המתת חסד - בעד ונגד, מאמר שישי בסדרה

למאמר הראשון בסדרה: הזכות למות בכבוד
למאמר השני בסדרה: מה בין אקטיביות ופסיביות?
למאמר השלישי בסדרה: כן או לא?
למאמר הרביעי בסדרה: הפן המוסרי
למאמר החמישי בסדרה: איך מכמתים מוות?

נשאלת השאלה, כיצד נסווג את החולה הסופני בסוף פרשת חייו, אשר אינו רואה טעם בהמשך הכאב והסבל שהם מנת חלקו היום יומי ומבקש להקדים את המוות הבלתי נמנע. האם גם הוא בגדר מתאבד? האם ניתן לראות בעקרון האוטונומיות כמתיר "רצח עצמי" ומונע התערבות המדינה במעשה מסוג זה?

מבחינה מוסרית המונח "התאבדות" נושא קונוטציות שליליות ביותר. גישת התרבות המערבית להתאבדות מושפעת למעשה מגישות דתיות והיסטוריות. הגישות הדתיות שותפות לדעה כי לאדם אין כל זכות על חייו. החיים הם מתת הבורא והאדם נברא בצלם האל כתוצאה מכך רק לאל הזכות ליטול חיי אדם, במועד ובצורה שיבחרו על ידו.

בארץ הוטל עונש מאסר של עד שלוש שנים לפי החוק הפלילי המנדטורי, בסעיף 229 (1), על מי שנשאר בחיים לאחר ניסיון התאבדות, ומסוגל היה לעמוד לדין ולהיענש. עבירה זו בוטלה ונמחקה מספר החוקים במסגרת הצעת חוק משנת תשכ"ו, לאחר שממילא לא הופעלה קודם לכן .

בתי המשפט אשר דנו בעתירות חולים סופניים להימנע ממתן טיפול רפואי או להפסקתו, והכירו בזכות לסרב לטיפול רפואי גם מקום שהיה ברור כי קיימת הסתברות גבוהה שהפסקת הטיפול או מניעתו יביא למות החולה, קבעו כי זכות זו שונה מהתאבדות. בניגוד להתאבדות שמניעיה מגוונים, ולעיתים אף ניתנים לשינוי, הרי כשמדובר באותנזיה רצונית, מדובר בדרך כלל באדם שמצבו האובייקטיבי-מבחינה רפואית-מוגדר כבלתי הפיך ותוחלת חייו קצרה ממילא וניתן לראות את הרציונליות של העדפת המוות על פני החיים. כמו כן, אותנזיה רצונית נבדלת מן ההתאבדות בכך שהיא כרוכה בסיוע/מעורבות של אדם נוסף

1 . בעניין זה ראה: א' רובינשטיין "אכיפת מוסר בחברה מתירנית" (ירושלים, תשל"ה 1975) 26.

סיוע להתאבדות כמו גם אותנזיה אקטיבית, מצויים מעבר לגבול ההיתר החוקי. סיוע להתאבדות, ע"פ הגדרתו מצריך עזרת צד ג' (רופא, או קרוב משפחה) בהחשת המוות ע"י מתן הכלים או האמצעים לחולה עצמו להחשת מותו. להבדיל מסוגיית ההתאבדות, נושא הסיוע להתאבדות מתנגש וסותר את הוראות החוק הפלילי. במרבית המדינות המערביות, וגם בארץ (2), הסיוע להתאבדות הינו אסור ע"פ הדין הפלילי.
בקודקסים פליליים במשפט המקובל, אדם אשר סייע להתאבדות יהיה צפוי להיות מואשם ברצח.

נושא הסיוע להתאבדות שימש מוקד לדיון ציבורי-חברתי-משפטי בארה"ב בשנים האחרונות והוכרע לאחרונה בבית המשפט הפדרלי העליון של ארה"ב בפרשות Glucksberg (3) ו-(4) Quill
התפנית בנושא הסיוע להתאבדות חלה בארה"ב בשנת 1994 כאשר הוחל במדינת אורגון, החוק המדינתי הראשון המתיר לחולים סופניים לבקש מרופאיהם מרשם לתרופות במינון מוגבר להחשת המוות (5) (להלן יפורט בהרחבה בפרק המשפט המשווה).

סמוך לאחר מכן, באוגוסט 1995, נפסק בפרשת (6) Lee v. Oregon כי חוק זה אינו מספק הגנות ראויות כנגד אפשרות לניצול לרעה ומפר בכך את ה- equal protection clause של חוקת ארה"ב ע"י יצירת הפליה לרעה של החולים הטרמינלים.

עד לשנת 1994 מרבית המדינות בארה"ב חוקקו חוקים האוסרים על סיוע להתאבדות. מקצת המדינות (7 מהן) סיווגו את מעשה הסיוע להתאבדות כעבירה של הריגה או רצח. ברוב המדינות סווג המעשה כעבירה נפרדת מהריגה או רצח.
ה (7)-Model Penal Code אוסר על סיוע להתאבדות, אך קובע את העונש עפ"י כוונת המסייע והתוצאה.
בקורת רבה הוטחה כנגד החקיקה הנוקשה האוסרת על סיוע להתאבדות, מבלי להתחשב בחולים סופניים הסובלים מכאבים בלתי נסבלים ובלתי אנושיים. פסקי דין בבתי המשפט הפדרלים המחוזיים דנו בשאלת חוקיות מעשי הסיוע להתאבדות לאור תיקון ה-14 לחוקה.

בפרשת (8) Quill V. Koppel קבע בית המשפט הפדראלי המחוזי בניו יורק כי אין להכיר בזכות לקבלת סיוע להתאבדות. בית המשפט מתייחס לפרשת (9) Cruzan וקובע כי יש הבדל משפטי משמעותי בין אותנזיה פסיבית וסיוע להתאבדות.
בפרשת (10) People V. Kevorkia סירב בית המשפט העליון במדינת מישיגן להכיר בזכות חוקתית לסיוע להתאבדות. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט לערעורים בקובעו כי החוקה האמריקאית אינה מגינה על הזכות לבקש סיוע להתאבדות. ההבדל הוא בכך שבמניעת טיפול או הפסקתו המדובר בפעולה פסיבית המסתיימת במיתה טבעית, ואילו בסיוע להתאבדות המדובר בפעולה אקטיבית שתוצאתה מוות מלאכותי. בית המשפט אף סירב להכיר בזכות לסיוע להתאבדות כזכות חוקתית.
במקביל, באותה שנה, בית המשפט העליון בוושינגטון, באותה שאלה, פסק הלכה הפוכה בפרשת Compassion in Dying V. Washington . וקבע שהזכות לסיוע להתאבדות הינה זכות יסוד לחולים סופניים שמקורה ב- Due Process Clause של התיקון ה-14 של חוקת ארה"ב.
פרשות Glucksberg ו- Quill שניתנו ביוני 1997, הפכו את הקערה על פיה. בהחלטות מונומנטאליות אלו פסק בית המשפט העליון הפדראלי פה אחד- כי אין זכות חוקתית לסיוע להתאבדות.


2. ע"פ 6568/93,קרוגולץ נ' מ"י, פ"ד מט' (1) 397.3. Washington v. Glucksberg, 117 S.ct. 2208 (1997
4 . (Vacco v. Quill, 117 S.ct. 2293 (1997
5. Oregon Death with Dignity Act, Ballot Meesure 16 Nov. 8, 1994, general election
6 . Lee v. oregon (1995) Lexis 12011
7. 210.5. Comments 567 & Model Penal Code
8. Quill V. Koppel, 872 F.Supp.78 1994
9. Cruzan v. Director Missouri Dipartment of Health, 497 U.S. 2611990
10. People V. Kevorkian, 1994 WL 700448 Much Ct. App. 1994 83