חדשות סרטן השד

חוקרים איטלקיים מדווחים כי תגובתן של נשים צעירות שאובחנו כחולות בסרטן שד מוקדם עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן לטיפול בטמוקסיפן במשך חמש שנים טובה יותר מזו של נשים שהפסיקו את הטיפול בטמוקסיפן לאחר כשנתיים. ממצאי המחקר, שהקיף 1901 נבדקות וארך תשע שנים, יפורסמו בכתב העת Cancer ב-1 בדצמבר 2005.

החוקרים מצאו שטיפול ממושך בטמוקסיפן הראה הבדל משמעותי בהישרדות הכללית של נשים מגיל 55 ומטה בקרב חולות סרטן שד עם קולטנים חיוביים. בקרב נשים שקבלו חמש שנות טיפול נצפתה ירידה של כ-44% בסיכון לתמותה.

"המחקר שלנו מאשר שנשים אלו חייבות לדעת ששימוש ממושך בטמוקסיפן הוא נשק מצויין במאבק שלהן" מציינת ד"ר מרים ולנטיני, ממנהלי המחקר ב- Consorzio Mario Negri Sud שבסנטה מריה אימברו באיטליה.

סרטן השד הזקוק להורמון הנשי אסטרוגן להתפתחותו ידוע כסרטן שד בעל קולטנים חיוביים לאסטרוגן. הטמוקסיפן מסייע במניעת ההתפתחות של גידולים אלו.

טמוקסיפן כטיפול משלים בסרטן שד מוקדם נרשם בדרך כלל לחמש שנים, למרות שהמכון הלאומי האמריקני לסרטן אינו קובע המלצות חד משמעיות לגבי משך הטיפול הרצוי ביותר.

לבדיקת ההשפעה של משך הטיפול הרצוי, נדרשו החולות באופן אקראי להפסיק את הטיפול לאחר שנתיים או להמשיכו לתקופה של שלוש שנים נוספות. השפעתו המיטיבה של הטיפול הממושך על ההישרדות הכללית הסתמנה רק לאחר כתשע שנים מאבחון המחלה. בקרב קבוצת נשים זו ניכרה ההשפעה רק אצל הנשים הצעירות.
לדברי דר' קרייג ג'ורדן, המנהל המדעי של מדעי הרפואה ב- Fox Chase Cancer Center בפילדלפיה, ההבדל בין הנשים הצעירות לבין המבוגרות יותר הוא במצבן האנדוקרינולוגי (תורת הבלוטות וההורמונים). אצל נשים צעירות גורם האסטרוגן הוא חזק ביותר ומהווה מעין "נוזל הצתה" להתפתחות הסרטן. יש צורך בחמש שנים של טיפול בטמוקסיפן, המהווה טיפול של "החנקת האש", כדי להרחיק את כמויות האסטרוגן הניכרות מהסרטן. אצל נשים מדוברות כמויות האסטרוגן קטנות יותר ולכן טיפול קצר יותר בטמוקסיפן "עושה את העבודה".

לדברי ד"ר ואלנטיני, "לא ניתן להסיק מכך שנשים מבוגרות יותר צריכות להפסיק את הטיפול לאחר שנתיים. רופאים צריכים לשקול בזהירות את השלכות הטיפול אצל נשים מעל גיל 55, במיוחד תופעות הלוואי הידועות של התפתחות סרטן ברירית הרחם והיווצרות קרישי דם. לאחר בחינה זהירה של אספקטים אלו יכולים הרופאים להחליט עבור כל מטופלת באופן אישי האם להמשיך טיפול בטמוקסיפן או להחליפו בטיפול הורמונלי אחר."

החוקרים מסכמים בכך שדרוש מחקר נוסף על מנת לבחון את השפעות הטיפול ההורמונלי על סרטן השד. לדברי קרייג ג'ורדן, "הוכחה בודדת זו אינה צריכה לגרום לשינוי הסטנדרטים הטיפוליים המקובלים בארה"ב".

כח המשימה של שירותי הרפואה המניעתית בארה"ב (U.S. Preventive Services Task Force USPSTF) בחן לראשונה את מידת החשיבות של מתן ייעוץ גנטי וביצוע בדיקות DNA לגילוי הגן BRCA הקשור לסרטן השד כחלק משיגרת הבדיקות.

מכיוון שלדעת הצוות הבודק החסרונות גוברים על היתרונות, ההמלצה היא שאצל נשים ללא היסטוריה משפחתית של מחלות הקשורות למוטציות בגנים 1BRCA או 2BRCA, אין לתת ייעוץ גנטי ולבצע בדיקות לגילוי הגן BRCA.

כח המשימה מצא די ראיות לכך כי נשים ללא היסטוריה משפחתית משמעותית נמצאות בדרגת סיכון נמוכה להתפתחות סרטן שד על בסיס מוטציות הגן BRCA . בנוסף, קיימות לדעת כח המשימה ראיות מספיקות לנזק אתי, משפטי וחברתי העלול להיגרם כתוצאה מהאבחון הגנטי, ולביסוס עמדה זו צוטטו מקרים ידועים של נזק שנגרם על-ידי התערבות רפואית מונעת (למשל, ניתוח כריתה מניעתית).

על כן הגדיר כח המשימה את המדיניות במקרים אלו כהתערבות שאינה מומלצת כשגרה (דרגה D בסולם הנע בין A שמשמעותו התערבות מומלצת מאד ל-I שמשמעו: אין די ראיות להמליץ לכאן או לכאן).

לעומת זאת, כח המשימה ממליץ להפנות לייעוץ גנטי נשים המצויות בסיכון גבוה להימצאות מוטציות BRCA (היסטוריה משפחתית משמעותית), ולשקול לבצע לגביהן אבחון גנטי. לדעת הצוות הבודק, לגבי נשים אלו יתרונות הייעוץ והאבחון הגנטיים גוברים על החסרונות. במקרים אלו הוגדרה ההתערבות כמומלצת (דרגה B).

סיכון גבוה נקבע לפי היסטוריה משפחתית (כלומר, שלושה מקרים של סרטן שד אצל קרובות משפחה מדרגה ראשונה או שנייה). לדעת הצוות אמנם לא נמצאו די ראיות לשיפור התוצאה הרפואית בעקבות אבחון אינטנסיבי או טיפול כימותראפי מניעתי, אך מחקרים מראים כי ניתוח מונע עשוי להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן השד או סרטן השחלות.

הערה: המלצות הארגון אינן מפתיעות, שכן לשני אחוזים בלבד מכל הנשים יש היסטוריה משפחתית התואמת סיכון גבוה למוטציות BRCA, סרטן השד אינו מתפתח אצל כל הנשים שמוטציות BRCA אותרו אצלן, ועד כה קיימות ראיות מעטות ביותר לגבי תמיכה באסטרטגיות של טיפולים מונעים. יש צורך בכלים טובים יותר לאבחון נשים בסיכון גבוה לסוגי סרטן זה כדי להמליץ על אבחון גנטי הולם.

באתר האינטרנט של כח המשימה מתפרסמות ההנחיות המעודכנות:
http://www.ahrq.gov/clinic/uspstfix.htm#review
http://www.ahrq.gov/clinic/uspstf05/brcagen/brcagenrs.htm

מקורות:
U.S. Preventive Services Task Force. Genetic risk assessment and BRCA mutation testing for breast and ovarian cancer susceptibility: Recommendation statement. Ann Intern Med 2005 Sep 6; 143:355-61.

[Original article][Medline abstract][Download citation]
Nelson HD et al. Genetic risk assessment and BRCA mutation testing for breast and ovarian cancer susceptibility: Systematic evidence review for the U.S. Preventive Services Task Force. Ann Intern Med 2005 Sep 6; 143:362-79.

האגודה האמריקנית לסרטן הודיעה השבוע כי שיעור התמותה מסרטן השד ממשיך לרדת הודות להתקדמות בגילוי ובטיפול המוקדם במחלה. החל משנת 1990, יורד שיעור התמותה מסרטן השד ב-2.3% מידי שנה, כאשר הירידה המשמעותית ביותר הינה בקרב נשים צעירות.

על פי דו"ח האגודה "עובדות ונתונים על סרטן השד 2005-2006", מספר מקרי התחלואה בסרטן השד אמנם עלה ב-0.3% בשנה בין השנים 1987-2002, שהיא השנה האחרונה לגביה יש נתונים. אך עליה זו חלה רק בקרב נשים בנות 50 ומעלה. בקרב נשים בנות 40-49, מספר המקרים ירד באותה תקופה, ובקרב נשים בנות 40 ומטה לא חל שינוי ניכר.

הדו"ח, המתפרסם אחת לשנתיים, מספק הערכות על מספר מקרי הסרטן ושיעור התמותה ממנו וכן מידע בנוגע לגורמי הסיכון לסרטן השד, גורמים אשר יכולים לשפר את סיכויי ההישרדות, וחומר עדכני אודות מניעה, גילוי מוקדם, טיפולים וחידושים בנושא.

למעט סרטן העור, סרטן השד הינו סוג הסרטן הנפוץ ביותר כיום בקרב נשים בארה"ב, עם 211,240 מקרים חדשים של סרטן שד פולשני אשר נתגלו בשנת 2005. האגודה צופה כי למעלה מ-40,000 נשים ימותו ממחלה זו השנה בארה"ב.

בעוד ששיעור התמותה הכללי מסרטן השד ירד ב-2.3% כל שנה מ-1990 עד 2002, שיעור התמותה בקרב נשים בנות פחות מ-50 ירד ב-3.3%, וב-2% בקרב נשים בנות 50 ומעלה.

על פי הדו"ח, אחוז ההישרדות הכללי אחרי חמש שנים עומד כיום על 88%, ועל 80% אחרי 10 שנים.

הדו"ח אף מצא כי אחוז ההישרדות אחרי 5 שנים לנשים לבנות עומד על 90% אך רק על 76% בקרב נשים אפרו-אמריקאיות. ממצא זה ניתן להסביר, לפחות בחלקו, על ידי גילוי מאוחר יותר בקרב מיעוטים.

מספר מקרי סרטן השד בקרב גברים עלה ב-1.1% לשנה מ-1975 עד 2002 מסיבות שאינן ידועות. קרוב ל-1,700 גברים אמריקנים מפתחים סטן שד פולשני מדי שנה.

ד"ר אחמדין ג'מאל, מנהל התוכנית להיארעות סרטן באגודה האמריקנית לסרטן, מסביר כי המספר הגבוה יותר של מקרי הסרטן בקרב נשים מבוגרות יותר מקורו בעליה בביצוע סריקות ממוגרפיה, המביאות לגילוי מוקדם יותר של הסרטן. שינויים היסטוריים, כגון הולדת ילדים בגילאים מאוחרים יותר, וכן הולדת מספר קטן יותר של ילדים, אף הם תורמים לעלייה במספר מקרי סרטן השד לדברי האגודה.

לדברי ד"ר ג'מאל, גם מגפת משקל היתר יכולה להסביר את העליה במקרי סרטן השד בקרב נשים מעל גיל 50 אך לא בקרב נשים צעירות יותר. לדבריו, לפני ההגעה לגיל המעבר, משקל יתר מגונן על נשים מפני סרטן השד, אך מרגע שעוברים את גיל המעבר, משקל היתר הופך לאחד מגורמי הסיכון למחלה.

בתמונה הכוללת, לדעתו של ג'מאל, הדו"ח הינו מעודד "היות ורוב מקרי סרטן השד מתגלים כיום בשלב מוקדם. למעלה מ-63% מהנשים מאובחנות בשלב מקומי, שבו אחוז ההחלמה הינו כמעט 98%".

ד"ר רוברט מורגן ג'וניור, רופא במרכז הסרטן בדוארט, קליפורניה, צופה שהירידה באחוזי התמותה מסרטן השד תורגש עוד יותר בשנים הקרובות. "אני חושב שנראה ירידה גדולה אף יותר בדו"ח הבא שיפורסם". מורגן מביא שלושה גורמים האחראים לדעתו לירידה זו - "היכולת שלנו לגלות את הסרטן בשלב מוקדם יותר עולה עם הזמן. כמו כן, התרופות משתפרות, ואנו מגלים כיום כי יש דברים שניתן לעשות על מנת לנסות ולמנוע את חזרתו של הסרטן מחקרים מראים כי שינוי אורח החיים יכול לעזור בכך. אמנם רופאים סברו תמיד כי שינוי הרגלי התזונה ופעילות ספורטיבית יכולים לעזור במניעת הישנות הסרטן, אך כיום יש מחקרים התומכים בערך הרב של שינויים שכאלה בהרגלי החיים".

ד"ר ג'מאל טוען, כי על מנת להוריד את הסיכוי לחלות בסרטן השד, ולשפר את סיכויי ההחלמה ואי הישנות הסרטן, על נשים לעשות יותר פעילות ספורטיבית ולשמור על משקל גוף נורמלי, וזאת בשילוב עם ביצוע סריקות ממוגרפיה באופן סדיר.

מדענים סבורים כי ייתכן שקיים קשר בין צפיפות השד וצפיפות העצם אצל נשים בגיל המעבר.
סברה זו מסתמכת על עדויות מצטברות לגבי השפעתו של מכניזם ביולוגי מאחד הקשור לאסטרוגן שברקמות.

היות וגם צפיפות שד ממוגרפית וגם צפיפות מינרלית של העצם (BMD, Bone Mineral Density ) הם גורמי סיכון מוכרים לסרטן השד העלו עורכי המחקר, קרוליין קראנדל ושותפיה מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ארה"ב, את הסברה שמסלול ביולוגי פשוט המערב חשיפה לאסטרוגן ממקור פנימי, או תגובה לאסטרוגן, עשוי להיות בסיס משותף לשלוש התופעות.

המחקר בדק קשר שטרם נבדק בעבר: האם צפיפות שד ממוגרפית קשורה באופן חיובי לצפיפות העצם אצל נשים בגיל המעבר. נבדקו 564 נשים בגיל ממוצע של 56. כ- 415 לא קיבלו כל טיפול הורמונלי חלופי (HRT) במהלך המחקר. אחרי התאמת הנתונים השונים של הנשים משתתפות המחקר נמצא שצפיפות השד מעידה על קיום קשר חיובי מובהק עם צפיפות העצם במפרק הירך ובעמוד השדרה באזור המותניים.

לעומת זאת בנשים שקיבלו טיפול הורמונלי חלופי לא נמצא קשר חיובי מובהק בין צפיפות העצם וצפיפות ממוגרפית של השד, מה שתואם את ההשפעה העקבית המוכרת של טיפול הורמונלי על צפיפות ממוגרפית."

יחד עם זאת, מגיעים החוקרים למסקנה ש"אצל נשים שלא השתמשו לאחרונה בהורמונים נמצא קשר חיובי בין צפיפות ממוגרפית של השד וצפיפות העצם, מה שיכול להעיד על קיומו של מכניזם ביולוגי מאחד הקושר צפיפות עצם עם צפיפות השד."