סיפור נחמד

אתם תמיד מעבירים סיפורים יפים, אז הפעם החלטתי להעביר סיפור נחמד שקבלתי באימייל: מוסר השכל על כדים שבורים ---------------------------------------- לנושא כדים אחד בהודו היו שני כדים גדולים, כל אחד תלה בקצה אחר של האסל, שהוא נשא על כתפיו ועורפו. באחד מן הכדים היה סדק. בזמן שהשני היה מושלם ותמיד הביא תכולה מלאה של מים בסוף המסע הארוך מן הנחל אל הבית. הכד הסדוק היה מגיע תמיד חצי מלא. לאדונו כד וחצי של מים מן הנחל. הכד המושלם היה מאוד גאה בהישגיו, אבל הכד הסדוק היה מאוד מתוסכל מחוסר השלימות שבו, ומהיכולת שלו לבצע רק מחצית ממה שכד מושלם יכול לעשות. אחרי שנתיים ימים מה שנראה היה לעין ככשלון מר, הכד הסדוק פנה יום אחד אל נושא המים ליד הנחל: "אני בוש בעצמי, ואני רוצה להתנצל בפניך. מסוגל הייתי להביא הביתה רק מחצית המשא שלי, משום שהסדק הזה שבצידי, גורם למים לנזול כל הדרך, חזרה אל ביתך. בגלל הפגמים שבי אתה צריך לעשות את כל העבודה הזאת, ולא מקבל את מלוא התמורה עבור מאמציך". טען הכד. נושא המים הרגיש צער וחמלה כלפי הכד הזקן הסדוק וברגש זה הוא ענה: "בדרך חזרה אל בית האדון אני רוצה שתשים לב לפרחים היפהפיים שלאורך השביל". ואמנם כאשר טיפסו במעלה הגבעה, ראה הכד הסדוק איך השמש מחממת את פרחי הבר היפים שלצד השביל. והמראה חימם את ליבו במעט. בסוף מסלול ההליכה הכד עדיין הרגיש רע, הרגשתו הרעה טרם חלפה - כי שוב איבד את מחצית מכמות המים שהיו בתוכו. וכך שוב התנצל בפני נושא המים על כשלונו. אמר נושא המים לכד הסדוק: "האם שמת לב שהיו פרחים רק בצד שלך של השביל? ולא בצד של הכד השני? זה בגלל שאני תמיד הכרתי את הפגם שלך, לכן גם זרעתי זרעי פרחים בצד שלך של הדרך, וכל יום כאשר חזרנו מן הנחל, אתה השקית אותם. ובמשך שנתיים אני יכולתי לקטוף את הפרחים היפים האלה לקשט בהם את שולחני. לו לא היית בדיוק כמו שאתה לא היה היופי הזה לפאר בו את הבית. מוסר השכל: לכל אחד מאיתנו יש את הפגמים הייחודיים שלו, אנחנו כולנו כדים סדוקים. אבל אלה הם הסדקים והפגמים אשר לכולנו, שעושים את חיינו ביחד כל כך מעניינים, וכדאיים. אנחנו פשוט צריך לקבל כל אדם כמו שהוא, ולחפש את הטוב שבו. יש הרבה טוב שם בעולם, יש הרבה טוב בך!

כל כך פשוט ועם זאת כל כך קשה. הלוואי שכולנו נוכל לראות רק את הטוב שבעולם ונתחיל לחיות בשלום עם אוייבנו וגם עם עצמינו. רונית