חדשות בסרטן השד

על-פי מחקר חדש, מינון גבוה יחסית של כימותרפיה מוריד ב-22% את הסיכון הכולל להדרדרות לאחר סרטן שד, בקרב נשים צעירות ומבוגרות כאחד.

במחקר הרטרוספקטיבי, בראשותו של פרופ' הימן מוס ממרכז הסרטן ב ברלינגטון, וורמונט, נותחו נתוניהם של ארבעה מחקרים קלינים אקראיים שעסקו בטיפול בסרטן השד עם קשריות לימפה חיוביות בין השנים 1975-1999. במחקר נכללו סה"כ 6,487 נשים.

על פי התוצאות, נמצא קשר מובהק בין מינון הכימותרפיה שניתנה במהלך המלחמה להמשך חיים ללא המחלה. ממצא זה היה עקבי בכל קבוצות הגיל שנבדקו. הסיכוי להדרדרות היה נמוך ב- 18% עבור נשים עד גיל 50, כולל, נמוך ב- 20% בקבוצת הגיל 51-64, ונמוך ב-42% בקרב נשים בגיל 65 ומעלה.

מסקנת המחקר היתה כי נתון הגיל לכשעצמו אינו צריך לשמש התוויית-נגד למתן טיפולים כימותרפיים אופטימליים לנשים מבוגרות שבריאותן הכללית טובה.

לדברי פרופ' מוס, ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם מספר גדל והולך של מחקרים, המוכיחים כי נשים משכבת גיל זו במצב בריאות סביר עד טוב עומדות בטיפולים כימותרפיים סטנדרטיים ואף אינטנסיביים כמעט כמו הצעירות יותר.

הוא הזהיר כי במקרים רבים, רופאים אינם מציעים טיפול כימותרפי תומך לפציינטיות מבוגרות בריאות הנמצאות בסיכון גבוה לחזרת המחלה. גם כאשר מוצעת להן כימותרפיה, המינונים נמוכים יתר על המידה, דבר המפחית מיעילותם.

קבוצת המחקר ציינה עוד, כי בניסויים בנושא סרטן השד קיים ייצוג נמוך מדי של נשים מגיל 65 ומעלה (8% בלבד), בעוד שלהערכתם, כמחצית מהנשים החדשות המאובחנות כחולות במחלה משתייכות לקבוצת גיל זו.

מצבי דחק (stress) ממושכים משפיעים על בריאותנו הפיזית באמצעות רשת הדוקה של קשרים בין גוף לנפש. במחקר, עליו מדווחים מירי כהן ושמעון פולק בכתב העת למדעי ההתנהגות "מגמות", היוצא לאור על-ידי מכון סאלד, נבדקו הקשרים בין מצב נפשי לבין מדדים חיסוניים והורמונליים אצל נשים שהן בנות לחולות סרטן שד (להלן בנות), ועל כן מצויות בקבוצת הסיכון לסרטן שד משפחתי.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שתפקודים חיסוניים, החיוניים לשמירה על בריאות הפרט, נמוכים יותר אצל הבנות בהשוואה לקבוצת מחקר תואמת, והם קשורים לרמות גבוהות יותר של מצוקה נפשית והפרשה מוגברת של הורמוני דחק. בנות שתפסו את הסיכון האישי שלהן לחלות בסרטן שד כגבוה ואת יכולת השליטה שלהן במניעת סרטן שד כנמוכה, היו בעלות תפקודים חיסוניים נמוכים יותר.

תוצאות המחקר מעידות על הצורך לתכנן ולהפעיל תכניות התערבות להפחתת לחץ ולשיפור דרכי התמודדות אצל נשים בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד. מסקנה נוספת מהמחקר היא שלאנשי מקצוע כמו עובדים סוציאליים ופסיכולוגים חשוב לרכוש ידע בתחום התהליכים המשולבים של גוף ונפש, שיאפשר הבנה רחבה וכוללנית של תפקוד האדם.

אמצעי התקשורת מהווים מקור מידע חשוב בכל הנוגע למחלת הסרטן, ויש בכוחם לעצב עמדות ואמונות בנושא ולהשפיע על תהליכי קבלת החלטות. במחקר המתפרסם בכתב העת "הרפואה", בוחנים פרופ' גבריאל וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ועמיתיו את הפערים בין הסיקור התקשורתי לבין הנתונים הרפואיים הקשורים במחלת הסרטן לסוגיה באוכלוסייה הישראלית.

המחקר התבסס על ניתוח תוכן כמותי, במסגרתו נבדקו 650 כתבות בנושא מחלת הסרטן, שהתפרסמו בשלושת העיתונים היומיים הנפוצים בישראל: "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" במהלך שנת 2000. נתונים ממשרד הבריאות היוו בסיס להשוואה עם נתוני הסיקור התקשורתי בהיבטים של סוגי הסרטן המדווחים, הדגש על מוות בהקשר של המחלה, דיווח על טיפולים וגיל החולים.

מתוצאות המחקר עולה,כי קיימים פערים בין שכיחות המחלה באוכלוסיה לבין שכיחות הסיקור התקשורתי שלה. כך נמצא, בין השאר, עודף ייצוג לסרטן השד, סרטן העור וסרטן הריאה, לעומת תת-ייצוג לסרטן המעי הגס. בנושא סרטן השד, נמצא סיקור יתר בעיתון "מעריב" (35.6% בהשוואה ל-25% במציאות), תת-סיקור ב"ידיעות אחרונות" (13.7%) וסיקור הולם ב"הארץ" (25.2%).

ההסברים לפערים בין מציאות לבין "מציאות תקשורתית" ביחס למחלת הסרטן נעוצים, על-פי המחקר, בסוג העיתון והאוריינטציה שלו, בערך החדשותי ומידת האטרקטיביות התקשורתית של המחלה, וכן בהיקף הפעילות של ארגונים, מכוני מחקר, מוסדות רפואיים ותעשיית התרופות, המקדמים נושאים ואינטרסים שונים. כמו כן צויינה נטייתה של התקשורת להדגיש את הסיפור האישי והאנושי, ולעיתים קרובות את הדרמטי והחריג.