יופי על פני יכולת
נשים העוסקות בספורט מקצועי עדין נשפטות יותר על ההופעה שלהן מאשר הביצועים שלהן, כך עולה ממחקר חדש.
אין זה משנה בכמה טורנירים ניצחה הטניסאית מרי פירס, אומרת ד"ר פריסילה צ'ואי, היא תמיד תקבל יחס פחות טוב מהעיתונות בהשוואה לנערת הזהב של הספורט אנה קורניקובה.
על פי ד"ר צ'ואי, פסיכולוגית באוניברסיטת קיל בבריטניה, ההעדפה הזו פוגעת בחברה, בה נשים רואות בפעילות גופנית צורה של טיפול יופי ולא משהו שיכול להועיל לבריאותן.
"מרי פירס הושמצה על ידי העיתונות כשהגיעה לווימבלדון שרירית משום שהתאמנה בחדר הכושר קודם לכן על מנת להתחזק ולהשתפר" אומרת ד"ר צ'ואי.
לעומתה אנה קורניקובה נחשבת למודל לחיקוי עבור נשים צעירות בטניס. מדובר במישהי שהובסה בשלב מוקדם של התחרות, אבל עלתה לגדולה משום שהיא עומדת בסטריאוטיפ המקובל של יופי נשי.
שרירית מידי
ד"ר צ'ואי אומרת שיש כמה סיבות לסטראוטיפיזציה כזו:
· גברים בדרך כלל שולטים בעיתונות
· נשים חוששות שלא להתאים לציפיות החברה
· השפעת הסכמי החסויות והמימון על נשים מתאמנות
גם בודי-בילדריות נתונות לאותם לחצים, אומרת ד"ר צ'ואי.
נשים העוסקות בבניית גוף יכולות "להיענש" אם הן שריריות מידי. בכך באה לידי ביטוי האמירה לנשים שהן יכולות להגיע רק עד רמה מסויימת בספורט.
עד לא לפני זמן רב נשים לא הורשו להשתתף בריצת מרתון, למשל, משום שחשבו שהן לא יכולות לרוץ כל כך הרבה.
ד"ר צ'ואי אומרת שיש צורך בשינוי התרבותי כולל על מנת להתמודד עם הבעיה.
"החברה שלנו עוסקת באיך נשים נראות ועד כמה זה חשוב, ואנחנו צריכים להתחיל לשנות את זה" היא אומרת.
למרות שזה נשמע כמו פרוייקט רציני, אנחנו יכולים, כל אחד בנפרד, לעשות דברים קטנים שישפרו את המצב. למשל, בבית, הורים יכולים לעודד את הבנות שלהם להיות לא פחות פעילות מהבנים או בבתי הספר אפשר לתת לבנות גישה שווה לספורט ולציוד.
