תרומתו של לאונרדו דה וינצ'י לרפואה

לאונרדו דה וינצ'י (1452-1519) הביא לתרומה נרחבת בתחומים רבים של מדע, טכנולוגיה ואמנות. מחקרו החלוצי על המוח הוביל אותו לתגליות בנוירו-אנטומיה (כמו אלה של הסינוס הקדמי והכלים הממנג'אלים) ונוירו-פיזיולוגיה (הוא היה הראשון לנתח צפרדע). על ידי הזרקת שעווה חמה למוחו של שור יצר תבליט של המוח, וזוהי הפעם הראשונה הידועה בה השתמשו בחומר מתקשה על מנת ליצור דגם מקביל בגודל ובצורה של אברי הגוף הפנימיים. לאונרדו פיתח מודל מכני של הפיזיולוגיה הסנסורית. הוא השתמש במחקר על מנת להגיע להסברים על הדרך בה פועל המוח מבחינה חזותית ולאור גרויים חושיים אחרים, וכיצד משתלב המידע דרך הנפש.
למרות שלאונרדו מוכר בעיקר כאחד הציירים הראשונים בעולם, הוא היה גם מומחה במגוון רחב מאוד של תחומים. מחקריו על המוח מראים את הדחף הפנימי להבין מגוון מדהים של תופעות טבע. ההתבוננות הזהירה שלו בטבע ויכולת הרישום ללא תחרות שלו, הפכו אותו לחלוץ באיורים אנטומיים. מחקריו של לאונרדו בפיזיולוגיה סנסורית הופנו ליצירת בסיס פיזי באמצעותו מפענח המוח גרויים חושיים, ודרכם הוא מתפקד.
הערכת הישגיו של לאונרדו בכל תחום משקפת אתגרים ייחודים. רשימותיו שנותרו לא מאורגנות ברובן, ונכתבו בכתב הראי האופייני לו. למרות שתכנן כתבים נרחבים על אמנות הציור, מכניקה ואנטומיה, כתבים אלה לא הודפסו בימיו. יצירותיו בנושא האנטומיה הודפסו לראשונה בין השנים 1898-1916. לאונרדו אם כן השפיע אך במעט על ההיסטוריה של האנטומיה בזמן הרנסנס.
לאונרדו היום נתפס כאדם שבחן את הטבע בצורה ישירה, והגיע לתגליות מקוריות משום שלא נפגע מהסביבה הנאו-פלטוניסטית הסטרילית השולטת בפירנצה של הרנסנס. הוא לא למד באוניברסיטה, והתחיל ללמוד לטינית רק בשנות הארבעים לחייו. הוא כתב ". . . עבודותי עוסקות בחוויה הפשוטה והטהורה, והיא הגבירה האמיתית". הסתמכות זו על החוויה ולא על המילה הכתובה מנוגדת לגישות השולטות ביחס למחקר אנטומי. כתביו של גאלן (129-199) שלטו בהוראת האנטומיה מאז המאה השניה לספירה ועד המאה ה 16, ובכך מנעו כמעט כל התקדמות בנושא. מאז המאה ה 14 ואילך נעשו ניתוחים כמעט בכל אירופה, אבל למעט עבודתו של לאונרדו לא היתה התקדמות של ממש בתחום האנטומיה מאז מונדינו (1275-1326) ועד וזליוס (1514-1564). יחד עם זאת, לאונרדו היה בן תקופתו, וחשוב לאזן בין התלהבותו לחדש לבין השפעות המסורות העתיקות והימי-בינימיות בהן גדל. הספרייה האישית שלו הכילה מספר כתבי אנטומיים, כולל זה של מונדינו, שהיה נתון במחלוקת במשך מספר מאות. המקור הרפואי הערבי שהיה ברשותו היה כנראה "קאנון" של איבן סינה (980-1037), ומאוחר יותר קרא את "על יעילותם של חלקים" של גאלן. לאונרדו קרא לפחות חלקים מהטקסטים הללו, ושילב אותם בתפיסתו ובחשיבתו.

המחקרים המוקדמים: הגולגולת ו הsenso-comune
המחקר האנטומי של לאונרדו התחיל במילאנו בתקופה שבין 1487 ו 1493. המחקרים המוקדמים ביותר שלו שנשארו בתחום הנוירו-אנטומיה כוללים סדרת רישומים של הגולגולת מ 1489. ביצירת הקומפוזיציות האלה לאונרדו הונע חלקית כאמן הבוחן היבטים של אנטומיה אנושית, ובהם הראה את יכולת הרישום המופלאה שלו. ציור הגולגולת מראה את הכיוונים הנכונים של חלקי הגולגולת. לאונרדו הוא הראשון שהראה את הווריד הקדמי, שעל פי המסורת ספרים ומנתחים היו משתמשים בו להוצאת דם כטיפול לכאבי ראש ובעיות נפשיות. הרישום גם כולל את העצבים האופטי, השמיעתי ואחרים כיוצאים מתוך העצם. רישום נוסף מראה פרופורציות של גולגולת, כולל ציר הקרניום. על ידי רישום מרכז הכובד הוא זיהה את הציר עליו מסתובב הראש. לאונרדו מראה את הגולגולת מהצד ובחתך, והעובדה שהוא כולל את הסינוס הקדמי מהווה תגלית של ממש.