דוחה חרקים אישי - ריח גוף

סוף, סוף אולי אפשר יהיה לעמוד בקשיי ביצות סקוטלנד, כמו גם איזורי ביצה אחרים בעולם כולו.
מדענים קיבלו מימון ממשלתי לפיתוח דוחה חרקים אולטימטיבי על מנת להלחם במידג' - בן דוד אכזרי של היתוש, התוקף מספר מדינות בחצי הצפוני של כדור הארץ.
החוקרים נמצאים באוניברסיטת אברדין בסקוטלנד, ומתכוונים להשתמש בתוכנות ייעודיות על מנת לסרוק ריחות המופצים על ידי "מושכי מידג'ים", אנשים שסובלים מיותר עקיצות בהשוואה לאחרים. לאחר מכן ישוו את הריחות הללו עם ריחות של אנשים שדוחים באופן טבעי את החרקים, וישתמשו בממצאים ליצירת הגביע הקדוש של תעשיית התיירות הסקוטית: תרסיס יעיל נגד חרקים.
צוות החוקרים, בראשות פרופסור ג'ני מורדו, מקווים שהממצאים ישמשו בסופו של דבר גם נגד טפילים מזיקים יותר, כמו יתושים נושאי מלריה באפריקה ובאסיה.
"חקרתי את החרקים האלה יותר מ 12 שנה" אומרת מורדו. "העניין העיקרי במחקר הוא למצוא דרכים להגביל אותם מבלי להשפיע על הסביבה. אנחנו לא יכולים לרסס איזורים שלמים עם קוטלי חרקים. לכן עלינו למצוא דרכים חלופיות".
הצוות באברדין מתכנן להקדיש את השנתיים הקרובות למחקר במימון קרן המחקרים הסקוטית. בתום התקופה החוקרים מקווים למכור רישיונות לשימוש בדוחה החרקים, או לבסס חברה עצמאית שתפתח את המוצר. השוק הפוטנציאלי, אומרת מורדו, יכול להיות עצום.
קשה לאמוד את ההשפעה הכלכלית של המידג' על תעשיית התיירות בסקוטלנד. יחד עם זאת לא חסרים סיפורים על טיולים וקבוצות שהתחילו בנסיגה מהירה כשנתקלו בתוקפים המכונפים.
הסקוטים בילו כמה מאות שנים בניסיון לאתר נשק כנגד הפולשים הקבועים מידי שנה. אנשים ניסו הכל החל בעשבי מרפא ומשחות ועד לצמידים מדיפי ריח ומסיכות פנים. רבים טוענים שאפטר שייב מסוג "אולד ספייס" עובד, ואילו אחרים מתעקשים שאכילת צנצנת מרמייט (ממרח עשוי מתמצית שמרים) תעשה את העבודה. עד היום, לא ניתן להוכיח את יעילותה של אף שיטה.
אין זה מפתיע. התושבים למודי הסבל של סקוטלנד והתיירים עומדים בפני יריב מאיים.
נקבות המידג' שותות את הדם, מה שעוזר להן להטיל את הביצים. הזכרים מקיימים אורח חיים בלתי מזיק, ושותים צוף פרחים.
האשם העיקרי, המידג' העוקץ באזורי הרמה, או בשמו הרשמי Culiocides impunctatus, מתרבה במספרים עצומים בכל קיץ. קבוצה נפרדת של חוקרים מאדינבורו סגרה שטח בגודל שני מטרים רבועים, ותפסה בו חצי מליון מידג'ים בלילה אחד.
באברדין, מורדו ועמיתיה, בסיוע קבוצת מחקר נוספת מאנגליה, לא נרתעים. המדענים כבר פיתחו מגוון שיטות לבידוד המולקולות היוצרות את הריח שמופק על ידי המתנדבים.
כל ריח ישוגר לעבר קבוצה של מידג'ים שגודלו לשם כך, ושנמצאים בקצה שרוול רוח. המדענים יוכלו על ידי כך לבדוק עד כמה נמשכים החרקים לכל ריח.
הצוות גם הצליח לחבר אלקטרודות לכל אחד מהמחושים של המידג'ים, וכך קיבלו תמונה ברורה יותר לגבי התגובה של החרק לריחות השונים.
המבחן הסופי יגיע כאשר דוחי חרקים ירוססו על זרוע של "מגנט מידג'" טבעי. "אנחנו יכולים להכניס את הזרוע של המתנדב לשרוול הריח, ולראות מה קורה", אומרת מורדו. "אנחנו יכולים להעלות מחסום, כך שבכל מקרה אף אחד לא ייעקץ".