פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב יש לי ילדה כבת 3 , מקסימה עצמאית,חכמה מאוד חברותית ונעימה בגן מספרים לי כי היא לא ממלאת הוראות - הם לא אומרים שהיא מסרבת _"לא רוצה" , "לא בא לי") פשוט "מעופפת" גם בבית לעיתים מאוד רחוקות כאשר מבקשים ממנה לבצע משהו היא לא מגיבה אבל לעיתים רחוקות וכשהיא עסוקה בדברים אחרים. בגן רוצים לעשות שיחה עם ההורים לגבי "הצבת גבולות לילדה" איך אני אמורה "לאכול" את כל הסיפור כי הילדה מבינה גבולות מבינה עניין מאוד בוגרת ונעימה?? האם נפןץ בגיל כזה והאם צריך לעשות משהו מיוחד (כי לי לא נראה- האם אני טועה)

שלום רעות, לא ברור האם באמת מדובר בבעיית 'גבולות', או אולי במשהו אחר. אני מציעה לך להגיע לשיחה עם ראש פתוח, ולהקשיב למידע מהגן בתשומת לב. ברוב המקרים גננות יודעות לזהות את הקשיים של הילד, ויש טעם רב להסתייע בניסיון והידע שלהן. עמדה מתגוננת או מבטלת כלפי מה שיש להן לומר עלולה לעלות במחירים של פגיעה בקשר והחרפה במצב הילד. ובעניין הגבולות, המצב הרצוי הוא שילדים ידעו באופן בהיר מה נדרש מהם, יוכלו וירצו לשתף פעולה, ולהתנהג בהתאם לכללים. אם זה אינו המצב כרגע, יש טעם לברר מדוע זה קורה. בברכה ליאת

שלום, הנני אם חד הורית לבן 7. מיזה כחודשיים אני נמצאת בהדרכת הורים בגלל קשיים בהצבת גבולות והתפרצויות זעם מצד בני, אשר אף מגיעות להרמת יד עלי.בנוסף, בתחילת השנה סירב להכנס לכיתה. עברנו כברת דרך לא פשוטה שבעקבותיה השגתי באופן חלקי שבני מכבד את מה שאני אומרת לו, גם בבית ספר הוא משתף פעולה יפה ונכנס בבוקר ללא בעיות. ואז התעוררה בעיה שלא היתה קיימת עד גיל 7. מאז ומתמיד היה לנו סדר יום ברור, בסופו של יום הוא היה הולך לישון בסביבות השעה 20:00, אחרי טקסים קבועים. היום, מאז שהתחלתי בשינוי הסמכות ההורית, בני מערים קשיים סביב ההליכה לשינה, דבר אשר בעבר לא קרה. הוא נכנס למיטה בשעה 20:00 ואז "החגיגה" מתחילה. כל שניה הוא קם, פתאום בא לו לקחת משחקים למיטה, הוא רץ בכל הבית, עולה למיטה שלי ונשכב בה ומסרב לרדת ממנה, עד אשר אני מוציאה אותו בכח.הוא מתגרה בי עד אשר נוצר "פיצוץ", אשר בעקובתיו אני כועסת עליו ומכניסה אותו לחדר ואומרת לו שלא יצא, אם לא, הוא יאלץ אותי לסגור את הדלת (זו היתה ההנחיה מצד הפיסיכולוג שאיתו התייעצתי) בעקבות זאת, יש התפרצות זעם שבעקבותיה הוא מסוגל לנשוך אותי, לבעוט בחפצים. די קשה להתמודד עם מצב כזה, לפעמים לוקח לו שעה עד שעה וחצי עד שההתקף חולף. לא פעם אני מנסה למנוע את התקפי הזעם ע"י כך שאני מדברת על התכונות החיובות שבו וכמה שכיף לנו כשהוא מתנהג יפה וכו..... לאמיתו של דבר אני די נואשת מההתנהגות שלו, אחרי שהוא נרדם אני מרגישה די מרוקנת נפשית ועייפה פיזית. היתי שמחה לשמוע את חוות דעתך המקצועית והאם את מכירה דרך אחרת כיצד להתמודד עם מצב שכזה. תודה אלישבע

שלום אלישבע, אני מודה שאיני מרגישה בנוח להתערב בעבודתו של פסיכולוג אחר, ולכן מעדיפה להחזיר אותך אליו, וממליצה להמשיך להיעזר בו כמי שמכיר אתכם מקרוב. אוכל לומר באופן כללי, שכאשר את אומרת "הוא מתגרה בי", את נמצאת בסיכון להתנהגות תגובתית, המונעת ע"י רגשות (עזים!) של תסכול, כעס, עייפות, עלבון, עצבים, וכד'. כהורה סמכותי, חשוב שתפעלי ממקום יודע, החלטי, הנשען על רציונל חינוכי ברור, ופחות באופן תגובתי ו'קפריזי'. חשוב שתצליחי להישאר רגועה גם מול הפרובוקציות של בנך, ולגרום לו להבין שאין לו שותפים ל'חגיגה' הלילית. כך, לאחר טכס ההשכבה הרגיל, תוכלי להחליט שאינך מגיבה אליו יותר, אינך מעירה, גוערת, מאיימת או צועקת. אמרי בשקט "היום נגמר, ועכשיו הולכים לישון. אם אתה מתעקש להמשיך בהתנהגות הזו, אצטרך להיכנס לחדר שלי וללכת לישון מוקדם, כי גם אני צריכה את המנוחה שלי". בעיני, מוטב לסגור את עצמנו בחדר (ולא את הילד). הדרך שאני מציעה מצריכה כוחות ונחישות, כי לפחות לזמן מה, הוא עלול לבחון אותך ולהסלים את התנהגותו. רק כאשר הוא יבין שאין לו פרטנר למאבק - הוא ייסוג ממנו. מעבר לאמור כאן, ממליצה לך להישאר בהדרכה הורית, גם כדי לא לעבור את כל זה לבדך. בהצלחה ליאת

שלום רב! מחפשים פסיכולוג ילדים מומלץ וטוב מטעם מכבי באיזור בת ים , חולון, ראשון לילד בן 9. נשמח מאוד לקבל המלצה למייל. תודה !

היי טליה, אנא הוסיפי הודעת המשך ובה כתובת המייל שלך. ליאת

היי ליאת! כתובת המייל שלי : [email protected] תודה !

שלום ליאת יש לי שאלה מצחיקה אך אמיתית:-) לבני יש נפיחות לא נעימות בחשון המעטה ,כאלה שאתה ממש חייב לקום מלידו . עד עכשיו זה הצחיק אותנו אבל לאחרונה (גם לאחר שסיפר שילד אמר לו שהוא מסריח) התחלתי להעיר לו שיפסיק לעשות זאת ליד אנשים .כשיש לו שירוץ לשירותים יעשה שם ויחזור . הוא כמובן לא הפסיק ,לא יודעת אם במכוון או שלא שלוט בזה. אז בימים האחרונים אני קמה מלידו ואומרת שלא נעים לי ,ותכף אחזור ושוב מזכירה לגשת לשירותים . זה קצת מביך/מעליב/מפריע לו ואני תוהה אם להמשיך בכך שמא אפגע לו בדימוי הגוף או משהו בסגנון ,כיאולי בעצם הוא בכלל עוד לא יכול לשלוט בזה . מה דעתך ? תודה

שלום דנה, בעיני, הדרך הנכונה לטפל בכך (וזה בכלל לא מצחיק) היא דווקא דרך הערוץ התזונתי. פני לדיאטנית ילדים, ובקשי ממנה להרכיב תפריט בריא ומאוזן שייקל על תופעת הגזים. לפעמים גם לסגנון האכילה (בליעה מהירה של המזון ללא לעיסה מספקת) יש קשר. בקיצור - לטפל בבעיה עצמה ולא בהסתרה שלה. בברכה ליאת

שלום רב, שמי מור, אם לשלושה (האחרונה נולדה אך לפני מס' ימים...). בני האמצעי, בן 4 וחצי נמצא בגן עירוני בו היה גם בשנה שעברה אך הגננת התחלפה.מדובר בילד מלא שמחת חיים, נמרץ, חיה חברתית. בחודשים האחרונים אנו שמים לב כי הוא נוטה להתעלם מבקשות המופנות אליו או אפילו כשקוראים לו. אין לו בעיות שמיעה. מדובר בילד עצמאי מאוד, מתקשר, מבין מה שנאמר לו אך גם עקשן וחסר מרות ומורא. הגננת כבר הודיעה שאי אפשר להמשיך כך, כי הוא משדד לה את העניינים בגן-הוא לא הילד היחיד "הבעייתי" בגן ובכל זאת... פעמים רבות בגן הוא נוהג באלימות כלפי חברים- לדבריה. בבית אני לא רואה אלימות אבל חוצפה בהחלט כן. בבית אנו נוטים לשים לו גבולות מאוד ברורים. הוא יכול להישלח לחדרו כעונש, לא לקבל איזה ממתק בעקבות התנהגות מסויימת, ובכלל כהורים אנחנו לא מתקפלים מולו כמעט אף פעם. במקביל אנחנו מאוד מחבקים ומפרגנים לו כשמצליח במשהו. חשוב לציין שהילד הגדול שלנו אובחן כאספרגר ברמת תפקוד גבוהה בגיל 3.5. זה ילד מבריק, מתקשר קשוב ומבין ללא בעיות התנהגות כלשהן, הוא נמצא בגן תקשורת. מה עושים? איזה גוף אמור לסייע לנו עם בעיות משמעת? תודה ולהשתמע.

שלום מור, מזל טוב להולדת הבת! מקווה שאת מצליחה לנוח קצת ולישון בלילות :-) לגבי בנך האמצעי, חשוב לציין (ואגב, לא רק לגביו) שהביטוי "חסר מרות" אינו תקף. ילדים אינם אמורים להיוולד או לתפקד כ'בעלי מרות' אלא להתחנך בעקביות ע"י דמויות הסמכות כך שיקבלו את מרותם. ילדים מתנהגים בחוצפה ואלימות כאשר הדבר אפשרי מבחינתם, וכאשר הם למדו (מהתנסות והתבוננות) שהתנהגות זו נושאת רווחים כלשהם. לפעמים הורים יכולים להתבלבל, ולחשוב בטעות ששימוש בעונשים כמוהו כהצבת גבולות. מסתבר שבבית עם גבולות השימוש בענישה הוא מינימלי, אם בכלל. איכשהו, לא תמיד היעדר גבולות הוא אם כל צרה. גם מצבים רגשיים מסוימים יכולים להפעיל התנהגות בעייתית, ובמקרה שלכם, גם כיוון מחשבה כזה בא בחשבון. ה'גוף' שאמור לסייע כאן לתפיסתי הוא פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל לשמוע אתכם, ולשקול את אופי ההתערבות. בעיני, בגיל ארבע וחצי, עדיף להתמקד בהדרכה הורית, ופחות בטיפול בילד. הדרכה כזו, במיוחד כשהיא יעילה וממוקדת, יכולה להביא לתוצאות מהירות יחסית, ולכן אני ממליצה על כך בחום. בהצלחה ליאת

שלום בני בן 5 נגמל מחיתול בסביבות גיל 3 בוקר ולילה למעט קקי שעד עכשיו מבקש חיתול, לא מוכן לשבת על האסלה אחרי נסיונים רבים ומגוונים לאור נסיון עם בעיה דומה של אחותו הגדולה. ברגע שמעלים את נושא השירותים יש התאפקות ארוכה ורק חיתול פותר את הבעיה, נעשו נסיונות רבים מה שמביא כל פעם לרגרסיה ולהתאפקויות ומכאן לבעיות התנהגותיות קשות. שמעתי על שיטת ה - cbt, אשמח לשמוע דעתך הצעתך וכו....

שלום תמר, CBT הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, המיועד לשינוי מחשבות והתנהגויות אוטומטיות, ונמצא יעיל מאד למקרים של חרדה והימנעות. טיפול כזה ניתן ע"י פסיכולוג ילדים קליני, כאשר ההורה יכול להיות שותף פעיל בתהליך. במקרה של קשיי גמילה, כמו אצלכם, אפשר לטעמי להסתפק בהדרכת הורים קצרה, ורק אם המצב יישאר בעינו לאחר מכן, אפשר יהיה לשקול התערבות טיפולית נוספת. מזמינה אותך לדפדף בפורום שלנו, ולקרוא את שפע התגובות בנושא הגמילה מקקי. לא אחזור על כך כאן (גם כי לא שאלת אותי), אך ממליצה לך - גם כהכנה למפגש עם הפסיכולוג - להרחיב את הקריאה והידע שלך בנושא. בהצלחה ליאת

שלום ביתי כעת בת שלוש וחמישה חודשים עד ספטמבר היא גדלה בבית ללא מסגרת אני עובדת במחשבים בבית ולכן השארתי אותה איתי,אחות הגדולה בת 19.5 אחיה בן 17 היא בת זקונים, מגיל שנה וחצי היא יודעת ליספור אותיות צורות מיספרים צבעים והרבה מילים באנגלית,כל יום אני רואה עד כמה היא חכמה,היא מציירת מדהים... ברגע שהכנסתי אותה לגן למיסגרת אז ממש קשה לה באופן ריגשי וחברתי היא תמיד גדלה בתוך חממה ופיתאום ניכנסת לגן עירייה של 33 ילד אז היא ניצמדת לגננת או העוזרת,בגן היא משתתפת מאוד יפה בריתמיקה או בחוג ערכים הצגות ולמידה אך כאשר מגיעים לחצר היא לא רוצה לשחק עם אף אחד היא רוצה לשחק לבד,,ילדים רוצים לשחק איתה אבל היא מסרבת ורוצה לשחק לבד הגננת עושה מיזה עניין רציני ואני מסבירה לה אלפי פעמים:הילדה גדלה איתי עד גיל שלוש לעולם לא הייתה במסגרת תני לה להיפתח לאט לאט לפי הקצב שלה תעזבי אותה והגננת לא מרפה.. בתחילת השנה הגננת אמרה:לילדה יש בעייה נירולוגית היא לא מחזיקה טוב את המיספריים..אמרתי לה לעולם היא לא גזרה זה עניין של למידה אז ישבתי עם הילדה וכעבור מספר ימים היא אוחזת נכון במיספריים וגוזרת....לאחר מספר ימים הגננת מביאה לילידים ציור של דמיות קטנות וביקשה שיגזרו מיסביב והילדה שלי שהיא בתחילת למידה בגזירת המיספריים גזרה לא כמו שהגננת ביקשה אז העוזרת אומרת לילדה שלי את סתם גוזרת ולקחה את המיספריים והדף ולא נתנה לה ליגזור... או שהגננת אומרת"הילדה שלך מנוזלת והיא מנגבת בחולצה במקום בטישו-בגן משאירים את הילדים עם נזלת לא מנגבים להם הילדים מנגבים בטישו בצורה לא טובה והכל נימרח על הפנים ומנגבים על הבגדים...היה יום שהילדבה שלי הגיעה הבייתה עם חולצה רטובה בנזלת ולמחורת היה לה 40 חום כאשר שוחחתי עם הגננת היא אמרה אנחנו מנגבים זאת הילדה שלך שהיא לא בסדר היא לא מנקה בטישו אלא בבגדים,,כאשר שאלתי הורים הם אמרו לי בגן הזה לא מנגבים לילדים נזלת.. או שהגננת אומרת לי שהילה מציירת רמה נמוכה לגילה .. ההיתי בהלם שאלתי את הגננת האם בדקת וראית? כן בוודאי ראיתי אמרה הגננת...אז הלכתי למגירה והוצאתי מישם מתוך ערימה הציורים שני ציורים האחד ציור עם שמש צהובה שמים כחולים ולמטה בתחתית הדף שלושה פרחים צבעונים ולידם צב מדהים.. וציור שני צבוע בצבע גואש חילזון השדה הילדה שלי צירה שמים כחולים וגשם ולליד שמש בצהוב וההסבר של הילה אנחנו בתקופת הסתיו והוא הפכפך פעם גשם ופעם שמש...שאלתי את הגננת מה את מצפה מילדה בת שלושה וחמישה חודשים? ציור של המונה ליזה... אני יודעת שביתי מאוד חכמה ומאוד מושקעת הקטע ההיתקלמות קשה לה וזה עניין של זמן לי יש אין קץ של סבלנות אל הגננת ממש מציקה ומפריעה לי מה לעשות???. צביה.

שלום צביה, ילדים שמגיעים למסגרת בגיל גדול יחסית, יכולים להפגין - למשך זמן קצר מאד - פער כלשהו בהשוואה לחבריהם. הילדים ה'וותיקים' יכולים להיות מעט יותר עצמאיים, יותר מיומנים חברתית, ואולי גם כשירים יותר ברמת המוטוריקה העדינה. הפערים הללו נסגרים מהר מאד, כאשר הילדים מתאקלמים במסגרת. למרות האמור כאן, אני נוטה להתייחס ברצינות רבה מאד לחוות דעתן של גננות, הנמצאות עם הילד שעות רבות בכל יום, רואות אותו בהשוואה לקבוצת בני גילו, ועוקבות אחר הפעילויות המגוונות שלו בגן. יכול להיות שהגננת שלכם טועה, כמו שאת מרגישה, אבל יכול להיות שלא. אם תגיעי לאבחון במכון להתפתחות הילד, תוכלי להירגע סופית, ולהרגיע גם את הגננת. אם, לעומת זאת, יתגלו גירעונות תפקודיים או קשיים התפתחותיים אלה ואחרים, מוטב לטפל בהם מוקדם ככל האפשר. במקומך, הייתי מתחילה בירור. אין לך מה להפסיד. בהצלחה ליאת

ליאת שלום, בני בן ה 9 הוא תלמיד מוכשר עם הצלחות וציונים טובים ביותר. יחד עם זאת הוא חווה קשיים מהותיים בדרך. יש לו קשיי לימוד, קשיי ריכוז, בעיות זיכרון והוא חוטף לא מאט ביקורת ישירה ועקיפה. במצבי אכזבה קלים, כעס על אחיו הקטן, או הפרעה הוא לא מקבל את המצב ובוכה. בבית מאיתנו הוא חווה מעברים מהירים מגילויי הערכה לגילויי ביקורת וכאס. ראיתי את תשובתך לילדים קטנים יותר אך כאן נראה שהבעייה מורכבת יותר.אשמח לקבל הכוונה.

שלום גל, לא הבנתי מה בדיוק את שואלת, ואיזו הכוונה את מבקשת. באופן כללי, מהתיאור שלך עולה צורך באבחון מסודר, והתאמה של הציפיות ממנו ליכולותיו בפועל. אחרי הכל, אין טעם לכעוס על ילד או לבקר אותו על תפקוד נמוך כתוצאה מלקויות או קשיים אובייקטיביים. לעיתים, עיקר חשיבותו של האבחון נעוץ בהיותו מסדיר ומארגן מחדש את הציפיות שלנו מהילד, ואת הדרכים היעילות לסייע לו. אם את מרגישה שלנסיבות הנוכחיות יש מחיר רגשי גבוה, פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים, ופעלי כהנחייתו. בהצלחה ליאת

אני מנהלת גן פרטי בפתח תקווה, ורציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי מאוד... יש לי בגן ילדה בת 2.2 שנמצאת בגן עוד משנה שעברה כך שהיא מכירה אותי ואת הצוות. לעיתים שקוראים בשמה היא מגיבה ולעיתים לא. לא תמיד היא יוצרת קשר עין והיא משחקת עם ילד אחד בלבד. כמעט בכל מעבר יש צורך לקחת אותה. ( בסיום החצר אנו אומרים לילדים להכנס לגן, כולם רצים חוץ ממנה שעומדת במקום. אני עמדתי בקרבת מקום, הסתתרתי והסתכלתי בה, היא נשארה לבד בחצר ובכל זאת לא בכתה או רצה לכיוון הדלת...) אני חייבת לציין שיש פעמים שהיא עונה לעניין וכן מתקשרת איתנו. שאלתי האם אני צריכה לשתף את ההורים? האם התנהגותה היא ביישנית או יש מקום לפנות ליעוץ? תודה רות.

שלום רותי אני נוטה לסמוך על גננות, ועל היכולת שלהם לזהות מוקדם חריגויות ובעיות שאחרים לא תמיד רואים. לגננות יש בסיס רחב להשוואה, ובדר"כ לחשדות שלהן יש בסיס. קשה לומר מכאן האם מדובר במשהו מדאיג או לא. אני מציעה לך לשתף את ההורים בכך שהתנהגותה לא דומה להתנהגותם של הילדים האחרים. תוכלי לומר ביושר שאינך משוכנעת בכך שמדובר בבעיה, אך כדי להירגע סופית, עדיף שמישהו יאבחן. אם אין כלום - אז יופי, ואם יש משהו - עדיף להתערב מה שיותר מוקדם כדי לא לצבור פערים. הכתובת היא המכון להתפתחות הילד. שבוע טוב ליאת

מישהו מכיר את **** ,פסיכולוגית מרחובות ויכול לתת המלצה?

שלום דנה, פנייתך נערכה. למרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

ערב טוב לבני בן ה-15 יש התפרצויות זעם בלתי נשלטות ,זה יכול להיות בעיטה בתיק עם פגיעה ברגל או זריקה של חפץ לריצפה . הוא חסר סבלנות ,הוא גם עונה לא יפה לפעמים ואז תופס את עצמו ... הוא לא פעיל חוגג על המחשב ומול הטלוויזיה התחלנו עם שיעורי גיטרה לפני 3 חודשים ואני לא רואה משיכה גדולה לגיטרה ,הוא בקושי נוגע בה חשבתי שהניגון יוציא אותו קצת מהמחשב ויתן לו משהו נוסף ושונה הוא משחק משחקי מחשב שבהם העצבים והקללות חוגגים (לא רק הוא גם השחקנים שאתם הוא משחק ) העיניין הוא למה הוא מתעצבן כל כך בקלות ? ואיך ניתן לחרר את העצבים האלו ? נ"ב הוא מבקש שק אגרוף כדי להוציא את העצבים אבל זה כאילו להשלים עם אני עצבני ... תודה מראש

שלום לך, יש אמרה עממית הטוענת שאם יום אחד אתה קם ומגלה שהילד שלך הפך למפלצת, סימן שהוא הגיע לגיל ההתבגרות. מה שאתה מתאר כאן נשמע כמו התנהגות אופיינית מאד למתבגר צעיר. השינויים ההורמונליים יוצרים חוויה רגשית של "רכבת הרים", וכך גם העומס האקדמי, החברתי והמשפחתי שמכביד בגיל זה. מתבגרים בנים מפגינים רמות גבוהות יותר של תוקפנות בשל העלייה ברמות הטסטוסטרון, ופעילויות ספורט נמרצות הן דרך מצויינת לפרוק ולשחרר את המתח והעצבנות. שק אגרוף זה רעיון מצויין. עליכם לזכור שכבר לא מדובר בילד הקטן והצייתן (אולי) שהוא היה, וחשוב ללמוד לכבד את הפרטיות שלו, את העדפותיו כמתבגר צעיר, ואפילו את משחקי המחשב הלא-מעודנים שלו. זה בהחלט תואם גיל. אם, למרות הכל, אתם מודאגים ממצבו וסבורים שמדובר בהתנהגות חריגה (בהשוואה לבני גילו), פנו להתייעצות עם פסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם מתבגרים. בהצלחה ליאת

הכנסת בי קצת פרופורציות ,אפילו שהוא נראה יותר עצבני מחבריו ,אבל אותם אני לא רואה בביתם ובטח שאצלנו בבית הם לא כמו בביתם. באמת הילד מראה סימני עצבים ולא מסיבה מיוחדת ,הוא לא יודע את הסיבה, בזה גם חיזקת אותי לגבי שינויים הורמונליים וכו' שוב תודה

בימים אלה נערך מחקר על פחדי לילה של ילדי גן באוניברסיטת תל אביב. במסגרתו אנו מציעים טיפול קצר מועד ללא תשלום לילדים בני 4-6 הסובלים מפחדי לילה, הכוללים למשל פחד מהחושך, פחד ללכת לישון, פחד מיצורים דמיוניים, חלומות מפחידים, יקיצות מרובות במהלך הלילה וכדומה. המחקר מתבצע תחת הנחייתו של פרופ' אבי שדה, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטת ת"א, ובשיתוף עם המרפאה לרפואה פסיכולוגית בביה"ח שניידר ועם משרד החינוך. פגישות הטיפול יתקיימו באוניברסיטת ת"א בנוכחות הילד והוריו, ובמהלכן יעשה שימוש באלמנטים של שיחה ומשחק. ההערכה הראשונית תכלול ראיונות עם הילדים וההורים, שאלונים וניטור ביתי של השינה. במסגרת המחקר יינתן משוב לגבי השינה של הילד ולגבי אספקטים נוספים הנבחנים במחקר. כל פרטי המשתתפים ישמרו כמובן בסודיות מלאה. לפרטים נוספים והשתתפות, ניתן לפנות למיכל במייל [email protected], או בטלפון 054-4682588. ניתן גם ליצור קשר עם מרפאת השינה, בטלפון 03-6407327.

נראה שווה, וגם מקדם את המחקר! בהצלחה.

בני בן ה-4 מסרב בכל תוקף לחפוף ראש. ניסינו הכל: אטמי אוזניים/משקפי צלילה/משחקי אמבטיה/הסכם לחפוף רק ביום שישי/קצת שמפו....ולכל דבר מצא תירוץ למה לא טוב: לוחץ/כואב/לא נוח וכד........ למרות הנ"ל אנו לא מוותרים וחופפים לו הראש בכוח[אבא מחזיק אותו ואני חופפת] כמובן שמתנגד אך חולף במהרה ומשחק באמבטיה. השיא היה ביום שישי שעבר.כמובן החזקנו אותו והוא התנגד ובסיום החפיפה החל באלימות זוועתית בעודו באמבטיה: בכה וצרח ונתן אגרופים לראש שלו ולבטן ותפס הטוש והכה עימו את האמבטיה.לקח הרבה זמן עד שהצלחתי להרגיעו. מה לעשות? אני חשה שעושה לו עוול בכך שמכריחה אותו פיזית לחפוף הראש.וכבר יש לו פחדים .הוא כל יום שואל אותי "..אמא היום יום שישי חופפים היום את הראש?" בברכה,

שלום גליה, אם נתעלם רגע מאירועי יום שישי שעבר, נראה שהצלחתם לבסס איזו שגרה, שבה חפיפת הראש נעשית כרע הכרחי, ומיד לאחר מכן הוא נרגע ועובר לסדר היום. ככל הנראה הסירוב שלו קשור לאירוע בלתי נעים כלשהו (בדר"כ חדירת שמפו לעיניים), שהותיר זאת כחוויה 'מעצבת'. בגדול, אני מצליחה לחשוב על שתי דרכים אפשריות כרגע. דרך אחת מכוונת להגברת השליטה שלו במצב: תנו לו מגבת יבשה קטנה או ספוג צבעוני ויבש שיוכל להצמיד בכוח לעיניו, כדרך להתגונן מהמים והשמפו. לפעמים, העובדה שהוא מחזיק בעצמו ושומר על עצמו, מגבירה את תחושת השליטה ומפחיתה חרדה. הכיוון השני, נועד לעיבוד של החוויה ו"התיידדות" עם הסיטואציה, כפי שכבר ניסיתם לעשות בדרכים שונות. קני לו בובה עם שיער, ומלאי בקבוק קטן בשמפו, ותני לו לחפוף לבובה את השיער. לפעמים דרך המשחק הילד יכול לעבד את הדרמה שלו בדרך טבעית וללא התערבות, ולפעמים זה מאד עוזר. בכל מקרה, כמו שכולנו יודעים, יש ילדים שקשה להם עם החפיפה גם בגילאים מבוגרים יותר, ואז, מחוסר ברירה משאירים לילד לבחור אם הוא רוצה לעשות את זה בנעימים (פרסים! פרסים!) או בבכי. לפעמים גם העמדה המכבדת את ההתנגדות, מבלי לשפוט ומבלי לבקר, עושה את שלה. בהצלחה ליאת

שלום, אני מבקשת לקבל המלצות לפסיכולוג קליני ילדים לילד בן 7 באזור המרכז שעובד עם קופ"ח מכבי. אזור רחובות, מודיעין, נס-ציונה, ראשל"צ, גדרה. תודה מראש.

שלום סופי, למרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

שלום אני אם חד הורית מבחירה. אין לי בן זוג. מגדלת ילדה בת שנה ותשעה חודשים. עבודה שלי במשמרות כולל משמרות לילה (אז הילדה נשארת עם אמא שחי. אני מאוד רוצה לרדת ממשמרות לילה ומעביד לא כל כך הולך לקראתי. לא מזמן שמעתי מעמיתה בעבודה שמושג הורות פעילה יכול לעזור לי אם יש המלצה של פסיכולוג. האם זה נכון? תודה

שלום רינת, כל זמן שהנושא של הורות פעילה אינו מוגדר מבחינה חוקית, יהיה עלייך 'לבנות' רק על טוב ליבו או רצונו הטוב של המעביד. מעסיק שאינו מעוניין לוותר על משמרות הלילה ממילא לא יתחשב בהמלצה של פסיכולוג, ואם הוא 'בנאדם' הוא ממילא לא ידרוש המלצה כזו. מציעה לך לשקול מעבר למקום עבודה ידידותי יותר לאימהות. בהצלחה ליאת

עייני בחוק עבודת נשים משנת 54: http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/p176_001.htm#Seif21 בס' 4: סירוב לעבוד בלילה (תיקון מס' 7) תשמ"ו-1986 (תיקון מס' 52) תשע"ד-2014 4. עובדת במקום עבודה שבו לא עבדו קודם לכן בלילה, שנדרשה לעבוד בלילה, רשאית להודיע למעסיקה בכתב, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה, כי אין היא מסכימה לעבוד בלילה. וס' 2 גם מדבר על מצבים שבהם אסור להעסיק נשים בלילה. תסתכלי בחוק ותראי אם יש שם משהו רלוונטי למצב שלך.

בתי בת חמש, ילדה נבונה ופקחית. לרוב רגועה. בשבועיים האחרונים שמתי לב שקורה לה משהו יש לה התפרצויות לא רגילות. בהתחלה ייחסתי זאת לגדילתה. היום בשיחה חופשית היא סיפרה לי שיש לה משחק עם אחד הילדים בגן. אותו ילד הציע לה להראות את אברי המין וביקש שהיא תראה לו את שלה. הוא הדריך אותה לעשות זאת מהר שהגננת לא רואה. ביקשתי ממנה להדגים לי , והיא הראתה לי. האמת שהייתי המומה לא ידעתי איך להתמודד עם העניין. היא שאלה אם אני כועסת, ואמרתי לה שלא. אחכ ניסיתי להסביר לה בעדינות שאברי גוף פרטיים ולא מראים לכל אחד. אשמח לעצה מהירה . תודה רבה

שלום רונה, המשחקים הללו 'עתיקים' כימיה של האנושות. הם משקפים את הסקרנות הבריאה והנורמלית של הילדים, בנוגע להבדלים ביניהם, ולאו דווקא תאוותנות מינית. פעלת היטב כשבחרת לא לכעוס ולהתמקד בהסברה. נוסף על כך, רצוי ליידע את הגננת, ולבקש ממנה להדק את ההשגחה ולתגבר את מערך ההסברה... בשמחות ליאת

לפני חצי שנה פתחתי עסק ונאלצתי להיות שעות רבות מחוץ לבית ובעלי לרוב היה עם הילדים. לפני העבודה הייתי אמא במשרה מלאה ומעורבת מאוד בחינוך של הילדים בגנים הן בפן הלימודי והן בפן החברתי וכך זה גרם ביטחון לילדים שתמיד הייתי בקרבתם . הבת הקטנה שלי בת 5 הייתה מאוד אהובה ומקובלת בגן ותמיד היו סביבה חברות שרצו תמיד להיות בקירבתה ומאז שהתחלתי לעבוד לא יצא לי לקרב אותה עם חברותיה כי לא יכולתי להזמין אלי הבייתה וגם לא ניפגשה עימם הרבה בגן המשחקים כפי שבעבר נהגתי לשבת עם האמהות בגינה. כעת אני שמה לב שביתי נוטה לבכות הרבה ולדרוש הרבה תשומת לב מעבר לכך היא נהייתה שקטה מאוד יחסית למה שהייתה ויש לה הרבה מצבי רוח משתנים אבל היא נראית פחות מאושרת ממה שהייתה ומעבר לכך חברתה הטובה מצאה לה חברה אחרת והיחסים החברתיים שלה רעועים היא נוטה להיות שקטה במשחקים עם החברות למרות שהם משתוללות והיא מחפשת להיות מידי פעם לבד ולא להתערבב איתם הרבה גם אם לפעמים הם קוראים לה היא מסרבת להגיע. וכמובן שיש מצבים שהיא גם נהנת לשחק איתם,אבל עדיין מציק לי שגם התרחקו ממנה וגם היא מתרחקת חברתית כעת אני עוזבת את העבודה כי היה לי מאוד קשה נפשית והתחלתי להפגש שוב עם האמהות בגן המשחקים ושוב אני מזמינה חברות שלה לבית אבל עדיין זה לא זה ואני די מודאגת ששנה הבאה בכיתה א הילדה תהיה בודדה ,אני יודעת שאני קיצונית עם המחשבות שלי אבל אני מרגישה שעלי לשקם שוב את היחסים שלה עם החברות,ואני לא רוצה ללחוץ עליה אני תמיד מתעניינת עם מי היא שיחקה בגן ובגינה אני איימתי עליה שאם לא תשב בקבוצה עם חברותיה אז נלך הבייתה. אני כבר נואשת ולא יודעת אם אני פועלת כשורה או שעושה יותר גרוע . האם יש סיכוי שהמצב יחזור לקדמותו ואיך עושים זאת? בבקשהתייעצו לי גם ככה יש על מצפוני כל ההדרדרות הזאת. תודה מראש טלי

שלום טלי, גם אני, כמוך, מאמינה שיש חשיבות לנוכחות הורית בחיי הילדים, לפחות בילדות המוקדמת. עם זאת, אין צורך להגזים ולהימנע מיציאה לעבודה, רק כדי להשתעבד לטיפול בילדים. גם ילדים להורים קרייריסטיים מצליחים לנהל חיי חברה טובים (לפעמים טוב מילדים הגדלים עם אמא בבית), ולהפך - ילדים שנמצאים כל היום צמודים להורה עלולים להתקשות חברתית. אין לזה חוקים. בהחלט יתכן שהשינוי בהתנהגות החברתית של בתך היה קורה ממילא, כחלק מהתפתחות אישיותית, ולכן חבל שאת לוקחת על עצמך אשמה גדולה כ"כ. אם מדובר בילדה ביישנית וסגורה, אין הרבה מה לעשות מלבד לקבל את העובדה הזו, ולעזור לה לפתח חוג חברתי קטן שבו תרגיש נוח ובטוח. העיסוק האובססיבי שלך בחיי החברה שלה אכן יכול להחמיר את המצב, ולהוסיף תסכול מיותר אצל שתיכן. תוכלי להמשיך לסייע ביוזמה של קשרים חברתיים אחה"צ, דווקא של "אחד על אחד", ולהניח לה עם איומים מהסוג שהזכרת. זה בוודאי לא תורם. במקביל, אפשר לנסות לרשום אותה לחוגים שבהם מתאפשרת אנטראקציה קבוצתית, ולסמוך עליה שתסתדר שם גם ללא עזרתך. בהצלחה ליאת

איך מחזקים זכרון ?

שלום לך http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=10895 נשמח לשמוע אם זה עובד. בהצלחה ליאת

אנו משפחה עם ארבעה ילדים 18,15,12,ו -4 ילד בן ה 12 חסר משמעת לחלוטין, אינו רוצה ללכת לביה"ס, אינו מכין שיעורים, תלונות מביה"ס שהילד אינו עושה כלום בשיעור אינו כותב, לכל דבר יש לו תשובה תמיד הוא צודק. יש לציין שהילד משחק כדוסל ומתאמן 5 פעמיים בשבוע. אנו חסרי אונים אין לנו כלים להתמודד איתו אשמח לתגובתך.

שלום מלכה, אני מבינה את חוסר האונים שאת חשה, ומתארת לעצמי כמה קשה להתמודד עם מצב כזה. כדי לתת לך כלים, יש צורך להבין לעומק מה בדיוק הבעיה. האם קיימת לקות למידה? האם עבר אבחון פעם? האם קיימת הפרעת קשב? האם היו אירועים יוצאי דופן בחייו או בחיי המשפחה בזמן האחרון? האם הבעיות החלו לאחרונה? השנה? אם לא, אז מתי? התשובות לכל השאלות הללו יכולות לתרום להבנת המצב, ולאפשר חשיבה על דרכי התערבות מתאימות. אני מציעה לך לפנות לעזרת יועצת ביה"ס, ולבקש ממנה שתפנה אותך לאנשי המקצוע המתאימים (פסיכולוג, הדרכת הורים, מאבחנת, וכד'). זכרי שאבחון טוב של הבעיה הוא חצי הדרך לפיתרון. בהצלחה ליאת

בני בן ה 14 החל ללמוד השנה בפנימיה לילדים עם בעיות רגשיות,ע"פ המלצת ועדה בעירייה. שכר הלימוד הוא אסטרונומי (עשרות אלפי שקלים בשנה)וזה מלבד עלויות נלוות כמו טיפול פסיכולוגי, ציוד וכו'. הצילו. האם אין אפשרות להשתתפות של משרד הרווחה/חינוך?

שלום רב, לצערי, איני יודעת לענות על שאלתך. אולי יהיו כאן קוראים שיוכלו לספר מניסיונם. הדרך הטובה והוודאית ביותר, היא פשוט לפנות לגורמי הרווחה ברשות, ולשאול. מאחלת לכם שהמאמץ הכספי והרגשי יוכיח את עצמו, ושבנך ישפר את מצבו הודות לטיפול וההשקעה בו. בהצלחה ליאת

שלום רב, בני בן 13.5 ועולה לכיתה ח' עם היסטוריה רפואית לא קלה (כמעט 12 שנים שהזריק הורמון גדילה...) הילד מסרב לשבת בכיתה ועושה דברים הזויים. עברנו לא מעט מטפלים מקצועיים, רובם לא הצליחו לתת מענה! פרט לגביה כספית מטורפת ודרישת איבחונים שונים ודחיפת כדורים נוספים לילד! אנחנו משפחה מאוד תומכת ומשקיעה בילדיה, אך אנו לא מוצאים פתרון לנושא ולתחושתי העניין מתחיל להעכיר על יתר בני המשפחה בכלל ועליי בפרט, אני מיואשת וכועסת!! אשמח לקבל עזרה בהפניה לבת ספר איכותי לילדים מאתגרים כמו בני...(הפירוט הינו על קצה המזלג)...שאלתי לגבי ביה"ס שבנך נמצא בו...האם תוכלי לנדב אינפורמציה אודה לך....אמא נואשת חמה ואוהבת

פנימיה

היי אני מחפשת פנימיה לבתי בת 14 אני חד הורית מהמרכז עברנו מספר טראמות ועקב דכאונות שלי היא גדלה כחרדתית דימוי עצמי נמוך לא מבצעת שום פעולה שקשורה במאמץ אפילו לא בנקיון עצמי או סבבתי לפני שנתיים וחצי חליתי בסרטן החרדות התגברו והתחילה טיפול תרופתי בנוסף קשב וריכוז ובלי כשוריים חברתיים לטובתה עדיף פנימיה מחפשת המלצה או כיוון אנחנו מהמרכז בעלת פוטנציל ומשתפת פעולה לא חצופה ולא אלימנ

שלום, אני בת 17,יש שאלה שמטרידה אותי והחלטתי לשאול פסיכולוגית. בזמן האחרון ילדה א' נעשתה חברה טובה של ילדה ב'.ילדה ב' כמו כל אדם נורמלי,המשיכה לשמור על קשר גם עם חברות אחרות,ובמיוחד עם ילדה ג'. יום אחד ילדה א' פשוט באה לחברתה-ילדה ב',ואמרה לה חד וחלק שהיא לא מסכימה לה לדבר יותר עם ילדה ג'.היא אפילו בכתה לה בדמעות של ממש שלטענתה היא מתייחסת יותר לג' מאשר אליה. כל מי שיודע על העניין הזה-בשוק.במיוחד אני שלמדתי עם ילדה א' במשך 10 שנים ופשוט יודעת בוודאות שהיא לא אדם כזה.להיפך,היא תמיד היתה הילדה ההכי חכמה וההכי בוגרת בכיתה.מה יכול לגרום לה להשתנות ככה פתאום?? אבל נזכרתי ששנה שעברה היתה תקופה של חודש בערך,שבה היא נעשתה דיכאונית.בקושי מדברת,פרצוף חמוץ.היא גם היתה יוצאת בערב וחוזרת בשעה 12 בלילה,עם תירוץ שעשתה הליכה(אמא שלה סיפרה לי את זה) וזהו,אחרי החודש הזה היא חזרה להתנהג רגיל. ועכשיו,אני מודאגת וחושבת שאולי יש איזשהו קשר לתקופה הזאת לבין איך שהיא מתנהגת עכשיו,כיאלו היא מפחדת להיות לבד. מהניסיון שלך,מה זה יכול להיות? תודה מראש.

שלום אנה, אני חושבת שגם אנשים בוגרים וחכמים יכולים למצוא את עצמם פתאום מקנאים נורא, כאשר הם מרגישים שאדם יקר וחשוב מתרחק מהם קצת לטובת חבר/ה חדש/ה. לא ברור אם יש או אין לזה קשר לדיכאון שחוותה. השבוע ראיתי במקרה פרק נחמד נורא (פרק 4) בסדרה "יום האם", שהתעסק בדיוק בנושא זה. הנה - http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/mother-day-s1/VOD-f71c9aab3e49931006.htm מהניסיון שלי, זה יכול לקרות לכולנו, וצריך לקבל את זה בהבנה. לא נעים, לא נורא ליאת

שלום ליאת, בני בן השנה ושמונה חודשים (ילד שני) התחיל ללכת למשפחתון, המונה 3 ילדים, בספטמבר. נראה שמאוד נעים לו שם והוא הולך בשמחה. הענין הוא שהוא מאוד שתקן שם (לא מדבר ולא ממלמל). באופן עקרוני, אין לא הרבה מילים (כ-10-12 מילים), אך בבית (ובחוץ- כשהוא איתנו) הוא מקשקש, אומר אבא-אמא, אור, שואל אם האוכל חם, מבקש בובה, לשתות, לינוק, וכו. במשפחתון לעומת זאת, הוא לא מוציא הגה. מעבר לזה, יש לו קשר טוב עם הגננת והילדים. הוא מחבק אותה, מחייך אליה ומתקשר עם הילדים. בנוסף, הוא גם לא אוהב כשאנשים זרים מתבוננים בו, או מנסים לתקשר איתו, נלחץ כשאנשים זרים נכנסים למעלית וכו. מה עושים עם זה? תודה!

שלום דניאלה, על פניו, לא נשמע לי מדאיג כשמדובר בילד כה קטן. אם את מודאגת, פני ליתר ביטחון למכון להתפתחות הילד והתייעצי. קשה לי לאבחן דרך כאן האם מדובר במשהו נורמטיבי או בבעיה תקשורתית. תמיד, במקרים של דאגה וספק, מוטב להתייעץ עם גורם מקצועי פנים אל פנים. בברכה ליאת

בני בן חמש, ולפעמים רב עם אחיו בן השנה על צעצוע ולא מוותר לו. חברה אמרה לי שזו התנהגות שכבר לא אופיינית לגיל 5. האם זו באמת התנהגות-לא-תואמת-גיל או עדיין נורמלי לגילו?

שלום רינת, בכל גיל אנו קנאים לרכושנו, הגם שנטייה זו לובשת ופושטת צורה לאורך השנים. ילד בן חמש נאבק בתינוק בן שנה, לא על הצעצוע, אלא על אהבת ההורים ותשומת לבם. הקרב על הצעצוע משקף את רגשותיו של הבכור, את קנאתו, ואת דחפי התוקפנות כלפי מי שמתחרה בו על זמן האיכות אתכם. מבחינה זו, זה לגמרי נורמלי ומובן. כשתפחת הקנאה, תגיע גם הנדיבות. אם הוא קנאי לרכושו, ואינו מתחלק בצעצועים גם כשבא אליו חבר, זה כבר משהו אחר. במקרה כזה אפשר לעזור לו ולתווך עבורו את הסיטואציה. למשל, אפשר להחליט מראש באיזה צעצועים הוא מרשה לחבר לשחק ובאיזה לא. כאשר אנחנו מכבדים את רצונו והתנגדותו של הילד, הוא פחות נוקשה, ומוכן לפשרות. בברכה ליאת

בני בן 4.8 ילד מקסים, רגיש וחכם במיוחד. יש לו אחות קטנה בת 2.5. כעת הוא בגן עיריה טרום חובה, ממשיך באותו גן ועם אותה גננת משנה שעברה. לפני שבוע וחצי הגננת קראה לשיחה. לדבריה בננו צועק, מפריע, אלים לעיתים, לא ממלא אחר הוראות, וכל זאת באופן שלדבריה חורג מהנורמה. בשנה שעברה היא הגדירה אותו כ"ילד שובב" אולם השנה ההתנהגויות החריפו ולעיתים הוא ממש מקשה עליה לקיים שגרת לימודים רגילה בגן. ככל שחשבנו - לא מוצאים הסברים להסלמה בהתנהגותו, לא ההתנהגות הפרועה בגן ולא האלימות שהחל להפגין בבית. המצב בבית טוב מאד, משפחתית וכלכלית, לא חלו שינויים או טראומות חיצוניים. חשוב לי לציין גם שאנחנו לא הורים ש"זורמים" עם מה שבא לילד בבית חסר חוקים או גבולות (או לפחות כך אנחנו מרגישים). החלטנו עם הגננת על מעקב באמצעות טבלת עיצוב התנהגות, בבית ובגן, ממלאים פרצופים עצובים או מחייכים ומצ'פרים בפרס על כל 5 פרצופים מחייכים. לדברי הגננת - חל שיפור, וגם בבית זה מורגש. אמנם אין ימים מושלמים, אך הוא בד"כ מצליח להשיג 4-7 פרצופים מחייכים ביום, תלוי ביום. יחד עם זאת כמעט כל יום מתועד מקרה אחד של אלימות כלפי ילד בגן (כל פעם ילד אחר). היום בבוקר בני היכה אותי - חבט בגבי. בערב צעק והתחצף בעת ההשכבה לישון - וכשנזפתי בו הוא בעט בי. מבחינתי זה גבול אדום, אבל לא רציתי להגיב מתוך זעם. תפסתי אותו בחוזקה הבטתי בו ואמרתי בטון חד וברור שאת ההתנהגות הזו שלו הוא לא ישכח הרבה זמן, ושהיא לא מקובלת עלי בשום פנים ואופן, ושהוא ייענש בבוקר. מה הסנקציות שניתן לנקוט כלפיו במקרי אלימות? האם לעשות איתו "ברוגז"? לקחת לו צעצוע אהוב נראה לי לא רלבנטי ולא יעיל. מה עוד את מציעה למקר האלימות כלפיי היום, ובאופן כללי בהקשר להתנהגותו. האם להמשיך עם טבלת עיצוב ההתנהגות? תודה רבה!

שלום לך, מה שאת מתארת נשמע כמו בעיית גבולות (או חוסר גבולות), גם אם לתחושתך אינכם הורים 'זורמים'. בעיני, הניסיון להבין מה מקור ההתנהגות, אינו בא במקום הטיפול הענייני בה, ולפעמים, מרוב רצון טוב וניסיון להבין את הילד, אנחנו מפספסים, ומחמירים בבלי דעת את המצב. אני מבינה את הכעס שלך על מה שקרה אתמול או שלשום (זה באמת מכעיס), אך בעיני עונש חמור ויוצא דופן ("כך שלא ישכח את הבעיטה הזאת") אינו הפיתרון. כאשר אנחנו מגיעים לעונשים, ומחפשים את המענה ה'אולטימטיבי' לאירוע בודד, אנחנו בעצם עושים טיפול קוסמטי. הפיתרון, בעיני, הוא שינוי גישה כולל, תוך שמירה עקבית על כללים וציפיות ברורים מאד, בצורה עקבית ולאורך זמן. עיצוב התנהגות הוא דבר מצויין, אך עליו להיעשות נכון, ובליווי של גורם מקצועי. ככלל, כדי שמערך תגמולים יהיה יעיל, יש לעקוב אחר מספר כללי יסוד: * חשוב שיהיה ברור גם לנו וגם לילד מה *בדיוק* ההתנהגות המתוגמלת. להגיד לילד שיקבל מדבקה בכל יום ש"התנהג יפה", זאת אמירה כללית מאד. עדיף להיות הרבה יותר ספציפיים וברורים. למשל על כל שעה שבה לא היכה ילד אחר. שעה! לא יום! או על ישיבה במפגש ללא הפרעה. * חשוב לשמור את הפרס (מדבקה, ממתק, פרצוף מחייך) רק למטרה זו, ולא לחלק אותו בתקופה הזאת בשום מקרה אחר. * אין למנוע מהילד את התגמול על התנהגות טובה, אם עשה משהו רע אחר. כלומר, אם אנחנו מתגמלים על יום ללא נשיכות, ניתן לילד את הפרס אם לא נשך, גם אם באותו יום הוא קרע ילד במכות (אך לא נשך). רק לאחר שההתנהגות הספציפית נרכשה במלואה, אפשר לעבור להתנהגות חדשה. אני ממליצה מאד להיעזר בהדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים מנוסה, ולחסוך זמן, עוגמת נפש ותסכולים, מכם, מהילד ומהגננת. בהצלחה ליאת

שלום ליאת, בני בן חמש, מאובחן כבעל הפרעה בויסות החושי,טופל ע"י מרפאה בעיסוק והיום מטופל ע"י פסיכולוגית קלינית, באופן קבוע, מזה כשנה. בני חווה קשיים הרבה מעבר למישור החושי, גם בפן הרגשי וההתנהגותי. החששות שלנו מתגברים לקראת כיתה א' (סביר שלא נעלה אותו בשנה הבאה בכל מקרה, ועדיין...). ההתלבטות שלי כרגע היא האם כדאי לנו לפנות לפסיכיאטר, על מנת לבחון אם קורה לו גם משהו מעבר לבעיה המאובחנת - האם קיימים קשיי קשב וריכוז? ADHD? מחד, זה כאילו עדיין לא משנה,ומאידך, אבחון מוקדם תמיד עדיף, לא? אני נצאת בתחושה שאנחנו עושים הרבה מאוד, ועדיין לא רואים שיפור מספיק משמעותי. קשיי התנהגות והקשיים החברתיים כתוצאה מהם נמשכים וקשה לי להעריך אם זה הגיוני וצריך לתת לדברים זמן או שאולי אנחנו פשוט לא עושים מספיק/לא עושים את הדבר הנכון. מה את אומרת?

שלום רב, מאחר שישנם גורמים מקצועיים בתמונה, מוטב להתייעץ איתם, כמי שמכירים את הילד מקרוב, את הרקע ההתפתחותי שלו, ואת המופע ההתנהגותי שלו. כל עצה שאתן לך מכאן תהיה, באופן בלתי נמנע, חכמה פחות מזו שיתנו לך הגורמים המטפלים. אוכל לומר לך רק, לא לוותר על תחושות הבטן האימהיות שלך, ואם יש בך דאגה או עמימות - דאגי לסלקם בהקדם. בהצלחה ליאת

הי ליאת בני בן ה- 9 הולך זה שנה שלישית לחוג טאווקאנדו, השנה הוא עבר לקבוצה של הגדולים במטרה לקדמו, הייתי רוצה לציין שבני אינו ילד שאוהב ספורט וגם לא ילד תחרותי מטבעו, הוא לא נהנה בחוג ו"המכות" שהוא מקבל שם חזקות וכואבות יותר והוא אינו רוצה להמשיך בחוג, (קצת לחוץ מהילדים הגדולים יותר, המדריך של החוג טון שאני הבעייתית - ממש נעלבתי ))-:). אנחנו כהורים רוצים שימשיך בחוג אחד של פעילות ספורטיבית כגון זו, גם בין היתר שידע להגן על עצמו נכון, ועוד חוג נוסף לבחירתו.(ניסינו שחייה לפני הטאוקוונדו, והוא לא רצה להמשיך בשום פנים ואופן והפסקנו יחסית בתחילת השנה) האם יש ל"הכריח" ילד להמשיך ולסיים את השנה בחוג ע"מ ללמדו התדמדה מהיא? הרי חוגים הם משהו שעושים בכיף ומספיק יש חיכוחים בבית על דברים אחרים, אזי מדוע להוסיף גם ויכוחים על חוגים?? תודה רוית הוא לא ממש סובל בטאוקוונדו אבל לא מת על זה והיה שמח לוותר.

שלום רווית, חוגים הם סוג של העשרה שאנו מעניקים לילדים שלנו, מתוך אמונה שיש בהם כדי לתרום לרווחתם, לקידום בריאותם, להעשרת עולמם, ולהרחבת המעגלים החברתיים שלהם. לצד כל אלה, ישנם רווחים נוספים כמו לקיחת אחריות, עמידה במחוייבויות ויכולת להתמיד נוכח קשיים. למרות כל יתרונותיהם הבולטים, חשוב לזכור שמדובר בפעילות שעבור ילדים מסוימים (ובזמנים מסוימים) היא מהווה סוג של מעמסה. לכן, בעיני, נכון להישאר קשובים לרצונותיו והעדפותיו של הילד, ולא להתעקש בכל מחיר על פעילות שאינה מספקת, אינה מהנה ואינה מאתגרת, רק כדי ללמדו מהי התמדה. יהיו מספיק הזדמנויות בעתיד. בברכה ליאת

שלום רב, בני בכיתה א' , לשמחתנו נפרדנו מילד ש"ליווה" אותו שנתיים בגן טרום חובה וחובה , הילד היה ועדיין מאוד אגרסיבי ושתלטן הוא "המפקד" ובני היה לאורך השנים ה"פקוד/משרת" , עכשיו לצערי הם נפגשים בחוג משותף ושוב אני רואה את בני חווה את השתלטנות שלו כלפיו (למשל:תעצום את העינים ותשב , ובני עושה זאת בעיניים עצומות תרתיי משמע..והילד צוחק עליו עם חבר אחר) בני לא מבין זאת ורואה זאת כמשחק . ניסיתי ברגע האמת להסביר לו שה"חבר" צוחק עליו וישפקח את עינייו..אך הוא לא רוצה ומעוניין לשתף פעולה עם השתלטן . אני סובלת מאוד מלראות את המצב . את המשיכה של בני לבנים מהסוג הזה , זו פעם שנייה שנוצרת מערכת יחסים כזאת אצלו שנמשכת שנים . פעם ראשונה בגן של גילאים 2-4 ופעם שניה בגילאים של 4-6 . מערכת של ילד שתלטן מאוד שהופך את בני לפלסטלינה ובני מעוניין ביחסים הנל . קשה לי מאוד לראות את ההתנהגות הזאת הופכת לדפוס ואני חוששת לעתיד . מה ניתן לעשות ? כיצד ניתן להסביר לו שהיחסים האלה אינם בריאים לו ? מעבר להפרדה , שאת זה אני מבצעת בצורה מלאה . לא מבקר אותו ואני לא מאפשרת מפגשים מעבר לחוג . בנוסף ,, לא יודעת אם קשור ..הוא לא מעוניין לייצר מערכות יחסים חדשות עם חברים חדשים בכיתה א' וטוען שהנל הוא החבר הטוב שלו ורק אותו הוא אוהב.(לכן אין חברים חדשים . ) היה מקרים בעבר שה"חבר" אסר עליו לייצר קשרים עם ילדים אחרים . ובני כמובן ממושמע ... יש סימפטום מדאיג נוסף שהוא כסיסת ציפורניים והוא אוכל את החולצה עד שהיא רטובה לחלוטין .): אשמח לתגובה / עיצה בנושא . רוב תודות!

שלום רב, הבחירות החברתיות של הילדים שלנו לא תמיד מצייתות לחוקי ההיגיון שלנו, והן נשענות על צרכים אקטואליים חולפים. כך, למשל, נראה ילדים חסרי ביטחון המתחברים ל'בריון' של הגן כדי ליהנות מהגנתו או מאשליית הכוח הקורן ממנו. לפעמים החיבור לילד 'אלים' עונה על צורכי התוקפנות של הילד החלש, ומאפשר לו 'כיסוי' להתנהגויות שלא היה מעז ליזום או לבצע. בכל מקרה, יהיו הסיבות אשר יהיו, אין טעם רב לנסות להפריד את הילדים בכוח, שכן כל עוד הצורך קיים, הילד החלש ימשיך לחפש באופן אקטיבי קשרים בעלי אופי דומה. המטרה כרגע, לפחות כפי שאני רואה את הדברים, היא לחזק את הילד שלך, להפחית גורמי לחץ ומצוקה בחייו, ולחפש פעילויות שיזמנו לו חוויית הצלחה ויכולת. בשל ביטויי המצוקה שלו (כסיסת הציפורניים ולעיסת דש הבגד) שווה לשקול טיפול רגשי, אצל פסיכולוג ילדים קליני או מטפלת באמנות, שיכוון לשיפור הביטחון העצמי, הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות שלו. בהצלחה ליאת

תודה רבה על תגובתך. לדעתך טיפול רגשי אצל פסיכולוג יקל את המצב ? כלומר מה הפתרון האולטימטיבי לדעתך ? רוב תודות.

היי בעקבות המלצתך לבצע אבחון פסיכודידקטי פניתי לקופת החולים והוצע לי לבחור בין מבחן טובה לבין מבחן bcg . מה ההבדל? מה יותר מתאים במקרה שלי (חוסר יכולת לבצע שיעורי בית ברצף ואי סיום מבחנים בכיתה בזמן הקצוב) ? האם אלה בכלל מבחנים פסיכודידקטים או שמא עליי לפנות לגוף כמו ניצן? מכון פרטי? נראה לי שדי הלכתי לאיבוד אודה על הכוונתך

שלום אתי, אבחון פסיכודידקטי אמור לדגום מגוון רחב של תפקודים קוגניטיביים, ולמפות את הקשיים בצורה יסודית. מבחן טובה ומבחן ה-brc הם מבחנים ממוחשבים, המספקים מידע נוסף, הנוגע לרמות הקשב, המוסחות והאימפולסיביות של הנבדק, אך שניהם אינם מחליפים את האבחון המלא. הם יכולים לתמוך בו, ללמד על מידת יעילותו של הריטלין, וללמוד עוד על הפרופיל הנוירו-קוגניטיבי של הנבדק. אני באופן אישי בעד אבחון מקיף הכולל היבטים נוספים מעבר לקשב וריכוז. בהצלחה ליאת

שלום ליאת, בתנו בת שנה ושמונה.נושכת ילדים אחרים בגן. היא הילדה היחידה בגן אשר נושכת. בבית הלידה היתה נושכת אותי ואת אישתי אך לאחר הקפדה על מענה מידי שכלל: א. היתיחסות לכך שזה לא נעים לנו ב. העברתי אותה למקום אחד(במרחק עין כמובן) והסחת דעתה למשחק או ספר. הנשיכות בבית פסקו כמעט לגמרי. בגן הנשיכות ממשיכות. שאלתי אליך: מה תמליצי לנו לבקש מהגננת שתעשה כאשר הילדה שלנו נושכת? העניין נמשך כבר 3 חודשים ואני בטוח שאת מבינה כמה לא נעים לראות את סימני הנשיכה אצל ילדים אחרים בגן תודה אסי

שלום אסי, בתך נמצאת בגיל שבו נשיכות הן עניין נפוץ למדי, ולפיכך, עם כל אי הנעימות הכרוכה בדבר, הייתי מטפלת בזה כבכל התנהגות תוקפנית אחרת. גננות, במיוחד אלה העוסקות בגיל הרך, מכירות את הנושא ויודעות להתמודד איתו בהצלחה. בגדול, נשיכות מקבלות איזו התייחסות מיוחדת מצד המבוגרים, ובעיני זו טעות. מוטב להתייחס לכך כמו למכות, דחיפות או משיכות שיער, המשקפות את קשיי הוויסות של ילדים בגיל הרך. התייחסות נחושה ועניינית, והרחקה של הילד הנושך מהסיטואציה, אמורה להספיק לצורך הכחדה. בהצלחה ליאת

אשמח לקבלת עיצה ועזרה. איך לעזור לילד בן 4 שנכנס כל בוקר לגן עם אימו בצרחות, בטענה שהוא לא רוצה לבוא לגן. הוא יכול לזרוק כיסא, לזרוק עצמו לריצפה, לבעוט בדלת. 10 דקות לאחר שהאם הולכת, הוא ילד אחר לחלוטין. צוחק, לוקח חלק פעיל בגן, יש לו חברים, נהנה. ניסינו טבלה עם דבקיות ומתן גמול, חיזוק מהבית ע"י מכתבים והקראתם במפגש, מתן סמכויות ותפקידים לילד שיחזקו אותו.

שלום דנה, לאור מה שאת מתארת, ה'מופע' מכוון לאמו, ואינו משקף בעיה אמיתית של הילד עם הגן. לכן, אין טעם להשקיע מאמצים בחיזוק הקשר עם ההורים במשך שעות הפעילות בגן (שהרי הוא מתפקד מצויין בהיעדרה של האם), אלא להשקיע בחיזוק ההורים כדמויות סמכות, כולל המלצה על הדרכת הורים. בברכה ליאת

הי, אנו גרים באשקלון ובני בכיתה ב' ועבר את מבחן שלב א' באיתור מחוננים. לא למדנו למבחן ולא עשינו חזרות על חומר מתקדם. לאחר שהוא עבר את השלב הראשון חקרתי על הנושא וראיתי שיש קורסי הכנה למבחן. שאלתי היא, האם לדעתך יש צורך הלימוד לשלב ב'? האם יש ילדים מחוננים שלא עוברים את המבחן רק כי לא עשו קורס הכנה? תודה

שלום רב, קורסי הכנה למבחני משכל פוגעים בתוקפם ומעוותים את תוצאותיהם. ילד מחונן מצליח לבצע את מטלות המבחן ללא כל הכנה. ילד שעובר את המבחן הודות לאימון והכנה מוקדמים, עלול להיות מאובחן בטעות כמחונן, ולמצוא את עצמו מתוסכל מאד בהמשך, עד כדי פגיעה ממשית בתפקודו הרגשי והאקדמי. הניחי לבנך להגיע למבחן ללא כל הכנה, וזכרי שמרביתנו מצליחים בחיים הודות לעבודה קשה והשקעה, ולאו דווקא בשל מנות משכל חריגות. בברכה ליאת

בימים אלו כל תלמידי כיתות ב מקבלים ההזמנות למבחני איתור המחוננים. הורים רבים שואלים את עצמם איך כדאי להתחייס להזדמנות הזו : האם בני יכול להתאים לתוכנית המחוננים? האם ביתי תצליח במבחני המיון? האם שווה להשקיע בהכנה? כלי חדש. המבדק, יתן לכם תשובות בדיוק לשאלות אלו. המבדק הינו כלי שיאפשר לכם ההורים לקבל מושג אובייקטיבי על התאמתו של ילדכם להשתתפות באחת מתוכניות המחוננים שמציע משרד החינוך ועל סיכוייו לעבור את הבחינות בציון גבוה מספיק על מנת להתקבל. בנוסף ניתוח התוצאה יאפשר לכם ההורים לקבל החלטה מושכלת יותר לגבי הצורך בהכנה, היקף ההכנה הדרושה ואופייה. המבדק בודק את הרמה וההתאמה הן לשלב א' והן לשלב ב' וכולל שאלות משני השלבים. חבל להשקיע בשלב א' מבלי להסתכל קדימה ולבדוק את סיכויי ההצלחה בשלב ב'. לאתר המבדק com.מחונן.www http://www.xn--9dbduge.com

יש לי בת בגיל 14 מגיל 12 התחילו בעיות של תוקפנות מילולית צעקות העלבות חוסר אמפטיה גם בבית הספר בין החברות כאשר היא מתעצבנת היא תוקפת ופוגעת ואז מתרחקים מימנה מה עושים? היא לא מוכנה ללכת לטיפול

שלום מיכל, מאחר שאין לכם שליטה על מה שקורה לה עם החברות, נסו לקחת שליטה על מה שקורה בבית. הבית והמשפחה הם המעבדה החברתית הראשונית, ולמה שקורה בבית יש השפעה גם על מה שקורה בחוץ. אם אינה רוצה להגיע לטיפול, פנו אתם להתייעצות, והכתיבו כללים חדשים בבית. בבית, אנו יכולים לשלוט במערך התגמולים והחיזוקים הבאים בעקבות התנהגויות חיוביות ושליליות, ובכך להשפיע על תדירות הופעתן. כאשר בתכם תלמד שלדיבור פוגעני ומחוצף יש תוצאה טבעית בלתי רצויה מבחינתה, המוטיבציה לשינוי תגבר. תוצאה טבעית לדיבור לא מכבד כלפיכם יכולה להיות הימנעות שלכם מלצ'פר אותה, במגוון דרכים עליהם תוכלו לחשוב בעזרת הפסיכולוג המטפל. בהצלחה ליאת

תודה רבה אך שאלה האים יכול להיות שכאשר היא קיבלה מחזור ואז התחילה ההתנהגות להשתנות ליפני היתה ילדה מקסימה האים יש משהוא הורמונלי שניתן לטפל אולי בתרופה מסוימת תודה תודה

שלום, אני מחפשת פסיכולוג/ית קליני/ת לילד בגיל שמונה, באיזור המרכז כזה שעובד עם "מכבי" לטיפול בחרדה. נא השיבו למייל שלי. תודה מראש!

היי דבי, אנא, כתבי הודעת המשך, והוסיפי את כתובת המייל שלך לגוף ההודעה, כדי שתהיה גלוייה לעיני הקוראים. בהצלחה ליאת

בתי בת שנתיים ו5 חודשים, בהסכמה עם הגננת החלטנו לפני כ4 חודשים להתחיל גמילה. קראנו לילדה ספרים, קנינו ביחד תחתונים והתחלנו בתהליך. מאותו יום החלה מבחינתי סאגה של גמילה- אני ובעלי אובדי עצות, מיואשים ולא יודעים מה לעשות. אנחנו אומרים לה הרבה פעמים ביום לשבת בשירותים והיא תעשה שם צרכים ותוריד מים ותתלבש לבד. לאחר מכן יכולות לחלוף 15 דקות ופתאום אראה שהיא עשתה על עצמה פיפי. היא לא תגיד כלום וגם לא יפריע לה. אולי רק 3 פעמים ביום תבקש להתפנות, יתר הפעמים זה מיוזמתנו. לפני חודשיים חזרנו לחיתולים כי לא ראינן התקדמות, הגננת לחצה ואחרי שבוע הורדנו שוב חיתול. במשך חודשיים מאז הילדה מפספסת על ימין ועל שמאל וגם עושה בשירותים.מה לעשות? לפנות לטיפול? להפסיק גמילה, או לעשות בהדרגה?

שלום לך תהליך גמילה מטיטולים, כשמו כן הוא- תהליך. לוקח לפעמים קצת זמן עד אשר הילד מצליח לשלוט על צרכיו. לצערי הרב כנראה שקצת הלכתם לאיבוד ובילבלתם את הילדה בתהליך הגמילה. באופן כללי אם מחליטים ללכת על גמילה מטיטולים- אין דרך חזרה. נראה לי מאוד לא נכון להחזיר את הטיטול לילדה, זה משדר לה מסר של "נכשלת, אי אפשר לסמוך עליך ולכן אנו חוזרים לטיטול". בשלבים הראשונים של הגמילה על המבוגר ליזום את הישיבה בשרותים/ סיר ולא לסמוך על הילד שיעשה זאת לבד מכיוון שעדיין אינו מסוגל להבין כל כך את התהליך של ההתאפקות וההתפנות. מציעה לכם להושיב אותה בשעות קבועות (כל שעה וחצי- שעתיים) ולא לחכות שתגיד שיש לה פיפי. גמילה מטיטולים הינה דרישה חינוכית של המבוגר מהילד בהתאם לדפוסים החברתיים אשר בהם חיים. וכמו כל דבר עם ילדים צריך להתאמן כדי שזה יצליח. תנו לה את הזמן שלה. היו סבלנים וסובלנים כלפי פיספוסים ותראו שזה יצליח. מוזמנים ליצור איתי קשר בפרטי אם מעוניינים בהצלחה אריאלה זמיר- מנחת הורים

שלום אורלי, אין לי מה להוסיף מעבר לדבריה של אריאלה, שעולים בקנה אחד גם עם ה'אני מאמין' שלי בנושא הגמילה. אל תחזרו לאחור ואל תחזירו את הטיטולים. המשיכו בתהליך עם עוד סבלנות וסלחנות, ובמידת הצורך התייעצו לצורך עידוד ו'שכלול' עם גורם מקצועי. בהצלחה ליאת

יש לנו ילד בן 2.5 אחותו בת 6.5. עד גיל שנה אצל המטפלת היה מרביץ לתינוק שאיתו, אחר כך בגן הפרטי הרביץ לכל ילדי הגן בצורה חמורה והיום שהוא בגן עיריה כל יום אני מקבלת טלפונים מהגננת הוא אלים בצורה נוריאת, גנגסטר, נכנס לגן וכל הילדים מפחדים ממנו, הוא מכה ילדים סתם ללא סיב, חולה על שליטה, שולט בגן ובגננות שגם להן הוא מרביץ. בבית מרביץ לאחותו יש התקפי זעם מרביץ לעצמו מרביץ לדברים כמו מקרר, ריצפה מעיף דברים. מבלינה שכלית הילד הכי חכם בגן, יודע צורות, צבעים, חיות, מספרים, לספור חכם בצורה מדהימה לגילו וגם מדבר. מה שהפריע לי זה שהגגנת אמרה שלבד הוא מלאך אך בקבוצה הוא איום ונורא.אני מאד חוששת , מה זה יכול להיות ???????????

שלום קרן, אני בוחרת להיתפס להגדרה ההומוריסטית שלך - "גנגסטר". מה שמאפיין גנגסטרים זו האמונה שעל פיהם יישק דבר. הם החוק! ילדים בני שנתיים שלוש מתאפיינים ביכולת דלה לשליטה בדחפים, ולכן, ילדים עם רמות תסכול או אגרסיה גבוהות, מפגינים התנהגות תוקפנית הנראית חסרת שליטה ואינטנסיבית. בנוסף על ההיבטים הנורמטיביים ותואמי הגיל, יש ילדים שנולדים עם קושי בוויסות הרגשי שלהם. ילדים כאלה מפגינים, כמעט מיום לידתם, התנהגות סוערת, והווליום הרגשי שלהם גבוה מהרגיל. יהיו הסיבות אשר יהיו, על ההורים ללמוד לקבל את העובדה שיש להם ילד 'סוער', וללמוד להתנהל ביעילות בבית ומחוצה לו. חשוב לאמן את הילד בתסכולים מתונים (גבולות!), ולהרחיב את רפרטואר התגובות שלו למצבי קונפליקט, אכזבה ותסכול. ממליצה מאד על ספר מצויין באנגלית, המספק הבנות והכוונות בשפה ידידותית מאד. parenting a child who has intense emotions הדרכת הורים טובה אצל פסיכולוג ילדים קליני יכולה לתרום רבות לתהליך ולקדם אתכם. בהצלחה ליאת

שלום, בני בן 10 עבר לפני שנה וחצי אבחון פסיכו דידקטי ואובחן כילד עם סף חרדה גבוה, עם מיעוט כוחות להתמודד במצבי קושי ואתגרים , כמי שנוטה להלעב בקלות ואובחנה בעיה רגשית כשהתופעות לואי הן מיצמוצים בעיניים ועיוותי פנים. המיצמוצים והעיוותים באים בגלים הולכים ושבים מדי פעם ולאחרונה התרבו עקב מתחים במשפחה שהילד כנראה חווה ואף מתחים חברתיים רגילים שאופיינים לילד בגילו. שאלתי היא כיצד ניתן , אם בכלל, למנוע את המיצמוצים והעיוותים? האם יש טיפול תרופתי? רגשי ?

שלום שרון, טיקים מוטוריים (מצמוצים והעוויות פנים) הם סימפטום של מצוקה ומתח, וכמו שציינת היו לכך עדויות באבחון. בסופו של כל אבחון יש, בדר"כ, גם המלצות, ואני מניחה שגם במקרה שלכם נכתבו המלצות להמשך טיפול. הטיקים חולפים כאשר רמות המצוקה יורדות, ולכן (למעט מקרים חמורים מאד) הטיפול הוא רגשי ולא תרופתי. בהצלחה ליאת

מיתי הוא ילד בן 3 בן יחיד. בשיחה שהתקיימה עם הגננת נאמר כי מיתי מתקשה לקבל מרות בגן, מרביץ לילדים, ומרביץ ופוגע בעצמו. כל יום חוזר מהגן עם מכות וחבלות בגופו וזה כתוצאה מפגיעה עצמית. לוקח משאים ומכה בפניו עד לקבלת סימן כחול. כששאלתי אותו מה קרה אמר זה אני עשיתי. הגננת אמרה שקשה לו לומר אותיות ק, ר, ת והמליצה להפנות לקלינאית תקשורת. מעבר לכך אמרה שמבחינה קוגניטיבית הוא נבון מרוכז. לא מקבל מרות וגבולות בגן. כשאומרים לו להפסיק להפריע ממשיך. או כשמבקשים ממנו לאסוף חפצים לא מסכים. עושה דברים מסוכנים בגן וצריך להשגיח עליו כל הזמן. באינטראקציה עם ילדים בגן מגלה חוסר אמפטיה לאחר, רואה רק את עצמו. מרביץ לאחרים, כשראה נעלים צבעוניות אצל חבר טוב השתולל ובכה בגן ורצה לקחת לו את נעליו. יצויין כי אין לו סדר יום שגרתי אחרי הגן. כל יום נמצא במקום אחר איתי- פעם אצל סבתא או דודה או מקום אחר. כשלא מקבל משהו בבית מתפרץ ובוכה עד שמכה את עצמו בריצפה. לא מוכן לישון בלילה אלא במיטתי מול טלוזיה, לא מוכן להתרחץ, אדון לעצמו. מה עושים?

שלום לך, בתור התחלה, ממליצה לך לפנות למכון להתפתחות הילד, ולברר האם קיים עיכוב התפתחותי-תקשורתי, או בעיה בוויסות התחושתי. לאחר האבחון הראשוני, חשוב לפנות להדרכת הורים, שתנחה אתכם כיצד לחזק אצלו את הבנת כללי ההתנהגות, וכיצד להציב ביעילות את מערך הציפיות והגבולות בבית. ילד שמתנהל כאילו הוא 'אדון לעצמו', כמוהו כילד הנשאר לבדו ללא השגחה. נוכחות הורית סמכותית היא חלק מסביבת גידול מיטיבה, וכדאי מאד לשכלל אותה בעזרת פסיכולוג ילדים. לסיכום - קודם אבחון מסודר, ואז - הדרכת הורים. בהצלחה ליאת

הי ליאת, בני בן ה-9, כיתה ג': היום גילינו כי הוא אומר למורות ששכח את הספר ואו מחברת של אותו מקצוע כשבעצם הספר נמצא אצלו בתיק, כיוון שלא הכין שיעורי בית. אני טוענת: א. אם ש"ב יהיו כתובים ביומן, אני אחראית, כהורה, שבני יכין אותם. לא יהיו כתובים ביומן = לא יכין אותם ב. על המורות הנחמדות של ימינו להיות אחראיות שש"ב יהיו כתובים ביומן, והן צריכות להתמודד עם אי הכנת ש"ב. אנני מוכנה להפוך את ביתי לשדה קרב בגלל ש"ב (במיוחד אם יוציא לי במבחנים ציונים טובים) שאלותיי: האם אני צודקת??? איך להמודד עם שקר שתפסתי אותו משקר לי ואו בעצם למורות??

שלום רוית, האחריות על הכנת שיעורי הבית, לפחות בעיני, היא של התלמיד עצמו. אחריותם של ההורים היא לחנך בהדרגה את הילד, ולהפוך אותו ללומד עצמאי, כשיר, האחראי להצלחותיו וכישלונותיו. בנוגע לטענות שהצגת, אוכל להקדים ולומר שהמורות הנחמדות של ימינו מתמודדות עם מערכת מסועפת של אתגרים. תפקידן קשה ומורכב, דורש אחריות, מקצועיות, רגישות, מנהיגות, ויכולת אקדמית גבוהה. המורה ניצבת בפני שיפוט בלתי פוסק של התלמידים, המעריכים את מצב רוחה, בקיאותה, רמת ההוראה שלה, תכונותיה האישיות, סגנון הלבוש שלה והתנהגותה. לצד עצמאותה היחסית של המורה בכיתה, היא נתונה לפיקוח והערכה מצד גורמים נוספים בתוך ומחוץ לבית הספר. בתוך בית הספר, יש מנהל/ת ובעלי תפקידים שונים כגון רכז/ת השכבה או רכז/ת המקצוע. מחוץ לבית הספר, כפופה המורה לסמכותו של המפקח הבוחן אותה לעיתים קרובות ומעריך את ביצועיה. נוסף על כל אלה, קיימים גורמים אחרים נוספים המשפיעים על המורה: עמיתיה למקצוע, המבקרים ומחווים דעה על עבודתה, הורי התלמידים, המפקידים בידיה את ה'אוצר' למשמרת של כמה שעות מדי יום, וכמובן, החברה הרחבה שאנחנו קוראים לה לפעמים 'דעת קהל'. אני ספק אם מנכ"ל בחברת הייטק נתון במערכת לחצים המשתווה לזו של המורים, ולכן נתונה להם הערכתי העמוקה והכנה. לאור כל האמור כאן, נדמה לי שאפשר לוותר למורה הנחמדה של בנך על מטלה נוספת, ולהוריד מעליה את האחריות למה שכתוב או לא כתוב ביומן. את שיעורי הבית על התלמידים להכין בעצמם, כאשר על ההורים מוטלת המשימה לסייע בהקניית הרגלי העבודה, ביצירת התנאים ללמידה בבית, ובמעורבות כל אימת שמתעוררות בעיות לימודיות או התנהגותיות. המורים אחראיים על התאמת מטלות הבית ליכולותיהם של התלמידים, ועל בדיקתם בכיתה. כאשר את הופכת את ביתך לשדה קרב, את יוצרת אצל בנך עמדה שלילית כלפי תהליך הלמידה וכלפי ביה"ס, ומפקיעה ממנו את האחריות להישגיו. את הציונים הטובים במבחנים הוא מביא לעצמו, ולא "מוציא לך", ובעיני, רצוי שכך הדברים יוצגו גם לו. כאשר הוא משקר לך או למורות, תוכלי להביע את מורת רוחך, אך להשאיר לו להתמודד עם תוצאות התנהגותו. משימה קשה, הא? העובדה שבנך תלמיד טוב, מעידה על כך שאת עושה משהו טוב ונכון, נסי לשמור על זה, ולהימנע מטעויות שמקלקלות את היחסים בינך לבינו או בינו לבין ביה"ס. בהצלחה ליאת

שלום רוית, האחריות על הכנת שיעורי הבית, לפחות בעיני, היא של התלמיד עצמו. אחריותם של ההורים היא לחנך בהדרגה את הילד, ולהפוך אותו ללומד עצמאי, כשיר, האחראי להצלחותיו וכישלונותיו. בנוגע לטענות שהצגת, אוכל להקדים ולומר שהמורות הנחמדות של ימינו מתמודדות עם מערכת מסועפת של אתגרים. תפקידן קשה ומורכב, דורש אחריות, מקצועיות, רגישות, מנהיגות, ויכולת אקדמית גבוהה. המורה ניצבת בפני שיפוט בלתי פוסק של התלמידים, המעריכים את מצב רוחה, בקיאותה, רמת ההוראה שלה, תכונותיה האישיות, סגנון הלבוש שלה והתנהגותה. לצד עצמאותה היחסית של המורה בכיתה, היא נתונה לפיקוח והערכה מצד גורמים נוספים בתוך ומחוץ לבית הספר. בתוך בית הספר, יש מנהל/ת ובעלי תפקידים שונים כגון רכז/ת השכבה או רכז/ת המקצוע. מחוץ לבית הספר, כפופה המורה לסמכותו של המפקח הבוחן אותה לעיתים קרובות ומעריך את ביצועיה. נוסף על כל אלה, קיימים גורמים אחרים נוספים המשפיעים על המורה: עמיתיה למקצוע, המבקרים ומחווים דעה על עבודתה, הורי התלמידים, המפקידים בידיה את ה'אוצר' למשמרת של כמה שעות מדי יום, וכמובן, החברה הרחבה שאנחנו קוראים לה לפעמים 'דעת קהל'. אני ספק אם מנכ"ל בחברת הייטק נתון במערכת לחצים המשתווה לזו של המורים, ולכן נתונה להם הערכתי העמוקה והכנה. לאור כל האמור כאן, נדמה לי שאפשר לוותר למורה הנחמדה של בנך על מטלה נוספת, ולהוריד מעליה את האחריות למה שכתוב או לא כתוב ביומן. את שיעורי הבית על התלמידים להכין בעצמם, כאשר על ההורים מוטלת המשימה לסייע בהקניית הרגלי העבודה, ביצירת התנאים ללמידה בבית, ובמעורבות כל אימת שמתעוררות בעיות לימודיות או התנהגותיות. המורים אחראיים על התאמת מטלות הבית ליכולותיהם של התלמידים, ועל בדיקתם בכיתה. כאשר את הופכת את ביתך לשדה קרב, את יוצרת אצל בנך עמדה שלילית כלפי תהליך הלמידה וכלפי ביה"ס, ומפקיעה ממנו את האחריות להישגיו. את הציונים הטובים במבחנים הוא מביא לעצמו, ולא "מוציא לך", ובעיני, רצוי שכך הדברים יוצגו גם לו. כאשר הוא משקר לך או למורות, תוכלי להביע את מורת רוחך, אך להשאיר לו להתמודד עם תוצאות התנהגותו. משימה קשה, הא? העובדה שבנך תלמיד טוב, מעידה על כך שאת עושה משהו טוב ונכון, נסי לשמור על זה, ולהימנע מטעויות שמקלקלות את היחסים בינך לבינו או בינו לבין ביה"ס. בהצלחה ליאת

שלום, יש לי ילד בן 10 לערך שמזה מספר שנים מאובחן בהתנהגות גבולית של הפרעה קלינית המפריעה לו בלימודים וגם בחיי היום, הוא מעולם לא טופל ע"י פסיכולוג קליני. האם תוכלי להמליץ על על פסיכולוג \ ית מתאימים מאזור ראשל"צ, רחובות או נס ציונה. תודה.

שלום אייל, למרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

הבן שלי בן ארבע, שנה שעברה עבר לגן חדש בתקווה שיעבור עם ילדים מהגן הזה לגן עירייה. אך הדבר לא קרה... הוא עבר לגן עירייה השנה בשבוע הראשון היה מאוד מאוד קשה אבל לאחר מכן נרהא שהוא הסתגל. למעשה נראה הוא הפנים את חוקי הגן...אבל לא ממש את חוקי הילדים. אני רואה שוב ושוב שכשהוא בחרה הוא עומד מהצד ומסתכל. נרהא לי שרוב הזמן הוא לא משחק עם ילדים אחרים. אנחנו כמובן מזמינים חברים מהגן החדש הבייתה אבל אם מישהו מעליב אותו זה נחרט אצלו ולא נשכח (ילד שלא רצה לתת לו לשחק במשחקים שלו למשל) בנוסף ניסינו ללכת לחוגים שונים והוא ממש נלחץ ולא מוכן להשתתף בשיעור - נרהא שהוא רוצה חוג רק אם אני אהיה גם חלק מהחוג...- מלחיץ אותו להפרד ממני בחוג למרות שאני רואה שהוא משתוקק להצטרף לילדים ומשהו מונע ממנו לעשות זאת..... כרגע עזבנו את נושא החוגים ואולי ננסה חוג שהוא יותר עדין (התעמלות בקבוצה מאוד קטנה כשאני יושבת בצד ומחכה - זה בבית של מורה פרטית ולא במתנס עם עוד הרבה ילדים) מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקל עליו? אני אציין שהוא שמח להזמין כל חבר אליו....ושמח ללכת לגן ולמפגשים אחהצ או ימי הולדת ובכל זאת אני חושבת שהוא נמנע מלהתחבר...פוחד לקבל דחייה וא משהו כזה.... שנה שעברה היה מהגדולים בגן - והיה משחק יפה (הרבה משחקי דימיון וכדומה...)

עוד משהו...אני שמה לב שהוא מאוד אוהב לדבר עם מבוגרים...לספר סיפורים (לא בהכרח בעלי פואנטה :))

שלום רב, אתחיל מהסוף - יש ילדים המעדיפים את חברתם של המבוגרים, נהנים לדבר אתם ולנהל אינטראקציות, בשונה מאד ממה שקורה להם עם בני גילם. אם חושבים על כך, מבינים שהרווח העיקרי מהמצב טמון בכך שמבוגרים נוטים להתנהגות וותרנית וסלחנית כלפי ילדים קטנים. בתוך קבוצת הילדים אין הנחות, וכל ילד חייב (כמו שאמרת נכון) ללמוד להפנים את חוקי הילדים. כאשר את נוכחת כל הזמן, שומרת עליו, חוסכת ממנו התמודדות, מאפשרת לו חוג קטן ומצומצם בתנאים שלו, את מעכבת את התהליך, ומפריעה לו לרכוש את הכלים החברתיים שאפשר לרכוש רק כשאנחנו מתמודדים בעצמנו. מהתיאור שלך, אני מתרשמת (זה כמובן רק רושם ולא קביעה נחרצת), שאין לילד שלך בעינ חברתית או תקשורתית ממשית, ושהוא דווקא כן מצליח ליצור מערכות יחסים תקינות עם חברים. עימותים ואכזבות הם חלק מההתנהלות החברתית, ובנך יוכל לעמוד בהם אם רק תתני לו זמן והזדמנות. אני ממליצה לך להמשיך ליזום מפגשים חברתיים עבורו, אך להניח לו להתנהל בהם בדרכו, מבלי לרפד לו את המציאות. ככל שתסמכי עליו יותר, כך הוא יוכל לסמוך על עצמו. ואגב, עם החוגים אפשר להמתין. לא בוער. יש ילדים שפחות זקוקים לזה בגיל הרך, ואפשר להניח לזה עד שזה יבוא ממנו. בהצלחה ליאת

שלום, אני צריכה בדחיפות פסיכולוג קליני שנותן חוות דעת לבית משפט , אשמח מאוד לקבל המלצה על מישהו כזה באזור המרכז! תודה רבה !

שלום שרית, למרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

בבקשה תקראי עד הסוף. אני לא יודעת מאיפה להתחיל .. אני בת 22 .. יש לי אח בן 19 והוא הבן אדם הכי אגואיסט בעולם! הוא לא תמיד היה ככה .. עד גיל 14 הוא היה נורמאלי וחמוד .. אני יודעת שמהגיל הזה זה גיל הטיפש עשרה אבל זה פשוט לא נגמר ואני חוששת שהאופי הזה ישאר לתמיד. אז ככה .. אח שלי הוא מה שאפשר להגדיר ערס. הוא נהיה ככה בגלל הסביבה שעתפה אותו לאחר שעברנו דירה. אח שלי בעל בעיות קשב וריכוז ובעיות בלימודים. לדעתי גם יש לו בעיות אלימות. הוא בן אדם נורא אלים מילולית וגם פיזית אם יש צורך בזה, הוא חושב שאם הוא מעלה את הקול שלו אז כולם צריכים לפחד ולעשות מה שהוא רוצה. אנחנו משפחה חד הורית וגרים עם אמא שלי כל חיינו. הוא לוקח את כרטיס האשראי של אמא שלי כל יום שהוא נמצא בבית ועושה קניות בסופר (אוכל), הוא קונה דברים יקרים מאוד בלי חשבון בעיקר בסופ"ש שהוא חייב אבל חייב לקנות דגים! שעולים בסביבות ה 100 ומשהו ש"ח. כל יום זה ככה וכל סופ"ש זה ככה. בלי קשר הוא מבזבז חשמל בלי הפסקה לדוגמא מדליק דוד כל הזמן. קיץ חורף זה לא משנה לו הוא מדליק את הדוד ומתקלח שעה שלמה ואפילו יותר! אין לו שיער ארוך ואני לא מבינה למה כל מקלחת חייבת להיות שעה! ככה שהוא גם מבזבז מים ללא הכרה. אמא שלי לא אומרת לו כלום היא כבר עייפה ממנו אין לה את הכוח להגיד לו לא! כל דבר שהוא רוצה הוא מקבל ולאח שלי יש המון בעיות, הוא כל הזמן חושב שהוא חולה במשהו ורוצה ללכת לרופא אפילו על הדברים הכי קטנים. זה מבזבז לאמא שלי את הזמן. אנחנו לא משפחה עשירה כמו שהבנת .. קשה לי לראות שהוא לא רואה את זה שהוא לא עושה מאמצים בשביל לחסוך. לא מזמן אמא שלי קנתה לבד בית חדש .. לא גדול בכלל. ולקחה המון הלוואות מהבנק. זה לא מזיז לו פשוט לא אכפת לו והוא יודע את כל זה. הוא לא מוכן לקבל מאמא שלי את התשובה לא הוא מתלונן וצועק ומתנהג כמו פסיכי. בצבא הוא עושה כל כך הרבה בעיות שזה פשוט לא נורמאלי. כל הזמן הפניות לרופאים שאומרים לו שהכול בסדר אצלו. כל הזמן נסיונות להוציא גימלים. תמיד חושב שהוא צודק ויודע הכול. אפילו בימים המועטים שהוא עבד זה היה ב 10 עבודות שונות שבכל אחת מהן הוא עבד יום או יומיים לכל היותר. הוא לא מסתדר באף מסגרת וגם אין לו חוג חברים. על חברה אין מה לדבר אפילו. וגם כן על היחסים בנינו. אנחנו לא מדברים כבר חודשים כי האגו שלו יותר מידי גדול. ובשניה שמנסים ליצור איתו איזשהי אינטרקציה הוא מתחיל נחמד ומסיים תוך כמה דקות בתור האידיוט הכי גדול שנמצא עלי אדמות. אני רק רוצה שהוא יהיה בן אדם נורמאלי. שידע להתפרנס בכבוד ולא לקחת כסף מאמא שממננת אותו כל החיים. הוא לא יסכים ללכת לפסיכולוג כי הוא חושב שהכול בסדר אצלו. מה לעשות בבקשה תעזרי לי כולם כבר התייאשו ..

שלום לך, ככל הנראה לא נוכל - מכאן - לפתור את בעיות האישיות הקשות של אחיך, ולכן כל שנותר לי הוא להמליץ לך לחשוב איך את יוצרת לעצמך חיים עצמאיים, בהם אין לאחיך דריסת רגל או השפעה. באופן דומה, גם אמא תוכל להיעזר בהדרכת הורים או טיפול פסיכולוגי משל עצמה, כדי להתחזק ולהצליח לעמוד מול התובענות של בנה. יש אנשים שלמרבה הצער אינם מודעים לעצמם. בהתנהגותם הם יוצרים מצוקה גדולה לסביבתם, אך אינם מרגישים צורך לפנות ולהיעזר. במקרה כזה, הסובבים יכולים לטפל בעצמם, הן כדי לשרוד את היומיום, והן כדי להתחזק ולהצליח לקיים נפרדות. זה מאד לא קל, אך אפשרי. בהצלחה ליאת

שלום. בני בגן חובה כמעט בן שש עולה שנה הבאה לכיתה א. שנה שעברה היינו בטיפול אצל מרפאה בעיסוק שכתבה כי עיקר הבעיה שלו היא מוטיבציה מאוד נומכה וסף תסכול נמוך. אם הוא לא מצליח הוא מיד מתעצבן ולא מוכן להמשיך. איך ניתן לשפר זאת?

שלום סער, ממליצה לכם להגיע להדרכה הורית אצל פסיכולוג ילדים, שיוכל לסייע לכם להציב גבולות ביעילות. עמידה בתסכולים היא יכולת המשתכללת בהדרגה בתוך סביבה המצליחה לאזן בין עידוד, חום ואהבה לבין הצבה עקבית של ציפיות, דרישות וגבולות, התואמים לגילו וליכולותיו של הילד. באופן דומה, גם מוטיבציה נבנית בהדרגה, בסביבה המעודדת מאמץ והשקעה. כאשר הורים נוטים להתפעלות-יתר מהילד, או לחילופין נחווים ע"י הילד כתובעניים מדי ושיפוטיים, עלולה להתפתח אצלו עמדה של הימנעות ממאמץ. אני מאמינה שגם על כך אפשר לעבוד במסגרת הדרכת הורים טובה. יש עבודה! בהצלחה ליאת

היי , יש לי ילד בן ארבע וחצי שעבר משבר של גירושין לפני חצי שנה , הוא שובב מאוד ובודק כל הזמן גבולות בזמן האחרון הוא מתנהג מאוד לא יפה גם בגן עד כדי כך שהגננת אומרת שהיא כבר לא יכולה ושהוא יורד ומדבר לא יפה דברים שאנו לא עושים בבית , רציתי לדעת איך חוץ משיחות ועונשים כן ניתן לדבר לליבו ולהקל על הבעיה , אפילו אם ניתן טיפול פסיכולוגי מה מומלץ מגיל הזה? אשמח לתשובה בהקדם

שלום מיטל, הפיתרון, לפחות כמו שאני רואה אותו, הוא *ממש ממש* לא שיחות ולא עונשים, אלא הצבת גבולות נאותה, יעילה ועקבית, הנעשית ברגישות סמכותית (או סמכותיות רגישה:-)). ילדים בני ארבע וחצי אינם מתרשמים במיוחד משיחות, אלא מפעולות! ילדים לומדים די מהר שלכל התנהגות שלהם יש תוצאה חיובית או שלילית. התנהגויות שיש להן תוצאה שלילית נוטות להיכחד, בעוד כאלה עם תוצאה חיובית (או רווח) נוטות להישנות. ענישה היא אמנם תוצאה שלילית להתנהגות שלילית, אך למרבה הצער רוב ההורים אינם עושים זאת נכון: לפעמים העונש חמור מדי, לא מידתי ואינו קשור כלל ל'עבירה', ולפעמים הוא קל מדי, אם בכלל. כדי ללמוד דרכים יעילות להצבת גבולות, אני ממליצה לך בחום להגיע להדרכה הורית אצל פסיכולוג ילדים קליני, ולהסתייע בהמלצותיו. אל תדחי זאת, כי להתנהגויות של הילד יש כבר עתה השפעות חמורות על מצבו בגן. בהמשך זה יכול לפגוע בסטטוס החברתי שלו או בתחומי תפקוד נוספים. פני לעזרה. בהצלחה רבה ליאת

אודה על המלצה לפסיכולוג ילדים, לילד בן 10, מאובחן עם הפרעות קשב וריכוז ודיסגרפיה. באזור פתח תקווה, אם אפשר בשכונת אם המושבות בכלל מעולה, ומכבי יהיה עוד יותר מצוין. המון תודה מראש

שלום גל, למרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

להפתעתי תפסתי את בני בן ה7.5 רואה סרטי פורנו שאליהם הגיע דרך גוגל באיזשהו אופן.. כמובן שאני ובעלי היינו בשוק ורצינו לבכות,ומייד חסמנו את הצפיה אבל לא ככ ידענו מה להגיד כדי לא ליצור איזשהי טראומה..לא בטוח שהוא ככ יודע או הבין מה הוא ראה הוא לא ממש רצה לדבר רק כעסנו עליו שהוא שיקר לנו ועשה משהו שהוא יודע שאסור אבל מאוד רציתי לדעת איך לגשת אליו ובאיזה מילים להשתמש כדי שיגיעו למקום הנכון והאם יש לנו פה בעצם איזשהי בעיה? תודה

שלום גלי, הכותרת שבחרת לפנייה שלך - "חשיפה לא רצויה" - משקפת היטב את מה שקרה, ואין צורך לדבר במונחים של טראומה או נזק חמור. זה בסה"כ חשיפה לא רצויה. אפשר להסביר בנחת (בלי כעס!) שיש באינטרנט תכנים לא ראויים, שיכולים להבהיל או להזיק לילד בגילו. אל תענישו אותו על משהו 'אסור' שעשה לכאורה, כל עוד לא הגדרתם זאת בפירוש כמשהו אסור. אם הבנתי נכון הוא הגיע לסרטים הללו בעקבות סקרנותו, ולא מתוך רצון מפורש להמרות את פיכם. בכל מקרה, חסמו את האתרים הללו בכוחות עצמכם או בעזרת איש מחשבים, והדקו את ההשגחה. זכרו שתגובת-יתר מצידכם עלולה להגביר את הסקרנות ולהוביל לתוצאה הפוכה מזו לה אתם מצפים. לא נעים, לא נורא ליאת

שלום, קנינו לילד היחיד בן 1.8 נעלי ספורט לחורף לפני החגים ומאז הוא באובססיה לנעול אותם בוקר צהריים ולילה פשוט לא מוכן להתקלח או לעשות איזשהו פעולה שמצריכה להוריד נעליים יש ימים שהבכי לא נפסק במהלך מקלחות עד שאני מחזירה את הנעליים ניסיתי לבחון את הנושא-אולי אני צריכה להיות עיקשת ולהחליט לא לנעול אבל הבכי ממשיך וממשיך ואני כבר לא ידעתי אם הוא בוחן גבולות או פשוט משהו אחר האם יש סיבה לחשוש? האם יעבור לבד? איך להתמודד ?

שלום הילה, תני לו לנעול את הנעליים כאוות נפשו (אף אחד לא מנהל מלחמות מול עצמו: לא תיאבקי - לא יהיה מאבק!). לפני המקלחת תחלצי לו, ואל תגיבי כלל לבכי. הישארי רגועה ועניינית (זה לא קל, אני יודעת!), ולאחר המקלחת תוכלי להחזירן. קחי הרבה אוויר - הילד שלך נכנס לגיל ה'דווקא' המפורסם, וסיפור הנעליים יכול להיות הסנונית הראשונה המבשרת את בואו. היי חזקה, זה יעבור. :-) ליאת

שלום ליאת , לפני 5 ימים ב 25.10 נעלתי הודעה בפורום כהודעת המשך להתכתבות ישנה בנינו. רציתי לדעת אם את מגיבה להודעות אלו או שכדאי לעלות את זה כשאלה חדשה. פשוט זה עניין די דחוף ואשמח לשמוע דעתך. תודה רבה !!!!

שלום פלונית, עכשיו ראיתי את פנייתך. סליחה שנשמטתם לי. בשל חשיבות הנושא עבורכם, וההשלכות הדרמטיות על חייכם, אני ממליצה לכם לשמוע בעצת עורך הדין שלכם, ולהגיע לפסיכולוג שיוכל לתת חוו"ד משפטית (למרות מה שכתבתי לך שם). אני מודה לך על הבעת האמון בי, אך איני מרגישה בנוח עם פניות מסוג זה דרך הפורום. מטרת העשייה שלי כאן היא לסייע בהתנדבות בתחומי הבנתי, ולא מעבר לכך. ממליצה לך בחום להישאר עם הפסיכולוגית שכבר נרתמה לעזור, ולהישאר ממוקדת ויעילה. אשמח להתעדכן ולתמוך מכאן ככל שיידרש. בהצלחה ליאת

שלום ליאת, מודה לך על תשובתך, תודה רבה!

שלום, בתי לאחרונה החלה למצמץ בעינייה ללא הפסקה, חשבנו שהיא אולי מראה סימנים של קושי בראייה (אני ובעלי מרכיבים משקפיים), אך הבדיקה שללה זאת. לבתנו המקסימה יש אח בן שנה. היא קיבלה אותו מקסים לחייה ומגלה רגישות וסבלנות רבה אליו. אשמח לקבל הנחיות/ השעות מה עלינו לעשות. תודה!

שלום ענבר, לפני שפונים להסברים פסיכולוגיים, חשוב לשלול כל בסיס פיזיולוגי-בריאותי, ולכן הכתובת הראשונה היא רופא עיניים (ולא אופטומטריסט). עד אז, למקרה שבכל זאת מדובר במצמוץ שמקורו בחרדה, נסו לזהות אם קיימים גורמי לחץ בחייה, והשתדלו להפחיתם למינימום. בברכה ליאת

ביתי בת ה12 חוששת ללכת לישון, ואם היא נירדמת לשניות שוב מתעוררת ופוחדת להירדם שוב, מתעוררת בלילות המון פעמיים. לציין שביום יום היא מתפקדת מעולה. מעוניינת לקבל המלצה לויטמין טבעי העוזר לילדה להירדם בצורה נכונה בלי חששות . הגוף שלה לא נח לרגע, אין סיבה באמת לפחדים, בדקנו את זה, ואפילו היא לא יודעת למה זה קורה לה. עצה בבקשה. (נא לא להמליץ ללכת לפסיכולוגית כי זה כבר נעשה ולא הועיל לצערי ).

ניסיתם לבדוק אופציה של מרפאת שינה? ייתכן שיש לילדה הפרעת שינה שמפריעה לה וגוררת פחד שהיא לא יודעת להסביר בעקבות כך

שלום רב, כפסיכולוגית, המענה שלי יהיה בכיוון שעבורך נחווה שבלתי יעיל. מציעה לך לפנות לרופא הילדים שלך ולשאול בעצתו. איני מכירה ויטמינים נוגדי חרדה. בריאות ליאת