דור שלישי לשואה

שלום רב, אני חדשה פה בפורום, ואני מקווה שאני במקום הנכון.... תמיד עניין אותי ההשלכות של הניצולים ה"ראסמיים" מהשואה, ואיך הצלקת הזו השפיעה על גידול ילדיהם, ואף על דור הנכדים. אימי ממוצא אשכנזי ואבי תימני. כך שרק מצד אחד חוויתי את השואה.... אימא שלי מתקרצצת על החיים שלי, לא מרפה, לא נותנת לי מנוח, ואני שואלת את עצמי, איפה זה השלכות של השואה והפחד לאבד יקירים שוב פעם, ואיפה זה סתם תכונות פולניות שלה.... אני כבר בת 34 עם ילדה, בעל ושני כלבים. יש לי כבר משפחה משל עצמי. והיא תמיד חייבת לשים עצמה כעננה על חיי, שמא יקרה משהו.... הפחד הזה שלה, שהיא לא תהיה בשליטה על החיים שלי, פשוט משגע אותי... ולא נעים לי (בלשון המעטה) הייתי רוצה לשמוע חוויות אחרות של דורות שונים שחוו וחווים את השואה... לקבל פרופורציות על התופעה הזו שלה.... ודרכי התמודדות... וואוו.. אני מבקשת המון.... אז כל אחד לפי מה שבא לו. תודה, שלכם, שיבא.

אני רואה שאיש לא הרים את הכפפה שזרקת, וחבל. החרדה שאופפת את אמך, לפי תיאורך, היא חלק מן הסימפטומים המאפיינים ניצולים ובניהם, לאור החוויות שעברו. נדרש זמן וגם עבודה עצמית כדי להפריד בין החרדות של העבר, שאינן קשורות עם אירועי ההוה, לבין המציאות. לפעמים זה מביא להרבה כעסים ומתחים וחוסר הבנות. אינני יודעת כמובן אם מה שאת מתארת שייך דווקא לעבר מן השואה, או שיש לך אמא חרדתית "סתם" (יש אנשים שנולדים עם חרדות גבוהות ), אבל חשוב לדבר ולברר את הדברים ברוח אוהדת, עד כמה שניתן, ולהיעזר באיש מקצוע במידת הצורך. נו חברה, מי מכם יכול להוסיף מן החוויות שלו, ולא להשאיר את שיבא לבדה?...

שיבא, האם את ילדה יחידה לאמך? האם לאמך יש אחים/אחיות? האם הלידה שלה אותך היתה קשה במיוחד? האם היה קשה לה להיכנס להריון? הפרטים הללו יכולים לשנות כל תמונה גם אם לא עוברים שואה. דאגנות יתר של הורים לילדיהם זה דבר שקיים, ולא סתם יש את המושג הזה. אני חושבת שאת, כאם, כבר יכולה להבין זאת בניגוד למי שאין לה עדיין ילד, אלא אם כן את שונה באופייך לגמרי מאמך. יש אנשים שלוקחים כל דבר בחיים בקלות יותר. זה שאת בת 34 זה ממש לא משנה , את עדיין ותהיי תמיד הילדה של אמא. יתכן שאצלה קיימים שני הדברים גם יחד - עקבות השואה ודאגנות רבה. דאגנות זו לא דווקא תכונה שלילית, אני אישית מעדיפה את זה על פני אדישות. אם זה ממש מפריע לך, את יכולה אולי לנסות ולדבר אתה,בעדינות !, לא מעבר לכך. בנתיים תלמדי להנות מהיתרון שבדאגנות בניגוד למי שסובל מקיצוניות השנייה מצד הוריו. כל טוב!