פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

היי ..אני אישה בת26 ,התחיל לשרוף לי לפני יומיים ליד פי הטבעת ללא דימום וללא גרד רק שורף ומציק ..אני ממש לא מעוניינת לעבור בדיקה פולשנית כזו אולי יש תרופה כל שהיא ללא מרשם ???

שלומית שלום, תחושת צריבה בפי הטבעת בד"כ מציקה ופוגעת באיכות החיים, ורק את יכולה להחליט אם כדאי לך לעבור בדיקה בכדי לכוון נכון את הטיפול ולשפר את איכות חייך, או לא. לטפל ללא בדיקה זה לא רציני ולא אחראי. הדברים הכלליים היחידים שאני יכול להמליץ ללא בדיקה הם לשמור על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה, וניתן גם להשתמש במשחת הגנה מקומית מסוג המשחות שמשתמשים לתינוקות כגון בייבי פסטה, פנטו, דזיטן, עדינול ועוד, הנמכרות ללא מרשם.

שלום, הייתי רוצה לשאול האם טיפול בטחורים באמצעות לייזר שעושים בקליניקה סאן הוא אפקטיבי. מהן האלטרנטיבות שקיימות ונותנות תוצאות לטחורים עם וותק? תודה

א שלום איני מכיר את קליניקה סאן ולכן לא אוכל להגיב על הטיפול שלהם. בעיקרון טיפול בלייזר בטחורים כולל צריבה של בסיסי הטחורים בלייזר, באותו עיקרון של קשירת הטחורים בבסיסם, ויש לו אותו שיעור הטבה, אי נוחות וסיבוכים כמו לקשירת טחורים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

תודה רבה,דוקטור, על התשובה המפורטת.

ד"ר מורה,בבקשה הפניה לכירורג קולורקטאלי כפי שהמלצתה לי בחיפה בבקשה. סילבלי רב וזה דחוף,מתחיל להמאס להיות חולה,זה לא משתלם... תודה ושבת שלום.

איני יודע למה אתה מתכוון במונח "הפניה". אם אתה מתכוון לשמות של כירורגים המומחים לתחום זה בחיפה, ישנם מספר כירורגים שאני מכיר, ובטוחני שבנוסף לשמות אלו יש גם אחרים: ד"ר דני דואק - רמב"ם ד"ר בני פרסון - רמב"ם ד"ר ילנה גליס

דוקטור שלום, שמי אורי ואני בן 21. הסיפור שלי בעצם מתחלק לשניים. שני בעיות ששונות אבל אולי קשורות. הסיפור הראשון שמתרחש כבר זמן רב, בשנתיים האחרונות בערך זה שאחרי יחסי מין היו לי כאבים באיזור פי הטבעת שהיו נמשכים כמה דקות. כאב שממש מציק. זה לא היה קורה כל הזמן והיו תקופות רגועות ותקופות יותר "קשות". בדק אותי אורולוג שקבע שהוא לא מוצא כלום והפנה אותי לפרוטולוג כי אין קשר לכאבים לבין בעיות אורולוגיה. הוא מצא גם כי בלוטת הערמונית שלי תקינה לגמרי ואני מציין זו כי היה חשש לדלקת מרופא יחידה. השאלה שלי אליך למרות שזה בעצם על גבי הפורום ובשלט רחוק - יש לך אולי מושג למה זה קורה? יש לציין שעכשיו אני בתקופה ממש רגועה.. נראה לי כבר כמה חודשים לא הרגשתי תכאב הזה.. בסביבות ה-3 חודשים ככה. עוד משהו קטן לציין - בעבר היותר רחוק לפעמים באמצע מתן שתן או סתם באמצע פעילות ספורטיבית הרגשתי מעיין כאב-לחץ כזה בצינור השופכה נראה לי בחלק בין האשכים לפי הטבעת. אולי יש קשר בין כל הדברים? שוב זה מעברי המאוד רחוק ורופא פעם אמר שזה סתם לא משהו מיוחד ואמר זאת בלי לבדוק אותי אפילו. בעיה שנייה- לפני כחודש וחצי-לאחר מתן צואה גיליתי פתאום שיורד לי דם מפי הטבעת. הדבר הזה נמשך עד היום. כל ים לאחר מתן צואה אני רואה דם. עכשיו אני יודע שהדם מקורו רק מפי הטבעת כי אני מרגיש תפצע שם. אני גם רואה את זה על הנייר אחרי שזה מגיע משם. הפצע ממוקם ממש בחלק הצר של פי הטבעת והדימום מפסיק במשך היום, אך לאחר כל יציאה-אני גם מרגיש טיפה כאב ביציאה עצמה שהיא לוחצת על הפצע וזה בטח גורם לפצע להיפתח מחדש כל פעם. השאלה היא מה עושים? איך מונעים תפצע? לפני כשבוע היו מספר ימים ללא דימום ואז פתאום זה חזר. אני לא מצליח להיפטר מזה גם שאני מנסה לתת יציאה בעדינות. אולי חומר משלשל יכול לעזור? אשמח אם תתייחס לכל המקרים ולשאלות המרובות כי אני תאמת דיי מפוחד מכל העניין וכרגע יש לי בעיה לגשת לפרוטולוג כי אני מושבת בבית לאחר ניתוח. תודה רבה על העזרה!

אורי שלום, לגבי בעית הכאב לאחר יחסי מין, ישנם מספר גורמים היכולים לעיתים לגרום לכאב כגון זה, וביניהם התכווצות של שרירי רצפת האגן הגורמת לכאב, אולם אם בכל מקרה רוב הסיכויים שמדובר בבעיה מציקה ולא בבעיה מסוכנת, כך שאם כרגע היא אינה מציקה, הייתי מניח לה לנפשה. לגבי הכאב והדמם בזמן יציאה, תלונות אלו יכולות להיות אופייניות לפיסורה, שהיא אכן פצע בפי הטבעת, אולם ישנם גם גורמים אחרים לתלונות דומות, ולכן פרט למידע כללי ולעצה לרכך את יציאותיך כפי שיפורט למטה, איני יכןל להמליץ על טיפול פרטני ללא בדיקה. כשתוכל, אנא גש לכירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג לבדיקה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

קודם כל דוקטור תודה רבה על ההתייחסות. נתחיל בבשורה טובה. מזה כשבועיים כבר כל היציאות שלי תקינות ללא דימום. לא יודע מה גרם לכך במדויק אך אני מקווה שסיימתי תסיפור הזה. אני מקווה שאם שבועיים עברו ללא דמם זה אומר שהפצע נסגר לגמרי. יכול להיות הדבר שאחרי שבועיים הפצע יסגר לגמרי? דבר שני-הבנתי ממך בקשר לכאב אחרי יחסי מין שזה לא מסוכן. רציתי טיפה לחדד. הכאב הוא ממש מאיזור פי הטבעת אבל בצורה מעומעמת וטיפה יותר כלפי חוצה שם יענו לא ממש בפנים. קשה טיפה לתאר. הכאב הזה גם פעם העיר אותי משינה אם אני לא טועה. הוא קרה לפעמים גם ללא קשר ליחסי מין אף לעיתים נדירות. שוב אני בתקופה רגועה כבר כמה חודשים שלא הרגשתי את זה והנה עכשיו לפני שרשמתי את ההודעה הרגשתי תכאב אך הוא היה מאוד חלש ולכמה דקות. מה לדעתך כדאי לעשות? יש טיפול אישי טבעי שאני יכול לעשות? או שהכי חשוב וכדאי זה לראות פרוטולוג שיאבחן במדויק? כי כרגע אני מושבת בבית לאחר ניתוח בקרסול אך אם זה חשוב אני מייד עם החלמתי אפנה לרופא. תודה

שלום דר, לפני שחודש וחצי ילדתי את בני הבכור, ומאז היו לי כאבים שחשבתי שהם טחורים, המצב החמיר עד שפניתי לכירורג שטען כי זו תחילתה של פיסורה, הוא נתן לי את המשחה ניפדיפין ושמן פראפין, התחלתי את הטיפול ביומיים האחרונים (בינתיים אין שינוי בכאב של היציאות), שמעתי מחברה שהיה לה גם פיסורה שהיא טיפלה בשמן אובליפיחה, וטענה כי זה עזר לה מאוד, שאלתי היא: האם ניתן לשלב את השמן יחד עם המשחה הזו? האם זה פוגם ביעילות שלה? האם ניתן להניק במקביל? אודה לך על תשובתך בהקדם, תודה אפרת

אפרת שלום, מזל טוב על הרך הנולד. שמן אובליפיכחה אינו חלק מקשת הטיפולים הקונבנציונאליים (דהיינו של הרפואה הקונבנציונאלית) לפיסורה, אולם אין לי התמנגדות לשימוש גם בו, כל עוד את מצליחה לשלב את זה עם שימוש בניפדיפין 4 פעמים ביום ובריכוך יציאות. לגבי בטיחות השימוש בו בהנקה, למיטב ידיעתי זה לא נבדק, אולם תאורטית לא צריכה להיות כל בעיה.

קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד.נ. לי היה לאחרונה דמם קל חד-פעמי (על נייר הטואלט). הרופא המליץ לי לעבור גסטרוסקופיה (ולא קולונוסקופיה). האם זה נראה לך הגיוני? עליי לציין שאני בן 70+, ולפני 3 וחצי שנים עברתי קולונוסקופיה עקב דם סמוי בצואה, שתוצאתה הייתה שלילית, עם רמת הכנה "סבירה" (בלבד). אודה על התייחסותך. ל.

ל שלום דימום אדום טרי על נייר הטואלט אינו אינדיקציה לגסטרוסקופיה, ואם לפני 3.5 שנים היתה לך קולונוסקופיה עם הכנה לא אופטימאלית, מידת הביטחון שבו ניתן לומר שאין לך כלום במעי הגס גבולית. אנא בקש מהרופא המטפל להסביר את תכניתו, כי יתכן שפיספסנו משהו.

שלום ד"ר!! קראתי באחת התגובות שלך ששילשול ממושך עלול להשפיע על מצב הקיים של הטחורים. אך מאידך צואה רכה- וצמיגית היא הפיתרון ... חבר שלי משלשל כבר כמה ימים ואובחנו אצלו טחורים ...ונראה לי שבגלל זה יש לו דימומים בצואה...מה ניתן לעשות כי אורז יעשה עצירות אשר תחמיר את המצב...תודה ויום נפלא!

אם מדובר באירוע קצר ולא כרוני של שלשול, זה יכול לקרות לכל אחד מפעם לפעם, ופשוט צריך לחכות קצת שזה יעבור. אם מדובר בשילשול כרוני או חוזר לעיתים תכופות, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לברר את סיבתו.

אשה בת 94 עבר ניתוח אילוסטומה לפני 8חודשים עקב חסימה מגידול. בזמן הניתוח לא נעשתה שום פעולה נוספת עקב גילה.אתמול התחילה להופיע גזים ויציאות רכות מפי הטבעת .האם יש הסבך לתופעה.יש לצין שבזמן האחךון יש לה גם כאבים.

לגבי היציאות מפי הטבעת לא נראה לי שיש מה להיות מוטרדים. לעומת זאת הכאב בהחלט חשוב, ואם יש לה גידול שאינו ניתן לריפוי, לפחות צריך לטפל בכאבים כדי שתסבול כמה שפחות. מומלץ לפנות לרופא המטפל או למרפאת כאב לטיפול ואיזון הכאב.

דר' זיו שלום. לאחר התעניינות באינטרנט נראה לי שהמידע הבא עשוי להיות רלוונטי (סלח לי על ההרחבה): לפני כחדשיים עברתי ניתוח לכריתת התוספתן. לפני הניתוח קיבלתי אנטיביוטיקות חזקות (ציפרוגיס ו-מטרוג'יל) וכמובן לאחר הניתוח הייתי מאושפז בבית חולים, על כל הכולירות ששורצות בו. מאז הניתוח, שמתי לב שיש לי נקודות בהירות יותר בצואה. (אולי משהו שלא מתעכל, למרות שהתזונה שלי לא השתנתה). בנוסף הופיעו לי גירודים מאד מטרידים בפי הטבעת, לאחר יציאות. הדבר היה מתחיל כמה דקות לאחר יציאה ומאופיין בהפרשה בעלת צבע חום בהיר, כשל צואה מהולה. ניגוב ההפרשה לא הפסיק את הגירוד המטריף, ורק שטיפת האיזור במים זורמים וסבון הפסיקה אותו כמעט לחלוטין (עד ליציאה הבאה). התאפקתי וכמעט שלא גירדתי, במיוחד ככל שהזמן עבר. רופאת משפחה לא זיהתה משהו חריג בבדיקה ויזואלית ורשמה לי משחת דרמקומבין פעם ביום. הרכיבים הפעילים במשחה הם Neomycin (antimicrobial aminoglycosid), triamcinolone (corticosteroid) Nystatin (antifungal) Gramicidin (polypeptide antibiotics) ראוי לציין שבמקביל לקחתי אנטיביוטיקה אוגמנטין לטיפול בבעיה אחרת (כמו שהבנת שמח אצלי עכשיו, אבל זה מקרי, אני לא היפוכונדר :)) בימים הראשונים חשתי הקלה בגירודים אולם לאחר יום עם 3 יציאות היתה החמרה. עכשיו הגירוד מופחת אבל מלווה גם בתחושת שריפה, במיוחד בזמן הליכה, זה בלתי נסבל ללכת. יכול להיות שאני חש פחות בגירוד משום שהשריפה כל כך מציקה. שטיפה בסבון לא עוזרת ושורפת גם היא, כמו גם התכופפות וכל דבר שגורם לשפשוף או מתיחה או הרטבה של האיזור. במשפחה שלי ידוע לי לפחות על מקרה אחד של גירוד באנוס אבל בן המשפחה לא ניסה לטפל בתופעה, כך שיתכן מאד שאיננה כרונית אצלו ופשוט מוזנחת ונמשכת. בכל אופן אצלי היא הופיעה באופן פתאומי כפי שתיארתי. כל התחושות שתיארתי הן חיצוניות ומורגשות בחלק החיצוני של פי הטבעת, ממש בחריץ ולא בפנים. לגירוד אין קשר ליום ולילה, רק לכמה זמן עבר מהיציאה... אין כמעט סיכוי שקיבלתי את זה מיחסי מין. אני מפסיק לקחת תרופות היום אבל קבעו לי תור לפרוקטולוג רק לעוד שבוע וחצי וביינתיים אני משתגע. יש לך מידע כלשהו שיכול לעזור לי? המון תודה מראש, ניר.

בתקופה האחרונה אני מתעורר בלילות עם גרד עד בפי הטבעת. ולאחרונה גם בשק האשכים. שמתי לב כי משחת קורטיזון 10 מאד עודרת ומיידית.האם יש בעייה להשתמש בה ולא ממש באופן קבוע אלא רק בהתקף?

ניר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. גרד אנאלי הוא תופעה רפואית מוכרת שיכולות להיות לה סיבות רבות, ורובן אינן קשורות לניתוח התוספתן שעברת או לטיפול שקיבלת באוגמנטין. המשחה שקיבלת היא בעיקרה משחה אנטיביוטית, ומאחר שמקור הגרג לרוב אינו בזיהום חיידקי, משחה זו לרוב אינה יעילה. אנו גם לא נוטים להמליץ על משחות המכילות סטרואידים, כגון קורטיזון, הגורמים לעור להיות יותר דק ורגיש, אלא אם יש אבחנה של גרד אלרגי המטופל בסטרואידים. אם כבר משחה, מומלץ להשתמש פשוט במשחת הגנה לעור כגון משחה שמורחים לתינוקות, כגון בייבי פסטה, דזיטן, פנטן, עדינול ועוד, שניתן לקנות ללא מרשם. מומלץ מאד לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג להכוונת הבירור והטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום רב ברצוני לדעת איך יודעים שיש דמם ממערכת העיכול ובמה זה יכול להתבטא? האם הדמם הוא דרך הפה או דרך פי הטבעת ואיך אפשר לדעת על פי בדיקות דם?

גסי שלום, דימום ממערכת העיכול העליונה יכול להתבטא בהקאה דמית או ביציאות שחורות ודימום ממערכת העיכול התחתונה יכול להתבטא בדימום דרך פי הטבעת או ביציאה שחורה. חשוב לציין שפעמים רבות יש דימום מדרכי העיכול שלא מתבטא בכל סימן נראה לעיין, ולעיתים הוא מתבטא רק באנמיה מחסר ברזל בבדיקת דם ובדם סמוי חיובי בבדיקת צואה.

שלום נודע לי כי יש לי שיערה הפוכה ונקבע תור לניתוח. יום לאחר הניתוח אני מופיע בטקס ולאחר מכן תיכננתי לצאת לבלות. רציתי לדעת האם אוכל להשתתף באירועים אלו והאם זמן ההחלמה מהניתוח הוא מהיר? תודה מראש

יוסי שלום, אם אתה מתכוון לשערה הפוכה באיזור עצם הזנב, המצב הזה נקרא בלשון רפואית סינוס פילונידאלי. ישנן שיטות ניתוחיות שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, חלקן עם תקופת החלמה ארוכה יותר וחלקן ארוכה פחות, אולם נראה לי שברוב השיטות האלה לא תרגיש מספיק טוב בכדי לממש את תכניותיך למחרת. אם תכניות אלו חשובות לך, יתכן שכדאי לדחות את הניתוח. מומלץ להתייעץ גם עם הרופא המנתח. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות.

שלום רב, אני בת 38 ,אימי חלתה בסרטן המעי הגס והרקטרום ,באיזה גיל עלי לעבור את הבדירה ? תודה

קרן שלום ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. צר לי לשמוע על מחלתה של אימך. כעקרון, אם היא המקרה הראשון במשפחה, ואם אין לך שום סמפטומים כגון שינויים בהרגלי היציאה או דמם מפי הטבעת, את צריכה להתחיל לעבור בדיקות של המעי הגס מגיל 50 או 10 שנים צעיר יותר מגיל אימך בעת גילוי המחלה, המוקדם מהשניים, ולחזור על הבדיקה כל 5-8 שנים. אולם אם החשש מדיר שינה מעיניך, לא הייתי שולל את האפשרות להבדק פעם אחת כבר עתה.

שלום לך דוקטור ברצוני לדעת אם כאבים עם כל יציאה ואחריה וצריבה בלי דימום יכולה להיות פיסורה. חשוב לציין שאני שותה תה סנה מידי יומיים כי אחרת סובלת מעצירות כרונית.התה מעיל את הקיבה עד ליציאה שלשולית. האם יכולה גם להיות הקרנה ואגינאלית,כלומר כאבים וצריבה שם. האם לכדאי ללכת לבדיקה אצל פרוקטולוג מה שלא יהיה.

מיה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסימפטומים שאת מתארת בהחלט יעולים להתאים לפיסורה בפי הטבעת, למרות שישנן גם אבחנות דומות היכולות לגרום לתלונות דומות. חשוב לציין, שבמרבית האבחנות הגורמות לסבל כפי שאת מתארת, הסדרת היציאות היא מפתח עיקרי לטיפול. לרוב אנחנו לא ממליצים על טיפול ארוך טווח בסנה, שכן המעי עלול "להתמכר" לכך והעצירות יכולה להחמיר כשמפסיקים אתו. אם יש בעיה כלשהי הגורמת לעצירות, חשוב לברר אותה בנוסף לטיפול בפיסורה, שכן יתכן שהפיסורה היא רק "קצה הקרחון" ונגרמת עקב בעיה כלשהי בהתרוקנות. אם התלונות שאת מתארת פוגעות באיכות חייך, מומלץ בהחלט להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג המומחה לתחום זה בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

שלום ד"ר סליחה על השאלה המוזרה והלא נעימה, אבל בכדי להיות רגוע אני חייב לשאול. אני (בן 33) סובל מפיסורה חוזרת, וכבר כמה חודשים לוקח גם קונסיל לריכוך היציאות, ואף על פי כן הצואה לא כל כך מתרככת, ובכל מקרה היא גם בקוטר רחב בצורה משמעותית. מעבר לזה לאחרונה הצואה אלסטית, יש לה מין צורה כמו של המעי הגס והיא כמו גומי, האם זה תקין ? ומה הסיבה שעל אף הקונסיל ושתיה מרובה אני לא מצליח להגיע לריכוך היציאות ? ואולי גם ההתרוקנות שלי לא מלאה ולכן בפעם הבאה זה קשה ? כמו כן אתמול במקרה הסתכלתי לראות אם יש דם באסלה (בגלל הפיסורה) וראיתי גוש משמעותי לבן, זה היה נראה מוזר וחריג אז בדקתי וזה היה באורך של כמה סנטימטר ובעובי של כמה מ"מ, כמין עור עבה (קשה קצת להסביר) ולא זכור לי משהו שאכלתי שיכול להסביר את זה. האם זה נורמלי ? ואולי קשור לתלונות הנ"ל ? תודה ושוב סליחה

נתן שלום, אם למרות קונסיל ושתיה מרובה היציאה שלך קשה, מומלץ לקחת קצת יותר קונסיל ולשתות קצת יותר, ולעלות בהדרגה עד שהיציאות רכות כמו ספוג. קשיים בהתרוקנות מתבטאים קודם כל בתחושת קושי לרוקן את היציאה, ואם אין לך תחושה כזו, סביר שאתה לא סובל מכך. לגבי ה"גוש הלבן", אנינ יכול לומר במה מדובר, אך זה לא נשמע לי מדאיג. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. שבוע טוב.

ד"ר זמורה בוקר טוב ראשית תודה על התשובה המהירה והמפורטת. אני אמורה להתחיל בקרוב טיפול במרכז להפרעות ומשקל בבית החולים "שיבא" וחוששת שמא לא יאמינו לי ויחשבו שאני נוטלת משלשלים (כפי שכולם חושדים כיום). למרות הכאבים העזים ואי הנוחות הבעיה אינה מפריעה לי, אפילו להיפך. לעיתים אני אפילו מרוצה מהמצב (למרות שאני יודעת שמדובר באשליה והשלשולים לא באמת עוזרים לרזות). הבעיה שהכאבים מתחילים לתקוף כבר בזמן הארוחה וכמובן גורמים לי להפסיק לאכול גם את המעט שאני עוד מרשה לעצמי. במצב כזה גם אם טיפול יסייע מבחינה תודעתית - פיזית לא אוכל לאכול ולכן המצב לא ישתפר. יש סיכוי שבכלל יאמינו לי? (זה נשמע לא אמין משום שאני מרוצה מהמצב ולכן חושבים שאני יוצרת אותו) בהנחה שאחליט לעשות משהו בנושא - יש משהו שניתן לעשות לפני הטיפול בהפרעות האכילה או במהלכו או שאהיה חייבת להמתין?

גנית שלום, ראשית, טבעם של הרופאים הוא להאמין למטופליהם, ולכן אם תגידי את האמת איני רואה סיבה שלא יאמינו לך. אם אכן יש לך כאבי בטן בעת כל ארוחה, יש צורך לברר אם אין מרכיב פיזי כלשהו הגורם לכך, בנוסף או ללא קשר למרכיב הנפשי. הייתי ממליץ שתספרי הכל לצוות המטפל בשיבא, ואם הם אכן הם יחשדו שיש גם מרכיב פיזי, הם ישלבו את היעוצים והבדיקות המתאימות במהלך הטיפול. הצוות שם מאד מנוסה וניתן לסמוך עליו. יחד עם זאת, עלייך לזכור שכדי להחלים ממחלה זו עלייך לסמוך גם על עצמך ולהאמין בעצמך, כי בסופו של דבר רק את יכולה לעשות את זה.

תודה.

שלום רב. מיזה כמה ימים אני סובלת מדימום מפי הטבעת. בימים הראשונים זה קרה אחרי יציאה והיום דימום שנשף לאסלה אחרי מתן שתן בלבד. אין לי כאבים באיזור בלבד רק דם אדום ו"נקי". מה עושים? מפחדת מאוד ... לאיזה רופא הולכים במקרה כזה וכמה דחוף זה צריך להיות??? אודה לכם על תשוב ה מהירה..

נעמה שלום, קשה לדעת מהודעתך כמה את מדממת ומהיכן. אם הדימום מלווה בחולשה, סחרחורת, וכד' כדאי לגשת בהקדם לחדר מיון. אם לא, כדאי לגשת בימים הקרובים לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג וכן לגניקולוג לבדיקה, אבחנה והכוונת הטיפול. מרבית סיבות דמם הן שפירות, ולכן ההיסטריה מעט מודקמת. חג שמח.

תבקשי ללכת לגסטרו

שלום דר' זמורה, עברתי ניתוח PPH לפני שבוע. שאלתי היא: מתי (והאם) אפשר לחזור ולקיים יחסי מין אנליים, והאם יש סכנה לבן הזוג מהסיכות של הניתוח? תודה רבה

סיגלית שלום, קיום יחסי מין אנאליים אחרי ניתוח PPH אכן יכול להוות בעיה. כרגע יש שם איזור שמחלים מהניתוח, והייתי נותן לאיזור הזה לנוח מיחסי מין אנאליים למספר שבועות. לאחר מכן יתכן שכדאי לפנות שוב לרופא המנתח כבי שיבצע בדיקה רקטאלית עם האבצע ויוודא שאין סיכות בולטות שיכולות לפצוע את בן זוגך. החלמה מהירה.

שלום רב ברצוני לדעת האם בצילום מעי דק ניתן לראות דלקות מעיים? מהו בכלל צילום המעי הדק? ועוד שאלה האם דלקות מעיים יכולות לעבור ללא טיפול תרופתי תודה

דנה שלום, צילום מעי דק הוא צילום בו שותים חומר ניגודי (חומר שרואים אותו בזמן הצילום), ומצלמים את הבטן פעמים חוזרות, תוך כדי התקדמותו במעי, על מנת לראות את צורת המעי הדק. צילום זה יכול לאבחן בעיות במעי הדק, כולל מחלות מעי דלקתיות. אם מאובחננת מחלת מעי דלקתית כרונית כגון מחלת קרוהן. מחלה כזו היא לרוב מחלה כרונית שכיום אנו לא יודעים לרפא, ומטרת הטיפול הוא לשמור על המחלה רגועה, בכדי לאפשר לך לחיות חיים רגילים. לעיתים המחלה נכנסת לרגיעה מאליה ללא טיפול, אולם לרוב צריך "לעזור לה".

חג אביב שמח, איכשהו התפתח לי מנהג כזה (לא אסתטי במיוחד), להשפריץ לעיתים די תכופות (פעם ביומיים בערך) שפריץ של מים חמים בעודי במקלחת, אל תוך פי הטבעת, כשזרם המים משפופרת הטוש חזק יחסית ומכווון כך שהוא צר ככל האפשר (לא משהו ברמת כאב כלשהי - רק לחץ מתון). אני משתמש במים חמים למדי (באיזור החום העליון שעדיין לא שורף) וה"טיפול" הזה מזרז מאוד (באופן מידי ממש) יציאה של שאריות צואה. אני משפריץ כמה סילונים כאלה, עד שלא יוצא עוד שום דבר (חוץ ממים) החוצה. ה"מטרה" של כל זה, היא למנוע ניגוב אינסופי אחרי יציאה בשירותים, היות ויש לי נטיה לטחורים, והצואה בד"כ לא יוצאת עד הסוף ובצורה חלקה, ומשאירה לי תמיד הרגשה שהאיזור "מרוח" (או הולך להמרח בהמשך היום - למרות שזה לא באמת קורה). ההרגשה אחרי "חוקן" כזה מאוד נעימה, קלה ומשוחררת (וזה לא רק ברמה הפסיכולוגית). בכל אופן, רציתי לוודא, לפני שזה נהפך להרגל חיים, אם אין נזק בעניין הזה. אם זה מזיק: 1) מה סיבת הנזק? 2) איזה פתרונות נוספים לבעיה קיימים (של יציאות "נמרחות"? תודה מראש על תשובתך.

כל עוד אין מדובר על החדרת הצינור לתוך פי הטבעת, ומדובר רק על השפרצת מים על איזור פי הטבעת, איני רואה בכך פסול משמעותי.

תודה, רק להבהיר שהמים כן חודרים פנימה כמה ס"מ אני מניח (ברור שלא הצינור). כלומר השטיפה היא גם פנימית במידה מסוימת ולא רק חיצונית, ומזרזת יציאת שאריות מתוך תעלת פי הטבעת (או איך שזה נקרא). ושוב תודה.

ערב טוב. אני בחורה בת 24 , עברתי בדיקת קונלנוסקופיה בעקבות דם בצואה ושלשול דמי תמיד היו לי עצירויות גם לפני כן.. בבדיקה לקחו לי ביופסיה גם ובתוצאות מהמעבדה נשלחה אלי תשובה שכניראה יש חשד לכיוון מחלת קרוהן הלכתי לרופא גסטרו שמטפל בי והוא שלל את המחלה הזו ואמר שמדובר בקוליטיס והטיפול הוא שונה בין שני מחלות המעיים הללו .אני מקבלת פנטסה 2*2 וראפסאל בנרות מדי יום .(הייתי גם אצל תזונאית קלינית -המליצה לי להיפרד מכל הרגלי התזונה שלי ומאז אני עם בחילות סחרחורות וחולשה, נוטלת לחיזוק - אומגה 3 של סולגאר"700" ומולטיויטמין של דרך חיים מדי יום.) השאלה שלי היא כזו, האם עלי ללכת למומחה נוסף או להסתפק בתשובה של הרופא הזה בלבד, על מנת לדעת איזה טיפול יותר נכון עבורי והאם יש דרך לטפל במחלה הזו היא שהיא כמו שהוא אמר לתמיד? תודה מראש.

שי שלום, אולצרטיב קוליטיס וקרוהן הן שתיהן מחלות מעי דלקתיות שאיננו יודעים מה גורם להן. במחלת אולצרטיב קוליטיס מעורב אך ורק המעי הגס, בעוד בקרוהן יכול להיות מעורב כל קטע של מערכת העיכול, כולל פי הטבעת. לעיתים מחלת קרוהן מערבת בזמן מסויים רק את המעי הגס, מצב הנקרא קרוהן קוליטיס, ואז קשה מאד להבדיל קלינית בין 2 המחלות האלה. פיסטולות סביב פי הטבעת לא אופייניות לאולצרטיב קוליטיס, ולכן מעלות חשד שאכן מדובר במחלת קרוהן. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלות אלו, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין (באולצרטיב קוליטיס כריתה כירורגית של כל המעי הגס למעשה מרפאת את המחלה, אך במחיר של חיים ללא מעי גס, מטרת הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. ולרוב אנו מגיעים להשגת מטרה זו. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. תשובת ביופסיה מהווה רק חלק ממכלול השיקולים באבחנה, כמו גם הסמפטומים מהם את סןבלת, מראה המעי בקולונוסקופיה, ומעורבות חלקי מעי אחרים. ההחלטה אם ללכת ליעוץ נוסף היא שלך, ותלויה במידת האמון שאת רוכשת לרופא המטפל בך.

שלום, אני אובחנתי לאחרונה כחולה באחת מהמחלות הללו רציתי לדעת האם לקיחת פרוביוטיקה מסוג: אסידופילוס .ביפדובקטריום,וסטרפטוקוקוס עלול לחדור דרך דפנות המעיים לתוך הדם ולהעביר את החיידקים למערכת הדם? האם רצוי לקחת חיידקים טובים במצבי? אודה על תשובה בהקדם.

גלי שלום, חיידקים פרוביוטיים לא גורמים נזק ידוע לחולי מחלות מעי דלקתיות, ויש רבים (ואני ביניהם) שמאמינים שזה אפילו עושה טוב, אבל אין עדיין הוכחות מדעיות טובות לכך (אלא רק מידע עקיף התומך בכך), פרט לקבוצה מאד ספציפית של חולים עם דלקת בפאוץ' לאחר ניתוח לאולצרטיב קוליטיס.

T3NXM0 מה זה אומר? מבחינת סיכויי החלמה? NX מה זה אומר מבחינת בלוטות הלימפה הקרובות? תודה

דני שלום, T מציין את מידת חדירת הגידול לדופן הרקטום (T3 הוא גידול שחודר למעשה את כל שכבות דופן הרקטום אך לא פורץ לאיברים אחרים) N מציין את בלוטות הלימפה סביב הרקטום, כאשר במונח NX משתמשים לרוב כאשר מצב הבלוטות אינו ידוע על סמך הבדיקה הנדונה. M מציין גרורות, ו M0 פירושו שהמחלה אינה גרורתית. איני יכול לענות בפירוט לך לגבי סיכויי ההחלמה, שכן איני יודע בדיוק היכן הגידול, ועל סמך מה נקבע דירוג הגידול שציינת (CT/אולטרסאונד טרנסרקטאלי/MRI/בדיקה פתולוגית לאחר כריתה) אך אציין רק שסרטן הרקטום, ובעיקר אם אינו גרורתי, הוא גידול בעל שיעורי החלמה מלאה לא מבוטלים, והסיכוי הזה שווה את המלחמה, גם אם היא קשה, וכוללת לעיתים קרינה, כמוטרפיה, וניתוח. החלמה מהירה.

לפני מספר שבועות שאלתי אותך בפורום זה לגבי איזה שומן שהיה לי בפי הטבעת. המלצת לי ללכת לפרוקטולוג וכך באמת עשיתי. הרופא אמר שקיימת לי פיסורה. הוא המליץ לי על משחה בשם ניפדיפין ושמן פארפין. התחלתי בטיפול לפני כיומיים. לפי מה שקראתי פה בפורום ועוד באינטרנט אני מבינה שהטיפול אמור לעבור אך בעצם יכול לחזור במידה ולא מקפידים על אכילה בתוספת סיבים וחומרים מרכים. אם צריך להקפיד על הדברים הללו לא עדיף כבר לעשות ניתוח ולהיפתר מזה לצמיתות? האם רמת סידן גבוהה בגוף יכולה לגרום לכיווץ שרירים בפי הטבעת ולגרום בעצם לפיסורה? חשוב לי לדעת אם גם לאחר הטיפול וההחלמה בסופו של דבר, האם יש סיכוי גבוה לחזרה של הפיסורה? בנוסף לזה רציתי לציין שהרופא שאל אם כואב לי, אך אמרתי לו שלא כל כך. הפיסורה עצמה לא כל כך מכאיבה. לפעמים ביציאות קשות יש כאב קל וקצת קושי עקב זה. האם זה לגיטימי? או שאני סובלת בפיסורה קלה? כי לפי מה שהבנתי זה אמור לחלוף עם כאב. ואצלי הכאב פחות משמעותי. שאלה נוספת (ואחרונה) האם יש קשר בין הפיסורה לביצוע יחסי מין אנאלים? זה משפיע בצורה מסויימת? זה יכול אולי לעזור? (?)

הילה שלום, פיסורה אינה מצב מסוכן, ולכן האינדיקציה לטפל בה תלויה בעיקר במידת הסבל שלך, ובשאלה מה את רוצה לעשות בכדי לטפל בה. בעיקרון, התלונה השכיחה ביותר באנשים עם פיסורה היא כאב, ואם לא כואב לך, תחשבי אם את בכלל סובלת מספיק בשביל להיות מנותחת ((בהנחה שהאבחנה נכונה). בכל מקרה, גם אם עוברים ניתוח, מומלץ לשמור אח"כ על הרגלי תזונה ויציאה תקינים. הניתוח פותר לרוב את המצב הנוכחי, אך אין לו אפקט מניעתי לעתיד. רמת קלציום גבוהה יכולה לגרום לעצירות ובכך להחמיר פיסורה, ובכל מקרה יכולה לגרום נזקים שונים, ומומלץ לפנות לאנדוקרינולוג לבירור נושא זה. לא ידוע לי שמין אנאלי משפר מצבה של פיסורה, ולעיתים יכול לגרום לכאב מקומי בנוכחות פיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני מודה לך על התשובה, עזרת לי מאוד.

ד"ר זמורה בוקר טוב אני בשנות העשרים לחיי. בחצי השנה האחרונה התחלתי לסבול משלשול מיד לאחר הארוחה או לחילופין מהעדר יציאות למשל תקופות ממושכות (שבוע). אין מצבי ביניים. אחרי האוכל אני נתקפת בכאבי בטן עזים שמלווים לעיתים בבחילות. ניזונה מ:100-500 קלוריות ליום. ברקע אני סובלת מהפרעות אכילה מגיל 10 ובחצי השנה האחרונה מאנורקסיה ומתת משקל (בי.אמ.אי נמוך מ-16). רציתי לדעת אם התופעה שתיארתי קשורה להפרעות האכילה ומה ניתן לעשות בנושא.

גנית שלום, סביר מאד שהתופעות שאת מתארת אכן קשורות להפרעת האכילה, והייתי ממליץ לך לטפל ראשית בהפרעת האכילה באופן מיטבי, ואם לאחר שתחלימי ממנה עדיין תסבלי מתופעות כאלה, אנא פני לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול לבירור. הטיפול בהפרעת האכילה חשוב הרבה יותר, וסביר שגם ישפר את בעית היציאות. חג שמח.

ד"ר עודד זמורה היקר, ראיתי שהמלצתה פה למישהו על תרופה בשם כולסטיראמין. תרופה נגד גרד.. אמא שלי מועמדת להשתלת כבד קיבלה ממש היום את התרופה הזו מחו"ל מכייון שאין אותה בארץ.. רציתי לדעת מתי עלייה לקחת את התרופה? איך לוקחים את התרופה הזו? ומתי רואים את השפעתה של התרופה על הגוף? תודה רבה אלירן...

אלירן שלום, התרופה שווקה בארץ עד לאחרונה, אולם כעת בדקתי עבורך במרשם התרופות הישראלי וכנראה שאכן היא לא משווקת פה יותר. איני מומחה למחלות כבד, ולכן איני בטוח מה המינון שמשתמצים בו לצרכים כאלו. לאנשים אחרי ניתוחי מעי אנו נותנים לרוב 1-2 שקיות ליום. אנא שאל את רופא הכבר המטפל כיצד עליכם ליטול את התרופה. בהצלחה!

אני בת 26 סובלת מכולסטרול גבוהה במיוחד (310) ואני בהריון, הרופא המליץ לי לקחת את התרופה הזו אבל אני פוחדת שיש איזה סיכון לתינוק שלי. האם יש סיכון ומה הוא? אני לוקחת גם וויטמינים וברזל וגם זריקות של אנטיd האם זה אפשרי ביחד? בבקשה תחזרו אלי עם תשובה .

שלום רב, לפני שנתיים וחצי עברתי ניתוח אפצס פיריאנאלי. לפני 9 חודשים נוצרה לי פיסטולה , נותחתי לפני 5 חודשים עם חוט סטון, ועדיין יש לי הפרשות . אחד משני החורים שבוצעו לי טרם נסגר. הרופא טוען שלא ניתן לבצע ניתוח חוזר, על אף שהוא נדרש ,וזאת עד שהחוט סטון לא יצא. שוב זומנתי לרקטוסקופיה. שאלתי היא: האם זה מצב טבעי שפיסטולה חוזרת ,ואף הפרשות לא נפסקות למרות הניתוח ? בברכת חג שמח דניאל.

דניאל שלום, איני יודע את כל פרטי מחלתך ולכן אוכל לענות רק באופן כללי. פיסטולה פריאנאלית נגרמת לרוב בשל זיהום של בלוטה המצויה באיזור פי הטבעת, אך לעיתים היא יכולה להיות קשורה גם למחלת מעי דלקתית (הנקראת קרוהן). אם אכן הפיסטולה טופלה היטב אך חוזרת שוב ושוב, כדאי לוודא שאין מדובר בפיסטולה הקשורה למחלת קרוהן. יש לציין שהכנסת חוט סיטון לניקוז היא פעולה שברוב במקרים לא מתקנת את הפיסטולה אלא רק מנקזת אותה, ואם זו הפעולה היחידה שעברת לתיקון בפיסטולה שלך, זה לא נחשב בעיני כפיסטולה שחזרה לאחר טיפול הולם, אלא כפיסטולה שלא החלימה, לאחר טיפול שלא מיועד לתקן אותה. אנא ראה מידע בנוגע לפיסטולות לעיל. אם יש לך ספק, ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי המומחה לתחום זה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. חג שמח.

מהן בעצם יציאות סדירות? אני בת 32 ויש לי יציאה כל יומיים שלושה. האם זה תקין?

רונה שלום יציאה כל יומיים שלשה היא תקינה לחלוטין, כל עוד זה לא מפריע לך, הבטן לא מתנפחת ומציקה בין היציאות, ואין מאמץ ניכר בעת היציאה.

שלום אני בחורה בת 24 ויש לי יציאה {קקי} פעם בשבוע ולפעמים גם פעם בשבועיים זה נראה לך תקין ואם לא מה עושים .. הבטן קצת מתנפחת עד היציאה וללא כאבים

הסבל הוא באמת טוטאלי. אני בן 35 אתלטי ובריא כמעט תמיד. הכאבים בזמן ואחרי יציאה, וכמויות הדם שיוצאות על נייר הטואלט הם לא יאומנו. אני חי בזכות משכך בשם עזריקאין ג'ל ואמבטיות מייד אחרי יציאה. לפני זה קיבלתי מרופא ניפדיפין 0.2% מה שעזר קצת , וגם פרוקטוצורין , אבל עכשיו אני בסיוטים מכל פעם שצריך לשירותים. נמאס לי כבר להטריד את הרופא המטפל. 4 פעמים הייתי וכל פעם מחדיר לי שם איזה צינור להתבוננות ואומר שזה פיסורה קטנה בחלק הפנימי - אבל הבדיקה לא נעימה וזה כואב לי (אני לא הומו, מתנצל) . וכבר חצי שנה זה ככה. מה עושים מכאן ? איך ממשיכים לחיות כך ?

יוני שלום, בהנחה שאכן האבחנה ממנה אתה סובל היא פיסורה, זוהי בעיה המפריעה לאיכות החיים, וניתן לטפל בה במגוון טיפולים שיפורטו לעיל. אם טיפול אחד לא עזר, אין סיבה שלא להמשיך הלאה לטיפול הבא על מנת לפתור את הבעיה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אובחנו טחורים דרגה 3. ההמלצה היא לבצע קשירת טחורים. השאלות: 1. האם הפעולה מבוצעת תחת הרדמה? 2. כמה זמן אורך הטפול ? 3. האם בימים שאחרי הפעולה יש כאבים או תופעות לוואי או מיגבלות כלשהן (ישיבה) ? 4. האם לאחר פתרון הבעיה היא עלולה לחזור ? תודה

1. לא 2.השאלה כמה טחורים יש, אבל בעקרון מדובר בכמה דקות 3. יש תחושת אי נעימות לאחר הפעולה עצמה, בעיקר כתצואה מהעובדה שבדכ מזרימים גז לחלל הרקטום במטרה לנוחיות תפעולית :) פשוט תרגיש חופשי לשחרר עליו גזים 4. בד"כ הטחורים חוזרים לאחר כמה שנים

אוסקר שלום, טחורים הם בעיה שיכולה להציק לאיכות החיים, והסיבה העיקרית לטפל בהם היא הסבל שהם גורמים. ישנם מגוון טיפולים לטחורים, כולל קשירתם, ויש להתאים את הטיפול למידת הסבל שהם גורמים לך וכן למראם בעת הבדיקה. קשיקת טחורים מבוצעת במרפאה ללא הרדמה (וללא הזרמת גז), ולאחר מספר דקות ניתן להמשיך בפעילות יומיומית. פעמים רבות בימים הראשונים יש אי נוחות או כאב קל, ותחושה של רצון מתמיד להתרוקן, אך זה חולף לרוב לאחר מספר ימים. מטרת הקשירה איננה להעלים לחלוטין את הטחורים אלא רק להקטין אותם מעט ובכך להקטין את הסבל שהם גורמים, ומשך הזמן שהקלה זו נשמרת שונה מאחד לשני, אך תלוי גם במידה רבה בשמירה על הרגלי חיים נכונים של יציאות רכות וקצרות והמנעות ממאמץ או ישיבה ממושכת בשירותים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. חג שמח.

ד"ר זמורה שלום רב, אתמול בבוקר קמתי עם כאב חד באזור פי הטבעת. חשבתי שזו פשוט עקיצה... אך במישוש הרגשתי גוש חיצוני קשה למדי. במראה ראיתי שאכן מדובר בגוש בקוטר של כ-8-10 מ"מ בסמוך לפי הטבעת וצבעו - כחול-שחור (כמו שטף דם). אין דימום וגם לא עצירות. לעומת זאת יש לי אלרגיה עונתית ובשבועות האחרונים אני לא מפסיקה להתעטש ומרגישה שהאיזור מתאמץ. בינתיים עשיתי אמבטית קלי וכן, אני מורחת משחה לטוסיק של וולדה לתינוק. אציין כי לפני שנתיים וחצי ילדתי וממש אחרי הלידה סבלתי מטחורים כואבים ומדממים כ-3 שבועות, אך הם היו הרגישו רכים יותר והיו אדומים ומדממים. האם מדובר בטחורים או שתיתכן תופעה אחרת? האם עליי בהכרח להיבדק? אם כן, האם דחוף?היות והיום ערב פסח, אני מעדיפה להמתין לאחר החג, מה גם שהכאב הוא סה"כ נסבל). אודה על תשובה מהירה, חג שמח.

נשמע כי מהלחץ לאחרונה באזור פי הטבעת יצא לך טחור. אותו גוש כחול-שחור שאת מתארת הוא קריש דם שנמצא בחלל הטחור. בעקרון אפשר לנקז את המקום ביום הראשון של היווצרות קריש הדם אך גם ללא טיפול קריש הדם יתמוסס לבד ויבריא תוך 7-12 יום. מקווה שעזרתי. חג שמח.

איריס שלום, הכריש אכן כריש ובעקרון תשובתו נכונה. תאורך מחשיד לטחור חיצוני טרומבוטי (ז"א שנוצר בו קריש דם), ועם סבלנות והקפדה על ריכוך יציאות זה לרוב נספג בהדרגה בטווח ממוצע של כשבועיים. אמבטיות ומשחות מקומיות שונות יכולות להקל על סבלך. אם אין הטבה ניכרת בטווח הזמן שצויין כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר אני סובל מפיסורה לסירוגין כבר זמן רב, בשנה האחרונה זה החמיר, טופלתי במרככי יציאות (קונסיל) ומשחת ניפידיפין, זה עזר לזמן מה. אבל לאחר כמה שבועות שוב באה יציאה קשה במיוחד והורסת הכל, וכך זה מעגל שלא נסגר. מה שרציתי לשאול זה מדוע אם אני לוקח בקביעות קונסיל כבר 3 חודשים עדיין היציאות שלי קשות ופוצעות ? אני מרגיש שזה לא משפיע עלי. האם יכולה להיות סיבה רפואית שגורמת לעצירות על אף הקונסיל ושתיה מרובה ? (מהתחלה זה לא ממש עזר לי) ואם כן איזה בירור וטיפול ניתן לעשות ? ושאלה נוספת, זה האם במקביל ליציאות הקשות בפני עצמן יכולה להיות בעיה באיזור הרקטום שיוצרת לחץ חזק מדי ? תודה חג שמח

נועם שלום, בעיות בתנועתיות המעי הגס או בתפקוד רצפת האגן קיימות ורופא מומחה בתחום יוכל לעיתים קרובות לאבחן אותן, אך הן נדירות, והרבה יותר שכיח שאתה פשוט לא נוטל מספיק קונסיל ו/או לא שותה מספיק. ניתן להעלות בהדרגה גם ל 3-4 כפות קונסיל ליום, ולהקפיד על שתית כ 10-12 כוסות ליום. ניתן גם להחליף לתכשיר מקבוצה אחרת כגון פגלקס (שאינו טבעוני אך גם אינו ממכר). אם כל זה אינו מועיל, כדאי להתיעץ עם כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג שנית. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. חג שמח.

אעלה את המינון של הקונסיל, ורציתי לשאול, האם השתיה אמורה להיות ביחס של 2 כוסות לכפית ? (לפי ההוראות נוטלים כפית בכוס מים ומיד עוד כוס מים) כי לשתות הרבה בבת אחת מריץ אותי לשירותים כמעט מיד במשך כמה פעמים. אני מבין שבעיות תנועתיות ובריצפת האגן הן בעיות נדירות, אך אני שואל בעיקר לאור זה שכל יציאה שלי מורכבת כאילו משני חלקים, החלק הראשון שהוא יבש וקשה, וההמשך שיותר רך, לכן עלתה לי בי המחשבה שאולי באופן קבוע ההתרוקנות שלי ביציאות היא לא שלמה ולכן גם הקונסיל לא עוזר לגמרי, האם זה הגיוני ?

שלום יש לי בלוטה קטנה שזה כנראה וריד נפוח של טחור באזור שיוצא הצואה וזה מאוד שורף זה מפסיק לי כמה חודשים ואז חוזר לעיתים קצת דם אבל לא תמיד הבעיה שזה ממש כואב כרגע אז הציעו לי משחה ואני גם יושב בגיגית חמה כמה דקות הטחור הוא בחוץ מה עלי לעשות כדי שיפסיקו הכאבים למרות שהפעם זה כבר כואב יומיים, כל הזמן שהיה כואב כמה שעות ונעלם? תודה

אור שלום, התלונות שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי טחורים פנימיים שיוצאים בעת יציאה או על ידי טחור חיצוני שנוצר בו קריש דם, אך יכולים להגרם גם מסיבות אחרות. פרט לעצה להקפיד מאד על ריכוך יציאות על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ניתן לרכוש תוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, הייתי מייעץ לך לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאבחנה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. חג שמח.

אגב, איני יודע את גילך, אך דמם מפי הטבעת מצריך שיקול אם אין מקום לוודא שאין דמם שמקורו גבוה יותר במעי הגס. גם בעניין זה מומלץ להתייעץ בכירורג קולורקטאלי /פרוקטולוג.

שלום, רציתי לדעת האם יש קשר בספרות, או לדעתך, בין יחסי מין אנאלים לבין צניחת רקטום. תודה,

לא ידוע לי על קשר כזה. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. חג שמח

שלום הבת שלי שלי בת 22 חודש סובלת מי שלשולים (בין 6 ועד 10 פעם ביום) אם לא יותר כבר 11 חודש. הרקטום שלה יוצא כל פעם אבל היא מצלחיה לבד (כימת לבד) להכניס אותו. עשו לה לא מאת בדיקות ושום דבר לא נמצאה עד היום. רופא מחו"ל לאחר שהוא בדק אותה אמר לי שצריך ניתוח, כהן בישראל לא מדברים על ניתוח וגם לא על קולונוסקופיה.הקטנה מתחילה לסבול יותר ויותר כי היא מיתוררת בלילה כדי לשלשל, נכון לעכשיו נתנו לה FLAGYL ל 10 ימים, אבל לצערי אני לא רואה שיפור לאחר 3 ימים. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני חושבת שהרופים עדישים קצת למקרה הזה השמח לקבל תגובה ממכם תודה אתי

שלום הבת שלי שלי בת 22 חודש סובלת מי שלשולים (בין 6 ועד 10 פעם ביום) אם לא יותר כבר 11 חודש. הרקטום שלה יוצא כל פעם אבל היא מצלחיה לבד (כימת לבד) להכניס אותו. עשו לה לא מאת בדיקות ושום דבר לא נמצאה עד היום. רופא מחו"ל לאחר שהוא בדק אותה אמר לי שצריך ניתוח, כהן בישראל לא מדברים על ניתוח וגם לא על קולונוסקופיה.הקטנה מתחילה לסבול יותר ויותר כי היא מיתוררת בלילה כדי לשלשל, נכון לעכשיו נתנו לה FLAGYL ל 10 ימים, אבל לצערי אני לא רואה שיפור לאחר 3 ימים. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני חושבת שהרופים עדישים קצת למקרה הזה השמח לקבל תגובה ממכם תודה אתי

שלום אמא שלי משותקת בחצי גןף ימין לאחר אירוע מוחי היא מרותקת למיטה ויש בעיה של התרוקנות ניסינו את כל מוצרי הטבע ושימוש בפגלקס, במקביל תוספים של אינזימים וביו והיא עדיין סובלת לאחרונה האחות המליצה על שימוש קבוע במיקרולט ורציתי לבדוק מה הנזקים שיכולים להיגרם משימוש קבוע והאם השימוש במיקרולט יהיה יעיל מספיק למצבה ואיזה תוספות אחרות כדאי לתת בשילוב ,לסיוע בשחרור גזים יש לציין שהיא לא מרבה לשתות,5 כוסות של נס קפה בארוחות השאיפה שלנו להגיע למצב שהיא תתרוקן פעם ביום או יומיים וביניהם לא תחוש לחץ להתרוקנות או כאבי בטן מגזים כבר 4 שנים היא מרותקת ובשנה האחרונה זה בלתי נסבל מבחינתה תודה רבה רבה על העזרה אורה 0547330994

אורה שלום, התרוקנות באנשים עם שיתוקים או ריתוק למיטה היא בעיה שלא קל לפתור. ניתן לנסות להעזר בשימוש במיקרולט ולראות אם זה עוזר להתרוקנות. אם כן, ניתן להשתמש בזאת באופן קבוע, והסיכון הכרוך בכך נמוך מאד, ולדעתי זניח יחסית לסבל שנגרם מקשיי ההתרוקנות. חג שמח.

שלום לפני יומיים גילו בבדיקת קולונסקופיה אצל אמא שלי בת 80 גידול סרטני קרום לאיזור החלחולת אני בת 48 מה הדחיפות שגם אני יעשה כרגע קולונסקופיה תודה

אורנה שלום, סרטן המעי הגס אצל בן משפחה מדרגה ראשונה מעלה את הסיכון הסטטיסטי ללקות במחלה זו פי 2-3 מעל הסיכון הממוצע באוכלוסיה. כעקרון מאחר שהגידול אצל אמך התגלה בגיל מאוחר, ההמלצה "הרשמית" לגבייך היא להתחיל לבצע קולונוסקופיות מגיל 50, כמו למרבית האוכלוסיה, ולחזור על הבדיקה כל כ 5 שנים. אישית, הייתי ממליץ לך להקדים ולבצע את הבדיקה בזמן הקרוב, כך שכולנו נישן טוב יותר בלילה, אבל אי אפשר להגדיר את זה כ "דחוף". החלמה מהירה לאימך וחג שמח.

ד"ר שלום, לפני כ-3 שנים עברתי ניתוח פיסורה, כיום אני בהריון בחודש שלישי ומאוד חוששת מהלידה שמא הבעיה של הפיסורה תחזור, האם יש סיכוי שבמהלך הלידה (לידה רגילה ולא קיסרי) הבעיה תחזור? והאם עדיף ניתוח קיסרי על מנת לא לקחת את הסיכון? תודה, הילה

את חייבת לעזור לי. אני שלושה חודשים אחרי לידה ומטופלת חודשיים בניפדניפין 0.2% כשכרגע אני מרגישה טוב אך הפיסורה לא נעלמה לגמרי ויש לי כאבים אחרי יציאה ואני שוקלת ניתוח. אני אשמח אם תספרי לי איך תקופת ההחלמה מהניתוח אם כדאי לעבור את הסיוט הזה? זה יעזור לי לדעת בדיוק לקראת מה אני הולכת.

חגית בוקר טוב, אני עשיתי את הניתוח לפני 3 שנים לאחר שסבלתי במשך שנה, הכאבים שלי היו קשים מאוד עד מצב שלא יכולתי ללכת במשך כמה שעות לאחר כל יציאה לכן אני החלטתי על ניתוח, לאחר הניתוח היו לי כאבים חזקים כשבועיים באופן קבוע והכאבים ביציאות נמשכו עוד כ-4 חודשים אבל לאחר 4 חודשים שהכאבים חלפו זה פשוט עולם אחר ולכן אני לא מוכנה לקחת שום סיכון שהסיוט הזה יחזור לי וזה באמת היה סיוט. אם הכאבים שלך הם נסבלים אולי כדאי לחכות כי אולי הניפידיפין יעזור אבל אם את עם טיפול כבר הרבה זמן והכאבים חזקים לכי לעשות זאת את לא תתחרטי, מקווה שעזרתי ובהצלחה, הילה

הילה שלום, מומלץ להקפיד לכל אורך ההריון ובתקופה שלח=אחר הלידה על יציאות רכות (אך לא שלשוליות) על ידי כלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים מסחרי הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם ומותר לשימוש בהריון), ושתיה מרובה. לרוב פיסורה בעבר אינה מהווה אינדיקציה לניתוח קיסרי. שיהיה בהצלחה.

שלום רב דר אני בן 33 סובל מזה כשנתיים מחטורים ללא דימום קצת כאבים בישיבה וכשאני מוציא קאקה כואב ובולט החוצה מחזיר בעזרת אצבע היד ומנקה במגבוני בד לחים ללא אלכהול ומשתמש במשחת רקטוצורין . שאלתי לכבודך אפשר לנקות במטילות חיטוי . ומה מיעץ לי לעשות בכלל .

אבי שלום רב, ניתן בהחלט להשתמש במטחיות ניקוי ללא אלכוהול קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום אני עברתי אתמול ניתוח מורסה באזור עצם הזנב ויש לי נפיחות גדולה באזור, העם זה חלק מהחלמה של המקום? אני גם ביטפול אנטיביוטי ישר אחרי הניתוח מחכה לתשובה תודה אמיר

אמיר שלום, איני יכול לומר באופן אחראי רק על פי תאורך באינטרנט האם האיזור כפי שהוא צריך להראות לאחר ניתוח או שיש בעיה כלשהי. אם יש ספק אנא פנה לרופא לבדיקה.

מזה 15 שנה בערך שיש לי תופעה של גרד שמתחיל בפי הטבעת וממשיך לקדימה ולכל הסביבה דבר מטריף את הדעת ליפני 15 שנה הלכתי לאחד הגינקולוגים חשבתי שזה פיטריה , כי כדי להרגיע צריך לישטוף עם מים רוטחים ממש ולתת כוויה ,זה נירגע לכמה שעות ושוב חוזר כמו הגזמה ואתה לא יודי אם זה מהנרטית ומפי הטבעת מהבטן אני כבר לא יודעת מאיפה ומה ,אותו רופא נתן לי ניזורל וזה עזר לתקופה די ארוכה ואחכ זה חזר ואז גינקולוג אחר נתן לי טרקין זה עוזר בדיוק לשלושה שבועות ושוב חוזר הייתי היום אצל גינקולוג אחר והוא אמר לי שניראה לו שזה לא שיך לנקטיק זה שיך לפרוקטולוג ,ובכל אופן הוא אמר לי לקחת ניזורל 5 ימים ואם זה חוזר זה שולל את הפיטריה בנרטיק,ואני שואלת אותך מה ניראה לך ואם זה בפי הטבעת זה יכול להיות טחורים פנימיים ?ואם כן אז מה יש שם איזה חידק או חיונת קטנה ?אפשר לעשות בדיקות מעבדה ולגלות מה זה? מה שכן אורח החיים שלי הוא אנחנו חונכנו לא מספיק לנגב עם ניר ומגבון אלה יש לי מטיזן ואני שוטפת איתו וברוב הזמן אני גם מחדירה מים וככה התרגלתי ואם אני לא מחדירה מים ברוב הזמן גם קשה לי לצאת לבד לכן יש לי גם סיוטים כשאני לא בבית זאת בערך התמונה אודה לך אם תוכל ליעץ לי מה לעשות {עברתי על תשובותיך לאחרים אך ראיתי שגברים שאלו אותך בקשר לזה אולי אצל נשים זה שונה? תודה

לא קיבלתי תשובה מהרופא אפשר שתענה לי בבקשה

חני שלום, בנושאים שאת שואלת עליהם אין הבדלים ניכרים בין גברים ונשים. את מתארת תלונות שיכולות להתאים לגרד אנאלי (ראי פירוט למטה) וכן תלונות שיכולות להתאים להפרעות התרוקנות בשל בעיות שונות של רצפת האגן. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לרצפת האגן או לתנועתיות מערכת העיכול לבירור ולהכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

מודה לך מאד , לא רק רופא אדם אנושי עונה כל כך בהרחבה ירבו כמןך

לפני שלושה שבועות עברתי ניתוח פיסורה, לצערי הכאבים והדימום בזמן יציאה לא חלפו - לאחר התייעצות איתך פניתי לרופא שלי היום והוא עשה לי בדיקה. בבדיקה הוא אמר לי שצמח טחור ליד הפיסורה ושהיא גם לא נסגרה לחלוטין. בנוסף הוא הזריק לי חומר כלשהו לטחור ואמר שהוא מקווה שזה יפתור את הבעיה. שאלתי היא :האם זה נפוץ שלאחר ניתוח עדיין הבעיה לא חולפת אלא אף מתגברת בצורת טחורים? והאם ידוע לך מהי הזריקה ואיך היא קשורה לפתרון הבעיה? בנוסף הוא המליץ לי לשתות את הסיבים שמרככים צואה רק פעם ביום ולא יותר כי הוא אמר שגם צואה רכה מידי לא בריאה ועלולה להחזיר את הבעיה, האם זה נכון ?למרות שאם אני שותה רק פעם ביום יש לי יציאה רק פעם ביומיים... בברכה לילך

לילך שלום, ראשית, ניתן לקחת סיבים גם יותר מפעם ביום, על מנת שהיציאה תהיה רכה. אם יש לך יציאה רק פעם ביומיים והיא רכה זה בסדר, אבל אם היא לא רכה, ניתן להגביר את מינון הסיבים, ולהקפיד על שתיה מרובה. נכון שיציאות רכות מדי ופעמים רבות ביום גם הן לא טובות להחלמה, וצריך למצוא את האיזון הנכון. הזרקה לטחור מבוצעת לרוב עם חומר הגורם לטחור להתכווץ (בתהליך הדרגתי), ולא נדיר שניתוח כלשהו בפי הטבעת גורם להחמרת בעיה אחרת באיזור זה. החלמה מהירה!

איך אפשר לקבל "החזר כספי" דרך המושלם לגבי "הזרקת בוטוקס" לרקטום עקב כאב כרוני ארוך?

לצערי אין לי מושג, איני עובד בקופה.

שלום דוקטור אשתי בת 69 עברה ניתוח להוצאת גידול סרטני מהמעי הגס, לא מקבלת טיפולים משלימים, אך 3 חודשים אחרי הניתוח סובלת מאד מגזים (בעלי ריח חריף מאד) , האם הדבר מקובל אחרי ניתוח כזה וכן איך ניתן לטפל? תודה שמוליק

שמוךיק שלום, חולים רבים מתאריםפ שינוי בגזים לאחר הניתוח, אולם אין לנו טיפול ספציפי לכך. מומלץ לנסות להמנע ממזונות המגבירים יצירת גזים, וניתן לנסות להשתמש בתרופות לגזים הנמכרות בבתי מרקחת ללא מרשם.

שלום לך, לאחר יציאה יש לי הפרשה. האם זה יכול לנבוע מהטחורים? תודה

אורנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הפרשה כפי שאת מתארת יכולה להגרם על ידי טחורים, כמו גם ממגוון של בעיות אחרות באיזור פי הטבעת. אם זה מפריע לך, מומלץ להבדק על ידי מומחה לכירורגיה קולורקטאלית / פרוקטולוג על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום אני בת 40 סובלת מטחורים פנימיים 3 שנים, עברתי עד כה 2 בדיקות קולונסוקופיה שהיו תקינות כשהאחרונה היתה בדצמבר האחרון,נלקחו ביופסיות מהמעי היורד+סיגמא עקב תלונות שלי של שלשולים מדי פעם ודימומים,תוצאות הבדיקה: רירית קולון עם תסנין מונונוקליארי קל בלמינה פרופריה עם מוקדים של לימפוציטים,אין לימפוציטים באפיטל הציפוי,אין שינוי בבלוטות, אני מבקשת שתסביר לי בבקשה האם אני סובלת מדלקת מעיים כלשהיא ,כי לא הצלחתי להבין מהרופא האם זו דלקת כמו כן הומלץ לי לקחת פנטסה להקלה על שלשולים,ואני יודעת שהתרופה מיועדת לחולי קרוהן וכוליטיס,האם עלי לקחת אותה? האם הדבר הזה יכול לעבור לבד ללא התערבות תרופתית כלשהיא ,והאם עלי לעבור בעוד שנה עוד בדיקה קולנוסוקופיה?

יפית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. למיטב הבנתי הביופסיה אינה תומכת במחלת מעי דלקתית כגון קרוהן אך ישנה דלקת קלה שיכולה להיות תגובתית לגורמים שונים. איני רואה סיבה מדוע לחזור על הקולונוסקופיה בשנה הבאה. מעבר לכך, מומלץ להתייעץ לגבי תשובה זו עם גסטרואנטרולוג או בפורום גסטרואנטרולוגיה כאן בדוקטורס: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-904,m-Doctors,a-Forums.html

לגבי הסמן rs10505477 מי האוכלוסיה (עדה, מוצא) שבה הסמן נמצא בשכיחות גבוהה יותר, ולכן נמצאת כנראה בסיכון גבוה לסרטן המעי הגס?

נירית שלום, ה"סמן" שאת מדברת עליו היא מוטציה (שינוי) באחד הגנים, שלאחרונה התגלה ששינוי כזה נפוץ באנשים שיש להם סרטן מעי גס (וגם ערמונית) יותר מאשר באנשים שאין להם סרטן מעי גס, ומכאן מניחים שיש קשר כלשהו בין מוטציה זו לבין הווצרות סרטן מעי גס. חשוב לציין שהמוטציה הזו נמצאה גם באנשים שלא לקו בסרטן מעי גס, וכיום המוטציה הזו משמשת בעיקר לצרכי מחקר, על נמת לנסות ולהבין יותר את המנגנונים בהם נוצר גידול זה. המוטציה הזו לא משמשת כיום "סמן", זאת אומרת שלפחות לפי הידע שיש כיום לא ניתן להשתמש בה לצורך בדיקת האוכלוסיה על מנת לאתר אנשים בסיכון גבוה או כאלו הלוקים בסרטן מעי גס. לגבי השאלה על עדות, אין על כך הרבה מידע, שכן חלק גדול מ(המעט) מחקרים שיש בנושא אינם מישראל. . לאחרונה התפרסם מחקר ישראלי בנושא, שבו כ 70% מהחולים בסרטן המעי הגס שנבדקו לנוכחות המוטציה היו אשכנזים, אולם לא ניתן להסיק ממחקר זה כי מוטציה זו שכיחה יותר בעדה כזו או אחרת.

אצל בעלי אובחן סינוס פילונידלי והרופא המליץ על ניתוח בהרדמה מקומית, בחדר הניתוח של המרפאה (מרפאה אזורית של הכללית) ב"שיטה חדשה", כך הוא קרא לה. (באותו היום כבר אפשר ללכת לעבודה!)... שאלות: 1. האם לא מוטב לגשת לניתוח בהרדמה מלאה? ומדוע? 2. מהו משך ההחלמה המשוער? (אני ממש לא מאמינה שבאותו היום אפשר ללכת לעבודה) 3.האם יש סיכונים/ סיבוכים כלשהם? תודה מראש

ליה שלום, ישנן מספר שיטות ניתוח לטיפול בסינוס פילונידאלי, ופרט לכך שיש כירורגים שיותר מאמינים בשיטה אחת ואחרים באחרת, חשוב להתאים את השיטה הנכונה למטופל הנכון, ולכן מומלץ להבדק על ידי מומחה בתחום ולדון עימו על שיטות הטיפול האפשריות. איני יודע מהי "השיטה החדשה", ולמיטב ידיעתי אין בעולם חידושים רבים בנושא זה, כך שיתכן שהשיטה חדשה לאותה המרפאה. משך ההתאוששות, שמו גם שיעור ההצלחה, שונה בין שיטה לשיטה, וסוג ההרדמה הנדרש תלוי לרוב גם הוא בסוג הניתוח, כאשר השיטות היותר רדיקאליות (ולעיתים קרובות גם עם שעורי הצלחה גבוהים יותר) דורשות הרדמה כללית לעיתים קרובות יותר. לרוב הסיכון העיקרי בניתוחים מסוג זה הוא כשלון ריפוי הסינוס וחזרה שלו. בשיטות הכוללות סגירת הפצע יש סיכון לזיהום פצע, ובאילו בהם מושאר הפצע פתוח יש לרוב זמן ריפוי ממושך (למרות שברובו ניתן לתפקד בחיי היומיום) מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות.

המשך: השיטה החדשה, כביכול, היא איזה שהוא כלי חדש שהרופא משתמש בו לחיתוך, זה בכל מקרה מה שאני הבנתי... הרופא שהמליץ על כך הוא פרוקטולוג, כירורג שראה וניתח כבר "סינוס או שניים" בחייו (הרבה יותר מזה...) האם לסמוך על זה או לקבל עוד חוות דעת?... האם זיהום של הפצע שאחרי הניתוח ניתן למניעה על ידי שמירה על הגיינה, או שזה לא בהכרח קשור למטופל, אלא לפצע עצמו?... (יומיים אחרי הניתוח אני נוסעת לחו"ל ותוהה אם זה בסדר להשאיר את בעלי לבד בבית אחרי ניתוח כזה?) השורה התחתונה היא שהייתי שמחה לאיזו "זריקת הרגעה"... :-) יום נפלא.

אימי נפטרה לפני שנה מהסרטן הזה בגיל 72 .אחרי שחזר לה כמה פעמים מגיל 68 אני השנה הייתי בת 44 ועדיין לא עשיתי בדיקה,אני חשה בטוב,יש לי יציאות סדירות ואני ממש מתה מפחד מהבדיקה .ממש מפחדת אני קבעתי וביטלתי איזה פעמיים אני מפחדת מההכנה אני מפחדת מהבדיקה עצמה שלא יפצעו אותי או משהו כזה בקיצור אני בסיכון גדול??

תמר שלום, ראשית, צאי מהלחץ. אכן, מעצם העובדה שאימך לקתה בסרטן המעי הגס, יש לך סיכון מוגבר ללקות במחלה זו, וסיכון זה מוערך בשיעור של פי 2-3 ביחס לאוכלוסיה שאין לה כל גורם סיכון, אך מאחר שאימך לקתה בגידול זה בגיל מבוגר, למעשה ההמלצות לגבייך לא שונות מההמלצות לכלל האוכלוסיה, ומומלץ להתחיל להבדק לצורך גילוי מוקדם החל מגיל 50, ולחזור על הבדיקה כל 5 שנים. בדיקת קולונוסקופיה (כמו גם קולונוסקופיה וירטואלית) היא בדיקה לא נעימה, אך הסיכון בה נמוך מאד, וגילוי מוקדם של ממצאים טרום ממאירים יכול להיות מציל חיים. הפחד מהבדיקה טבעי, אך במקומך הייתי הרבה יותר מפחד שלא לבצע אותה. מצורף לינק לכתבה בנושא זה. http://www.doctors.co.il/xID-6444,xCT-815,m-Doctors,a-Article.html

ד"ר, תוכל להסביר בבקשה - מהי היציאה/הצואה האידאלית לאדם בוגר ובריא מבחינת צבע, כמות, תדירות, צף/לא צף במים. וכו'...? או לחילופין לתת קישור למאמר בעברית העונה בצורה מפורטת על שאלה זו? תודה מראש רועי

רועי שלום, יציאה תקינה מוגדרת כיציאה בין 3 פעמים ביום לפעם ב 3 ימים. לרוב צבע היציאה התקינה חום. לשאר הסעיפים שהעלית אין "תחום נורמה" מוגדר.

מדוע כאשר אני מעביר ניגוב בפי הטבעת (לא לאחר הטלת צואה), לעיתים נשאר על הנייר משהו לח ובצבע חום, מאין שרידי צואה. למרות שניגבתי עד הסוף בפעם האחרונה שהטלתי צואה. לרוב, לא נותרים סימנים בתחתונים וולא נידבק לתחתונים. יש לציין שאני לא הומו ולא מתעסק עם פי הטבעת.

לא, זה לא קורה רק לך. לעיתים יש קשיים לשלוט לחלוטין בפי הטבעת, וישנן לכך סיבות רבות. לרוב, הקושי העיקרי הוא בשליטה על צואה נוזלית, וניתן לנסות ולמצק את היציאות על ידי שימוש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום (שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם). מעבר לכך, אם תלונה זו פוגעת באיכות חייך באופן ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. מהם הגורמים העיקריים לחוסר שליטה? ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. לדוגמא, במקרים בהם איטום פי הטבעת אינו טוב, ניתן כיום לשפר את איטום פי הטבעת על ידי חומרים כדוגמאת סיליקון, המוזרקים לאיזור פי הטבעת. במקרים של אי שליטה קשה, ניתן כיום לשפר את תפקוד כל רצפת האגן על ידי השתלת קוצב על העצבים המעצבבים את רצפת האגן, פעולה שמביאה פעמים רבות לשיפור דרמטי בשליטה. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת.

היתה כתבה בעיתון זמנים בריאים לגבי הטיפול באי שליטה לצערי איבדתי את הכתבה ואני מעוניין לעשות את הניתוחון הזה איך אני מגיעה לחברה הזו או לרופאים שעשים את הפעולה הזו שכרגע לא מוכרת ע"י קופ"ח נ.ב אני חולה קרון לאחר מס ניתוחים ומשנת 97 עם הבעיה בסוגרים שמגבילה אותי מאוד..תודה מראש

שלום רב, אני בת 27 ובשנה האחורנה אני סובלת מפרוקטיטיס לסרוגין. תחילה טופלתי ב"אסקול" ו"פנטסה" עד שהפסקתי ופניתי לרופאה אלטרנטיבית. עם הזמן מצבי השתפר, היציאות רגילות, ללא הפרשות מוגלעתיות ותחושה כללית טובה. יחד עם זאת נוצרו לי פיסטולות לנרתיק. (רטרוואגינאליות) כמו כן, יש לי גוש זיהומי ככל הנראה בגודל של כ 13 ס"מ בין החלחולית לנרתיק בולט כלפי חוץ (במפשעה) עד כמה שידוע לי ובהתייעצות עם גניקולוג אני נוטלת כיום למשך 7 ימים אנטיביוטיקה בכמות מסחרית (פליג'יל 500X3 ביום ולקינוח אוגמנטין פעמיים ביום). היום אני ביום השלישי לאנטיביוטיקה ולא חל שיפור ויש לי תופעות לוואי של בחילות ושילשול.חשוב לי לציין כי הגוש כואב ומפריע לי במהלך התקין של היום. האם תופעה זו מוכרת? האם יש לדבר הזה שם? אודה לייעוץ דחווווף! תודה.

רינת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב הקל במתן התשובה. על פי תאורך איני יודע בדיוק מהי האבחנה שבגינה את סובלת מפרוקטיטיס, אך השילוב בין פרוקטיטיס ופיסטולות לנרתיק מעלה חשד ניכר למחלת קרוהן. תאור הגוש הדלקתי הגדול מחשיד לקיומו של אבצס הקשור לאחת הפיסטולות, ואם אכן יש אבצס כזה, לעיתים קרובות הוא לא יגיב לטיפול אנטיביוטי, ויצריך טיפול כירורגי לניקוזו. מרבית הגניקולוגים אינם מנוסים בטיפול בחולים עם פרוקטיטיס וחשד לקרוהן, והטיפול בבעיות אלו מבוצע לרוב בשילוב בין כירורג קולורקטאלי וגסטרואנטרולוג. לפי תאורך, יש חשד שישנה מחלה לא נשלטת עם אבצס, ובשלב כזה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי בדחיפות, אם ישנה החמרת סמפטומים או חום יש לפנות בדחיפות לחדר המיון.

תודה רבה על תגובתך ועצתך. חשוב לי לציין כי הרגשתי הכללית (ללא קשר לאנטיביוטיקה) טובה עד מאוד. השימוש בפליג'יל הקטין לי את אותו הגוש בפרינאום אך לא העלימו. (הורדתי את האוגמנטין לאחר התייעצות עם אחד מרופאי הפורום) כנראה שנתראה בקרוב... המון תודה! רינת.