התקן תוך רחמי: שקט ל-5 שנים

התקן תוך רחמי הוא אמצעי מניעה ותיק ובטוח, שמאפשר לנשים שנמצאות בקשר קבוע ושאינו מחייב שימוש בקונדומים מסיבה כלשהי להיפרד משגרת הגלולות ולקיים יחסי מין מהנים ומוגנים. עד לאחרונה היה מקובל להחדיר התקן תוך רחמי רק לנשים שסיימו את שלב הקמת המשפחה בחייהן, אולם המגמה הזו השתנתה וכעת מתחילים להציע את ההתקן גם לנשים צעירות יותר ואפילו לנערות.

"בשנים האחרונות יצאו מספר רב של מחקרים בהמלצה לשימוש בהתקן תוך רחמי גם לנשים ונערות שטרם הרו או ילדו", אומר ד"ר עופר דוידי, רופא נשים בכיר במכבי שירותי בריאות, קופ"ח מאוחדת ושירותי בריאות כללית. "טיפול זה צובר תאוצה באירופה ובארצות הברית, ובמידה מסוימת גם בארץ".

אמצעי מניעה בזוגיות

מה זה בדיוק התקן תוך רחמי?

"ההתקן הוא מכשיר קטן, המוחדר לחלל הרחם ומונע הריון לתקופה של עד חמש שנים. נכון להיום קיימים שני סוגי התקנים עיקריים. האחד הוא התקן המבוסס על שלד פלסטי, לרוב בצורת האות האנגלית T , ועליו סליל נחושת. אופן פעולתו הוא הפרעה לתנועתיות הזרע והביצית וכך למעשה הוא פוגע בהפריה. היה והופרתה הביצית, ההתקן ימנע את השרשתה ברחם. שיעור הכישלון של התקן זה, משמע כניסה להריון, הוא 4-2 הריונות ל-100 נשים בשנה.

"הסוג השני הוא התקן הורמונלי (מירנה) הבנוי אף הוא משלד בצורת האות T , ובנוסף מכיל קפסולה עם הורמון מסוג פרוגסטרון. הורמון זה משוחרר לחלל הרחם בכמויות מינימליות, ותפקידו ליצור סביבה עוינת לזרע ולביצית. בנוסף, יוצר הפרוגסטרון ריר צווארי סמיך המפריע למעבר הזרע לרחם, ובמקרה של הפריה, רירית הרחם הדקה לא תאפשר השרשה. שיעור הכישלון של התקן זה הוא 0.1-0.2 הריונות ל 100 נשים בשנה".

ומהו שיעור הכשלונות של אמצעים אחרים?

"שיעור הכישלון של גלולות הוא 1:100, דהיינו אישה אחת על כל 100 נשים, ואילו שיעור הכישלון של קונדום הוא 14-7 הריונות ל-100 נשים בשנה. יתרונם של ההתקנים השונים מול הגלולות הוא בעיקר בבטיחות שאינה תלויה בגורמים כגון שכיחת נטילת גלולה, שלשול המפריע לספיגה, הקאה, תרופות המשפיעות על יעילות הגלולות ומצבים רפואיים כגון קרישיות יתר ומחלות אחרות שאינן מאפשרות שימוש בגלולות".

באיזה התקן עדיף לבחור?

"התקני הנחושת לרוב זולים יותר, אך חסרונם אל מול ההתקן ההורמונלי הוא בראש ובראשונה מניעת הריון פחות טובה והגברת עוצמת דימום הווסת ומשכו. ההתקן ההורמונלי, דווקא מפחית את עוצמת הדימום ומשכו, ולעיתים קרובות אף גורם להפסקת הווסת בתקופת השימוש בו, ובכך מונע הגעה למצב של אנמיה שקורה אצל חלק מהנשים. בזכות התכונה הזו יש רופאים שממליצים גם לנשים מעל גיל 45, הסובלות מדימומים קשים, להחדיר את ההתקן ולחסוך מעצמן פעולות פולשניות יותר כצריבת חלל הרחם ואפילו כריתת הרחם".

יש נשים שלא יכולות להשתמש בהתקן?

"ההתקן עשוי לתת מענה כמעט לכל אישה, למעט נשים הרגישות לאחד ממרכיביו, נשים הסובלות מזיהום במערכת המין הנשית או מדימום לדני לא מוסבר, נשים הסובלות מעיוות חלל הרחם מסיבות שונות או מגידולים סרטניים של מערכת המין הנשית, נשים הסובלות ממחלות וסוגים מסוימים של סרטן השד וכמובן במצב של חשד להריון.

"בטיחות ההתקנים לטווח הארוך נבדקה רבות ולא נמצאה השפעה שלילית על הסיכוי העתידי להרות בהמשך החיים, בוודאי בהשוואה לנשים שהרו באופן לא רצוני ונאלצו לעבור הפלה. במחקר השוואתי שנערך לאחרונה על אלפי נשים, לא נמצא ריבוי מקרי סרטן השד בנשים עם ההתקן ההורמונלי יחסית להתקן הנחושת".

תוך כמה זמן ההתקן מתחיל "לעבוד"?

"התקן הנחושת מגן מפני הריון מיד עם החדרתו, ויכול אפילו לשמש כאמצעי מניעה עד חמישה ימים לאחר יחסי המין, משך זמן ארוך יותר מהגלולה של היום שאחרי. גם ההתקן ההורמונלי מתחיל את פעולת ההגנה שלו עם התקנתו, אולם אינו יכול לשמש כאמצעי מניעה לאחר קיום יחסי מין לא מוגנים".

את ההתקנים השונים מחדירים אצל רופא נשים בפעולה האורכת מספר דקות. לרוב יעדיפו הרופאים להתקין את ההתקן בזמן הווסת, שכן זהו מצב שבו צוואר הרחם פעור, אין חשש לגבי הריון וההפרשה הווסתית מקילה על החדרתו.

"קיימות מספר נורות אזהרה שיש להתייחס אליהן לאחר החדרת ההתקן", אומר ד"ר דוידי. "כאב בטן מעבר למספר שעות מההתקנה, חום לא מוסבר והפרשות לא רגילות דורשים התייעצות עם רופא. בהתקן הנחושת, אי קבלת הווסת או דימומים לא סדירים מחייבים בדיקה אצל רופא, בעוד שבהתקן ההורמונלי אי קבלת וסת או הפרשות דמיות בתקופת ההחדרה הראשונית הינם סבירים לחלוטין ואינם מרמזים על בעיה. עוד דבר שחשוב לציין, הוא שההתקנים אינם מגינים מפני מחלות המועברות ביחסי מין, ולכן אם לא מדובר בבן זוג קבוע, יש לשקול שימוש גם בקונדום".