פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום דוקטור כבר 25 שנה שאני סובל מפיסטולות באזור הטבעת נותחתי כבר מספר פעמים ע"י מספר כירורגים .לא אובחנה אצלי בעיה במעי אך הפיסטולות חוזרות במקומות שונים כמו בית השחי ואזור האשכים .האם לדעתך יכול ה להיות סיבה נוספת עליה לא חשבו הרופאים.מלבד כול הדברים שנאמרו לי כמו שערה .בטן עצבנית.אישיות חמת מזג .אבקש את עזרתך הדחופה בפתרון בעייתי מאחר ונואשתי מעזרתם של חברייך למקצוע0022

תוספת לתשובתי לעיל- אם אכן אתה סובל בנוסף לפיסטולות בפי הטבעת גם מפיסטולות בבית השחי ובשק האשכים, צריך לשלול את האפשרות כי אתה סובל ממחלה שנקראת הידרדניטיס סופורטיבה, מחלה המתבטאת בזיהומים עוריים, בעיקר במקומות שציינת. אם אכן תתגלה מחלה כגון זו, היא לרוב מטופלת כירורגית על ידי כירורג פלסטי.

הבקר הרגשתי לפתע לאחר פעולת מעיים שיש לי בלוטה בפתח פי הטבעתת. האם לחכות יום יומיים ולראות האם זה חלף ?

דב שלום, אני מניח שעד שקיבלת את תשובתי כבר חלפן יום-יוציים... התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס ועוד. אם ישנה החמרת סימפטומים או שאין הטבה בפרק זנן סביר (כשבועיים) מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

1. כמה זמן לאחר זריקת בוטקס ניתן לנתח? 2. האם זריקת בוטקס יכולה לגרום לנזק תמידי? 3. האם פיסורה ארוכהת טוח (מחשש לניתוח) יכולה לגרום לנזק קבוע? בתודה

יערה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ניתן לבצע ניתוח לפיסורה גם מספר ימים לאחר הזרקת בוטוקס. יש לציין כי הבוטוקס מגיע לאפקט מקסימאלי בשיתוק השריר תוך כ 3-4 ימים, וכדאי להמתין כשבוע-שבועיים לאחר ההזרקה על מנת להעריך את יעילותו. בוטוקס אינו גורם לשיתוק קבוע של שרירי הסוגרים, ושיעור הסיבוכים הנובעים מההזרקה נמוך, ולכן הסיכוי לנזק בלתי הפיך נמוך גם הוא. עצם קיום פיסורה כרונית פוגע באיכות החיים, אולם לרוב לא מהווה סיכון לנזק בלתי הפיך מעבר לכך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום שאלה. האם כירורג שעוסק בפרוקטולוגיה וכירורגיה קולורקטאלית מיומן מאוד גם באבחון חשד לבקע מפשעתי קטן באיזור הסקרוטום? או שבנושא כזה עדיף להתייעץ עם כירורג "רגיל" שעוסק בבקעים? תודה

שגיא שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. כירורג קולורקטאלי בהכשרתו הבסיסית הוא תמיד כירורג כללי, ולכן יכול לרוב לטפל בבקע ככל כירורג אחר, אולם לכירורג קולורקטאלי אין מיומנויות יתר בטיפול בבקעים בהשוואה לכירורג כללי "רגיל", כפי שיש לו בבעיות הקשורות במחלות המעי ופי הטבעת.

שלום רב, אני בן 25 ומזה כבר שנתיים סובל מפילונידל שמתבטא ע"י חריץ שמיקומו ככמה ס"מ מאיזור פי הטבעת וגם ציסטה בחלקו העליון של אחד מלחיי הישבן שלי. הלכתי לרופא כירורג שהיה אמור לעשות את הניתוח והוא הסביר לי שהציסטה ניזונה מהשערות שנכנסות דרך החריץ המדובר והסביר לי שצריך לכרות את הסינוסים באיזור של החריץ ע"י חתך אחד וע"י חתך אחר צריך להוציא את הציסטה. חקרתי לא מעט לגבי המחלה הזאת וידוע לי שהיא חוזרת ונשנית בחלק גדול מאוכלוסיית החולים ושלא מעט ניתוחים יוצאים כלא מוצלחים במיוחד. אני הלכתי לכירורג שהמליצו לי עליו מאוד, אבל מאחר והיה מחוץ לקופ"ח וגילה את כמות הניירת הנדרשת לעשות את הניתוח באסותא (אני חבר מכבי), הוא פשוט לא המשיך ואני נאלץ עתה לחפש כירורג אחר. אני טס לחו"ל לשהות ממושכת שיכולה להימשך כמספר שנים ומאחר ואני לא רוצה להתעסק עם הבעיה בחו"ל, אני רוצה לפתור אותה כמה שיותר מהר וביעילות. שמעתי על פרוקטולוגיה כירורגית, שמעתי על כירורגים כלליים, על כירורגים פלסטיים. יש מספר מקורות שחשבו שכל אחד מהמומחים הנ"ל אמור דווקא הוא לטפל בניתוח הזה. אני כבר מבולבל לחלוטין מהחיפושים שלי ואני מבקש תשובה למספר שאלות : 1. הכי חשוב : איפה אני יכול למצוא רופא מומלץ ואנושי שעובד בקופ"ח מכבי ושיכול לבצע את הניתוח הזה? (אם מסיבות כלשהן לא ניתן לענות על שאלה כזו בפורום, איפה כן אוכל למצוא המלצה? ביקשתי מרופא משפחה המלצה כשהבעיה החלה לפני שנתיים. הרופא אולי היה מומחה אבל גם מאוד מאוד לא סימפטי ולא הרגשתי את הביטחון הריגשי המינימלי שאני צריך בכדי לעבור מתחת לסכינו של הרופא הזה) 2. איזה סוג של רופא מתאים לבצע ניתוח כזה? 3. איך אוכל לבצע את הניתוח בצורה הכי יעילה בכדי להעלות את הסיכויים שהבעיה לא תשוב? אני מודה לכם מראש. כל עצה תעזור כי אני אובד עיצות והניתוח הזה מעכב את החיים שלי כבר מספר מכובד של חודשים. ג.ג.

גיא שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. סינוס פילונידאלי מטופל לרוב על ידי כירורגים קולורקטאלים / פרוקטולוגים או על ידי כירורגים כלליים, אולם לא על ידי פלסטיקאים או כירורגים ילדים.ישנן מגוון של שיטות כירורגיות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ולכל שיטה חסרונותיה ויתרונותיה. ככלל, ניתן לומר שככל שהניתוח יותר "אגרסיבי" סיכויי ההצלחה גבוהים יותר, וגם תהליך הריפוי ומשכו ארוך יותר. בכריתה רדיקאלית של הסינוס שיעור הריפוי נע סביב 90%. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום ד"ר זמורה, תודה רבה על התשובה המפורטת. האם במקרה אתה מטפל בקופ"ח מכבי?

שלום. אני בת 25. כבר תקופה שבלילות יש לי כאבים עזים בפי הטבעת. אחרי תקופת צינון אתמול בלילה החלו כאבים עזים עד שהתעלפתי. אחרי שחזרתי להכרה הכאבים המשיכו ודעכו לאט לאט. מה זה יכול להיות???

דני שלום, התלונות שאתה מתאר יכולות לנבוע ממגוון של בעיות באיזור פי הטבעת, החל מפיסורה או טחורים טרומבוטיים וכלה בכאב התקפי שאנו לא יודעים לחלוטין את סיבתו שנקרא פרוקטלגיה פוגקס. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אמא שלי (62) עברה ניתוח דחוף קריתת מעי הגס (באיזור Sigma ) לפני כשבועיים. האם זה בטוח לטוס לחול חודש לאחר הניתוח. מדובר בנסיעה קצרה ל-4 ימים.

אתי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. העיקרון אין בעיה מיוחדת עם טיסה כשלעצמה, בעיקר אם מדובר בנסיעה למקום אם רפואה מערבית כך שניתן לקבל עזרה במידת הצורך, אולם מומלץ להקפיד להמנע ממאמץ של הרמת משאות כבדים כגון תיקים ומזוודות כ 3 חודשים לאחר הניתוח.

היי עודד, אני חצי שנה לאחר ניתוח לפר' ולאחר מעקב אצל הכירורג שווידא שכרגע אין בקע (לאחר זיהום). כיום בעת מאמץ שגרתי- עלייה במדרגות עם שקיות (3 קומות) וניקיון הבית צד אחד באיזור הצלקת (טבור) נוקשה ונפוח יותר אך לא כואב. הנפיחות יורדת לאחר מנוחה. מיותר בעיניי להגיע סתם כך לכירורג במיוחד שאין לו מה לראות לאחר מנוחה

נועם שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. הממצא שאתה מתאר יכול להחשיד לבקע לא כלוא בצלקת הניתוח, אולם נשמע כי כל עוד אין כאב ואין נפיחות במנוחה אין מדובר בממצא דחוף, אם הנפיחות תופיע פעמים חוזרות, מומלץ לפנות בכל זאת לבדיקת כירורג.

שלום רב שמי רננה אני בת 34 לאחר שלוש לידות בלידה האחורנה לפני שלושה חודשים יצאו לי טחורים חיצוניים שמלווים בגרד בלתי פוסק ביקרתי אצל פרוקטולג שאישר שכן מדובר הטחורים חיצוניים ותשובתו לפתרון הבעיה שלא כדאי לעשות כלום מיכון שזה גורם לצלקת סביב פי הטבעת וזה יקשה על יצאות וכן זהו סוג של נכות לכל החיים . שאלתי האם יש בכל זאת פתרון כי גם מבינה אסטטית וגם מבחינת הגרד זה משהוא שאנני מעונית לחיות איתו אשמח לקבל חוות דעת נוספת.

רננה שלום, טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ואם הם מציקים לך האופן ניכר, ניתן בהחלט לטפל בהם כירורגית. אם אכן מהרכיב העיקרי של הטחורים שלך הוא מרכיב חיצוני, הטיפול הניתוחי כולל לרוב כריתה של הטחורים. אם יש מרכיב פנימי ניכר שצונח, ישנן גם שיטות כירורגיות נוספות שניתן לשקול. נכון שכאשר הטחורים החיצוניים ניכרים, צריך בניתוח להשאיר גשרי עור מספקים בין קבוצות הטחורים, ולכן יתכן שלאחר ההחלמה ישארו קפלי עור מסויימים והעור סביב פי הטבעת לא יהיה חלק לחלוטין, אולם עיקר הסבל שהטחורים גורמים לרוב חולף, והסיכון להיצרות של פי הטבעת כשהניתוח מבוצע במיומנות הוא קטן. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

ד"ר עודד זמורה תודה רבה על התשובה המפורטת הייתי רוצה להיעזר בשירותך על מנת להסיר את הטחורים איך עליי להתחיל את הפרוצדורה תודה .

שלום רב, אני בת 19 ויש לי כאבים בפי הטבעת שהחלו היום. הכאב המשמעותי יותר הוא כאשר אני משנה תנוחה (מתיישבת/נעמדת) וכאשר אני מכווצת את השריר, אך גם בעת הליכה אני מרגישה משהו שמפריע. כמו כן, יש נפיחות באזור. אין דימום. מה עלי לעשות? עד כמה דחוף לטפל בעניין? האם זה טחורים או משהו אחר? אודה לתשובתך המהירה, דנה

דנה שלום, תלונותייך יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כןלל פיסורה, אבצס, וטחורים פנימיים עם קרישי דם בתוכם. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מתוך האבחנות שצוינו, העיקרית מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג ואולי גם לגניקולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני עומד לעבור ניתוח פיסורה, שלא החלימה לאחר שנה, ולאחר זריקת בוטקס שלא הצליחה.אודה אם תשיב לשאלותי- א. האם סיכוי ריפוי הפיסורה במקרה כזה זהה לסיכוי הריפוי למי שמנותח לאחר תקופה קצרה?אם לא, מה ההבדל? ב.האם ההחלמה בסוף מפיסורה היא מלאה, דהיינו-הסיכוי לחזרת הפיסורה זהה לסיכוי של אדם שלא היתה לו פיסורה? בתודה

עוז שלום, שיעור ההצלחה של ניתוח לטיפול בפיסורה אינו תלוי במשך הזמן בו אתה סובל מהפיסורה, ועומד על שיעור הצלחה של כ 95% בריפוי הפיסורה. חשוב לציין שהניתוח מיועד לפתור את הבעיה הנוכחית, ואין לו אפקט מניעתי ניכר לעתיד, ולכן המפתח למניעת הופעת פיסורה חדשה הוא שמירה על הרגלי חיים והמנעות מעצירות, למשל על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. ניתן להשתמש בתוספי סיבים טבעוניים לטווח ארוך.

שלום ד"ר זמורה, אני בת 17 וחצי ובחודשים האחרונים אני חושדת כי יש לי בעיה במערכת העיכול או בנרתיק(מובן לי שאין זה תחום מומחיותך) יש לי הפרשות חומות וצהובות באופן קבוע, במיוחד לאחר המחזור החודשי. חשדתי בעבר שיש לי התנפחויות אך כעת ברור שזהו המצב. בנוסף, אני חשה במעין הפרעות או כאבים קטנים באזור הבטן התחתונה.. אני מאמינה שהמצב נגרם עקב ישיבה ממושכת, אי-שתיית מים וחוסר בסיביים. אני לא בטוחה לאיזה רופא לפנות, כי נראה שעקב המיקום של הנפיחויות, ההפרשות גם קשורות לכך.. תודה מראש, הילה

הילה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, מסיפורך נשמע שכדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג ואולי גם לגניקולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר עודד זמורה שלום, לפני כחודש וחצי עברתי ניתוח אבצס פרינאלי. אני חי עם בן זוג, ומאז הניתוח עדיין לא קיימנו יחסי מין אנאליים כי המקום עדיין לא החלים. * האם אתה יכול להעריך כמה זמן זה יימשך? * מאז הניתוח אני משתמש במגבונים בלבד, האם זה בסדר או שאולי זה מעכב את ההחלמה? * פעם ביום יומיים אני עדיין מרכיש צריבה, האם עליי לגשת לאיש מקצוע לדעתך? בתודה מראש והרבה הערכה, תומר.

תןמר שלום, אין מניעה להשתמש במגבונים, ואין לי דרך לחזות לפי תאור באינטרנט כמה זמן סביר שיקח תהליך הריפוי. כדאי בהחלט להיות במעקב מסודר של רופא מומחה בתחום עד להחלמה מלאה.

שלום רב, כבר כמה זמן שאני סובל מדימום בצואה (אני לא זוכר בדיוק מתי זה החל אבל כנראה הרבה מאד זמן) הלכתי לרופאת משפחה והיא כיוונה אותי לפרוקטולוג ממוחה עכשיו אני מאד מודאג לגבי הפגישה איתו ואינני יודע איך הוא יבדוק או מה יהיו התוצאות.. השאלה שלי היא מה לדעתך זה יכול להיות? והאם אני צריך להיות מודאג מהבדיקות? תודה מראש!

אילן שלום, נראה לי שרופאת המשפחה שלך עשתה את המעשה הנכון שככלחה אותך לבדיקה אצל מומחה בתחום, ואין לי דרך לחזות מה תהיה תוצאת בדיקה זו. לרוב דימומים כאלה נגרמים מבעיות פשוטות שונות של פי הטבעת, כגון טחורים פנימיים למשל. בהצלחה.

אכן צדקתה מדובר היה בטחורים (אבל חיצוניים) בינתיים הרופא נתן לי טיפול ואחר כך הוא אמר לי לבוא שוב אליו בעוד כשלוש שבועות לבדיקה נוספת הפעם של טחורים פנימיים. רציתי לדעת אם הבדיקה של הטחורים הפנימיים כואבת? איך בדיוק היא הולכת? הרופא אמר שהטחורים באו מוקדם (אני כבן 20) אני צריך להיות מודאג מזה? תודה מראש!

שלום, אני בחורה צעירה לאחר לידה ראשונה. מאז מופיעים לי מדי כמה שבועות טחורים חיצוניים שמאוד כואבים ובעיקר מגרדים. שמתי לב כי באופן קבוע הטחורים מופיעים אחרי פעילות גופנית כגון הליכה ספורטיבית, עמידה ממושכת וכו'. אין קשר לתזונה או יציאות . מה עלי לעשות? תודה

שיר שלום, למרות שלתחושתך הטחורים אינם קשורים ליציאות, מומלץ בכל זאת מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. פעילות גופנית של הרמת משקולות למשל יכולה להחמיר טחורים, אולם פעילות אירובית לרוב אינה מחמירה אותם. אם נמשך סבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, לפני כ5 ימים עברתי הליך HAL דופלר לטחורים בדרגה 3. נאמר לי ע"י הרופא שלמעט אי נוחות קלה שארגיש בימים הקרובים לא אמור להיות כאב כלל. אני חווה כאבים עצומים במתן צואה ולמרות שאני לוקח כמה כמה חודשים סיבים תזונתיים שרשם לי הרופא וכן שותה 3 ליטרים מים ביום - נדמה כי יש לי עצירות והצואה לא רכה. אני די מיואש (גם לא מקבל עצה עוזרת מהרופא) - מה ניתן לעשות כדי לרכך את הצואה מלבד מה שאני עושה עד עכשיו? האם אתם מכירים את התופעת הכאב אחרי הליך כזה? מה המלצתך? תודה מראש

שלום רב, HAL אכן כרוך לרוב בהתאוששות מהירה, אך לעיתים נדירות יכול להופיע כאב עז לאחריה מסיבות שונות. ברוב סיבות אלו הכאב חולף מאליו, אולם מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום יש לי פיסורה ואני מטופלת בניפידיפין . לאחרונה ישנו כאב צורב/שורף בלתי נסבל . הכאב מתחזק כשאני מורחת את המשחה. רופא שלי החליף לי את המשחה לרקטוג'סיק אבל גם הוא גורם לשריפה/צריבה . 1.למה יש כזאת צריבה ? 2.האם להפסיק את השימוש במשחות? 3.דבר יחיד שטיפה עוזר יש ישיבה על כרית חימום ,האם זה אומר שזה מדובר התכווצות של שריר? ואם כן למה שורף/צורב ? 4.האם יש דבר נוסף שניתן לעשות על מנת להוריד את הכאב (שריפה/צריבה) ? למשל כדורים שמרפים שרירים כמו "אסיבל" או "מוסקול" או "וובן " אפטולגין לא כל כך עוזר . 5. לאור מה שכתבתי כדאי לחשוב על טיפול בוטוקס תודה.

שלום רב, מטרת הטיפול בפיסורה היא לשפר את איכות החיים, ולכן אם הטיפןל, כמו למשל המשחות, רק מחמירים את איכות חיך, הייתי שוקל להפסיקן. כדורים להרפיית שרירים לרוב אינם יעילים בפיסורה. אופציות טיפול אחרו בפיסורה, ראה מידע מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר שלום. לפני כ-4 שנים עברתי ניתוח לכריתת חלק מהמעי הגס בעיקבות דלקות חוזרות , דבירטיקוליטיס. לפני מספר ימים לאחר ארוחה (מציינת לא שיגרתית שמנה מהרגיל) התחלתי לחוש כאבים בשיפולי הבטן בצד שמאל. היתה לי גם שחושה של חום ואכן החום היה חום נמוך של 37.3 . כעת יוניים אחרי אני עדיין מרגישה אי נוחות והחום הנמוך ממשיך. האם יתכן שזה שוב דבירטיקוליטיס? תודה

שרית שלום, הסיכוי לחזרת סבל ממחלה דיברטיקולארית לאחר כריתת מקטע המעי הנקרא סיגמואיד קולון הוא נמוך אך קיים. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להמשיך להיות ערנית. אם החום עולה מעל 38 או הכאבים מתגברים בצורה ניכרת מומלץ לפנות מיידית למיון. אם אין הקלה בטווח של מספר ימים מומלץ לפנות לרופא לבדיקה.

אימי מאושפזת עם חסימת מעיים היום עשו לה סי.טי וגילו שיש גידול,בסיגמורקטום ואמורה לעבור סיגמואידסקופיה ואנו רוצים ייעוץ דרכך באופן פרטי איך ניתן ליצור איתך קשר לחוו"ד ואולי לניתוח .בברכה מירה

מירה שלום, צר לי לשמוע על מחלתה של אימך. אני בחו"ל עד ה 29.5, ניתן ליצור קשר במידת הצורך דרך המייל ב [email protected] אך אנא קחי בחשבון שהגישה שלי למייל פה מוגבלת ויכול לקחת קצת זמן לקבל תשובה.

שלום, לאחרונה התחלתי לעשות חוקן כל יום ע"י החדרת זרם קצר של מים לפי הטבעת. ברצוני לשאול מה החסרונות של פעולה זו וכל כמה זמן נכון לעשות זאת?

ליב שלום, מבחינה רפואית אין צורך לבצע חוקנים ולכן אין פרק זמן נכון לביצוע פעולה זו.

אני סובלת מפיסורה ורופא שלי המליץ על נטילת שמן פרפין כף 3 פימים ביום בנוסף לסיבים, בנוסף למשחה מקומית. מאוד קשה לי לבלוע אותו זה גורם לי להקיא, האם ניתן להשיג שמן פרפין בקפליות או בצורה אחרת מאשר לבלוע אותו, כי ניסיתי לאכול ביחד עם לחם ועדיין היה לי מאוד קשה. תודה

דנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. הטיפול הבסיסי ביותר בפיסורה הוא אכן ריכוך היציאות, אולם ניתן לרככן בדרכים רבות, ולא חייבים ליטול שמן פראפין, בעיקר אם את לא סובלת אותו היטב. אנא הקפידי ליטול מספיק סיבים ושתיה מספקת כך שהיציאות יהיו רכות כספוג. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני בחור בן 35 בדרך כלל בריא לפני כשבועיים, במהלך קיום יחסי מין עם אשתי, היא הכניסה לי את אצבעה לתוך פי הטבעת שלי. יש לה ציפורניים ארוכות. זה כאב לי בגלל הציפורן והיא הוציאה והכניסה שוב ( כ 2-3 סמ לעומק ) וזה שוב כאב ואצבעה היתה בפנים כך כ 30 שניות. מאז, כשבועיים , יש לי מקום עם כאב בפתח פי הטבעת, תחושה של כאילו חתך או פצע שם - לא בתוך התעלה אלא בחלק החיצוני והסמוך לחור של פתח פי הטבעת. בזמן יציאה הכאב לא מתגבר ואין דימום אבל במהלך היום אני מרגיש שם כל הזמן רגישות ( כאילו פצע ) ויש רגעים שלכמה שניות יש גל של כאב חד מאוד מאוד וחולף. ברצוני לשאול האם חתך כזה מהציפורן לא חולף לבד? עברו שבועיים. אם זה לא עבר עד כה רוב הסיכוי שזה כבר יהיה כרוני לכל החיים ואולי אצטרך טיפולים וניתוחים? האם זה מה שנקרא פיסורה? אני ממש מוטרד מהמצב גם כי זה כואב וגם היות והכל היה מכוונה טובה של אשתי... תודה רבה!

איל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. כעיקרון, טראומה אנאלית יכולה חגרום לפציעה מקומית ולכאב, אולם זו נרפאת פעמים רבות ספונטאנית ונדיר שפציעה כזו הופכת כרונית. גם העובדה שכאביך אינם קשורים ליציאה מרמזים שאין מדובר בפיסורה "רגילה". יחד עם זאת, אני חייב לסייג את תשובתי בכך לשצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

יומיים לאחר הזרקת בוטקס (לפני מספר ימים), הופיעו כאבים בפי הטבעת כמעט כל היום בעיקר בהליכה,כאשר בשכיבה הם בדר"כ נעלמים, ובישיבה הם פוחתים. אחרי היציאה בשירותים הופיעה נפיחות בפי הטבעת, שעברה לאחר מספר שעות. האם יש סיבה לדאגה? האם כדאי לעשות משהו?לשים משחה? האם זה טחור או אבסס? אין חום או הרגשה כללית רעה.

אביהו שלום, כאבים בעת הליכה אינם תלונה אופיינית לאחר הזרקת בוטוקס, וכדאי להבדק בכדי לוודא שלא מתפתח זיהום מקומי באתר ההזרקה. מומלץ לפנות לכירורג המטפל לבדיקה.

שלום רב, אני כשלושה שבועות אחרי לידת וואקום... עם תפרים... אחרי שהשפעת האפידורל פגה הרגשתי אי נוחות באיזור פי הטבעת ולא הצלחתי להבחין אם אני צריכה לשירותים או שיש לי משהו נפוח ולוחץ באיזור פי הטבעת ופחדתי ללחוץ בגלל התפרים.. ככה במשך שלושה ימים לא הייתי בשירותים עד שהתייאשתי ולקחתי שמן פראפין ולאט לאט חזרתי למצב של פעם ביום בשירותים אבל היתה לי מעיין בליטה בפי הטבעת... שאחרי לחיצות בשירותים היה בולט החוצה ואחרי זה לאט לאט נעלם ושוב יוצא אחרי לחיצות.. כמו גוש קטן מבשר שנהיה דיי קטן כרגע.. האם זה טחורים? אמנם זה התכווץ יחסית אבל הבעיה היא שבאזור לי הטבעת לכיוון הנרתיק אני מרגישה מעין גודש שלא ברור לי מה זה והגודש הזה מרגיש כאילו שהאזור נפוח ורדום... אני מודאגת וחוששת שיש לי שם איזה נזק מהלידה ושאם לא אטפל אז המצב יחמיר או יהיה נזק קבוע... אודה לך אם תוכל להסביר לי מה זה התופעות שאני מרגישה ואיך לטפל

שלום רב. קודם כל מזל טוב. שנית, הסימפטומים שאת מתארת יכולים להחשיד לטחורים על רקע הלחיצה בלידה, אולם לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים או במרככי יציאות סינטטיים הניתנים לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ואפשר להשתמש בהם גם בעת הנקה, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם לא יכול שיפור בתוך מספר שבועות מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. גם אם אכן נגרם נזק מקומי לאחר הלידה, אנו לרוב ממתינים כ 3 חודשים לפני הערכתו.

אני אחרי שני ניתוחים של סינוס פלונידאל שבשני הרחיבו אותו לפלאפ,כבר חלפה שנה ועדיין אני סובלת מהפרשה מוגלתית לפעמים דמית ,כאבים שבאים וחולפים.ילדתי לאחרונה ובמשך כל ההריון טופלתי באנטיביוטיקה(אוגמנטין) וכל רופא שניגשתי אליו טוען שאני צריכה לבצע ניתוח חוזר,אני כבר לא יודעת מה לעשות הניתוח האחרון שביצעתי השבית אותי כמעט חודשיים וחצי והיום אני עם ילד אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה שוב, האם יש דרך לרפא את הדבר הזה??? זה עובר מתישהו??

מיטל שלום, הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא כירורגי, ואם את אכן סובלת מסינוס חוזר, כנראה שיש מקום בכל זאת לשקול טיפול כירורגי נוסף, בזמן שהכי מתאים לך. ישנן שיטות כירורגיות שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, כולל ניתוחי כריתה עם כיסוי החלל במתלה, ואף אחת משיטות אלו לצערי איננה מושלמת, אולם נדיר שעם עקשנות ודבקות במטרה אנחנו לא מצליחים לבסוף לרפא את הסינוס.

שלום רב . הייתי רוצה לקבל המלצה למשחה שמכילה חומרים מגנים למניעת גירוד מהסוג שיוצר מחסום פיזי על העור המונע מגע של העור המגורה עם נוזלים או צואה מהרקטום. תודה.

יוסף שלום, מומלץ להשתמש במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים כגון בייבי פסטה, פנטן, דזיטן, עדינול, ועוד, הניתנות למכירה בבתי המרקחת ללא מרשם.

יש לי בעיה כבר שנים של גרד אנאלי. בעבר (20שנה) נותחתי על ידי פרופ' פפא משה ועדיין סובלת מאותה בעיה. יש לי תור לשני רופאים ואני לא יודעת למי ללכת. בבקשה תעזרו לי. אחד הוא ד"ר קולר משה בכיר כירוגיה תל השומר והשני הוא רון לביא בכיר כירוגיה באסף הרופא. אנא עזור לי לבחור. בברכה, רוני

רוני שלום, אין פורום זה נוהג להמליץ ספציפית על רופא זה או אחר. כן אוכל להמליץ לבחור במומחה לכירורגיה קולורקטאלית, שכן נושא הגרד האנאלי הוא בתחום התמחות זה. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

האם לאחר הזרקת בוטקס- א. רצוי להמשיך למרוח ניפדיפין/רסטוג'סיק? ב.להמשיך באמבטיות חמות? ג.מותר לבצע הליכות ספורטיביות מאומצות (של כ-4 ק"מ)? בתודה

שלום רב, לשאלה האם לאחר הזרקת בוטוקס צריך או לא צריך להמשיך טיפול בניפדיפין או רקטוג'זיק אין תשובה מוסמכת בספרות הרפואית, אולם לדעתי האישית, מאחר שמדובר בתרופות שמיועדות להרפות את השריר הפנימי סביב פי הטבעת בשני מנגנונים שונים, אין סיבה להפסיק את המשחות. ניתן לבצע פעילות ספורטיבית לפי הרגשתך, פרט אולי לרכיבה על אופניים המפעילה לחץ ישיר על איזור ההזרקה (וגם זה לא מדעי...)

שלום עודד עברתי קשירת טחורים לפני ארבעה ימים, ומאז הקשירה היציאות כרוכות במאמץ קל. שאלתי היא האם כדאי להשתמש בתרופה נגד עצירות כמו אגיולקס? תודה

שלום רב, מומלץ בהחלט לאחר קשירה להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים או במרככי יציאות סינטטיים הניתנים לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא (אגיולקס מכיל בנוסף לסיבים גם סנה ולכן אינו מומלץ לשימוש יותר ממספר שבועות), ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום רב, בשבוע שעבר חשתי בגירוי הולך ומתחזק בפי הטבעת בלילות. ביום שישי הסתכלתי בצואה וגיליתי הרבה מאוד תולעים לבנות ורזות. באותו ערב כבר לקחתי כדור וורמוקס. מאז גם הפסקתי עם הסוכר, התחלתי לאכול הרבה שום, גרעיני דלעת, גזר, לשתות חליטת דרדר ולענה, הקפדתי על ההגיינה כמו שצריך והבוקר אף החדרתי "נר שום". אך נכון לערב זה א-י-ן כל שיפור, לא בהרגשה ולא בנראה לעין. האם זה תקין? האם יש עוד משהו שיכול לעזור לי? פנייה לפרוקטולוג\בית חולים היא רלוונטית..? תודה

שמדי פעם אני "סובל" מטחור ואכן היום ראיתי דם על נייר הטואלט. האם פצע בפי הטבעת מהווה סיכון? יש סיכוי שהתולעים יטילו עליו ביצים?

גיא שלום, מומלץ לקחת מנה חוזרת של ורמוקס 10 ימים לאחר המנה הראשונה, ולהפסיק את כל שאר הטיפולים שציינת, שאין להם סימוכים ברפואה הקונבנציונאלית, ואולי יכולים לעיתים לגרום כשלעצמם לגרד אנאלי. אם אין שיפור ימים ספורים לאחר המנה השניה מומלץ לפנות למןמחה למחלות זיהומיות.

שלום, שמי ניר אני סובל מכאבים עזים בעת יציאות ולפעמים זה מלווה בדימום. הענין נמשך כבר מספר שנים, אך הוא היה נמשך תקופה מסוימת ומפסיק ולכן לא פניתי לטיפול מסודר. כרגע הגעתי למצב שכל יציאה מתחילה בכאבים עצומים ואני ממשיך לסבול מהם מספר שעות לאחר היציאה. נגשתי לרופא המשפחה וסיפרתי לו על כך, הוא אמר ללא בדיקה שיש לי כנראה פצע בפי הטבעת. הסברתי לו כי אני מרגיש חתיכת עור עודפת בפי הטבעת שכואבת כאשר לוחצים עליה והוא אמר לי שכנראה יש לי טחורים ונתן לי רקטוצורין לטיפול של 6 ימים ואמר שתוך שבוע הכל יסתדר. מקריאה בפורום כאן, אני מבין שהנרות האלה הן למעשה רק משככי כאבים ולא מונעות דבר ואני חושש שעצם זה שהוא לא בדק אותי והביא לי משככי כאבים, לא בדיוק יפתור את הבעיה. אשמח לחוות דעת יותר מקצועית. תודה.

ניר שלום, תלונות כפי שאתה מתאר מחשידות מאד לפיסורה בפי הטבעת, למרות שיש לסייג ולומר שאין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. ראשית, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. טיפול מעבר לכך לריך להנתן על ידי רופא מומחה על סמך בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בן 33. כבר כמה שנים אני סובל מטחורים פנימיים וחיצוניים מדרגה 3 לפי אבחון רופא פרוקטולוג. טחורים בולטים בזמן היציאה. פעמיים עברתי קשירה אך זה לא עזר. פניתי לקליניקה פרטית ועברתי טיפול סקלרותרפיה וגם זה לא עזר. עדיין יש לי בליטת רירית אחרי יציאה (משהו כמו 1ס"מ) לפעמים זה חוזר לבד ולפעמים אני צריך להחזיר את זה עם אצבע. הרופא הפרטי שעשה את הטיפול סקלרותרפיה אמר לי שהטיפול בטחורים הצליח כביכול ומה שעדיין יוצא החוצה זה לא הטחורים אלא אני סובל מפרולפס קל. בעיה זאת פוגעת מאוד באיכות החיים שלי וזוגיות. אני מפחד לנסות מין אנאלי ומפחד לאבד את הבן זוג בגלל זה. כל הטיפולים שעשיתי לשווא. לא יודע כבר למי לפנות ומה לעשות. השאלה שלי - מה אופן הטיפול בבעיה מסוג הזה? אם זה ניתוח מה סוג הניתוח ומה זמן ההחלמה אחריו? האם ניתן לקיים יחסי מין אנאליים אחרי ניתן זה? בתודה מראש

דני שלום, הפרולפס הוא מונח המתאר צניחה, והפרולפס שאתה מתאר הוא כנראה בכל זאת צניחה של טחור. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ולכן מידת ה"אגרסיביות " בטיפול תלויה במידה רבה במידת הסבל שלך. אם אתה סובל באופן ניכר (וזה נשמע כך), ניתן בהחלט לשקול אחד הטיפולים הכירורגיים לטחורים. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים לטחורים, החל מקשירת טחורים במרפאה (שכבר עברת), דרך קשירה בהכוונת דופלר (HAL/THD), וכלה בכריתתם. ניתוח לקיבועם של הטחורים במקומם הנכון בתעלת פי הטבעת עם סטייפלר (PPH)לרוב אינו מתאים לאנשים המקיימים יחסי מין אנאליים כשגרה. ככלל, ניתן לומר שככל שהטיפול מתון יותר ההתאוששות קלה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה פחות, וככל שהטיפול אגרסיבי יותר, ההחלמה קשה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל סוגי פעולות אלו.משך ההחלמה תלוי בסוג הניתוח שייבחר, ובחירת הניתוח צריכה להתחשב בהרגלים המיניים של המטופל כדלי לאפשר להנות מחיי מין תקינים לאחר ההחלמה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, ראשית אני מאוד מודה לך על תגובתך והסבר רחב על הבעיה. יש לי שאלה נוספת. אני פניתי לרופא כרורג המתמצא בפרוקטולוגיה. לאחר הבדיקה הוא דווקא המליץ לי על ניתוח PPH למרות שאמרתי שאני רוצה לקיים יחסי מין אנלים לאחר הטיפול. אתה בתשובתך ציינת שסוג טיפול זה לא מתאים לאנשים מקיימים מין אנלי. מה דעתך? האם זה באמת לא מתאים לי?

שלום ד"ר, אני בחור בן 31. במשך כ-8 שנים ביצעתי דיגיטליזציה לפי הטבעת. לאחרונה התברר שאני סובל מהתפשלות. האזור של פי הטבעת כואב לי במשך כל שעות היממה. יש איזו משחה שאני יכול למרוח כדי להקל על הכאב? תודה!!

זיו שלום, התפשלות של פי הטבעת היא מצב בו דופן הרקטום מתקפלת לתוך עצמה בצורת טלסקופ בעת מאמץ ליציאה. התפשלות יכולה לעיתים לגרום לקשיי התרוקנות, אולם חשוב לציין כי לעיתים התפשלות היא משנית למאמץ ארוך שנים בעת ההתרוקנות מסיבות שונות, כגון הפרעה בהרפיית רצפת האגן. התפשלות מטופלת לרוב כירורגית, אולם טיפול כירורגי לא משפיע על הרפיית רצפת האגן, ולכן חשוב לבצע בירור מלא של רצפת האגן טרם החלטה על מסלול הטיפול. יש לציין שהתפשלות לרוב אינה כואבת, ולכן קשה לי לכוון אותך לטיפול בכאב רק לפי תאורך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום , אני בן 20 וסובל כבר הרבה שנים מטחורים פנימיים וחיצוניים בפעם הראשונה שידעתי שיש לי טחורים (לפני שנתיים בערך) גיליתי את זה מטחור אחד ממש נפוח וכואב עד אז לא ידעתי מה זה ,אבל גם הרבה לפני כן היה לי דימום (ללא כאב) בזמן יציאה (מגיל 14 בערך) , בקיצור לפני שנתיים כשזה כבר נהיה טחורים חיצוניים ומאוד כואבין התחלתי להשתמש בפרוקטו גליבנול ובאמת הטחורים התחילו להתכווץ ונראה כאילו הם הולכים קטנים ונעלמים , ואז כשכבר היה נראה שהכל עבר אז הפסקתי למרוח את המישחה ואז שוב חזרו הטחורים ,וככה רק כשאני מורח הם מתכווצים ונעלמים ולאחר יציאה מתנפחים טיפה (תלוי באיזה תדירות אני מורח) ושוב נעלמים ולא כואבים אבל המישחה הזאת לא מעבירה את הטחורים לגמרי היא מכווצת אותם מפסיקה את הדימום וגורמת להם לא לכאוב בכלל גם בזמן יציאות , אבל כל זה בתנאי שאני מורח את המישחה ואם אני מפסיק למרוח זה תמיד חוזר למצב הקודם והכואב ,ואני לא מתכוון עכשיו למרוח את המישחה הזאת כל החיים שלי בקיצור איזה טיפול אתה ממליץ לי שמעביר את הטחורים סופית ללא חזרה

אבי שלום, ישנם קשת של טיפולים כירורגיים לטחורים, החל מקשירת טחורים במרפאה, דרך קשירה בהכוונת דופלר (HAL/THD), דרך קיבועם במקומם הנכון בתעלת פי הטבעת עם סטייפלר (PPH), וכלה בכריתתם. ככלל, ניתן לומר שככל שהטיפול מתון יותר ההתאוששות קלה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה פחות, וככל שהטיפול אגרסיבי יותר, ההחלמה קשה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל סוגי פעולות אלו. הטיפול מיועד לטפל באיכות החיים, ולכן יש להתאים את "עוצמת" הטיפול לעוצמת הפגיעה באיכות החיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג המיומן בטכניקות הטיפול השונות לבירור והכוונת הטיפול.

קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

יש לי כאבים בגלל טחורים חיצוניים (או שמא זה נקרא פיסטולה) . אין לי עצירות/שלשולים. בנוסף, מאז ומתמיד (אני בן 30) יש לי ורידים יחסית גדולים בכפות הרגליים ובכפות הידיים. זה לא כואב/מפריע לי ,אבל הייתי רוצה שרופא יחווה את דעתו על עיניין זה. האם רופא ורידים /כירוג מטפל גם בבעית טחורים, או שרק פרוקטולוג מטפל בבעית טחורים? לאיזה סוג רופא עלי לגשת? תודה רבה

רון שלום, טחורים לרוב אינם קשורים לורידים בידיים וברגליים, פרט לסינדרומים מאד נדירים. טחורים ובעיות אחרות בפי הטבעת כגון פיסטולות מטופלים מיטבית בידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים, מומלץ לפנות לאחר כזה לבירור והכוונת הטיפול.

אמי בת ה-83 סובלת מספר שנים מצניחת רקטוםובריחת צואה. היא עברה פרוצדורות שונות, תחילה קלות יותר ואחריהן לפרוסקופיה ושניניתוחי כריתה על ידי פר' גולדמן בהפרש של שנה זה מזה.עברה שניה וחצי מאז הניתוח האחרון ושוב יש בריחת צואה. אמי סולת מאד, אינה יכולה לצאת מהבית לפרקי זמן משום שצריכה להיות צמודה לשירותים. גולדמן המליץ על ניתוח נוסף, לפרסקופי. אמי מיואשת וכבר לא מאמינה שזה יצליח. מה אפשר לומר לה? והאם יש רופא מומחה שיכול להבטיח תוצאות?

נורית שלום, אם אני מבין נכון, בדקתי את אימך השבוע. אם אני טועה- כעיקרון ניתן לטפל בפרולפס בטכניקות ניתוחיות שונות, ומומלץ לפנות למומחה לכירורגיה קולורקטאלית (פרופ' גולדמן למשל הוא מומחה ותיק בתחום זה) לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

קראתי את תשובתך בעיון לגברת נורית. מכיוון שעברתי עד היום 5 נתוחים במעי הגס ופרולאפס . אני נמצאת כיום במצב דומה למה שציינה הגברתנורית. התשובה שלך בעלת חשיבות רבה עבורי. אבקש להסביר מהן השיטות השונות לניתוח Rektocel לטיפול בצניחת הרקטום. מהם הסיכונים ומשך ההחלמה.

ד"ר שלום רב, בתי בת השנה וחודש מתקשה ב-3 שבועות האחרונים במתן צואה וסוגרת את כל הגוף - ממש מצמידה רגליים צמוד צמוד ומכווצת את הטוסיק. בזמן הזה היא לוחצת בכל הכח אבל...החיתול נשאר נקי לגמרי. הפעולה הזאת יכולה להימשך לאורך כל היום, כל 10-30 דק' עד שמשהו יוצא וגם אז הצואה מאוד קשה. שמעתי שיש שמן פרפין שניתן לתת דרך הפה ע"מ לרכך. האם ניתן לתת גם לילדה בגילה? במידה וכן באיזה מינון? תודה!

שלום רב, איני כירורג ילדים ואיני מטפל בילדים בגיל זה בשגרת יומי. מציע להתייעץ עם רופא ילדים או גסטרו ילדים.

אני בת כ 50, בזמן האחרון בשעת הניגוב לאחר יציאות מופיע דימום , הדמום נראה רק בנייר, ולא מופיע תמיד. והדימום מופיע לאו דווקא אחרי יציאות קשות . עשיתי קולונוסקופיה לאחרונה והכל היה תקין. מה מומלץ לעשות ומה זה יכול להיות ? אולי פצע שנפתח ? הדימום לא קורה תמיד, אבל בהחלט נראה בזמן האחרון.

שלום רב, מאחר שעברת קולונוסקופיה לאחרונה, סביר שאנחנו יכולים להיות שקטים ולהניח שמקור הדמם הוא מבעיה שפירה כלשהי בפי הטבעת כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. אם הדמם מפריע לך ופוגע באיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר יש לי חשש לפיסורה,עוד שבועיים יש לי בדיקת רקטוסקופיה,לאחר טיפול של כמעט חודשיים בנפימידין ללא הרבה שינוי רציתי לדעת אם כדאי לי לברר לגבי קליניקה פרטית כמו מרפאת סאן? אני בן 33 ללא מחלות רקע.

עופר שלום, אין פורום זה נוהג להמליץ על מטפלים כאלה או אחרים. "טיפולים אלטרנטיביים", כפי שאתה בוודאי מבין לבד, אינם שייכים לטיפולים הקונבנציונאליים למחלה זו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, מזה שנתיים אני סובל מגירודים בפי הטבעת. העניין החל בתקופת הצבא. מתוקף תפקידי בצבא וגם מתוך עצלנות, לקח זמן רב עד שהתחלתי לטפל בנושא. הייתי מגרד חזק מאוד, אך הדבר לא הפריע לי בצורה ניכרת. פיניתי את עצמי למיון ערב אחד כאשר נפתחו באזור פצעים, במיון בדקה אותי רופאת עור, שאמרה שזוהי פטריה. הרופאה רשמה לי משחה, ואמרה שתוך חודש הפטריה תעבור, בינתיים להשתמש גם בבייבי פסטה להרגעת המקום. עבר חודש, הגירודים נרגעו אבל לא פסקו. במקביל התחלתי טיפול אצל הפרוקטולוג הצבאי, שלא ראה פטריה אבל אמר שיש טחורים פנימיים ונתן לי פתילות לשימוש 3! פעמים ביום, ודרמקומבין. לאחר שבוע של כאבי בטן הפסקתי ביוזמתי את הטיפול, חזרתי אל הפרוקטולוג, שאמר שיש עדיין טחורים פנימיים ושזו יכולה להיות הסיבה לגירוד. הוא הפנה אותי גם לבדיקת תולעים, שיצאה שלילית. חשוב לציין שהפרוקטולוג אמר שהוא לא רואה שום סיבה לגירוד, והסיכוי שהטחורים הפנימיים גורמים לזה הוא קטן. במקביל, הלכתי לרופא פרטי, שלא! מצא טחורים פנימיים, נתן לי דרמקומבין ואמר שתוך שבוע המצב יעבור, גם הוא לא מצא סיבה מיוחדת לגירוד (הוא ראה גירוי קטן ואמר שזה יעבור עם השימוש במשחה). גם הטיפול הזה לא עזר. הלכתי לרופאת עור פרטית, שנתנה לי משחה נגד כוויות, אמרה שאולי זה יעזור. גם זה לא עזר. חזרתי אליה, והיא אמרה שאשתמש רק בבייבי פסטה, ואחרי כל יציאה אשטוף את המקום. עשיתי מה שאמרה, המצב הוקל אבל לא פסק. לאחר שחרורי מהצבא הלכתי לרופא המשפחה, שאמר לי שניתן לפתור את העניין בחמישה ימים. נתן לי משחה נגד טחורים, משחה נגד פטריות (טרידרם) וכדור נגד פטריות. בשלושת הימים הראשונים המצב היה טוב יותר, אך מיד לאחר מכן חלה התדרדרות רצינית במצב, לא רק גירוד כי עם צריבה חזקה וכאבים למשך מספר רב של שעות, השתמשתי בבייבי פסטה ע"מ להרגיע את האזור. חזרתי אל הרופא, שאמר שאין הוא יכול לעזור יותר בעצמו והפנה אותי לפרוקטולוג. במקביל רשם לי משחה נוספת, מולטידרם, שלא עזרה גם היא. הגעתי לפרוקטולוג, שקבע לי בדיקת רטרוסקופיה, לעוד חודשיים!, ובמקביל רשם לי "טבעדרם", אמר לי גם להחדיר ממש לתוך פי הטבעת. אני משתמש במשחה כבר מספר ימים (מתוך שבועיים שאני אמור לקחת אותה), והיא לא פותרת שום דבר. במקביל אמר לי גם לעשות בדיקה לתולעים, על אף שציינתי שכבר עשיתי זאת בצבא. חזרתי לרופא המשפחה שאמר שאין צורך בבדיקת תולעים מכיוון שמאוד קשה למצוא, ורשם לי כדורים לכך במקום. אני כותב את הפוסט הזה מתוך מצוקה גדולה. כמעט שנתיים אני סובל מהבעיה, ובזמן האחרון הדבר מתחיל להגביל אותי: אני רוצה להתחיל לעבוד, ולא יכול. מגביל אותי בבילויים עם חברים וכו. אני מרגיש שמטרטרים אותי מרופא לרופא, ואף אחד לא מוצא את הבעיה. חשוב לציין שכרגע הכאבים החזקים מופיעים בסביבות שעתיים-שלוש אחרי יציאה. תודה על העזרה

שלום רב, צר לי לשמוע על סבלך, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון גרד אנאלי היא מחלה רפואית ידועה, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג מומחה לבדיקה והכוונת הטיפול. מידע כללי על גרד אנאלי מופיע למטה. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאידין, על פי הוראות רופא בלבד.

יש לי פיסורה קרוב לשנה שלא נרפאה בטיפול השמרני (ניפדיפין, רסטוג'סיק וכו'). אני מאוד מתלבט אם לנסות זריקת בוטקס לפני ינתוח. האם כדאי לנסות זריקה או שחבל על הזמן? מה הסיכוי, אם בכלל, להצלחה בזריקה? (אם תוכל לתת אחוז הצלחה להערכתך). בתודה

מאיר שלום, סיכויי ההצלחה של הזרקת בוטוקס לטיפול בפיסורה נעים סביב 60-70%. לשיקולך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר זמורה שלום רב, ענית לי כאן בעבר בשאלות לגבי חשד לצניחת רקטום שהיה לי, ( עם כל הבדיקות שביצעתי- כולל הדפקוגרפיה), ובסוף כאשר פניתי לכירוג הוא אבחן צניחת רירית רקטום. להזכיר: בת 33 - גמישות יתר במפרקים, ספורטאית חובבת. הבעייה היא כזאת: הכירוג הראשון שאליו פניתי ביצע בדיקת אצבע והסתכלות בעיניים וקבע- צניחת רירית. והמליץ על מעקב בלבד בעוד 6 חוד. לא הייתי שקטה- ופניתי לרופא נוסף-שבדק ע"י הסתכלות עם אנוסקופ, ואז קבע:צניחת טחורים - דרגה 3. המליץ על נרות( שאגב רק גרמו לי לגרד מציק באיזור- שלא היה קיים לפני השימוש בהם), וביקורת בעוד 2 חודשים.הוא גם ציין שמדובר "רק" בקבוצה אחת של טחורים שצוניחים- ולכן אולי יציע לי דווקא כריתה מסורתית של הקב' הזאת בלבד.. לאור 2 האבחנות השונות, פניתי לכירוג נוסף - בכיר, והוא בדק רק ע"י הסתכלות-מראה עינייו( ללא בדיקת אצבע או אנוסקופ), וקבע ישר ובקלות: צניחת טחורים דרגה 3, אך גם רשם באנגלית: mucosol prolapse. והוא המליץ לי לעבור ניתוח pph. אני מעט מבולבלת, וגם חוששת, כי העובדות הן כאלו: 1. לפני חודשיים ראיתי גוש שצונח לי מפי הטבעת לאחר מאמץ בשירותים. לפי התיאור שלי את הגוש הרופאים חשדו בצניחת רקטום מלאה- ולכן הפנו אותי לכל הבדיקות- שיצאו תקינות, כולל הדפקוגרפיה- בה לא נראתה צניחת רקטום, אלא "רק" אנטרוצלה קטן+רקטוצלה קטן שאינו חוסם או מפריע. 2. מאז הארוע הזה- לא צנח לי שום דבר מפי הטבעת. 3. היו לי מעט דימומים- קלים מאד.שפסקו. 4. כרגע: אין לי צניחות כלשהן כאשר אני בשרותים. גם לרב אני מקפידה על תזונה ושתייה, ולכן היציאות הן בסדר. אבל- אני רואה במראה- די בקלות: בעת פיסוק קל של הישבנים: בליטה אדומה , שגדלה אם אני מחקה מאמץ. לפי 2 הרופאים האחרונים שבדקו אותי- מדובר בטחורים. עכשיו- ואני מתנצלת על האורך, שאלותיי: 1.עד כמה זה משנה לגבי אופי הטיפול, אם האבחנה היא רירית או טחורים? 2. מדוע קבעו לי טחורים דרגה 3? רק לפי המראה? כי אין לי צניחות. מאז הארוע הבודד שהיה לי לפני חודשיים לא צנח לי דבר מפי הטבעת. אבל ממבט במראה- רואים בברור שיש רקמה בולטת ואדומה שנמצאת בתוך פי הטבעת, וגולשת מעט- עד חצי סנטימטר החוצה- אם אני מחקה מאמץ. כנראה הכירוגהשלישי שבדק אותי ראה זאת ישר- ולכן לא ביקש כלל שאתאמץ. הוא גם זה שהמליץ על הניתוח. 3. מה שיש לי כן מפריע לי. לפחות בעין. אני כן מעוניינת לטפל בזה- גם מפני שאני לא רוצה שיחמיר. ואני מעוניינת "לגמור" עם העסק הזה ולא להתעסק כל היום בבעיות פרוקטולוגיות. אבל, האם לפי סיפורי, כדאי לגשת לניתוח כזה, או שיש מקום לנסות טיפולים אחרים- כגון קשירות וכ'ו? הכירוג שהמליץ לי על הניתוח, הוא בכיר, מוערך, ואני כן סומכת עליו, אבל- מרב לחץ לא שאלתי אותו את השאלות הללו, וגם הוא "לא עושה סיפור" מהניתוח הזה. ולכן: 4. עד כמה ניתוח הpph מומלץ במצבי? גם אם מדובר ברירית צנוחה? ויגלו זאת רק תוך כדי הניתוח? 5. האם ביצוע pph כעת, עלול לפגוע בי, אם בעתיד תיהיה לי צניחת רקטום מלאה? תודה רבה,

שלום רב, אסייג את תשובותי בכך שלא בדקתי אותך, ועל כן היעוץ שלי מוגבל, ובוודאי פחות טוב מיעוץ של מי שבדק אותך. 1. צניחת רירית וטחורים פנימיים שצונחים הינו הך, מדובר ב 2 שמות של אותו מצב. 2. דירוג חומרת הטחורים נקבע על סמך הסימפטומים שאת מתארת, וטחורים דרגה שלישית הם טחורים שיוצאים לאחר יציאה ונזקקים להחזרה ידנית. הערכה של דירוג חומרת הטחורים על פי בדיקה של פי הטבעת, גם בעזרת אנוסקופ (מכשיר בדיקה המוחדר לפי הטבעת) היא הערכה בלבד. 3. ההחלטה על טיפול כירורגי כזה או אחר בטחורים תלוי במידת הסבל הסובייקטיבי שלך ורצונך. לגיטימי לא לטפל אם אינך סובלת במידה משמעותית, לגיטימי לנסות קשירה, לגיטימי לנסות ניתוח HAL לקשירת טחורים בהכוונת דופלר, ולגיטימי ניתוחים כגון PPH או כריתה כפי שהוצע לך. 4. PPH הוא ניתוח שמיועד לטיפול ברירית (=טחורים פנימיים) צנוחה 5. ניתוח PPH עלול להגביל מעט את בחירת שיטות הניתוח אם תזדקקי לניתוח לפרולפס, אולם סביר שהניתוחים שיהיה יותר קשה לעשות אחרי PPH הם לא הניתוחים שנציע לך בגילך.

שלום, רשמתי לך שאלה ב9.4 בשירשור התשובות לאנונימית. אשמח לקבל את תשובתך.

ראי למטה. חג שמח.

אובחנה אצלי מורסה פריאנלית שחוזרת כבר פעם שלישית ומתפוצצת הכירורג שלי שלח אותי לעשות בדיקת אולטרסאונד טראנסרקטלי יש לצייין שעברתי לפני שנה בערך ניתוח טחורים רציתי לדעת ממה נובע מורסות ? והאם ניתוח מורסה ופיסטולה כואבים ? ואם אני יוכל להגיע אליך דר זמורה לבדיקה אם כן איך ?

שלומי שלום, מורסה פריאנאלית מובעת לרוב מזיהום של אחת מהבלוטות שנמצאות באופן תקין סביב פי הטבעת. לעיתים רחוקות יותר, מורסה יכולה להיות קשורה למחלת מעי כרונית הנרקאת קרוהן, ולעיתים רחוקות יותר יכולה להופיע כסיבוך של פעולות שונות באיזור פי הטבעת. מורסה לרוב כואבת, פיסטולה לוא דוקא. ניתן בהחלט להבדק על ידי. אני מקבל בתל השומר - לזימון תורים- 03-5305000 (אין הבטחה חד משמעית שאקבל אותך אישית אולם אנו משתדלים להתחשב בבקשות המטופלים) או במרפאה פרטית בהרצליה, לזימון תורים-כוכבית 9599 מכל טלפון. חג שמח. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

ד"ר שלום רב, בחודש אני בחור צעיר כבן 27.5 ללא בעיות בריאותיות כלשהן, אני מתעסק הרבה בתחומי ספורט שונים : אופניים , חדר כושר , שחייה... לאחרונה החל דימום טרי - צבוע אדום ממש , מועט ממש מס טיפטופים ברגע שבו היציאה הסתיימה (הצואה נקייה). ולאחר מכן הדימום פוסק. אשמח לחוות דעת , כמוכן אגש בהקדם לבדיקה. בברכה.

שלום רב, רוב הסיכויים שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים, והסיכוי שהדימום נובע מבעיה מסוכנת כלשהי כגון פולים או ל סרטן המעי הגס חלילה בגיל 27 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, יחד שם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן פעמים רבות במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הדמם עדיין יפריע לאיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול

שלום ד"ר לפני חודש וחצי לאחר כאבים עזים ביציאות ודימום הלכתי לפרוקטולוג שבדק אותי בדיקה אנאלית ולא מצא בבדיקה משהו רציני מלבד טחור קטנטן, לאחר שנתן לי את המשחה נפדיפין ולאחר שימוש חל שיפור במצבי אבל עדיין יש דימום מעט וכאבים לא עזים אבל חלפו להם כבר חודש וחצי ועדיין אין החלמה מלאה,מה לדעתך עלי לעשות? יש לציין שהוא קבע לי בדיקת רקטוסקופיה שהיא בעוד חודש שאני מעוניין לבטלו אם המצב ישתפר

עופר שלום, מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.אם נבדקת על ידי מומחה בתחום, הייתי ממליץ לנהוג כפי עצתו.

שלום רב, בעלי בן 43, בריא בדכ. בחודשים האחרונים היו שני אירועים של דימום אדום בהיר בזמן הטלת צואה (האסלה ממש כאילו מתמלאת בדם). לפני כשבוע נערכה בדיקת קולונוסקופיה שבמהלכה הוסר פוליפ. הרופא שביצע את הבדיקה אמר שהוא מעריך שהדימום לא נבע מהפוליפ. היום, שוב היה ארוע של דימום. האם יש צורך בבדיקות נוספות? מה יכול להיות מקור הדימום? תודה

שלום רב, לאור הקולונוסקופיה התקינה, סביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. דמם כזה לרוב אינו מסוכן, והאינדיקציה העיקרית לטפל בו היא פגיעה באיכות החיים, אם יש, או אם מופיעה אנמיה או חסר ברזל. בכדי להקטין את הסיכוי לדמם, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא.

יש אפשרות לסגור בפראסקופיה...איך אדע מהם הקרטריונים לביצוע ניתוח עי' פראסקופיה...ב.בדרך כלל כמה זמן הניתוח ותוך כמה זמן משתחררים מביח'-בניתוח עי' פתיחת בטן וכמה זמן החלמה..ותוך כמה זמן מורידים סיכות...תודה..

אסתר שלום, ישנם סוגים של סטומות, ואין דין סגירת סטומה מסוג אחד כדין סוג סטומה אחר. בחלק מהמקרים הסגירה במוצעת בחתך סביב הסטומה בלבד, ובחלקם יש צורך בניתוח בטן, שלעיתים יכול להתאים ללפרוסקופיה ולעיתים לא. מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית בה בוצע הניתוח ואשר בקיאים בפרטי המקרה לייעוץ .

שלום רב, לפני כשבוע סבלתי משלשולים (לא ברור בשל מה - אך הם היו בעיקר מורכבים ממים), וכיומיים לאחר מכן התחלתי לסבול מגרד בפי הטבעת. הגר אינו מסביב, אלא מעט בפנים. השלשולים פסקו ממזמן, וכבר כשבוע שיש לי גרד. זה מרגיש כביכול יש תולעים, אבל לא הצלחתי לראות הוכחות לכך (כמו כן אני בקושי אוכל אוכל ממותק). כמו כן שמתי לב שאם אני מגרד עם ניר מעט בפנים, ישנן נקודה אחת או שתיים אדומות (דם?). חשבתי שהדבר נגרם מניר הטואלט (אולי הוא פצע אותי), והשתמשתי כמה ימים במגבונים לחים בלבד. הדבר לא עזר. אשמח לשמוע את חוות הדעת שלכם. תודה

גיא שלום, ישנס סיבות רבות לגרד בפי הטבעת, אולם גרד של ימים מספר אינו גרד כרוני, ולרוב חולף מאליו. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן להעזר בתוסף סיבים על הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא. מומלץ להמנע משפשוף ניכר או שיפשוף פנימה לתוך פי הטבעת. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

וכמעט לא מורגש! תודה רבה!

במסגרת ההתלבטות שלי בנוגע לזריקת בוטקס, שמשום מה רוב הפרקטולוגים לא ממליצים עליה, הייתי רוצה לדעת האם במרכזים הגדולים לפרקטולוגיה בחו"ל ובעיקר בארה"ב זריקת הבוטקס מקובלת או שגם לא? האם הסיבוך של אבסס יכול להוות שיקול נגד זריקת הבוטקס? דהיינו- האם יש פה סכנה לפגיעה ממושכת/תמידית? בתודה מראש

נטע שלום, זריקת בוטוקס לפיסורה אנאלית היא טיפול רפואי מקובל, ומבוצע במקומות שונים בעולם, כולל בישראל. שיעור ההצלחה של זריקת בוטוקס הוא סביב 60-70%, בעוד שיעור ההצלחה של ניתוח הוא כ 95%. מאחר ששיעור הסיבוכים של ניתוח לפיסורה נמוך, במקומות רבים נוטים להציע ניתוח ולא בוטוקס. יחד עם זאת, חלק גדול מהמומחים לכירורגיה קולורקטאלית ופרוטקטולוגיה, גם בישראל, מציעים זריקה זו כחלק ממגוון הטיפולים האפשריים בפיסורה, ופעולה זו מבוצעת בארץ כדרך שגרה (לציין כי עלות החומר לא מכוסה על ידי הגורמים המבטחים). סיבוך של אבצס מתרחש בשיעור של פחות מ 1%, ויכול להתרחש באותו שיעור (או אולי אפילו קצת יותר) גם לאחר ניתוח.