טיפול פסיכיאטרי לאנשים עם פיגור שכלי

"בשנים האחרונות גוברת ההכרה בקהילייה המקצועית הבינלאומית כי קשיים רבים של אנשים עם פיגור שכלי נובעים ממצוקה רגשית. לבעיות התנהגות, קשיי ריכוז, תנודות במצב הרוח, תסכולים וקשיים חברתיים, המופעיים בקרב ילדים ובוגרים עם פיגור, יש לעיתים קרובות רקע נפשי, והמענה חייב לפיכך לבוא מתחום בריאות הנפש".

במילים אלו מתמצת מר בני הוזמי, מנהל מכון טראמפ ללימודי המשך בנכויות התפתחותיות בבית איזי שפירא, את הרעיון שעומד מאחורי קיום כנס ראשון בארץ העוסק בנושא: "פסיכיאטרייה ופיגור שכלי - הזכות לטיפול בקהילה", שיתקיים ב- 12.1.04, בירושלים.

כמענה לצורך של הענקת טיפול נפשי מסוים לאנשים עם פיגור שכלי החל להתפתח במספר מקומות בעולם הענף המקצועי של פסיכיאטרייה שמתמחה באנשים הלוקים בפיגור שכלי. בישראל, הנושא טרם לובן או טופל, דבר אשר הביא את מכון טראמפ בבית איזי שפירא, המרפאה לפסיכיאטרייה נוירו- התפתחותית במרכז הרפואי שניידר לילדים, אקי"ם ירושלים וארגונים נוספים כ"קרן שלם", לעורר אותו ולזכות בברכת משרדי הבריאות והרווחה והירתמותם לנושא.

"חשוב מאוד לפתח תחום חיוני זה, גם בישראל, לרווחתם של אנשים עם פיגור שכלי בארץ", אומר הוזמי, "ולשם כך התכנסו גורמים רלוונטיים רבים במגזר הציבורי והמקצועי, כדי לקדם שיתופי פעולה בעניין ועל מנת לסייע בהקמת ועדות ללימוד הצרכים ובניית תוכניות אב למתן המענה הנכון".

פרופ' פיליפ גרהאם, הנו אחד מהמרצים האורחים, שהגיעו מחו"ל לצורך הכנס. פרופ' גרהאם, הנו פרופסור אמריטוס בתחום הפסיכיאטרייה של הילד, במכון לבריאות הילד בלונדון ואף שימש כנשיא החברה האירופית לפסיכיאטרייה של הילד והמתגבר ובתוקף תפקידיו הרבים, פרסם מחקרים וספרים מקצועיים רבים.

לדברי פרופ' גרהאם: "הצורך היחיד החשוב ביותר של ילדים ומתבגרים עם פיגור שכלי - אחרי שירותי חינוך הולמים - הוא שירות לקשיים נפשיים או הפרעות פסיכיאטריות נלוות. שיעור הבעיות בתחום בריאות הנפש בקרב ילדים אלה גבוה בהרבה מזה של האוכלוסייה הכללית. בשעה שרק ל-10 אחוזים מהילדים עם בעיה נפשית יש פיגור, לכ-40 אחוזים מהילדים עם פיגור יש הפרעה נפשית. לילדים אלה יש שיעור גבוה במיוחד של הפרעות התפתחותיות מקיפות(PDD), כולל אוטיזם, ושל הפרעת קשב וריכוז (ADHD). עם זאת, גם השיעור של כל הסוגים האחרים של בעיות נפשיות גבוה יותר בקרבם.

המחקרים מראים גם, כי אם ניתן להגיע לאבחון מדויק, אין סיבה שהטיפול בהפרעות פסיכיאטריות אצל ילדים ומתבגרים עם פיגור שכלי יהיה פחות יעיל מטיפול בילדים עם יכולת רגילה."

מרצה נוסף מחו"ל, ד"ר רובין פרידלנדר, מנהל שירותי טיפול אומבולטוריים עבור אנשים עם נכויות התפתחותיות ובעיות רגשיות והתנהגותיות בוונקובר, קנדה, ומרצה בכיר בתחום הקליני במחלקה לפסיכיאטרייה באוניברסיטת בריטיש קולומביה, תולה חלק מפתרון הבעיה, במעורבות יתר של שירותי הבריאות, אל מול המצב כיום בו עיקר המעמסה נופלת על שירותי הרווחה. לדבריו שירותי הבריאות צריכים להקצות משאבים להענקת שירותים רפואיים ופסיכיאטריים נפרדים וייחודיים לאנשים עם פיגור שכלי, כך שיאפשרו שילוב מוצלח יותר של אוכלוסייה זו בקהילה.

כחלק משלים מציע דר' פרידלנדר את המודל הקנדי, כתשובה לשאלה כיצד לספק שירותים הולמים ואיכותיים בתחום בריאות הנפש לאנשים עם פיגור שכלי: "הכשרת מתמחים בפסיכיאטריה וסטודנטים לרפואה בתחום זה; צוותים מולטי-דיסיפלינריים בתחום בריאות הנפש; הכרה בצרכים הייחודיים של אנשים עם פיגור שכלי קשה; מיטות למקרי חירום ומיטות ייעודיות בבתי חולים; תכנון משותף של משרד הבריאות ומשרד הרווחה; ולבסוף סינגור מטעם משפחותיהם של אנשים עם פיגור שכלי וקשיים נפשיים, המבוסס על מידע נרחב ועדכני.

בני הוזמי מסכם: "היעדר מענה טיפולי מספק עבור אנשים עם פיגור שכלי המתגוררים בקהילה בולט כעת ומערים עליהם ועל משפחותיהם סבל נוסף. התווית תוכנית עבודה, שתאפשר מענה טיפולי הולם לאנשים עם פיגור שכלי ומצוקות רגשיות, התנהגותיות ונפשיות, תקל על רבים מהם ותאפשר להם איכות חיים, במידת האפשר, והמשך מגורים בחיק משפחותיהם ובקהילותיהם.

לקריאה נוספת: פסיכיאטר