מכתב פתיחה

זוכרות את 9 החודשים האלה שהתכוננתן,שהתרגשתן,שידעתן כל כך טוב איך תגדלו אותו וכמה תקדישו לו והוא יהיה ילד מיוחד ואצלכן לא יהיו את הצעקות והכעסים וחוסר הסבלנות והויכוחים וה.... שיש שם,אצל השכנים.

זוכרים את היום שהבנתם פתאום שזהו אוטוטו אתם אבות.וואו,זה כל כך גדול,להיות אבא ובעצם אני בעצמי עוד ילד.כמה אחריות.

טוב,אני אסתדר. סך הכל בעבודה אני מנהל 20 אנשים,אז עם ילד אחד קטן אני לא אצליח?.

ובמזל טוב אחרי הרבה צפיה והרבה כאבים,אתם הורים !.

וזה נפלא כי הוא מקסים,והוא כבר יושב,והנה הוא אומר "אבא" וכבר כמעט "אמא".ואצלכם הכל רגוע. הצלחתם !.

ואז הוא בן 4 והוא מוציא אתכם מהכלים והוא מתעקש סתם ועושה את כל אותן ההצגות ומשתטח על הרצפה,וכל מה שאתם מבקשים ממנו הוא עונה "לא רוצה". והנה הפכתם לשכנים,אתם צועקים,מאיימים ,חסרי סבלנות.

אז רגע לפני שתחושת האכזבה משתלטת עליכם,בואו ושתפו אותנו.

אני מתחייבת לנסות בכל פעם מחדש להתאים איתכם ביחד את העצה,את הדרך שבה תוכלו שוב להרגיש שהצלחתם.