לשחק איתו. חבריו הטובים מקשיבים לו.. הבהרנו לו לא פעם שלא חייבים להיות חברים של כולם אבל אסור בשום אופן לומר לחברים לא להיות חברים של משהו אחר או לא לשתף או להזמין משהו בגלל שהוא לא אוהב אותו.אמרנו לו אליך תזמין את מי שתרצה אבל אל תשלוט במי החברים שלך מזמינים. נראה לנו שילדים שמהווים איום לגביו בתחומים שונים הוא מעדיף להרחיק ממנו או מחברים.(כאלה שיותר טובים בענף הספורט בו הוא מתעסק למשל) הוא ילד מקסים , אהוב על הרוב, מקשיב ועוזר בבית, בן ואח מקסים! ומאד כואב לנו ומציק לנו שיש לו את הקטע הזה בהתנהגות. אנחנו מדברים איתו על זה אך אנו לא תמיד יודעים מה קורה בין הילדים ומידי פעם שומעים סיפורים כאלה שממש לא מקובלים עלינו. איך עלינו לנהוג?

שלום סיגל, מנהיגות אמיתית נשענת על סגולותיו וכישוריו של המנהיג, ולא על רודנות או השפלת האחר. לכן, לפחות כרגע, הייתי מתייחסת להתנהגותו באופו ענייני ונקודתי, ונפרדת (גם ביניכם לבין עצמכם) מהעיסוק בשאלות של מנהיגות והובלה. כיום יש רגישות רבה לנושאים של חרם, השפלות והצקות קבוצתיות יזומות. אני חושבת שטוב שאתם ערים לזה, משוחחים על זה, ומביעים הסתייגות מפעולות כגון אלה. לפעמים דיבור אינו מספיק, ואם את חוששת שמדובר בתופעה, אני מציעה לנסות לגייס את המורה או היועצת ושאר האימהות ליוזמה לקראת פעילות כיתתית המעודדת שיתוף פעולה (ופירוק קליקות 'פוגעניות' - אם קיימות). אם את שואלת ברמה הפרקטית כיצד לנהוג, תוכלי לחשוב יצירתי, ולדמיין מצב הפוך, שבו הילד שלך היה מנודה איכשהו (ע"י ילד אחד או קבוצה), ולהעריך מה היית מבקשת מאמו של הילד המתסיס. רמז: לא להסתפק בדיבורים. בברכה ליאת

עם בעית קשב וריכוז, מאזור גבעתיים רמת גן במידת האפשר שעובד עם הכללית/ ביטוח פרטי הראל

שלום סימה, מרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

שלום רב אני אמא לשתי בנות : בת 6.3 ובת 3וחצי. הקטנה שלי, ילדה מפותחת, מקסימה וחבתית בגן, התחילה מזה כמה חודשים להיות נודניקית ואובססיבית בעניינים מסויימים אבל חשוב לציין שלא תמיד, למשל לפעמים כשאני מכסה אותה השמיכה צריכה להיות סימטרית וזה מפריע לה אם היא מתקפלת , לאחרונה היא מכריחה אותי להוריד את החוטים או הפפיונים מהמכנסיים, התחתונים, היא לא סובלת לראות את החוט הרפוי אחרי הקשירה , אז או שאני אמורה לקפל או שאני צריכה לחתוך. אין לה טקסים חוזרים על עצמם אבל לאחרונה למשל, כהמשך לזה שהיא משחקת עם אחותה בבית אמא ובת אז הרבה פעמים כשיש חבורת ילדים והיא מתקשה להשתלב היא מבקשת מאחותה שתהיה אמא שלה ורק אז היא מסכימה ללכת ולשחק עם הילדים ,כנראה שזה נותן לה ביטחון, הייתי רוצה לשמוע ממך מה דעתך בכלל ואיך אני אמורה להתנהג כדי למנוע התדרדרות או התפתחות של הפרעה אובססיבית,

שלום מאיה, יש ילדים שהצורך שלהם בשליטה (שליטה במצב ולא שתלטנות!) מוביל להתנהגויות כפייתיות המבקשות שלמות. כשהכפייתיות קשורה לחוטים ופפיונים במכנסיים או בתחתונים, שווה לבדוק עם מרפאה בעיסוק אפשרות של בעייה בוויסות התחושתי. קשה לנבא מראש מה יגרום לילד לפתח הפרעה אובססיבית-כפייתית. אם יש בני משפחה אחרים הסובלים מהפרעות חרדה, הסבירות לכך עולה. כרגע, השתדלי לקבל את ההתנהגויות שלה בשלווה, בלי להתרגש יתר על המידה, ומבלי להשתעבד להן בעצמך. כרגע, הייתי מתחילה לבדוק את הכיוון התחושתי. בברכה ליאת

שלום, ביתי בת שנתיים ועברה קבוצה בגן. מכירה את רב הילדים אבל הגננת והסייעת חדשות. בבקרים בוכה כשאני עוזבת אותה ובהמשך היום לעיתים משחקת ושמחה ולעיתים עצובה ורוצה להיות רק עם המטפלת שהיא מכירה (שעברה מהקבוצה הקודמת). היא מאד נצמדת לדברים ואנשים שהיא מכירה. לדוגמא לא מוכנה להפרד מהמטפלת הזו ושילדים אחרים יהיו איתה. המצב השתפר משבוע שעבר (שהתחיל הגן) אבל עדיין קשה לה להסתגל. אציין שילדתי לפני 3 חודשים ובבית הכל בסדר על פניו מבחינת קבלתה את התינוקת החדשה. אוהבת אותה ומטפלת בה. היא ילדה חכמה מאד, יש לה קליטה מהירה והבנה נכונה של סיטואציות (הגננות אמרו לא רק אני :) ) יש לי מס' שאלות: 1. האם התגובה שלה נורמלית לגילה? 2. כמה זמן הסתגלות נחשב הגיוני? 3. כיצד אנו בתור הורים יכולים לחזק לה את הביטחון ולשחרר אותה מהתלות החזקה מאד באנשים שהיא כבר מכירה (אם פגשנו חברים היא תמשיך לדבר עליהם ולהיזכר בהם פתאום לפני השינה) ? 4. האם העובדה שהיא מכירה את הילדים לא אמורה להעניק לה מספיק בטחון בגיל הזה? 5. היא בן הקטנים בקבוצה שלה אבל לא הכי קטנה. האם נכון היה להשאיר אותה בקבוצה הקודמת למרות ששכלית מתאימה לקבוצה. סליחה על האורך... תודה מראש

שלום מאיה, אנסה להשיב על שאלותייך, לפי הסדר - 1. כל התגובות שאת מתארת נשמעות - על פניהן - תואמות גיל. גיל שנתיים ידוע כגיל לא פשוט בכלל, אשר בו הילד נע בין תחושת עצמאות ואפילו אומניפוטנטיות (תחושת כל-יכול) לבין תלות עצומה והזדקקות לקרבתו והגנתו של המבוגר. ילד בן שנתיים ינוע על הציר קרבה-מרחק הרבה פעמים לאורך היום, ולכן הוא נראה לעיתים בלתי צפוי וקפריזי. מצד אחד "אני לבד!", ומצד שני "רוצה לאימא!". 2. ילדים שונים אלה מאלה ביכולות ההתמודות שלהם ובזמן הדרוש להם לצורך הסתגלות. יש ילדים המגיבים במצוקה מול סיטואציות חדשות ולא מוכרות, ולכן קשה להם עם מעברים ושבירות שגרה. אחרים מצליחים להסתדר מהר ולבטוח בקלות באנשים אחרים. רוב הילדים מצליחים בסופו של דבר להסתגל למסגרת, בתוך שבועיים-שלושה. 3. ילד בן שנתיים אינו יכול להשתחרר מהתלות שלו במבוגרים, ולכן המשאלה שלך בנושא זה לא מאד ריאלית. אפשר לעזור לה לבטוח באנשים ולסמוך עליהם. זה קורה לילדים שנחשפים לחוויה חיובית במגע שלהם עם העולם הבינאישי והחברתי. טיפול נענה, לא מתסכל מדי, חם ומציב גבולות, יוצר אצל הילד עמדה בטוחה ויכולת לסמוך על אנשים. הרתיעה הראשונית מזרים מעידה דווקא על התפתחות קוגניטיבית תקינה, ועל הבחנה טובה בין מי ש"חבר", "מכר", "בטוח" לבין מי ש"אני לא מכיר", "לא סומך עליו עדיין" ו"לא משלנו". ההסתמכות על דמויות מוכרות מעידה על שיפוט נכון והתפתחות תקינה. כאשר אתם סומכים על הדמויות החדשות בגן ומשדרים אמון וביטחון כלפיהן, הילדה שלכם קולטת את המסר, ויש סיכוי טוב שתרגיש כמוכם תוך זמן קצר. 4. העובדה שהיא מכירה את הילדים מסייעת, אך לא מבטלת לחלוטין את ההסתייגות מהדמויות המטפלות הלא מוכרות. 5. אם הפערים לא גדולים מדי בתוך הקבוצה, זה אפילו נחמד להיות הקטן ביותר, וממש לא מזיק. זה עשוי לעודד ולפתח אותה יותר ממצב שבו היא נמצאת עם תינוקות קטנים. נדמה לי שהחלטתם נכון. בהצלחה בשנת הלימודים החדשה, ובכלל. ליאת

בני בן שנה וארבע חודשים לא עונה כאשר אני קוראת לו.... רציתי לדעת אם זאת יכולה להיות הסיבה בגלל שהוא לראשונה הלך לגן לפני מספר ימים אז זאת מין תגובה לכעס שלו.... חשוב לי לציין שהילד מתפתח יפה הוא הלך כבר בגיל שנה וחודש הוא שר המון שירים אומנם לא באופן ברור אבל בדיוק לפי המנגינה מצביע אומר מילים בודדות כמו אמא אבא כדור רגע טובה ומבין שאני אומרת לו תביא לי תרים תמוצץ תוציא תמוצץ ןכד האם יש סיבה להלחץ???

שלום חן, להילחץ לא מוכרחים בשום מקרה, אבל לבדוק - כדאי, ולו כדי להירגע. תתחילי מרופא הילדים, שיוכל להפנות במידת הצורך לבדיקת שמיעה או בדיקה התפתחותית. בינתיים תהני מהעובדה שהוא ממושמע ומרים את המוצץ. די בקרוב יתחיל גיל המרד, ואז... אפשר יהיה רק לחלום על כך :-))) בשמחות ליאת

שלום, בתי בת 6. עד עכשיו כשנפלו לה השיניים, היא קיבלה מתנה מפיית השיניים. אתמול נפלה לה שן בנוכחות חבר שאמר לה שאין דבר כזה פיית שיניים, אלא ההורים נותנים את המתנה. מה אכן צריך לומר לילד ? תודה, שלי

שלום שלי, במקומך, הייתי מחייכת חיוך רב משמעות, כמו מישהו שנתפס על חם כשהוא מבצע מעשה שובבות לא מזיק. לתחושתי, בתך העלתה במחשבתה רעיון כזה עוד לפני הבשורה של החבר, ועכשיו תני לה את הפריווילגיה להאמין למי שהיא רוצה... :-))) ליאת

שמי רונית ואני אמא לילד בן 9וחצי שנמצא בכיתה ג' (נשאר שנה בגן) הילד היה בגן שפתי במשך שנתיים ועלה לכיתה א' רגילה .יש לו בעיית קשב וריכוז ומקבל ריטלין . תמיד היו לו בעיות חברתיות למרות שהיה בסדנא של מיומנות חברתית באופן פרטי וגם שנה שעברה בבית ספר .לפי מה ששמתי לב הבעיה בילד שלי כבר לא יודעת מה לעשות . דוגמא אתמול ילד מהכיתה דיבר איתו והוא פשוט לא הגיב ולא הסתכל עליו . אני עושה הכל כדי לעזור לו כמו שחיה טיפולת,חוג משחקי כדור (שהתחיל ממש עכשיו ),מקבל הוראה מתקנת לעזרה בלימודים ומהבית ספר גם מקבל הוראה מתקנת ואחרי החגים יקבל שוב את המיומנות חברתית .אני ממש לא יודעת איך לעזור אשמח לתגובה מהירה .חשוב לציין שעם מבוגרים אין לו בכלל בעיה ומאוד חברותי .

שלום רונית, ילדים עם קשיי תקשורת זקוקים להרבה מאד עידוד, תמיכה ותיווך בזירה החברתית. מעבר להעשרה שאת מספקת לו דרך חוגים אחה"צ, חשוב לעבוד איתו הרבה גם בבית, על שמירת קשר עין בזמן שיחה, על הבעה והבנה של תקשורת לא מילולית, ועל קריאה נכונה של רמזים חברתיים. ממליצה לך להיעזר בקלינאית תקשורת, שתוכל לתרגל אותו ואותך, ולתת 'שיעורי בית' לחיזוק המיומנויות החסרות. בהצלחה ליאת

אשמח לקבל המלצות לפסיכולוג ילדים שעובד עם קופת חולים מכבי. אזור רעננה. ילד בן 7.5 אשמח לקבל המלצות במייל [email protected]

שלום לי, מקווה שיישלחו לך המלצות למייל. אני עצמי לא מכירה פסיכולוגים של מכבי. בהצלחה רבה ליאת

האם ילד שבגיל 5 (עוד חודש) הכישורים החברתיים שלו נמוכים לגילו - ייתכן וידביק את הפער בשנה-שנתיים הקרובות או שסביר להניח שזה כבר מאוחר? (למשל כשהוא שואל ילד מהגן אם הוא רוצה לשחק איתו והילד מתעלם - הוא שואל אותו עוד פעם כי לא הבין שבעצם מדובר ב"לא", או שנעלב מאוד בקלות מדברים שאף ילד אחר בגן לא היה נעלב מהם)

שלום עומר, כישורים חברתיים הם שילוב של אספקטים מולדים ונלמדים. יש ילדים שמדביקים פערים בעצמם, ויש כאלה שצריכים לקבל עזרה בקריאת המפה החברתית והרמזים החברתיים. קשה להתנבא, אבל למה בעצם לא לעזור כבר עכשיו? ליאת

כמובן שנשמח לטפל כבר מעכשיו, אבל איך? קבוצות לכישורים חברתיים מצאתי רק לגיל 6 ומעלה, וגם שמעתי מהורים שזה בד"כ לא עוזר. איך אנחנו יכולים לעזור לו?

שלום ליאת .אני מגיבה על היתנהגות שלה בעצבים וצעקות כי איאפשר אחרת .אני כול היום לבד עם 4 ילדים בבית בעלי כול יום בעבודה הוא עובד בשתי עבודות כי אני לא עובדת וכשהוא בבית היא ביכלל אחרת .ממיאני יכולה לקבל הדרכה ועזרה כי זה נעשה יותר ויותר קשה .תודה.

שלום רונית, תגובות ממקום רגשי (עצבים וצעקות), גם אם אפשר להבין אותן, מתבררות כבלתי יעילות, ובדר"כ רק מסלימות את המצב. ממליצה לך להתקשר לקופת החולים שלכם, לבקש את רשימת הפסיכולוגים שעובדים עם ילדים ומתבגרים, ולקבוע פגישה. בקשי הדרכה והכוונה, ובמידת הצורך פגישות טיפול גם לילדה. בהצלחה ליאת

שלום ליאת. הבת שלי, בת שנתיים וחצי, ממשיכה שנה נוספת בגן פרטי, אליו הצטרפו השנה מספר ילדים צעירים ממנה (בני 1.3 ויותר). היום הגננת סיפרה לי שהיא הרביצה כמה וכמה פעמים לילדים הקטנים ממנה ובאופן ספציפי לאחת מהם. אני יודעת שאין זו התנהגות חריגה (כמובן שאינה מקובלת), אך בכל זאת מעסיקה אותי השאלה מדוע היא מרגישה צורך לעשות זאת. חשוב לציין שיש לה אח קטן בן עוד מעט שנה שגם אותו היא "מכפכפת" מידי פעם, אם כי במקרה הזה אני מתארת לעצמי שהדבר נובע מקנאה. האם יתכן שגם בגן היא חשה קנאה ? אני מבקשת לשאול האם לדעתך עלי לדבר איתה על כך, או לאפשר לגננת לטפל במה שנוגע לגן? ושאלה נוספת- האם כשהיא מרביצה לאחיה את ממליצה לדבר איתה על נושא הקנאה (כמו שאני משקפת לה למשל מצבים בהם היא עצובה או כועסת) ? תודה על ההקשבה ועל העצה הטובה.

שלום דבי, יכול להיות שגם בגן התנהגותה נובעת מקנאה ורכושנות כלפי הגננת שמקדישה זמן לקליטת הילדים החדשים והקטנים. כמובן שבתך נמצאת בגיל שממילא קשה לשלוט בתוקפנות ובזעם, ולכן לא חייבים סיבה מיוחדת... בעיני נכון להשאיר את הטיפול במושא המכות בגן לגננת. זכרי שילדים בני שנתיים-שלוש לא מתרשמים במיוחד משיחות והסברים. חשוב לעצור אותם מיידית ולהגיב סמוך ככל האפשר להתנהגות הבעייתית. אם את רוצה לקדם את המגמה הזו גם בבית, ההקפדה על גבולות ועל כללי מותר ואסור, יכולים לשפר את יכולת העמידה בתסכולים שלה, ובעקיפין לצמצם את ביטויי התוקפנות שלה בגן. כאשר היא מרביצה לאחיה יש לעצור אותה מייד, לומר בקצרה שאינך מרשה לה להכות אף אחד, גם אם היא כועסת, מקנאה או מתוסכלת. אם בכל פעם שהיא תכה, תקחי אותה לשיחה נעימה, היא עלולה לפרש זאת כסוג של תגמול על התנהגותה הפוגענית. את החום, האהבה ותשומת הלב הרבה תני לה בהקשר של התנהגות טובה וקואופרטיבית. בברכה ליאת

שלום רב, בתי בת שנה מאז לידתה (לאחר שלושה חודשים ) נמצאת עם אמא שלי ,ששומרת עליה ,מאכילה אותה וכ"ו. בתי תמיד לאורך השנה שמרה על אחוזון משקל נמוך יחסית אך קבוע (25% ). מאז שהעברתי אותה לאמי כל האכלה של התינוקת לוותה בקשאים לא מעטים. אך כאשר התינוקת התבגרה והתחילה לאכול מכפית לאחר כ-2,3 כפיות היא מסובבת את הראש וכן מניחה את ידה על הפה ---כך שלא ניתן להאכיל אותה. ועל מנת להאכיל אותה נדרש לתת לה הרבה משחקים ביד,שירים,סרטים מצויירים וכ"ו ורק כך היא היתה אוכלת (ולא מעט) כאשר איזשהו משחק בידה וסרטים מצויירים ברקע. לפני שבוע שמנו אותה בגן וגם שם ממשיכות אותם הבעיות: ברגע שנותנים לה לאכול היא מסרבת לשבת בכסא ואם כבר יושבת אז מיד כאשר רוצים להאכיל אותה ולא משנה במה מסובבת את הראש ,ומניחה את ידה על הפה ותוך שבוע רזתה בחצי קילו. יש לציין שהיא עושה את זה תמיד גם כאשר היא רעבה מאוד (כלומר לא אכלה מ-8 בבוקר עד 15:00 ) ושנותנים לה לאכול חוסמת את הפה עם היד אבל אם נותנים לה משחקים אוכלת את כל המנה. השאלה שלי היא:. 1.איך ניתן להרגיל את הילדה על מנת שתוכל בצורה נורמלית ולא תניח את ידה על הפה? ושיהיה ניתן להאכיל אותה ללא משחקים?(וחשוב שבנתיים לא תאבד הרבה ממשקלה). 2.מה ניתן לעשות כדי לגמול אותה מההרגל של משחקים בזמן האוכל? 3. האם כדאי לעשות את זה עכשיו ביחד עם ההסתגלות לגן כי גם כך קשה לה ההסתגלות לגן?

שלום שני, בנוגע לירידה במשקל, אני ממליצה מאד להתייעץ עם רופא הילדים. הרגלי אכילה בעייתיים נוצרים ע"י המבוגרים, שנוטים - במיוחד כשמדובר בילדים 'רזים' - ליזום פעלולים והסחות כדי שהילד יאכל. כדי להיפטר מההרגלים הללו חשוב להביא את הילדה אל הארוחה במצב של רעב סביר (לא לגרום למצב של הרבה שעות ללא אוכל, כי כפי שראית, אז המצב רק מחמיר), להניח לה לאכול כמה שהיא רוצה, מבלי לנסות לפצות על כך ב'נשנושים' בין הארוחות. חשוב להושיב אותה ליד שולחן ולא מול טלוויזיה, ולהשתדל לשמור על אווירה רגועה ונעימה. אפשר להשתעשע קצת (כולנו עשינו "אווירון" עם הכפית אל הפה), אך לא באופן שיגרום לילדה לאכול ללא מודעות. לדעתי, בכל מקרה, כניסת הילדה לגן תגרום לה להיפטר מההרגלים המשונים הללו, גם כי קשה להאמין שהגננות ישתפו פעולה עם הנוהג הזה, וגם כי חברתם של הילדים האחרים יכולה להועיל ולשמש מודל. בהצלחה ליאת

שלום, בני בן שלוש וחצי נכנס לגן חדש בו אינו מכיר אף אחד. הוא בוכה בבוקר ומסרב לשחק עם הילדים, הוא עומד כל הזמן בפינה ומחכה שאבא יבוא לקחת אותו(זה גם מה שהוא אומר). כאשר הגננות מנסות לגשת אליו הוא הולך איתם אבל כאשר הם מזמינות ילד נוסף לשחק איתם הוא חוזר מיד לפינה. ניסתי להכיר לו אחרי צהריים ילדים מהגן אבל הוא מסרב לשחק איתם הוא אומר שהוא מתבייש ולא מכיר אותם(יש קבוצה גדולה של ילדים שהגיעו ביחד מהגן אחר) זה כל כך משמעותי כי בגן הקודם (רק לפני שלושה שבועות) הוא היה הילד הכי פופולרי ואהוב וחברותי, הוא אהב את הגן ואת החברים ועכשיו הוא ממש לא רוצה ללכת לגן . אני לא יודעת מה לעשות על מנת להקל עליו את ההסתגלות

שלום ירדן, הילד שלך, פופולרי וחברותי ככל שהיה, הוא בסה"כ בן שלוש וחצי, וככזה מותר לו עדיין להתקשות ביוזמה ואתחול של קשרים חברתיים. אם הוא בעל כישורים חברתיים תקינים, הוא ישחזר את הסטטוס החברתי שלו גם בגן החדש. תני לו זמן, והשתדלי להביע בכל הזדמנות את בטחונך בכך ש"עוד מעט זה יהיה בסדר". המשיכי לעודד מפגשים אחה"צ עם חברים מהגן, וקווי לטוב. סבלנות... השנה רק התחילה. ליאת