יאוש

מטופל בן 89 שאשתו התאשפזה לפני 6 שבועות וחוזרת נכה הבייתה- סובל מכאבים בגב תחתון, 2 אירועי לב מאז האשפוז ובזמן טיפול טווינה הכאב עובר מקום למקום. כשדיברתי איתו הוא חזר כמה פעמים על המשפט "לקחתי ללב", "אין לי בשביל מה לחיות" הרגשת יאוש ועוד.. לשון: חסר צ'י מובהק ואני שואל- א. איזה איבר הכי מעורב בסטג' הרגשית? ב. איך אפשר "להראות" למטופל אור וטעם בחיים כשהוא לא רואה אותו כלל?

שלום שי במעגלים של חמשת האלמנטים- ילדות שווה לעץ, התבגרות לאש, משפחה ויציבות לאדמה, גיל המעבר למתכת וזקנה למים. המטופל שלך מתבונן באמת ואכן היא אינה פשוטה. האמת לכולנו ,בני האדם מפחידה. זו לא בעיה של הכבד--שום דבר לא תקוע, זה פשוט פחד מסוף לא ידוע. התפקיד שלך כמטפל (מעולה יש לציין) הוא פאסיבי. אתה לא מראה שום דבר ולא עושה שום דבר, אתה פשוט שם בשבילו. יש נק' דיקור שנקראת MING MAN-DU 4 התרגום שלה זה שער הגורל. היא תומכת ב-YANG של הכליות ומכוונת את האדם להתמודד נכון יותר עם גורלו. אתמול כשנפגשנו במכללה דיברנו על טכניקות דיקור. לטעמי דיברנו יותר מידי על אופן התחושה ופחות מידי על אופן הקרנת הצ'י הלא מכאנית. המורה שלי בסין אמר לי "זה לא המחט-זה מה שאתה מכניס לתוכה". כשאתה עובד על נק' שער הגורל במחט או במוקסה תכניס לתוכה תפילה קטנה וחיוך גדול. הרי מה לו, לאדם שחי חיים מלאים שיתלונן על חייו... פשוט חיוך גדול מקווה שעזרתי טל

טל, דבר ראשון- תודה על התגובה המהירה. אתה צודק. אחרי שחשבתי על זה וראיתי אותו גם היום, הוא כל כך הודה ומודה לי כל הזמן על עצם הגעתי. החלטתי, בנוסף לחיזוק ה"מינג מן" לחזק גם את האדמה כי ההרגשה שהוא חווה מאז אישפוז אשתו היא "כאילו האדמה קרסה מתחת לרגליי". דקרתי את שתי הנק' העיקריות לכך (sp6 st36) האם זו החלטה נכונה? האם היית מציע נקודות אחרות? נ.ב- לכאבים הצטרף כאב היפוכונדרי אחורי. האם זה אומר שהכבד בהכרח מעורב? תודה שוב, אני.