להפסיק את השיבוט

כלוחם וותיק נגד שיבוט אנושי, רודולף יניך לא ממש מתאים לפרופיל. הוא לא פועל ממניעים דתיים או פוליטיים. על מנת להסביר את טיעוניו הוא מתייחס רק לביולוגיה: שיבוט אנושי לא יכול להצליח בגלל עובדות יסוד ביולוגיות שמפריעות.
"כמדען אני מחוייב להזהיר כנגד זה" אומר יניך, פרופסור לביולוגיה ב MIT, חבר מייסד במוסד למחקר ביו רפואי Whitehead, ואחד מהחוקרים המובילים בעולם במדע השיבוט. "מנקודת מבט מדעית, שיבוט אנושי אינו בטוח ואינו מקובל". שיבוט רבייתי, הוא טוען, מדלג על כמה תהליכים ביולוגיים בסיסיים, והופך צאצאים נורמליים לבלתי ניתנים לריבוי. שלא כמו בימים הראשונים של הפריית מבחנה, הוא אומר, לא מדובר במכשלה טכנית שניתן לעקוף ככל שאנחנו מתפתחים, כאן מדובר בבעיה ביולוגית יסודית.
יניך מפריד בין שיבוט רפואי כדי ליצור stem cells, שבו הוא תומך ומאמין כי הוא אפשרי, לבין שיבוט רבייתי. האבחנה נעדרת מהחקיקה שהעביר בית הנבחרים בארצות הברית ביולי 2001, בה נאסרו כל סוגי השיבוט. התומכים בחוק, המנסים לקדם את גרסת הסנאט, רואים בשיבוט רפואי מהלך הכרחי בדרך לשיבוט רבייתי. למרבה האירוניה תומכי השיבוט מסכימים עם גישה זו, למשל ההיסטוריון מייל דניאל קוולס.
בשיבוט רפואי ורבייתי גרעין מתא אחד נלקח ומושם בתא ביצית לא מופרית, שהגרעין שלה נוטרל או הוסר. בשיבוט רבייתי לאחר מספר התחלקויות תא הביצה מוכנס לרחם, ושם הוא אמור להתפתח לעובר זהה מבחינה גנטית לתורם גרעין התא המקורי. בשיבוט רפואי הביצית מושמת בצלחת פטרי, ובה היא מתפתחת ל stem cell עובריים, שכבר הראו יכולות מדהימות לטיפול בשלל מחלות ובעיות.
צלחת הפטרי והרחם עושים את כל ההבדל. "יש כאן קו מפריד ברור" אומר יניך. "למשל, אם לוקחים גרעין מבלוטות החלב של פרה, הגנים הדרושים ליצירת החלב פעילים, אבל לא הגנים הדרושים להתפתחות העובר. הם נוכחים, אבל הם שותקים". כאשר הגרעין הזה מוכנס לביצית, ואז מושתל בתוך רחם, הגנום כולו בגרעין צריך להיות מופעל.
וכאן הבעיה.
הבעיה הביולוגית היא הבעיה העיקרית, כיצד מתכנתים מחדש את הגרעין כך שיפעיל התפתחות נורמלית של בעל החיים?
בהפריה רגילה, הביצית והזרע עוברים תהליך ארוך של הבשלה, והתוצאה היא שני גנומים שנועדו להפעיל את הגנים העובריים. אבל השיבוט מדלג על התהליך על ידי ניסיון לתכנת מחדש את הגנום בגרעין בתוך דקות או שעות. ועל פי יניך, התהליך לא אמין. הוא מאמין שאין אף מקרה של שיבוט רבייתי שבו כל הגנום הופעל במלואו. מה שהושג, הוא אומר, היה הכל החל בעיוותים פיזיים בולטים ועד הפרעות נוירולוגיות עדינות. "מרבית המשובטים מתים מיד, חלקם מתים מאוחר יותר בגלל תפקוד גנטי פגום, ומעטים שורדים עד הגיעם לבגרות. יש נתונים ברורים המעידים שהמבוגרים אינם נורמליים. בחנו בזהירות עכברים משובטים ומצאנו שתוחלת החיים שלהם קצרה משמעותית, ושיש להם למשל שינויים פתולוגיים ברורים בכבד". הדבר נכון גם לגבי פרות, כבשים ועיזים.
יניך פחות סבלני מול טעונים בעד שיבוט רבייתי המשווים בין השיבוט היום לימיה הראשונים של הרפיית המבחנה. "הפריית מבחנה, כשהומצאה לפני 30 שנה, היתה בעיה טכנית במהותה. היינו צריכים ללמוד איך לשתול את העובר האנושי אחרי ההפריה. היום זה מוצלח. ומהתחלה ידענו מה היינו צריכים לעשות." אבל הבעיה הביולוגית של תכנות מחודש של הגנום לא קשורה למיומנות בה המדען שותל את הגרעין בביצית, הוא אומר. "טכניקה חשובה, אבל היא יכולה רק לשפר את היעילות בה תיצור משובטים לא נורמליים".
יניך חזר על האזהרות לקונגרס באוזני עיתונאים, ופעמים רבות לעמיתיו. ואולם, הוא מודה, לא סביר שהדברים ימנעו אותם מלנסות.