שום - אנטיביוטיקה מדויקת

השום ידוע כבעל תכונות אנטי בקטריאליות כנגד מבחר אורגניזמים, כולל חיידקים, וירוסים, פטריות וחד-תאיים. עד כה לא ידוע על מקרים שבהם מיקרואורגניזמים פתחו עמידות לשום. מחקר חדש בחן את השפעות השום על שני חיידקים שונים: Lactobacillus casei ו Eschericia coli, שניהם נמצאים במעי אצל בעלי חיים רבים, גם בני אדם. הלקטובצילוס הוא חיידק של חומצת החלב, אורגניזם ידידותי המהוה הגנה חשובה מפני זיהום מעי, ודומה בפעולתו למערכת החיסונית. האי קולי לא נחשב לשוכן ידידותי, ובדרך כלול קשור להרעלת מזון אצל בני אדם, ומחלות שלשוליות בבעלי חיים. בצורות מסוימות שלו הוא יכול לגרום למוות. נמצא כי לשום יש השפעות שונות על שתי קבוצות הבקטריה הללו. הוא הגביל לחלוטין התפתחות של אי קולי גם בריכוזים נמוכים מאוד, אבל את הלקטובצילוס הגביל רק בריכוזים גבוהים ביותר. משטח התאים הבקטריליים נבחן על ידי מיקרוסקופ אלקטרוני. השום גרם לאברונים משמעותיים להתנתק מתאי האי קולי בריכוזים נמוכים מ2 מ"ג/מ"ל. נזק דומה ללקטובצילוס נראה רק בריכוזים גבוהים פי עשר ומעלה.
הפעולה האנטי בקטריאלית של השום מיוחסת בדרך כלל למולקולה הלא יציבה המכונה אליצין, המיוצרת באופן ספונטני כאשר השום מרוסק. לאחר שנוצרה, אליצין מתפרקת במהירות ובטמפרטורת הגוף לחומרים אחרים. ממצא חשוב של המחקר הוא שגם החומרים המפורקים הם בעלי תכונות אנטי בקטריאליות ביחס לאי קולי. השום בו השתמשו החוקרים היה בצורת אבקה, שנוצרה בשיטת הייבוש בהקפאה של פקעות השום. בשיטה זו לא נוצרת מולקולת האליצין באבקת השום, והיא מופיעה רק לאחר הוספת מים לאבקה. אבקת שום משמשת יותר ויותר בתעשיית מזון הבריאות, אבל חשוב לזכור שעל מנת להיות יעלה, השום צריך להגיע למעי עם האליצין בצורתה היציבה יותר על מנת להגיע ליעילות מקסימלית.
היכולת של השום לאתר באופן סלקטיבי בקטריה מסוכנת, בעוד הבקטריה הידידותית אינה ניזוקה, פותחת אפשרויות לשימוש בצמח כחומר טבעי נגד בקטריות מסוכנות בחיות ובבני אדם. במשך שנים רבות תרופות אנטיביוטיות קונבנציונליות מתווספות למזון של בעלי חיים על מנת להפחית את הסיכון בזיהומים. מוצרים על בסיס אבקת שום משולבים היום במזון לבעלי חיים, ויעילים לא פחות מהאנטיביוטיקה שהם מחליפים.