סיפור זן לשבת

רק שתי מילים "במנזר הזן הנחשב בהרי הקו הלבן נדרו הנזירים נדר שתיקה שהיה מופר רק פעם בעשר שנים, וגם אז היה מותר לכל נזיר להגות שתי מילים בלבד. לאחר עשר השנים הראשונות-ניגש הנזיר הצעיר אל אב המנזר הרכין ראש ונשאל לשתי המילים שברצונו לאמר: "המנזר קשה"- אמר הנזיר, הסתובב ונכנס לתאו. כעבור עשר שנים נוספות ,שב הנזיר לתאו של אב המנזר ונשאל לשתי המילים שהוא מבקש לאמר? "האוכל מסריח" -אמר הנזיר, הסתובב וחזר לתאו. כעבור עשר שנים נוספות ,שב הנזיר אל אב המנזר וכשנשאל לשתי המילים שהוא מבקש לאמר? "אני עוזב"-אמר הנזיר! "ואיני מתפלא" ,אמר אב המנזר "כל שאתה עושה הוא להתלונן......" מכובדי לעיתים נראה ,שכל מה שאנו עושים בשגרת חיינו המעייפת הוא להתלונן על החיים במקום לחיות אותם. מעדיפים את הסבל שבבטחון מזויף על השינוי המשחרר על המתיקות שבאי העשייה על ההתענגות בשחר העולה, בחשכה המתקרבת, באביב המתפרץ עם פריחתו של האלמוגן. מאחל שבת שלום טל

שלום טל, לדעתי הנזיר מייצג סוג מסויים של אנשים שרואים רק את חצי הכוס הריקה, וזוהי דרך החיים שהם בחרו בה או נולדו לתוכה. אם ראייה שכזו היא תוצאה של קשיים או משברים בחיים או של חינוך לקוי. לעיתים קורה שגם אנשים אופטימיים נכנסים למין סחרור זמני, של ביקורות חוזרות ומתישות, ורק כאשר מעירים להם הם פתאום מבינים, שאם הם לא יפסיקו מייד, זה יהפוך לחלק מהם, להרגל... לעיתים צריך שיהיה אדם זה או אחר כדי לגרום להתעוררות... אכן האושר נמצא בטבע, בפשטות. תינוק קטן שעדיין לא התקלקל הראייה שלו את החיים כעולם קסום, הוא מסוקרן, חוקר כל דבר מחייך חיוך של תום ואושר אמיתי שרק תינוק יכול לחייך. ...