מכתב פתיחה

בשיר "אלי" כתבה לאה גולדברג

"השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאד".

לאה גולדברג מדברת על היופי שבהזדקנות. על החוכמה ונסיון החיים המצטבר. על היופי שבהבשלת הנפש. יהיו אלו אותם אנשים שיגידו "הרווחתי כל קמט ביושר".
יהיו שיוסיפו "הנה הגעתי לפנסיה וכעת יש לי שפע זמן חופשי לחיות כמו שאני בוחר". הגיל הזה טומן בתוכו הנאה רבה מהסבאות/סבתאות. להיות בקשר עם הנכדים ללא העול והקושי של גידולם.
אך זהו רק צד אחד של הזיקנה. צדדים אחרים הם לעתים הבדידות, העצב, החלשות ובגידת הגוף, התמעטות וצמצום המעגל החברתי. לעתים עודף הזמן מוביל לתחושות שעמום וריקנות.
עולות שאלות שלא נשאלו קודם : מה הספקתי בחיי? אילו השגים השגתי? מה אני עוד יכול להספיק? מה אני צריך להשלים ולקבל?
ישנם שלבים שונים של התהליך. האתגרים העומדים בפני אדם צעיר בן 65 שזה עתה פרש לפנסיה שונים מהאתגרים העומדים בפני בן ה90. אילו דורות שונים.
שאלות שונות עומדות בפני האדם הבשל. האם כדאי לי להמשיך לחיות בבית שלי? האם בבית אבות, מוקף אנשים בני גילי?
מה זה אומר שאני צריך יותר את הילדים שלי? האם זה אומר שאני תלוי בהם כעת יותר? מה זה עושה לי?
שאלות אלו עוד רבות אחרות נשאלות ויהיה להן כאן מקום בפורום.
לעתים נארח מומחים בנושאים שונים לפי הדרישה והצורך.
הינכם מוזמנים לשאול ולהעזר ולהעלות רעיונות והצעות.

בברכת פורום מענין ופורה
נעה ביצ'קוב
[email protected]