סיפור חסידי לשבת

מסופר על חסיד אחד שנהג לתת לרבו חלק מרווחיו, ועסקיו פרחו ושגשגו. פעם אחת הגיע לבית רבו ולא מצאו, וכששאל היכן הוא השיבו לו בני הבית כי הוא מבקר אצל רבו שלו, החוזה מלובלין. החסיד התפלא לשמוע שגם לרבו יש רב, וכאיש עסקים ערך במהירות את החשבון המתבקש: עד שאני נותן מכספי פדיון לתלמיד - אלך אצל הרב, החוזה מלובלין עצמו. ואכן, מאותו היום ואילך לא ביקר עוד אצל רבו, ובמקומו התחיל ללכת אל החוזה. והנה, אט אט החלו עסקיו להידרדר, עד שירד מנכסיו. החסיד המרושש בא נבוך אל החוזה מלובלין לשאול אותו כיצד זה הצליחו עסקיו אצל התלמיד ואילו אצל הרב כשלו, והלה השיב לו: "כל זמן שלא דקדקת למי אתה נותן את הכסף - גם בשמים לא בדקו אם מגיע לך; אך ברגע שהתחלת אתה לבדוק למי עדיף לתת את הכסף, החלו גם בשמים לבחון אם אין מי שראוי ממך להצלחה...". לפעמים אנו נוטים לדקדק יתר על המידה אצל השני, להעיר לו על כל מה שלא בסדר ולשמור בקנאות על כל מה שמגיע לנו. המסר של הגמרא הוא שעלינו לוותר מדי פעם, ולא להגן על כל דבר קטן הנוגע לנו. שבת שלום טל

נחמד מאד. ולפעמים האינטרסנטיות של האדם עוברת כל גבול, ביחסו לחברו, לזולת והוא עלול לאבד את חברו אם ימשיך בדרך זו. החוכמה היא לתת מעצמך מבלי הרצון או המחשבה של "מה יצא לי מזה".. לתת מתוך אהבה, חמלה, אכפתיות... לתת מהלב.