אוכל, סקס ותקשורת

אני אוכל אותך...
mon petit chou (כרוב קטן שלי... בצרפתית)
dish (כינוי לבחורה חתיכה באנגלית)
cookie
sweetie
הרעב הפיזי והרעב המיני הנם הצרכים התובעניים ביותר שמאז ומתמיד הובילו אותנו לאכילה, לעשיית אהבה ומלחמה.
"אני אוכל אותך..." יכול לנבוע מתוך רעב מיני... "אתה מריח כל כך טוב שבא לי לאכול אותך"... מתוך אהבה עמוקה של אם שקשורה קשר עז לבנה התינוק ומרוב נשיקות "בא לי לאכול אותך". "אני אוכל אותך" יכול להיות קשור גם לקניבליזם שמרוחק מחיי היומיום, אך מוסווה בהשאלה בהקשר מיני. אדם ישאל את חברו המרוגז שהבוס פיטר אותו "מה אוכל אותך?" ולא "מי אוכל אותך?" כלומר, אכילה ובליעה מתוך כעס, מתוך עליונות וכוחניות.

מזונות רבים יכולים להיחשב כמעוררי תשוקה רק על פי צורתם: מזונות בעלי צורה פאלית כגון מלפפון, גזר, בננה, אספרגוס, צלופח או מזונות שדומים לאבר המין הנקבי כמו צדפות, תאנים, דובדבנים וקוויאר, שעשוי להזכיר ביציות של אישה. התפוח בסיפור הבריאה מקושר לפיתוי אך אם נעצור רגע ונחשוב הרי החלק הסקסי ביותר בכל הגוף ומעורר התאווה הטוב ביותר הנו הדמיון.
הפרימיטיביים ראו בבריאת העולם תהליך אישי ואוניברסלי גם יחד: "האדמה מצמיחה מזון, ובני אדם מולידים ילדים. הגשם יורד מהשמיים ומכניס את האדמה להריון, ואחר כך בוקעים מבטן האדמה פירות וירקות - אדמה שהריה נראים כמו נשים שרועות בשעת מנוחה ואשר מעיינותיה מתיזים כמו גברים בריאים. טבחים אפו בשר ולחם בצורת אברי מין, במיוחד אבר המין הזכרי, יצרו פסלים של גברים ונשים שאברי המין שלהם הוצגו בצורה מופרזת, ואשר השקיפו על ההילולה של האורגיה כשהזוגות המקודשים הזדווגו בפומבי. משדיה של גאיה המיתולוגית שפע חלב, והם נהפכו לגלקסיות. דמות ונוס הקדומה בעלת שדיים עצומים, כרס תפוחה, ישבן וירכיים אדירים, סמלה את כוח החיים הנקבי, את אם היבול ובני האדם. האדמה עצמה הייתה אלה, בשלה ובעלת חמוקיים, קורנת מרוב פוריות, עתירת אוצרות.

בואו לדבר על כך בפורום סקסולוגיה

לשפתיים, ללשון ולאיברי המין יש אותם קולטים עצביים שבגללם הם רגישים יותר ולכן התגובה דומה. אחת הדרכים המוחשיות ביותר שיכולות לקשר בין מין ואכילה היא הנשיקה. כשאנו מתנשקים אנו, כבדרך המשחק, טורפים, יונקים ומעכלים זה את זה.
יש סבורים שהנשיקה התפתחה מרחרוח פניו של הזולת, נשימת ריחו, טעימה של הזולת מתוך ידידות ואהבה, כדי לעמוד על מצב הרוח והתחושה. כיום יש תרבויות בהן מקדמים זה את זה על ידי הצמדת ראשיהם זה לזה כדי לנשום זה את תמצית ריחו של זה. גם חיות לעתים קרובות מלקקות את בעליהן או את גוריהן כדי להתענג על הטעם של האדם או החיה האהובים עליהן.

מקורה של הנשיקה הצרפתית היה בחברות האנושיות הקדומות. לפני שהומצא מזון תינוקות מסחרי, גמלו הנשים האמהות את ילדיהן מיניקה כשלעסו תחילה את מזונם ואחר כך העבירו אותם לפיותיהם של התינוקות בעזרת מגע שפה-לשפה - ובאופן טבעי זה היה כרוך בכמות ניכרת של מגע לשוני ולחץ-פה הדדי. מערכת זו, הציפורית כמעט, של טיפול הורי, אולי תראה לנו היום מוזרה ונוכרית, אבל קרוב לוודאי שקדמונינו יישמו אותה לפני מליון שנים או יותר וכמעט ודאי שהנשיקה הארוטית של המבוגרים כיום היא שריד וזכר למקור הזה... איננו יודעים בבירור אם זה הועבר לנו מדור לדור... או אם נולדנו עם נטייה מובנת לכך. כך או כך, נראה כי הנשיקות העמוקות והלשוניות של האוהבים בימינו אנו מחזירות אותנו לאותו שלב של תזונת-פה-לפה בעבר הרחוק... אם הנאהבים הצעירים מגלים זה את פיו של זה, ומרגישים את הניחוחות העתיקה שבאותו מגע, ייתכן שהדבר מסייע להם להגביר את האמון ההדדי ביניהם, ועל-ידי-כך את הקשר הזוגי שלהם. השפתיים מזכירות לנו את שפתי הפות מכיוון שהן מאדימות ומתנפחות כשהן מגורות ולא סתם נשים דואגות במודע או שלא במודע לשוות לשפתיהן מראה אדום עוד יותר בעזרת שפתון.

לתגובות: גיל שמרות