סיפור זן לט' באב

הדרך המובילה לשמים. כששאלו את אב המנזר אם דרך ההקרבה מובילה לשמים, הוא ענה: "יש שתי דרכים של הקרבה. הראשונה היא דרכו של מי שמענה את בשרו ומסתגף כי הוא סבור שכולנו נידונו. איש כזה חש עצמו אשם, והוא חושב שאין הוא ראוי לחיי אושר. במקרה כזה הוא אינו מגיע לשום מקום כי אלוהים אינו מצוי באשמה. "הדרך השניה היא דרכו של מי שאף כי הוא יודע שהעולם אינו מושלם כפי שכולנו היינו רוצים, הוא מתפלל, מתענה, מקדיש מזמנו כדי לשפר את הסביבה שלו. ואז הוא מבין שהמלים 'הקרבה' ו'קורבן' קשורות למלים 'קרוב' ו'קירבה'. במקרה כזה עוזרת לו נוכחות האל כל העת, והוא משיג תוצאות בשמים ובארץ". קירבה או קורבן? מה נבחר כבני אדם אחד כלפי השני? עד מתי נחפש את האשמה,ההקרבה והתגובה על הידידות,אהבת החינם והקירבה? טל

טל הנכבד המאמר משקף גם את תפיסת עולמי וראוי להערכה במעמד זה של תשעה באב אציג בפנייך ובפני עמיתך עדי פרום הזמנה פתוחה לביתי אשר נמצא בקרית אתא. בתי פתוח וישמך לארח אותכים גם בתחום המקצועי שבו תוכלו להתרשם מתעוד נדיר של עבודה קלינית , כפי שעשו קודמיכם בתפקיד . בברכה רמי מור

אתה מנצל את סיפורו של טל לקידום האינטרסים הפרטיים שלך. אם הזמנתך היתה טהורה, יכולת לשלוח לטל ולעדי הזמנה בדואר אלקטרוני. גולש

הדרך המובילה לשמיים איש אחד נפשו חרבה בייאוש ספק כפיים הוא שאל אם הקרבה מובילה אל השמיים. איש חכם נפשו טובה השיב תשובה לו לתוהה: שתי דרכים להקרבה יש בידי מי שתועה. באחת - הוא מסתגף בתחושת נושא אשמה גב שחוח מתכופף, מסוכסך עם הנשמה. בסבלו רק יישאר אין באלוהים אשם אם אדם סתם מוותר אין תרופה ואין מירשם. בשניה - הוא משתדל מתענה מקדיש גם זמן בתקווה הוא מתפלל מכל רע יסיר סימן. אז כולם יושיטו יד גם האלוהים איתו כך ייצא הוא מעודד עד תצלח בו תפילתו. אז מה יבחר כאן האדם מתוכו אל אחרים? עד מתי יחוש אשם ויסבול רק ייסורים? ההבדל הרי סומן! בין קרוב להקרבה וקירבה לסתם קורבן עיקרו - בחירה טובה!