התמודדות עם מגיפת ההשמנה

ידוע מזה זמן מה שעודף משקל נקשר לגורמי סיכון מוגברים למחלות ולנכות, וכי זהו מצב המחייב ניהול יעיל יותר של המשקל. רק לאחרונה, לעומת זאת, התחילו לזהות עודף משקל כבעיה בעלת היקף ארצי הדורשת פעולות מניעה.
ההשמנה מגיעה למימדים של מגיפה במרבית המדינות המפותחות. באנגליה, ארצות הברית ואוסטרליה, למעלה ממחצית המבוגרים סובלים מעודף משקל או השמנה, ונתונים עדכניים מראים עלייה דרמטית בתופעה במהלך שני העשורים האחרונים.
אם כן, מהן הסיבות למגיפת ההשמנה, ומה ניתן לעשות כדי למנוע זאת?

גנים קובעים את הנטייה האישית להשמנה, אבל מגיפת ההשמנה אינה מיוחסת לגורמים גנטיים דווקא, שכן הגידול בתופעה התרחש בזמן קצר מכדי לאפשר שינוי גנטי משמעותי כל כך באוכלוסייה. על פי סקר שנערך לאחרונה, מגיפת ההשמנה הנוכחית נגרמת בעיקר בשל גורמים סביבתיים המעודדים צריכת מזון מוגברת לעומת פעילות גופנית מופחתת. גורמים שונים כמו עלייה בנגישות המזון, עלייה בשימוש במחשבים ובטלוויזיה, הסתמכות יתירה על כלי רכב ממונעים לצורכי תעבורה והפחתה בתכניות האימון הגופני בבתי הספר ובמקומות העבודה, כמו גם שינויים באורח החיים המשפחתי בשל עלייה ברמת החיים, מזוהים כגורמים חשובים וכמניעים לתופעת ההשמנה.

על מנת למנוע השמנה הרשויות מציעות מספר גישות המדגישות שינויים סביבתיים. בין השאר אלה כוללות שינוי של מבנה הבתים על מנת לעודד שימוש במדרגות, בחינת העיצוב העירוני על מנת ליצור שכונות בהן ניתן ללכת ברגל במקום במכונית, ושילוב מהודק יותר של שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים בערים. כמו כן שיפור של תוויות המזון על מנת לסייע לצרכנים לקבל החלטות מושכלות, וגידול במגוון מזון בריאות בבתי הספר ובמקומות העבודה. למרות שההגיון הפשוט אומר כי להתערבות מהסוג הזה יהיו תוצאות חיוביות, עדין צריך ליישם אותה, ואין עדין מחקרים שיכולים להעריך את השיפור. מספר מחקרים מצומצם בלבד התמקד במניעת עלייה במשקל. מרבית המחקרים מתמקדים בחינוך הציבור ובמיומנויות חברתיות, עם דגש מועט בלבד על שינויים סביבתיים.
בסקר השיטתי המחברים זיהו ארבעה מחקרים הכוללים מבוגרים. הם התמקדו בנשים אפריקאיות אמריקאיות, וכללו בין שש לשתים עשרה פגישות הסברתיות. המשתתפות למדו לקרוא תוויות מזון, לחשב תכולת שומן וכיצד ניתן להפחית את צריכת השומן במסעדות של מזון מהיר, ובמחקר אחד גם טעמו מזון, ושינו מתכונים מוכרים, עשו שימוש במידע על התווית והשתתפו בקבוצות דיון לגבי ההשלכות הבריאותיות של ההשמנה והקושי בשינוי באורח החיים. ואולם, בסיכום המחקרים הללו, לא נמצא שינוי ב MBI של המשתתפים בניסוי או בקבוצות הביקורת. שני המחקרים האחרים שנעשו על מבוגרים נועדו למנוע השמנה על ידי עידוד שינויים תזונתיים ופעילות גופנית באמצעות חינוך. במחקר הגדול יותר, שנערך במשך שלוש שנים, גישות אלה כללו מפגשים, עדכונים חודשיים, ותמריצים כספיים. ואולם, לא נראתה השפעה לטווח הארוך למניעת עלייה במשקל בכל אחת מהשיטות האלה.
בסקר השיטתי האחרון לפעולות למניעת השמנה בילדים, קמפבל ושותפיו בחנו שבעה מחקרים לטווח ארוך (שנה לפחות). במחקרים אלה השתתפו ילדים בגילאי הגן עד 12, ורובם נערכו בשטח בית הספר. מגוון שיטות נבחנו, כשכולן למעט אחת סיפקו גם הדרכה תזונתית, והדגש הושם על הפחתת צריכת השומן ועלייה בצריכת ירקות ופירות. ארבעה מחקרים כללו גישות שנועדו להגביר את הפעילות הגופנית, ואחד גם ניסה לשנות את אספקת המזון בבית הספר. הסוקרים הסיקו שהגישות המעודדות הפחתה של ההתנהגות הפאסיבית והגברה של הפעילות הגופנית יכולות להיות יעילות במניעת השמנה בקרב ילדים, וזאת בהתחשב בכך שלא כל המידע זמין.
לסיכום, המחקרים המעטים העוסקים בהשמנה הראו הצלחה חלקית בלבד. בהתחשב בסכנות לבריאות הציבור, מדוע לא נעשים מאמצים קבועים לבלום את התופעה? רק בחמש השנים האחרונות התחילו לזהות את ההשמנה כגורם בעייתי המצריך פעולה מתקנת. אנו עדין חסרים את ההבנה ואת ההחלטה כיצד והיכן יש להתערב. אין ספק שהצורך בהפסקת תופעת ההשמנה הוא חיוני. כמו כן, אין כל ספק שיש צורך במחקרים נוספים בנושא.