32 אלף מתנדבים, כפתור אחד, חיים שלמים: הסיפור האמיתי של מד"א במלחמה

עיקרי הדברים:

מעבר מיידי משגרה לחירום מפעיל 30 אלף אנשי צוות ו-2,000 אמבולנסים בלחיצת כפתור אחת.

מגן דוד אדום אינו ממומן על ידי הממשלה – הארגון מתבסס על תרומות וסטטוס משפטי של תאגיד סטטוטורי עצמאי.

השינוי הדרמטי באופי הפציעות במלחמה הנוכחית מחייב היערכות רפואית חדשה ודינמית בכל רחבי הארץ בו-זמנית.

_____________________________________

בזמן שרוב אזרחי המדינה מחפשים מחסה עם הישמע האזעקה, במוקד הלאומי של מגן דוד אדום נלחץ כפתור אחד שמשנה את פני המציאות. בתוך דקות ספורות, ארגון אזרחי, המנהל שגרת רפואה יומיומית, הופך לצבא רפואי אדיר מימדים, הפרוס מקצה לקצה. ד"ר רפאל סטרוגו, סמנכ"ל רפואה ושירותי הדם של מד"א והאיש שחתום על הפרוטוקולים הרפואיים הקריטיים ביותר בישראל ב-15 השנים האחרונות, מסביר בראיון גלוי איך מנהלים פחד תחת אש, מדוע המדינה כולה הפכה לחזית אחת ומהו המעמד המשפטי והכלכלי הייחודי שמאפשר לארגון לשרוד ולהציל חיים ללא תקצוב ממשלתי סדיר.

ד"ר סטרוגו, בוא נדבר על הרגע שבו הכל משתנה. איך נראה המעבר המיידי של הארגון לנוהל מלחמה?

"לצערי, אנחנו ארגון מלומד ועתיר ניסיון. ב-80 שנות קיומנו עברנו אינספור מלחמות והסלמות וב-15 השנים האחרונות שבהן אני בארגון, הקצב רק הלך וגבר - מהמבצעים הצבאיים השונים, דרך מגיפת הקורונה ועד למלחמה הנוכחית. המעבר משגרה לחירום אצלנו הוא נוהל סדור, מהיר וממוחשב. הוא מבוסס על רשת תקשורת ענפה המקיפה את כל העובדים והמתנדבים בכל האמצעים האפשריים: טלפונים, הודעות ווטסאפ, ביפרים ואפליקציות ייעודיות.

 ד"ר רפאל סטרוגו, סמנכ"ל רפואה ושירותי הדם של מד"א. בזכות המשמעת האזרחית והכניסה למרחבים מוגנים, אנחנו רואים באופן יחסי מעט פצועים קשים ביחס לעוצמת ההרס הפוטנציאלית". צילום: דוברות מד"א

"בלחיצת כפתור אחת של המנכ"ל, הארגון משנה את פניו. כדי לסבר את האוזן, בשגרה אנחנו מפעילים כ-300 אמבולנסים עם כ-600 אנשי צוות במשמרת. בלחיצת הכפתור הזו, הארגון מזנק לסדר גודל של 30 אלף איש. זה כולל את כלל העובדים והמתנדבים, איוש מלא של 2,000 אמבולנסים, ניידות טיפול נמרץ, אופנועים ורכבי תגובה מיידית.

"התהליך הזה קורה כמעט באופן אוטומטי, אנשי הצוות יודעים בדיוק לאן להגיע, איזה רכב עליהם לאייש ואיזו עמדה במוקד או במעבדות הדם מחכה להם. זהו מנגנון משומן שאנחנו מתרגלים לאורך כל השנה, והוא עמד במבחן הקשה ביותר בתקופה האחרונה. המעבר הזה כולל גם את יחידות המילואים של מד"א - יחידות צבאיות כמו הגשד"ם שמגבה את שירותי הדם והימ"ל המגבה את מערך רפואת החירום. הכל קורה בתיאום מושלם ובלוחות זמנים אפסיים".

עבודה תחת אש לאורך שבועות ארוכים דורשת כוחות נפש בלתי רגילים. איך אתם מנהלים את החוסן המנטלי והאומץ הפיזי של הצוותים והמוקדנים?

"ניהול החוסן בארגון בנוי משני רבדים משלימים. הרובד הראשון הוא תשתית הדרכתית מקצועית. אנחנו מקיימים הכשרות עיוניות, סדנאות חוסן ותרגולים מעשיים להתמודדות עם מצבי לחץ קיצוניים בשגרה, כך שברגע האמת לאנשים יש ארגז כלים מוכן. הרובד השני הוא הניסיון המבצעי המצטבר. במהלך השנים, אנשי הצוות שלנו נחשפו לכל תרחיש אפשרי - ממלחמות ועד מגיפה עולמית. הניסיון הזה יוצק תוכן לתוך הפרוטוקולים שלמדו. כשאדם יודע בדיוק מהו תפקידו ואיך לפעול, רמת החרדה יורדת והחוסן המקצועי עולה. אנחנו רואים שדווקא העשייה והיכולת לתת מענה רפואי מציל חיים הן אלו שבונות את החוסן הנפשי של המתנדבים והעובדים שלנו לאורך זמן".

בעקבות האיומים החדשים - טילים בליסטיים, חדירות מחבלים ופיגועים - האם נאלצתם לשנות את שיטות העבודה שלכם בשטח כדי להבטיח את ביטחון הצוותים?

"התובנה המרכזית שלנו מהשנים האחרונות, ובמיוחד ממלחמת חרבות ברזל, היא שכל מדינת ישראל הפכה לשדה קרב אחד. אין יותר אזוריות. פעם התמקדנו בצפון או בדרום, היום אנחנו מבינים שהאיום יכול לפגוש אותנו בתל אביב, ביהודה ושומרון או בעוטף עזה בו-זמנית. בהתאם לכך, שינינו את פילוסופיית האימון שלנו. אנחנו לא מלמדים צוות במרחב אחד משהו שונה מצוות במרחב אחר. כל הנהלים שלנו - הגעה לזירה, התמגנות אישית והתנהלות בתוך זירת אירוע תחת איומים פעילים - מאומנים ומוטמעים בכל הארץ באותה רמה. הנחת העבודה היא שכל איש צוות במד"א חייב להיות מוכן להתמודד עם תרחישי קיצון בכל רגע נתון, ללא קשר למיקומו הגיאוגרפי".

מתנדבי מד"א בזירת נפילת טיל. צילום: דוברות מד"א

מד"א הוא ארגון שמתבסס על אלפי מתנדבים. איך משמרים מוטיבציה כזו כשהם חשופים למראות קשים ולסיכון חייהם?

"מערך המתנדבים הוא באמת אחד מעמודי התווך של החוסן הלאומי שלנו. חשוב להבין, ללא 32 אלף המתנדבים שלנו, לא היינו יכולים להעמיד מערך חירום כה עצום. צוות העובדים בשכר, הכולל פרמדיקים, חובשים ורופאים, הוא מצוין אך מצומצם מדי למצב מלחמה.

"המתנדבים שלנו מגיעים מכל קצוות האוכלוסיה, מצעירים בני 18 ועד מתנדבים בני 80. ההארדקור של המערך הזה הם חובשים ופרמדיקים שמתנדבים במשך עשורים. חלקם היו עובדי מד"א שעברו לקריירות אחרות אך נשארו קשורים לארגון בעבותות. הקהילה הזו נבנית דרך קורסים והכשרות בתוך הקהילה עצמה. המוטיבציה שלהם נובעת מתחושת שייכות עמוקה ושליחות. המראות קשים, אין ספק, אבל הידיעה שבידיים שלהם הם מצילים חיים של שכן, חבר או בן משפחה, היא דלק שאי אפשר לקנות בכסף".

מבחינה רפואית, האם אתם מזהים במלחמה הנוכחית אופי פציעות שונה או מורכב יותר ממה שהכרתם בעבר?

"בהחלט יש שוני מובהק. המלחמה מתחלקת לשני סוגי אירועים מרכזיים. האירוע הראשון היה בשבעה באוקטובר, שם פגשנו בעיקר פציעות ירי חודרות, פציעות מרסיסי RPG ואירועים רבי נפגעים (אר"ן) שנמשכו מעל 48 שעות תחת אש חיה. הסוג השני הוא המערכה מול הטילים הבליסטיים. כאן מדובר על עוצמות הרס אחרות לגמרי. כשנופל טיל עם ראש נפץ של מאות קילוגרמים, מדובר בפציעות הדף קשות מאוד ופציעות רסיסים נרחבות.

"עם זאת, כאן המקום לשבח את הציבור בישראל ואת פיקוד העורף. בזכות המשמעת האזרחית והכניסה למרחבים מוגנים, אנחנו רואים באופן יחסי מעט פצועים קשים, בטח ביחס לעוצמת ההרס הפוטנציאלית. טיל יכול להוריד בניין שלם ולייצר מכתש ענק, אבל אם האנשים נשמעו להנחיות, אנחנו נמצא בזירה בעיקר נפגעי חרדה או פצועים קל שנחבלו בדרך לממ"ד. המשמעת הזו היא קריטית ליכולת שלנו לנהל את האירוע רפואית".

מרבית הציבור בטוח שמד"א הוא גוף ממשלתי. מהי האמת המשפטית והתקציבית מאחורי הארגון?

"זו נקודה שחשוב להבהיר. מגן דוד אדום אינו ארגון ממשלתי. הוא ארגון חירום לאומי סטטוטורי, כלומר הוא הוקם מכוח חוק ייעודי (חוק מגן דוד אדום), אך הוא אינו שייך למשרד ממשלתי כזה או אחר. המשמעות המשפטית והכלכלית של הסטטוס הזה היא דרמטית: מד"א אינו מתוקצב על ידי הממשלה באופן שוטף. אנחנו נשענים בעיקר על מקורות הכנסה עצמאיים ועל תרומות. תרומות הן לא בונוס אצלנו, הן חלק מובנה והכרחי בתקציב. אלה הכספים שבאמצעותם אנחנו קונים אמבולנסים, מצטיידים בתרופות ובציוד רפואי ומחזיקים את המערך הזה בחיים. אנו נשענים על תרומות של יהודים מהתפוצות וגם על תרומות של הציבור בארץ, ובלעדיהן הארגון פשוט לא יוכל לתפקד".

מעבר לתרומות כספיות, היכן עוד אתם זקוקים לעזרת הציבור כרגע?

"יש שני צירים נוספים שהם קריטיים לחוסן הלאומי. הראשון הוא תרומות דם. מד"א הוא הגוף הלאומי האחראי על כל משק הדם במדינת ישראל. דם הוא מוצר שאין לו תחליף, אי אפשר לייצר אותו במעבדה ואי אפשר לקנות אותו בחו"ל. אנחנו חייבים שהתורמים יגיעו אלינו. מערכת הבריאות זקוקה לאלף מנות דם בכל יום - לא רק לפצועי מלחמה אלא לחולים אונקולוגיים, ליולדות ולניתוחים דחופים. הצורך הזה קיים 365 ימים בשנה.

בנק הדם של מד"א. צילום: דוברות מד"א

"הציר השני הוא הכשרת הציבור כמגיבים ראשונים. המציאות היא שגם עם האמבולנסים המהירים ביותר בעולם, אנחנו לא יכולים להגיע לכל מקום בתוך שלוש דקות. לכן, אנחנו קוראים לציבור: בואו לקורסים של מד"א, תלמדו לעשות פעולות החייאה ועזרה ראשונה, תלמדו להפעיל דפיברילטור. ככל שיותר אזרחים יידעו לתת מענה רפואי ראשוני באותן דקות קריטיות עד להגעת הצוות המקצועי, כך נוכל להציל יותר חיים יחד. זהו החוסן הלאומי האמיתי שלנו".

(צילומים: דוברות מד"א)