הריקוד החבוי בתוכנו
חיבור בין מודעות לבין תנועה תקציר מאמרו של ד"ר אריאל הירשפלד על עבודתה של איריס גורן
במבוך השיטות והתפיסות הכרוכות בתנועה וב"עבודת גוף" ניתן להבחין בתפיסה רעננה, שאיננה דיקלום מחדש של תפיסה קיימת וגם לא צירוף, מרכב ככל שיהיה, של שיטות מוכרות.
בעבודתה של איריס גורן יש, כמובן, המשכים ומגעים עם טכניקות מוכרות, עתיקות וחדשות, מזרחיות ומערביות: אבל דרך המגעים הללו מצטייר דבר אחר, ברור, ייחודי, המוחש היטב גם בעינו של מי שאינו מומחה לכך בעצמו. המתבונן ביצירות המחול של איריס גורן, כמו גם בסדנאות עבודת הגוף, יבחין, לפני הכל, בזרימה החלקה והחזקה שבין תנועות החיים - תנועות האדם החי, העושה, הער והישן - לבין תנועות המחול או העבודה התנועתית. אין המדובר בדימוי (SIMILE) לתנועות החיים, שנועד ליצור איזו תמונה תנועתית או הפשטה של תנועות הגוף הרגילות, אלא בהמשך ברור, בנוכחות פשוטה וחיונית של האדם. המשכיות זו מובילה לזיקוק והעצמה של המודעות לתנועה, אך איננה מנתקת לעולם בין התחום האסתטי וה"תרגולי" לבין תחום ה"חיים".
הזרימה החזקה הזאת, הוודאית כל כך בעבודתה של גורן, יוצרת מצב ייחודי, שבו "חייו" של האדם האחד - אישיותו, הרגליו, כאביו, פחדיו ושמחותיו, כוחותיו וחולשותיו וכלל הסיבות של תנועותיו, פועלים ומניעים אותו גם ב"יצירה" וב"עבודה התנועתית". זהו מצב שבו היצירה והעבודה התנועתית הם ענף של החיים ולא מובלעת בתוכם.
מגעה של גורן במעשה התנועה אינו מבוסס על השכחה של החיים הרגילים ו"התגברות" עליהם, אלא על הצטרפות וחיבור של הרוח, המבט והתודעה אל תנועות הגוף. בנייתו של המבט הזה וחיבורו ההדרגתי אל תנועות הגוף הוא מעשה עדין ומורכב ביותר, משום שהוא מושתת על שימור זהיר של המשכיות הפעולה הלא-מודעת של האדם, מתוך אמונה שרק שימורה של ההוויה הלא-מודעת יזרים אל תוך היצירה והעבודה את מלוא חיוניותם של הנפש וה"אני" של היחיד.
חיבורם של המבט והתודעה אל תנועות הגוף יוצר, בהצטברו, שינוי מהותי במעמדן ובאופן נוכחותן של תנועות הגוף - שינוי ההופך אותן ל"תנועות נושאות משמעות". המשמעות זורמת אל הצופה ואל האדם הרוקד באותה מידה. ובעיקר - משמעות התנועה, צורתה, הריתמוס שלה, דימוייה, נובעים תמיד מתנועות החיים: העמידה, ההליכה, הנשימה, המבטים, הזיקה אל העולם ואל הזולת ברגעים שונים של החיים, המגע עם איתני הטבע, הכבידה, העילוי, העייפות, הרצון, השלווה, ההתלהבות.
צורת החדירה של איריס גורן אל מעשה התנועה מובילה את התודעה לא אל עיצוב התנועה "מבחוץ", באמצעות המבט והידיעה, אלא אל חדירה תוכית יותר, המוחשת כחדירה אל הסינפסות עצמן, כעין הימצאות תודעתית - תנועתית בתוך מימסרי התנועות והאנרגיות בגוף עצמו.
"הריקוד החבוי בתוכנו" הוא אחד הערוצים המרתקים בעבודתה של איריס גורן. נקודת המוצא היא כי בכל אדם טמון פוטנציאל ריקודי, עולם ראשוני ושלם של חוויות תנועתיות אינדיבידואליות ואל אותו עולם חווייתי, הנסתר מתודעתנו, חורתים להגיע.
הריקוד האישי מתאפיין בתכניו ולא בצורתו. הוא מייצג שלב ראשוני במהותו, שבו לא היתה קיימת בנו הפרדה בין התנועה לבין ה"הימצאות" (תחושה, מחשבה ופעולה), והוא מעלה אל פני השטח מטענים רגשיים ונפשיים בעלי עוצמה רבה.
בתהליך ההתפתחות האנושי, הולך ומתחלף עולם התנועות הראשוני בתנועות "תכליתיות", הנובעות מצורכי התפקוד היום יומי. גם המילוליות, שהיא כלי הביטוי המובהק ביותר ואמצעי הקומוניקציה העיקרי שלנו, גורמת לדחיקת אותו עולם תנועתי אל מחוזות עלומים מתודעתנו.
על קיומם של אותם אוצרות פנימיים, פוטנציאלים חבויים, ניתן לדעת ואליהם, לדעת גורן, אפשר להתחבר באמצעות העבודה עם הגוף.
ייחוד עבודתה של גורן נעוץ בזרימה הרב-כוונית שבין העשייה התנועתית לבין ה"חיים" - תנועותיהם ותכניהם, הנפשיים והמעשיים, על מלוא פרטיהם. הדבר עולה כבר ברגע הפתיחה של העבודה. אומרת גורן: " כל רעיון יכול להיות נקודת מוצא לעבודה: מילה, דימוי, תנועה, ציור ואפילו נוף הנשקף מבעד לחלון. אנחנו מתחילים לעבוד מתנועות או פוזיציות שנוצרו מגירוי, שהוא לעיתים מקרי לחלוטין. עכשיו, משנוצר חומר תנועתי כלשהו, אפשר לעשות בו סדרים ולכוון את האנשים לעבודה. תהליך הטיפול בחומרים מוליד אפשרויות רבות ומגוונות, אשר הופכות למעין "קומפוזיציה בזמן אמיתי". האמצעים והרעיונות שבהם אני משתמשת בתהליך העבודה עם תלמידי שזורים אלה באלה. ההתנסויות השונות שעוברים התלמידים מצטברות לכדי מרקם צפוף, ארוג היטב. הנושאים השונים אינם ערוכים באופן לינארי, ויש מעברים מתמידים בין העשייה הספונטנית, הלא-מודעת, לבין מחשבה ועשייה מודעת."
הריקוד הפנימי, האישי כל כך, נחשף תוך שבירת תבניות, המוטבעות בנו עם השנים. בתהליך החיפוש אחר הריקוד החבוי מגיעים למקומות מאד שבירים ורגישים מבחינת נפשית.
טכניקת העבודה היא הובלה עדינה של תודעת האדם אל גופו ואל עצמו, עד שמופעל בו קשב, המצוי בו ממילא - קשב הפרוש על כל גופו. ברור, אפוא, שנקודת הכובד של העבודה הזו היא נפשית למעשה, והיא מתרחשת בשטחי המגע הסמויים שבין הנפש ובין התנועה הגופנית. העבודה הזאת היא כה חושנית ונפשית עד כי לתנועות הגוף, ולו הפשוטות ביותר והממילאיות ביותר, צומחת משמעות פעילה ביחס לזיכרון ומהלכי התודעה: התנועה אינה רק נובעת מן התודעה, אלא מפעילה אותה ממש ומובילה אותה אל התחומים הקשורים בה במעמקי הנפש, הייחודית והארכיטיפית כאחד.
איריס גורן - מורה לתנועה וקומפוזיציה, כוריאוגרפית ובימאית. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובעלת תואר מאסטר מאוניברסיטת ניו יורק במחול וחינוך למחול. איריס גורן חיברה ריקודים רבים, ביימה אופרות והיא מורה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.
[email protected]
